צל"ח סדר מועד סה

שוב לא קשה מנר של מתכות שהדליקו בה באותה שבת ולא נקט המיוחד והדליקו בחול משום דבהדליקו באותה שבת בא אסור גם לצורך גופו אבל במיוחד והניח דאוסר רב אינו אסור רק מחמה לצל ושלא כדברי התוס': והא דכתב רש"י עצמו בד"ה הניח וכו' ולא דמי לנר של מתכות דשרי ר"י דהתם בלא ייחדו ולדידי הוה לי' לרש"י לומר אפי' בייחדו ולצורך גופו ומקומו נלע"ד דמדנקט ר"י כל נרות של מתכות מטלטלין מכלל דשל חרס אסור אפי' לא הדליקו באותה שבת א"כ על כרחין דלא מיירי בצורך גופו או מקומו דאי לצורך גופו או מקומו אפי' של חרס שרי כנ"ל וא"כ דלא מיירי לצורך גופו ואפ"ה מתיר בהדליקו בחול לכן הוצרך רש"י לומר דמיירי בלא ייחדו. עוד נלע"ד לתרץ דברי רש"י דהנה רש"י פי' דההוכחה של מיתיבי דאותיבי' רנב"י הוא ממה דתנן אבל לא ישן ולא קאמר אבל לא המיוחד לכך. ולכאורה יפלא דלמא קמ"ל רבותא ישן אפי' בלא ייחדו וכבר הרגיש בזה בחידושי הרשב"א. ולע"ד נראה דעת רש"י דלא משכחת לה ישן שלא יהיה מיוחד לכך דכיון שהוא ישן מאוס הוא לשאר דברים וממילא הוא מיוחד לכך א"כ שפיר הקשה דלמה נקט אבל לא ישן דאית בי' תרתי מיוחד ומאוס הרי גם במיוחד לחוד נאסר אבל בשל מתכות אפי' היה ישן אינו מיוחד לכך שהרי ראוי למלאכה אחרת א"כ לא קשה למה נקט שהדליקו בו ולא נקט המיוחד והדליקו בחול דשם שפיר יש לומר דקמ"ל שהדליקו במשנתנו דע""כ מיירי בו בשבת אסור אפי' באינו מיוחד לכך **הגהת נכד המחבר ולפי מ"ש רבינו לעיל במתני' בייחדו והניח ומבואר דינו של רב בלא"ה מתורץ קושתם על רש"י דלהכי לא קתני חוץ מייחדו והדליקו בו בחול דיותר ניחא לי' למינקט רבותא לאסור הדליקו באותו שבת ולא ייחדו שזה הדין לא נזכר בשום מקום ממה שיזכיר איסור ייחדו והדליקו בו בחול שכבר נזכר במשנה: אמנם לפי מ"ש דמיירי מתני' בכל הנרות א"כ גם ר"מ מיירי ג"כ בכל הנרות א"כ כבר מפורש דר"מ אוסר מוקצ' מחמת איסור לחוד ונשאר קושיית תוס' בד"ה לדברי המתיר דמאי קמ"ל ואמנם הא ליתא דאכתי לא שמעי' אלא בייחדו** ע"ב גמ' ורב כר"י ס"ל. הנה סליק אדעתא דמקשה דרב. אפי' אליבא דר"ש אמרה לשמעתא וסובר דמונח עליה מעות דומה לכוס וקערה שאין דעתו להיות מצפה שיוקח משם המעות בשבת והקושית הרשב"א בחידושיו ועל זה הקשה לו ממוכני ולכן השיבו דלר"ש באמת שרי וכפי שכתב הרשב"א דג"כ מצפה מתי יפלו המעות ורב כר"י סבירא ליה

