צל"ח סדר מועד סב

יצחק סברה דרבה א"כ ליכא למיטעי כלל משום הצלה שא"מ. והקשה שפיר מהך ברייתא. וליכא לאוקמי בצריך למקומו דא"כ ליפלוג בדידה וממילא ידעינן איסור טלטול הביצה. והתרצן השיב לו בצריך למקומו. ואעפ"כ איכא למיטעי משום הצלה שאינה מצויה כנ"ל. וכל זה כאן בסוגיא דשבת דמוכח דלית ליה לר"י סברה דרבה מדאמר כשם וכו'. אבל בביצה שאין שום הוכחה דר' יצחק לית ליה דרבה לכן לא הקשה כלל מהך ברייתא דאיכא למידחי בצריך למקומו ודו"ק

תוד"ה ושני ליה וכו' א"נ ר' יצחק אית ליה נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו ולהכי וכו'. ואני תמה ע"ז דאם אית ליה לר' יצחק ביטול כלי אם כן מנ"ל כלל דאין כלי ניטל והרי אבוהון דכל איסור ביצה הוא משנתנו דדמי לשמן וכדפירש"י בריש סוגיא וכיון שיש לנו טעם משום ביטול כלי מנ"ל לחדש סברא דאין כלי ניטל: ואולי ר' יצחק למד סברה זו מברייתא דלקמן דף קנ"ד ע"ב היתה בהמתו טעונה טבל וסבר ר"י דאעפ"י שמשתברין קאי גם אטבל ודלא כמו"ש התוס' בשמעתין בד"ה טבל מוכן אליבא דר' יוסף וכיון דסבר ר"י דקאי גם אטבל וס"ל ג"כ דטבל מוכן הוא ולא שייך בו משום ביטול כלי אלא על כרחין משום אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל וטבל עצמו דבר שאינו ניטל הוא

ובזה ניחא דהתוס' כתבו דר' הונא [צ"ל ר' יצחק] אית ליה ביטול כלי ומנ"ל הא ודלמא רב הונא [ר' יצחק] אית ליה הצלה שאינה מצויה כסברת רבה [ואולי משום דיותר ראוי לומר דאית לי' ביטול כלי דאשכחן בכמה מקומות דפריך הש"ס והא קמבטל כלי מהיכנו [כמוש"ל] ובשלמא לסברת הגהת אשר"י דלענין הצלה שאינה מצויה מועיל בצריך למקומו וא"כ אכתי היה קשה למה נקט האסור בשמן וההיתר בניצוצות והרי בצריך למקומו גם שמן מותר בין לטעם הצלה שא"מ ובין לטעמא דאין כלי ניטל וכו' ובאין צריך למקומו גם ניצוצות אסורים: ודע שגם מדברי רש"י משמע דגם לרבה מועיל בצריך למקומו שהרי רש"י פי' במשנתנו אין נותנין כלי משום בשמן מוקצה היא וקסבר אין כלי ניטל בשבת אלא לצורך דבר הניטל א"נ קסבר אסור לבטל כלי מהיכנו. והנה אחז רש"י טעמי' דר' יצחק וטעמי' דרב יוסף ושבק טעמי' דרבה. ואי נימא דרש"י דחה טעמי' דרבה מהלכה וטעמא דר' יצחק ורב יוסף סובר להלכה מלבד שאין דרכו של רש"י בפירושו לפסוק הלכה אלא דקשה למה הקדים טעמי' דרב יצחק המאוחר בסידור הסוגיא לטעמי' דרב יוסף המוקדם אלא על כרחין דרש"י לא דילג טעמי' דרבה כלל. אלא [משום] דס"ל דגם רבה דוקא בדבר שאינו ניטל אוסר ומטעם אין כלי ניטל אלא דסובר דלהצלה מצויה התירו ליטול אף לצורך דבר שאינו ניטל וא"כ רש"י בטעם משום אין כלי ניטל אחז טעמא דרבה ג"כ והיא מוקדם בסוגיא וא"כ כיון שלרש"י רבה משום אין כלי ניטל וכו' מועיל גם לרבה צריך למקומו והא דלא משני לרבה בצריך למקומו הוא משום דדרך הש"ס למשבק רווחא לסוגיא להגדיל תור' ומשני דבר שיוכל אח"כ להרחיב הסוגיא גם לר' יצחק ואם היה משני תיכף לרבה בצריך למקומו לא היה שוב יכול להקשות לר' יצחק ותדע דהרי לרש"י עכ"פ אין איסור לרבה אלא לצורך דבר שאינו נוטל כמו"ש התוס' בשמו וא"כ היה יכול לשנויי בכלים תחת הדלף בדלף הראוי ולמה משני בבתי חדתי אלא למשבק רווחא להקשות אח"כ לרב יוסף: ועכ"פ גם לרבה מועיל בצריך למקומו וא"כ לא היו התוס' יכולים לשנויי דר' יצחק אית לי' דרבה אבל אי נימא דלא כהגהת אשר"י ונימא דלרבה אינו מועיל צריך למקומו א"כ מנ"ל להתוס' דר' יצחק אית ליה ביטול כלי ודלמא אית ליה הצלה שאינה מצויה כרבה ולהכי שמן אסור אפי' בצריך למקומו אמנם לפמש"ל [בריש סוגיין] דר' יצחק למד הא דאין כלי ניטל מברייתא דהיתה בהמתו טעונה טבל וכו' ואס"ד דסבר הצלה שא"מ לא התירו א"כ היא גופה מנ"ל דאין כלי ניטל ודלמא איסור נתינת כלים בטבל גופיה אסור משום הצלה שא"מ. אלא ודאי דר' יצחק לית ליה דרבה רק דרב יוסף ובטבל לא שייך ביטול כלי דטבל מוכן הוא לענין ביטול כלי

