צל"ח סדר מועד סג

ר"ש ועיין בתוס' בד"ה לדברי המתיר אוסר שכתבו סברא זו לה"א אליבא דר"מ וא"כ י"ל באמת דר"מ סובר כן קמ"ל בברייתא מותר לטלטלה אפי' בשל חרס אבל במשנתנו דלא איירי רק בשל חרס דר"י במוקצה מחמת מיאוס איירי במשנתנו ועל זה קאמר ר"ש חוץ מן הנר הדולק בשבת דמוכח מיני' הא בשעה שאינו דולק דהיינו כבתה מותר אפי' בשל חרס א"כ לא הוצרך לסיים כבתה מותר דממילא משתמע. אבל לפי מ"ש למעלה דמשנתנו כוללת ג"כ כל הנרות בין של חרס ובין של מתכות הדרא קושיא לדוכתה שהרי גם במשנתנו יש לטעות דוקא בשל מתכות מתיר אחר שכבתה ויש ליישב דבמשנתנו קאמר ר"ש כל הנרות א"כ ממילא משתמע כל הנרות אפי' של חרס אבל בברייתא לא הוזכר בדברי ר"ש כל הנרות רק בדברי ר"מ ור"ש סתם קאמר חוץ מן הנר ושפיר יש לטעות דלא קמיירי רק בשל מתכות והוצרך לבבא יתירה דכבתה מותר אפי' של חרס: וע' לקמן

גמ' רש"א כו' חוץ מן הנר הדולק בשבת כבתה מותר לטלטלה כבר כתבתי במתני' ליישב מאי דהוצרך לומר כאן כבתה מותר וכו' ובמתני' די לו באמרו הדולק בשבת ונדקדק עוד במשנתנו בדברי ר"ש דמסיים חוץ מן הנר הדולק בשבת למה הוצרך לומר בשבת פשיטא דבשבת קיימינן ואטו שנינן ברישא מטלטלין וכו' אבל לא ישן בשבת והרי סתם משנה שנה אבל לא ישן ופשיטא דלאו בחול עסקינן ונראה משום דלקמן (דף מ"ה ע"ב) רצה רב יוסף לפרש טעמא דר"ש דאסור בעודו דולק משום שמא יכבה אלא שרבא אותביה ומוקי טעמא משום בסיס לדבר האסור ובאמת לפי טעם זה היה מקום להתיר אם היה מונח על המנורה גם דבר היתר כמו לחם וכיוצא מבעוד יום דהוה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר והוא דעת היש מי שמתיר המבואר בשו"ע או"ח סי' רע"ט סעיף ג' והשו"ע דחה דבריו עיי"ש אבל אי הטעם משום שמא יכבה ודאי שאסור אפי' עי' דבר היתר המונח עלי' ולפי זה יש מקום לומר הא דאסור בשעה שהוא דולק היינו אפי' ע"י דבר המותר להטעם משום שמא יכבה הא כבתה מותר ע"י דבר היתר דהוה בסיס לדבר האסור ומותר אבל אי לאו דבר היתר אף אחר שכבתה אסור לפי שכבר איתקצאי לבה"ש משום בסיס לדבר האסור ובשעה שהוא דולק אסור אף שמונח עלי' דבר היתר וליכא משום בסיס מ"מ אסור משום שמא יכבה אבל משום דבר זה שמא יכבה לא שייך לומר מיגו דאיתקצאי בה"ש דאפי' יטלטלנו ויכבנו אין בו איסור תורה דדבר שאינו מתכוין הוא. והכי סלקא דעתי' דרב יוסף לקמן דף מ"ו למימר טעמי' דר"ש משום שמא יכבה ואסור מדרבנן ועוד דאיסור הטלטול הוא רק משום ספק שמא יכבה לכך לא אמרינן מיגו דאיתקצאי אי לאו דבר היתר המונח שאז אסור משום בסיס ולא משום ספק לכך אמרינן הואיל ואיתקצאי לכך צ"ל בבא יתירה כבתה