צל"ח סדר מועד נא

בשבת אבל כל אחד בביתו לא נחשדו על השבתות ולא היה ראוי לאסור הרחיצה אלא במרחץ אבל לא בביתו אלא שגזרו רחיצה בביתו בחמין שהוחמו בע"ש אטו מרחץ אף שבמרחץ גופי' חמין שמע"ש הוא משום גזירה משום חמין בשבת החמירו בדבר זה וחשבוהו חדא גזירה. אבל חמי טבריא לא אסרו והיינו בביתם אבל במרחץ גם חמי טבריא אסור שהרי כשם שחשודים הבלנים להחם בשבת ולומר מע"ש הוחמו ג"כ יחמו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם. ואח"כ כשאסרו גם חמי טבריא היינו בביתם שחשו גם לזה שירחצו בביתם בחמין שמע"ש ויאמרו חמי טבריא הם אבל בודאי שאין לחוש שיחממו בביתם בשבת ויאמרו חמי טבריא הם שלחלל שבת בידים לא נחשדו רק הבלנים. ולבסוף שראו שאין הדבר עומד התירו חמי טבריא היינו בביתם אבל במרחץ ודאי אסור. ורואה אני הדבר ק"ו. ומה חמין בע"ש בביתם שיש כאן גזירה לגזירה אטו מרחץ ומרחץ גופי' אטו חמין שהוחמו בשבת ק"ו חמי טבריא במרחץ שאין כאן אלא גזירה שיחמו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם ומעתה יותר ראוי להחמיר ברחיצת חמי טבריא במרחץ [שאין כאן אלא גזירה שיחממו בשבת ויאמרו חמי טבריא הם] מרחיצת חמי האור בביתו ואם ר"י אוסר להשתטף בחמי האור בביתו א"כ סובר שגם על השיטוף לחוד נחשדו הבלנין להחם בשבת ויאמרו מע"ש הוחמו ולכך הוצרכו לאסור השיטוף במרחץ לגמרי ואסרו גם בבית א"כ ק"ו שאסרו השיטוף בחמי טבריא במרחץ גופי' משום הבלנין שיחממו בשבת לצורך השיטוף ויאמרו חמי טבריא הם ולר"ש שרי להשתתף לגמרי ולא גזר בשיטוף כלל אפילו במרחץ

ומעתה מסולקים שתי הקושיות של הרשב"א מעל הרי"ף שגם הרי"ף כוונתו כדברי הרמב"ם שמחמת הזיעה הרי זה כמרחץ עצמו ובמרחץ עצמו באמת אסרו הרחיצה גם בחמי טבריא וגם מדשרי השיטוף במרחץ עצמו בחמי טבריא ק"ו ששרי השיטוף בחמי האור בביתו וא"כ שפיר אמר ר"ש היא: ודע שקושית הרשב"א שהקשה על הרי"ף שבחמי טבריא היכי קאמר מכלל דלהשתטף אפילו לכתחילה ור"ש היא והא גם ר"י לא נחלק עליו בחמי טבריא אלא בחמי האור. קושיא זו יש להקשות גם על דברי התוס' שכתבו בשמעתין בד"ה בין בחמין וכו' נראה לר"י דהיינו אפי' חמין שהוחמו מע"ש דהא ר"מ אוסר אפילו צונן ומסתמא בהנך חמין אסר ר"י ומינה דר"מ אוסר גם בחמי טבריא שהרי אוסר גם בצונן. וא"כ ג"כ נימא דבהני אוסר ר"י אתמהה. ונימא דר"מ אוסר רחיצה בחמי טבריא שאם היה מתיר הרחיצה איך יאסור להשתטף כקושית הרשב"א: ונראה דאין הכי נמי דמוכח דר"מ ור"י אוסרין גם בחמי טבריא אמנם נוכל לומר דר"מ ור"י באמצע הגזירה היה בעת שעדיין לא התירו חמי טבריא כמו ששנינו לקמן שאסרו גם חמי טבריא ואח"כ ראו שאין הדבר עומד וחזרו והתירו וכשהתירו הרחיצה בחמי טבריא גם השיטוף הותר אבל חמין שהוחמו מע"ש שפיר הוכיחו התוס' דר"י ודאי אוסר וכיון שלר"י ודאי נאסר שוב לא הותר