ובכוונת התוס' דר' יצחק אית ליה ביטול כלי שהקשיתי א"כ מנ"ל לר' יצחק כלל שאין כלי ניטל נלע"ד עוד בזה ונדקדק כיון דאית ליה ביטול כלי א"כ איך קאמר כשם וכו' והא לא דמו דנתינת כלי תחת התרנגולת אסור אפי' בצריך למקומו וכפיית כלי מותר בצריך למקומו ונראה דר' יצחק סובר אין לחצי שבת וא"כ אין הכלי נאסר משום ביטול כלי מהיכנו שהרי בידו לנער וסברת הבעה"מ והר"ן שאין ברצונו לנער לית ליה לר' יצחק וא"כ אין איסור נתינת הכלי משום ביטול מהיכנו אלא בנותנו בין השמשות אבל בשבת עצמו אין בו איסור ביטול כלי ואין אסור אלא משום אין כלי ניטל. ובזה נלע"ד מה שפירש"י במשנה, נותנין בשבת לרבותא כתב כן דלא תימא דוקא בשבת הוא דאסור דאז שייך ביטול כלי אבל בשבת עצמו מותר קמ"ל רש"י אפי' בשבת ורש"י ס"ל סברת המפרשים משום שאין רצונו לנער או סברת הסוברים דגם למקצת השבת אסור לבטל מהיכנו ור' יצחק ס"ל דמשנתנו מיירי בכל גווני בין בה"מ ובין בשבת ולכך לא מצי למיתני היתר השמן בצריך למקומו דהרי בה"ש אסור אפי' בצריך למקומו ואמר ר' יצחק כשם שאין נותנין כלי תחת התרנגולת בשבת עצמו דנתינת הכלי תחת התרנגולת לא מיירי מן הסתם בין השמשות דלא שכיח שתלד בה"ש שתרנגולת אינה יולדת בלילה אלא בלית לה זכר עד ששים בתי כמבואר בביצה דף ז'] וא"כ בשבת איירי ואז באמת אינו אסור רק באין צריך למקומו ושפיר קאמר כך אין כופין וכו'