מותר שמותר מצד עצמו אף בלא דבר היתר המונח דלית ליה לר"ש כלל הואיל ואיתקצאי לבה"ש וכל זה בברייתא דיש לפרש טעמא דר"ש בשעה שהוא דולק משום כיבוי ואף שלקמן אותביה רב יוסף ממתני' דמוכרי כסות מוכרין כדרכן היינו שאין לפרש טעמי' דר"ש משום כיבוי אבל עכ"פ ר"ש עצמו נזהר בדבריו כאן שלא ליתן מקום לטעות וא"כ היה הה"א לפרש טעמי' דר"ש משום כיבוי ולומר בהא הוא דמתיר בכבתה אבל באין שם דבר המותר שאסור משום בסיס גם אחר שכבתה אסור קמ"ל בבא יתירה כבתה מותר אפי' משום בסיס אינו אסור ולא אמרינן לר"ש כלל מיגו דאיתקצאי וכל זה בברייתא אבל במשנה דקאמר ר"ש הדולק בשבת וכבר דקדקתי לעיל הוא בשבת מיותר וצריך לפרש כונתו דאתי להורות דלא תטעה לפרש כדברי רב יוסף שהטעם משום כיבוי ולפי זה אף ביו"ט אסור דכיבוי אסור גם ביו"ט קמ"ל בשבת אבל ביו"ט שרי שאין כאן איסור כיבוי דהוה דבר שאינו מתכוין וא"כ האיסור משום בסיס ואפ"ה אינו אסור רק בשעה שדולק אבל בברייתא אף דגם שם קאמר בשבת אין זה ראיה דבדברי ר"מ דקאמר חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת הוצרך לומר בשבת שאם היה אומר סתם שהדליקו בו משמעותו אף שהדליקו בו בחול והיינו נר ישן ומה בין ר"מ לר"י והוצרך לומר שהדליקו בו בשבת שהטעם משום מוקצה מחמת איסור ולעולם דאיכא לפרש גם ביו"ט וחדא מינייהו נקט ואגב דקאמר ר"מ בשבת נקט גם ר"ש בשבת ואין ראיה להתיר בכבתה אף היכי דהוא בסיס לאיסור לבדו לכך הוצרך לומר כבתה אין וכו', ובזה ניחא מה דפירש"י בד"ה חוץ מן הנר הדולק וכו' אסור שמא יכבה הנר וכאן יש לדקדק תרתי חדא למה לא פירש"י במשנתנו בדברי ר"ש הטעם משום כיבוי ועוד למה נקט רש"י טעמי' דרב יוסף והוא נדחה לקמן ומסקי' הטעם הנח לנר שמן ופתילה שהם בסיס לדבר האסור ולפמ"ש ניחא דבמשנתנו מדוקדק מדאמר בשבת דהיינו למעוטי יום טוב א"כ אין הטעם משום כיבוי וכאן כונת רש"י לפרש היתור בסוף דברי ר"ש כבתה מותר וכו' והיינו משום דמריש דבריו שאמר חוץ מן הנר הדולק יש לטעות דהיינו במונח דבר היתר והטעם משום שמא יכבה לכך פירש"י בריש דבריו של ר"ש הטעם משום כיבוי ובדברי רש"י יבואר עוד בזה

רש"י ד"ה חוץ מן הנר וכו' אסור שמא יכבה כבר כתבתי לעיל ליישב מה דנקט רש"י טעמא דרב יוסף דלקמן ולא כדממסקינן שם דמשום בסיס עוד נלע"ד ונתרץ ג"כ דברי הגמ' לקמן (דף מ"ו ע"ב) רמי לי' אביי לר"י וכו' כבתה אין לא כבתה לא והוא תמוה דלמה לו לדייק מסיפא והא קתני ברישא בהדיא חוץ מן הנר הדולק בשבת והתוס' שם בד"ה כבתה אין וכו' כתבו דכן דרך הש"ס אע"ג דמצי לאתויי מרישא דקתני בהדיא חוץ מן הנר וכו' מייתי סיפא לדייק מינה