שם חמין שהוחמו מע"ש וכו' אבל לא כל גופו יש לדקדק דלמא ברייתא בחמי האור לכך אסרינן הוחמו בע"ש אטו הוחמו בשבת. אבל משנתנו חמי טבריא שהם תולדות חמה ואפילו הוחמו בשבת הוא רק גזירה אטו חמי האור לכך לא גזרינן ע"ש כלל ומשנתנו כחמין שהוחמו בשבת בתולדות חמה וצריך לומר דקושיא זו היא לר' יוסי ולרב יוסף בעמוד הקודם דסובר דחמי טבריא תולדות האור נינהו

שם והאי תנא הוא. והנה יוקשה לר"מ ור"י איך אמרו חכמים לאנשי טבריא כחמין שהוחמו בשבת ואם יאמרו ר"מ ור"י שלא אמרו להם חכמים הלשון הזה א"כ מתחלה מאי קשיא ליה לפי מ"ש דלא קשיא אלא לר' יוסי. ודלמא גם ר"י אומר שלא אמרו חכמים הלשון הזה: ולכן נ"ל דעל לשון זה ליכא מחלוקת והכל מודים שכך אמרו לאנשי טבריא. אלא דר"מ ור"י סברי דתולדות חמה נינהו ולכך מותר בהוחמו מע"ש ור' יוסי סבר כר"ש

ולפי זה שפיר מקשה על רב חסדא והא מעשה דאנשי טבריא בקרקע ואף דזה היה בשבת מ"מ לרבנן דתולדות חמה אם כן הרי זה בשבת כחמין שהוחמו מע"ש באור שאם בזה לא גזרינן ע"ש אטו שבת הכי נמי לא גזרינן בשבת עצמו תולדות חמה אטו תולדות האור ומתורץ קושית התוס' בד"ה והא מעשה וכו'

תוס' ד"ה אלא פי"ו וכו' ומיהו קשה לרשב"א וכו' הנה קושית הרשב"א נשאר במסקנא דמוקי לה להשתטף מ"מ ודאי דאפילו פניו ידיו ורגליו אסור בהוחמו בשבת ק"ו משתיה ואם כן קשיא סיפא כחמין שהוחמו ביו"ט וכו' ואם נימא דאף דאסור שיטוף פי"ו מ"מ תנא דמתני' מיירי בשיטוף כל הגוף לדיוקא דהוחמו מע"ש אפילו כל גופו מותר א"כ קושיית הרשב"א מעיקרא ליתא עיין מהרש"א ומוהרש"ל ומוהר"ם שנדחקו

ונראה דלכאורה למה צריך להביא ברייתא לאיסור כל גופו בהוחמו מע"ש. והרי משנתנו היא לקמן דף קמ"ז הרוחץ במי וכו' דיעבד אין לכתחילה לא וכמוש"ל ועל זה יש להשיב ג' תירוצים הא' דהמקשה ידע דלהשתטף עסקינן אלא שלא ידע מפלוגתא וכמוש"ל. ותירוץ זה יש לסתור דא"כ לא שייך לישנא דרב איקא הכא להשתטף וכו' עסקינן דמשמע שהמציא דבר חדש והלא גם המקשה אסיק זה אלא שהיה קשה לו מהברייתא דאוסר אפילו שיטוף והיה לו לשנות משנתנו ר"ש היא וכו'. התירוץ השני שהמקשה ידע חילוק שבין רחיצה לשיטוף אלא שלא היה נראה בעיניו דמשנתנו בשיטוף מיירי שהרי אסורים ברחיצה קתני וכדדייק לקמן דף קמ"ז הרוחץ וכו' מכלל דלהשתטף וכו' וא"כ איכא למימר דלעולם גם פניו ידיו ורגליו אסור והא דנקט כל הגוף לדיוקא דאפילו כל הגוף דוקא ברחיצה אסורים הא להשתטף מותר ולהכי מביא ברייתא דמוכח דגם להשתטף אסור אפילו מע"ש ולא ידע שהיא פלוגתא דתנאי והתרצן שהמציא לו תנאי מ"מ היינו בהוחמו מע"ש. אבל בשבת ודאי דגם השיטוף אסור ולכך לא היה יכול לאוקמי לדיוקא ומוקי להשתטף עסקינן ומשנתנו כר"ש וברייתא כר"י כמו"ש בדרך הראשון