ובזה ג"כ ניחא דלא מצי למימר דאית ליה הצלה שא"מ כרבה דא"כ אף בשבת אסור אף בצריך למקומו למאן דלא ס"ל כהגהת אשרי ולא שייך כשם: [ולפי"ז שפיר הוכיח ר' יצחק סברת אין כלי ניטל משום דהמשנה סתמה ותני אין נותנין ומשמע אפילו בשבת עצמה ואז לא שייך ביטול כלל: ודע דלכאורה יש לתמוה מה נסתפקו התוס' אם ר' יצחק אית ליה ביטול כלי והרי ודאי ביטול כלי מוכח מברייתא דתני אבל כופין עלי' כלי וכו' והך ברייתא בצריך למקומו מוקי לה ר יצחק וא"כ קשה ניתני רבותא יותר אחד ביצה וכו' אין מטלטלין וכו' אבל נותנין כלי תחת התרנגולת שתטול ביצתה לתוכה שהוא ודאי רבותא יותר מכפיית כלי עליה אלא ודאי דזה באמת אסור משום ביטול כלי וכמו שכתב לעיל בד"ה אר"ח וכו' ואי משום שיש לדחות לעולם לאו משום ביטול כלי אלא משום הצלה שא"מ כדמוקי רבה קשה לו יהי' כן הלא עיקר כוונת התוס' לתרץ על מה ששנינו האיסור בשמן ולא בהיתר ג"כ בשמן הצריך למקומו ואם כן גם אי סבר כרבה נכון אבל אי נימא כדעת הגהת אשר"י א"כ גם אי סבר כרבה אכתי מצי למימר ההיתר בשמן בצריך למקומו [אלא דלפ"ז ע"כ ברייתא לאו משום טעמא דרבה אסרה נתינת כלי תחת התרנגולת שהרי ברייתא בצריך למקומו איירי]

דף מ"ד ע"א מתני' מטלטלין נר חדש אבל לא ישן הנה העיקר חסר מהמשנה דהוה לי' למימר של חרס דהא של מתכות אפילו ישן מותר. ואמנם לפמ"ש הרשב"א בחידושיו מדהקדים מטלטלין נר חדש ואח"כ אמר אבל לא ישן ולא תני בהיפוך א"כ עיקר הדבר שריותא דחדש אתי לאשמעינן ש"ש דכל חדש מותר ואכי' המיוחד לכך. ומעתה לפי זה משנתנו מיירי גם במיוחד לכך. ובזה באמת גם ישן של מתכות אסור דהיינו יחדו והניח דאסר רב גם למסקנא ולשיטת התוס' בד"ה ה"נ מסתברא דרב כר' יהודה ס"ל א"כ ס"ל דאין חילוק בין מטה לנר והוא נמי שיטת התוס' בד"ה ומה נר שהקשו על פירש"י דתקשי ליה נמי מנר של מתכות א"כ ש"מ דס"ל שאין לחלק בין נר למטה ושלא כדברי התוס' בסוף ד"ה הא אין וכו' ולפי זה משנתנו בפה מלא דברה מטלטלין נר חדש בין יחדו ובין לא יחדו ואפי' של חרס דלהכי עבידא אפ"ה בכל גווני מותר אבל לא ישן ג"כ בין של חרס ובין של מתכות בשל חרס אפי' לא יחדו מוקצה מחמת מיאוס הוא ושל מתכות אם יחדו דהוה לי' יחדו והניח דאסר רב. אלא דלפ"ז דמתני' איירי גם בשל מתכות קשה דלמה במשנתנו אמר ר"ש חוץ מן הנר הדולק בשבת ולא סיים כבתה מותר לטלטלה ובברייתא סיים כבתה מותר לטלטלה ויבואר לקמן

רש"א כל הנרות מטלטלים חוץ מן הנר הדולק בשבת. הנה בברייתא מהיום כבתה מותר לטלטלה משום דשם ר"ש על דברי ר"מ קאי ור"מ גם בשל מתכות איירי והוה אמינא דבשל מתכות הוא דמתיר ר"ש אחר שכבתה דמוקצה מחמת איסור לחוד לית ליה אבל בשל חרס אף אחר שכבתה כיון שיש כאן תרתי דהיינו מוקצה מחמת מיאוס ומוקצה. מחמת איסור מודה