שם ורב כר"י ס"ל הנה לפי שיטת התוס' ד"ה הא נר וכו' דנר ומטה שוים כמש"ל במתני' א"כ ר"מ ודאי דמתיר ייחדו והניח שהרי כל נר של חרס לשיטת התוספות הוי יחדו כמבואר בדבריה' בד"ה והרי נר וכו' וכיון שהוא ישן כבר הודלק בו ואפ"ה מתיר ר"מ א"כ ס"ל דייחוד והניח אינו אוסר ור' יהודה לא אשכחן דפליג עליה. והא דאוסר ר"י נר ישן הוא משום מיאוס וא"כ מנ"ל לרב דאוסר ר' יהודה מטה שיחדה והניח עליה מעות ששם אין הקצאה מחמת מיאוס ולמה נעשה מחלוקת חדש בין ר"מ לר"י לחנם. אמנם לפי מש"ל דטעמי' דרב מדסתם במשנתנו ולא פירש בשל חרס ש"מ דגם בשל מתכות איירי ובלא יחדו ודאי מתיר ר"י כמבואר בדבריו דכל הנרות של מתכות מטלטלין וכו' ומוקי לה רש"י בשמעתין בלא יחדו ובמשנתנו דאסר גם בשל מתכות איירי ביחדו

דף מ"ה ע"א גמ' דאמר רב מניחין נר ע"ג דקל בשבת ואין מניחין נר ע"ג דקל ביו"ט הנה קשה לי דלקמן מ"ו ע"ב רצה ר' יוסף לפרש טעמא דר"ש משום מכבה אלא דאותבי' רבא משום דהוה דבר שאין מתכוין. ולפי זה לר"י דאוסר דבר שא"מ א"כ אין אנו צריכין לר' יהודה לטעם דהוה בסיס אלא בלא"ה אסור משום שמא יכבה וכיון שהיה אסור בה"ש איתקצאי לכולי יומא דיו"ט והנה רב גם בדבר שא"מ ס"ל כר"י דהרי קאמר לעיל דף כ"ג ע"א אין הלכה כר"ש בגרירה וא"כ לרב אסור הטלטול גם ביו"ט וא"כ קשה מה לי שבת ומה לי יו"ט: וצריך לומר דעד שלא ידע טעמא דנעשה בסיס רצה רב יוסף לדחוק דיש חשש כיבוי בטלטול הנר אבל כיון דאותביה רבא וצריך להמציא טעם בסיס שוב אמרינן שאין שום חשש שמא יכבה בטלטול הנר שאין דרך לכבות הנר בטלטולו וגם לר"י אין שום טעם רק משום בסיס ושפיר קאמר רב לחלק גבי דקל בין שבת ליו"ט ולפי זה שמוכח מדברי רב שאין דרך כלל לכבות ע"י הטלטול א"כ שוב צדקו דברי התוס' לעיל דף מ"ב ע"ב בד"ה ואין ניאותין דטלטול הנר לא שייך לאסור משום הוקצה למצותו משום שאין ביטול מצוה בטלטולו. ומ"ש לעיל לתרץ דברי רש"י דשפיר יש ביטול מצוה בטלטולו משום שמא יכבה ואף שאינו חייב משום כיבוי דהוה דבר שא"מ מ"מ עכ"פ מתבטלת מצות נר שבת בכיבוי וממילא אסור הטלטול משום הוקצה למצותו ועכשיו שהוכחתי שאין חשש כלל שמא יכבה ע"י הטלטול נסתר דבר זה

ודעת רש"י נלע"ד דלהכי מחלק רב בין שבת ליו"ט משום דבביצה דף ק"ב מבואר דכיבוי הנר ביו"ט לצורך דבר אחר מותר לר' יהודה דס"ל לכם לכל צרכיכם ובאמת הלכה כר"י אלא שאין מורין כן וא"כ היה מותר לטלטל הנר בין השמשות של יו"ט לצורך דבר אחר דאז גם אי יכבה לא איכפת לן דגם הכיבוי מותר ולא איתקצאי לבין השמשות כלל ולכך אין מניחין ע"ג דקל ביו"ט. ובלמוד הישיבה אמרתי עפ"י זה לתרץ קושית הב"י בסי' רע"ט על הכלבו מה שהשיב על חכמי צרפת אלא משום שהוא רק לחדד התלמידים לא רשמתי