וגם על זה יש להשיב מלבד שודאי השיטוף אסור מק"ו משתיה עוד יש להשיב דאם כן מה הקשה לו לימא תנן סתמא כב"ש והרי שם לא נזכר רחיצה וע"כ לא שרו ב"ה אלא בשיטוף של פניו ידיו ורגליו דזה שוה לכל נפש. אבל רחיצה ממש אולי גם לב"ה אינו שוה לכל נפש אף שבאמת אינו כן מנ"ל להמקשה להקשות. התירוץ השלישי דאיכא למימר דמשנתנו אחזה בהוחמה בשבת לומר אפילו הוחמה בשבת דוקא כל הגוף אסור [דומיא דיו"ט דמיירי בכל הגוף] הא פניו ידיו ורגליו שרי ומשנה דלקמן הרוחץ דיעבד אין היינו כל הגוף. ולכך הביא ברייתא וקשה כפל הלשון שאם תנא רוחץ פניו ידיו ורגליו מכלל דכל הגוף אסור וכן להיפוך ליתני לא ירחוץ כל גופו וממילא מוכח דפי"ו שרי אלא ודאי דקתני פי"ו לומר דדוקא הוחמו מע"ש הא הוחמו בשבת אפילו פי"ו אסור וגם על זה יש להשיב דאיך אפשר משנתנו לומר שפי"ו מותר והלא הוא ק"ו משתיה וכקושית הרשב"א

ומעתה זהו כוונת קושיית הרשב"א ועיקר כוונתו בקושיא למה הקשה מברייתא ולא ממשנה דלקמן הרוחץ דיעבד אין ואי כתירוץ השלישי הלא מצי למידק מרישא דגם פניו ידיו ורגליו אסור מק"ו משתיה

[ליקוט] גמ' אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין וכו' וקשה דלמא לעולם גם מע"ש אסורים והא דתני כחמין שהוחמו בשבת משום איסור שתיה נקט לה. וצריך לומר דהרי איסור הרחיצה מיותר במשנה שהיא ק"ו משתיה ולא תנן רק לדיוקא דע"ש. [ולשיטת רש"י בלא"ה ניחא דעכ"פ כיון דמיירי מכל גופו למה שביק דין באו מע"ש: ובזה מתורץ קושיית הרשב"א דלדיוקא אמרינן לרבותא דאפילו כל הגוף מותר בע"ש ודברי רש"ל דלא הוה למשבק רבותא באיסור שבת עצמו לא הבנתי שהרי זה כבר נלמד בק"ו מרחיצה: [ליקוט[ הא חמין שהוחמו מע"ש וכו' והתניא וכו' מה שהקשו התוספות ד"ה הא ודלמא משנתנו בקרקע וברייתא בכלי נלע"ד לדקדק בברייתא שהרי מדקתני למחר רוחץ בהם פי"ו מכלל דכל גופו אסור ולמה לו לסיים אבל לא כל גופו אלא דהכי קתני למחר רוחץ בהם פיו"ר אפי' בכלי אבל לא כל גופו אפילו בקרקע: ובזה מתורץ גם קושיא אחרת של התוס' [ד"ה אלא] שהי' יכול למידק הכל מסיפא [ע' לעיל בדברי רבינו]: גם קושית הרשב"א יש לתרץ דודאי פי"ו חמיר משתיה מיהו שתיה ודאי בכלי היא וא"כ הק"ו לאסור פיו"ר בכלי הוא וסיפא דתנן אסורין ברחיצה