ע"כ. והנה אם קבלה היא נקבל אבל הוא נגד השכל ולקמן כתב יישוב ע"ז]. אמנם לענ"ד נראה דבאמת קושיתו היא מדיוקא דהנה לקמן דף מ"ה אמרי דאין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר וכו' הואיל והוקצה למצותו וכו' וכתבו שם התוס' בד"ה אלא וכו' דלאו דוקא שבנר דזה אסור משום מכבה אלא שמן המטפטף קאמר וכו' אמנם ברש"י שם משמע דעל שמן שבנר ממש קאמר ולפ"ז קשה קושית התוס' דזה בלא"ה אסור משום מכבה. ונראה דהתוס' לשיטתייהו שכתבו בדף מ"ב ע"ב ד"ה ואין נאותין דהטלעול לא שייך לאסרו משום הוקצה למצותו שאין ביטול מצוה בטלטול וא"כ רש"י ס"ל דגם הטלטול אסור משום מוקצה למצותו והטלטול לא שייך לאסרו משום מכבה. אלא דלכאורה דברי התוס' נכונים שאין ביטול מצוה בטלטול. אבל לענד"נ דדעת רש"י שיש ביטול מצוה בטלטול דהרי בטלטול שייך שמא יכבה כמבואר בדברי ר' יוסף בדף מ"ו אלא שרבא השיב שאינו חייב משום מכבה דהוי ליה דבר שא"מ ולפי זה אומר אני אף דאין חייב משום מכבה מ"מ כיון שיכול לבוא לידי כיבוי והא ודאי שכשיכבה כלתה מצוה של הדלקת הנר בשבת וא"כ שפיר יש ביטול מצוה בטלטולו. ואמנם אומר אני שכל מצות הדלקת הנר בשבת הוא כל זמן שדולק כדרכו אבל כשכבה והולך ליכא מצוה שהרי בודאי באותה שעה מחשיך אורו יותר משמנים שאין מדליקין בהם ואיכא חשש שמא יטה או שמא יניחנו ויצא כמו בשמנים שאין מדליקים. אלא שע"כ מדליק כדי לקיים מצות הדלקת הנר בשבת וזה דוקא אם הוא דולק כדרכו אבל משעה שכבה והולך אף שלא כבתה לגמרי שוב אין כאן מצוה וא"כ משום הוקצה למצוה היה ראוי להתיר אז הטלטול אבל משום איסור כיבוי אסור דר"א בר"ש היא דסבר שמשכבה והולך ליכא איסור כיבוי ואביו דהיינו ר"ש עצמו פליג עלי' ולכך אסור אפילו בכבה והולך. וזה דדייק לקמן כבתה אין דהיינו כבתה לגמרי אבל לא כבתה לא דהיינו אפי' בשעה שכבה והולך ועל זה לא שייך הוקצה למצותו ועל כרחין משום חיוב הכיבוי עצמו ועל זה פריך הא דבר שאינו מתכוין הוא. ומשני משום בסיס לדבר האסור. וזה כוונת רש"י כאן דהוקשה לו למה הוצרך ר"ש לסיים כבתה מותר לטלטלה שהרי הטעם משום בסיס וזה שייך ג"כ בכבה והולך ולכן הוצרך ר"ש לומר דברישא יש לפרש הטעם משום הוקצה למצותו וגם בטלטול יש חשש ביטול מצוה דשמא יכבה וא"כ ה"א דבכבה והולך מותר קמ"ל כבתה אין וכו' והטעם משום בסיס [וע' לקמן דף מ"ו מ"ש עוד ביישוב דברי רש"י]

גמ' אמר אביי וכו' ופליג עליה בחדא ופירש"י בד"ה כבה אין וכו' דלא שמעי' ליה לר"ש דקשרי במתני' אלא מותר שמן שבנר ע"כ. ולכאורה קשה דאיך קאמר אביי דפליג עליה בחדא והלא פליג עליה בתרתי דר"ש אוסר שמן המטפטף לדעת התוס'