שם אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק, הנה בכוס וקערה מודה ר"ש כמבואר בדף הקדום בגמ' ויותר הוה לי' למימר אלא שמן שבכוס וקערה שאסור אף אחר שכלתה מצותה דהיינו לאחר שכבה והוא מוקצה מחמת איסור גם לאחר שכלה זמן המצוה. ואי משום דשם דחיי' בידים ואין בידו להעביר הדחיה משא"כ בחטים שזרען שאף שדחיי' בידים מ"מ [אי לאו] שהם מוקצים בידו להעביר הדיחוי דמטעם זה לא ילפינן לאסור חטים שזרען מדאסר ר"ש בכוס וקערה [ואי לאו דברי הרשב"א הוה אמינא אנא דלהכי לא ילפינן מכוס וקערה דהם עיקר הקצאתם הוא בין השמשות ודחיי' בידים לצורך שבת וחמיר טפי מחטים שזרעם שלא היתה זריעתם בה"ש ולא לצורך שבת וכמבואר בדברי התוס' בדף מ"ד ע"א בסוף ד"ה שבנר עיין שם] וזה דומה טפי לחטים שזרעם דג"כ לית בהו משום מצוה. ועל דרך שהקשו התוס' דהוה לי' לומר אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרת וצימוקין כמבואר בדבריהם בד"ה אלא וכו' ובאמת רש"י נשמר בדבריו לדחות קושית התוס' ופי' אין מוקצה לר"ש בדבר הראוי פי' כונתו דלהכי לא נקט גרוגרת וצימוקין משום דאינהו לא דמו לחטים שזרעם שהמה ראויים וגרוגרת וצימוקין אינם ראויים כמבואר בירושלמי שהם מסריחין. אבל מה] שאני מדקדק דהוה לי' למימר אלא שמן שבכוס זה צריך יישוב ונראה משום דיש לדקדק למה האריך ר"י בתשובתו ודי לו להשיב] דלא שנא וממילא [דמותר החטים] והביצים. אמנם נלע"ד דר' יוחנן השיב חדא דאית ביה תרתי השיב על חטים להיתר ואנר הודיע חידוש דשמן שבנר בשעה שדולק אסור והיינו שמן המטפטף וכמו שפירשו התוס' שזה לא שמענו מר"ש מפורש בשום ברייתא אבל כוס וקערה מפורש לעיל בברייתא ועל כרחין ר"ש קאמר ליה דאי ר"י מאי אבל כמבואר לעיל דף מ"ד ע"א ובזה מתורץ גם קושיית התוס' דהוה לי' למימר גרוגרת וצימוקין ולדידי ניחא שזה כבר מפורש בדברי ר' לקמן וכמפורש בדברי התוס' [דר"י לא פליג עלי' דר'] וכיון דכבר אמרה ר' לא הוצרך ר' יוחנן למימר לרשב"ל משא"כ שמן המטפטף מצד הסברא היה לנו לומר שיהיה דינו [כמו שמן הנשאר] לאחר שכבה שהרי בשמן זה עכשיו כבר בטלה לה מצותה שכבר אינו בנר וקמ"ל דאפ"ה כיון ששאר הנר עדיין דולק מקרי גם לשמן הזה זמן מצותו

שם ולית ליה הוקצה למצותו הנה הפני יהושע הקשה האיך ס"ד דדוקא בעינן הוקצה הוקצה למצוה ולאיסור א"כ איך אסר ר"ש בכור בביצה דף כ"ו ע"א ומשום מוקצה כמבואר לקמן דף מ"ו ע"ב דרמי ליה אביי לרבה וכו' והרי בבכור לית בי' הקצאה למצוה ואני אומר אי משום הא לא איריא דבכור הוקצה מחמת איסור תורה משא"כ שמן שבנר לר"ש הכיבוי עצמו שאין צריך