צל"ח סדר מועד מו

או דלמא מקיימין דנקט ר' חייא לגלות על סמיכה שהוא ג"כ סמיכה של קיום דהיינו סמיכה של שהי' וזה ששאל מאי הוי עלה ופשט מברייתא ת"ש כירה שהסיקוה להתיר סמיכה דשהי'. ועיקר הפשיטות מברייתא להתיר סמיכה של שהי' ולא להתיר סמיכה של חזרה

ועפ"ז עמדתי על כוונת הרי"ף שהביא ראיה דמסקנא הוא דלשהות תנן וזה לשונו. ועוד הא אסיקנן לבעיין מה הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה וכו' סומכין לה ואין משהין וכו' אלמא דהכין הלכתא. וכתב הרז"ה דאין זה ראיה דהך ברייתא כר' יהודה ומדר"י בשהי' נשמע לתנא דמשנתנו בלסמוך בלהחזיר

ולדידי דברי הרי"ף נכונים וישרים דעל כרחין עיקר שאלת מה הוי עלה על לשהות מהדר דסמיכה דחזרה כבר הוכיח לאסור מדברי ר' חייא. וא"כ כיון דמהדר לברר דין סמיכה דשהי' מכלל דסמיכה עצמה אסורה

ובזה נעמוד על דעת רבינו הגדול הרמב"ם בפ"ג מה' שבת שפסק שמותר לסמוך מבערב בכירה שאינה גרופה ובשבת עצמו פסק שאסור גם לסמוך. והנה לא מצאתי לו ראיה לאסור סמיכה בשבת וכאשר באמת יש חולקים עליו בזה כמבואר במפרשי דבריו ואף שהמג"א בסי' רנ"ג ס"ק ה' כתב שהרמב"ם סובר דההוא בעי' מהו לסמוך לא הוי אלא בע"ש והנה נוכל לפרש כן לשיטת הרמב"ם דסובר משנתנו לשהות תנן. אבל אף שנוכל לפרש כן אבל אין זה הכרח ואף דמשנתנו לשהות תנן היינו גם לשהות בעי גרופה וקטומה אבל ודאי שגם החזרה מפורש במשנה ונוכל לפרש בעי' מהו לסמוך קאי בין לשהות ובין להחזיר ע"י סמיכה וכיון שכן לא היה להרמב"ם להמציא חומרא דרבנן בדבר שעיקרו מדרבנן בלי ראיה. ובאמת התוס' כתבו בד"ה מהו לסמוך שאם לשהות תנן קאי הבעיא בין לשהות ובין להחזיר ומי הכריח להרמב"ם שלא לפרש כן. אמנם לפמ"ש ניחא דעיקר הפשיטות מברייתא להתיר סמיכה של שהייה ולא להתיר סמיכה של חזרה. וזהו טעמו של הרמב"ם שחולק בהיתר הסמיכה בין סמיכה דשהייה לסמיכה דחזרה

עוד נלע"ד בטעמו של הרמב"ם דס"ל דסמיכה בשבת לגרוף על כרחין חמור משהי' באינו גרוף וראיה לדבר שהרי אי להחזיר תנן א"כ גם משנה דלקמן (דף ל"ח ע"ב) בתנור ג"כ לא יחזיר הוא אבל לשהות מותר אפי' בתנור ובפרט לשיטת הרמב"ם שסובר צלי וקדירה דין אחד להם כמבואר בדבריו בפ"ג ה' י"ו וע' בכ"מ שם וא"כ מפורש בגמ' דלחנניא גם תנור שרי כמבואר בפ"ק דף כ' כדי שיצולו מבעו"י ומפרש עלה בגמ' דהיינו כמאב"ד וחזרה בתנור אסור אפי' סמיכה אפי' בגרוף דהרי בזה הלכה כאביי לקמן (דף ל"ח ע"ב) דאפי' בקש וגבבא אין סומכין. וא"כ ע"כ חזרה בשבת אפי' ע"י סמיכה ואפי' בגרוף או בקש וגבבא חמיר משהייה ממש באינו גרוף אפילו בגפת ועצים וכיון שהרמב"ם פסק כרבנן דחנניא דלשהות אסור אפילו מע"ש באינו גרוף שוב ק"ו דסמיכה בשבת אסור אפי' בגרוף. ואמנם דבר זה אי אפשר לאמרו שהרי אפילו חזרה תוך הכירה מותר בגרוף בשבת ק"ו סמיכה. ועד כאן לא אסרו סמיכה אלא בתנור דלתנור לא מהני גרופה. והן אמת שדבר זה אם חזרה דגרוף חמור משהי' באינו גרוף הוא מתהפך. דאי משנתנו לשהות תנן א"כ בשאינו גרוף אין משהין ובגרוף מותר אפי' חזרה לב"ה הרי דחזרה בגרוף קיל יותר משהייה באינו גרוף. אבל אי משנתנו להחזיר תנן א"כ לשהות משהין אפי' באינו גרוף לב"ש עכ"פ חמין וחזרה בגרוף אסור לב"ש אפילו בחמין כמפורש בגמ' והך חזרה דאמרי לך לאו דברי הכל הוא וכנזכר לעיל הרי דחזרה בגרוף חמיר יותר משהי' באינו גרוף ובאמת הדבר קשה שיהיה בלשונות הללו סברות הפוכות אלא שהדבר מוכרח אבל עכ"פ כיון דאי להחזיר תנן א"כ חזרה חמיר יותר הפוכה דשהי' חמיר יותר באינו גרוף מחזרה בגרוף אבל עכ"פ בתנור שאם להחזיר תנן מוכח דשהייה קיל יותר מסמיכה בשבת ותנור תמיד הוה אינו גרוף. ובזה לא מצינו גם ללישנא דלשהות סברה הפוכה שיהיה סמיכה בשבת באינו גרוף קיל יותר משהייה ובזה ודאי לא מהפכינן הסברות וא"כ כיון דהרמב"ם פסק לשהות תנן ואסורה השהי' בע"ש באינו גרוף ק"ו שאסורה הסמיכה באינו גרוף בשבת עצמו

ולפי מ"ש דסמיכה דחזרה אסורה א"כ בחזרה אין חילוק בין סמיכה לעליו מתורץ קושית הרש"א בתוס' לעיל ד"ה ובה"א וכו' שהוכיחו דבשבת אף רותח אסור דאל"כ מה ראיה מביא מר' אושעי' וכו' והקשה מהרש"א אכתי מה ראי' מביא דלמא מעשה דר"א בחזרה דסמיכה איירי ולדידי ניחא דאי אף למ"ד מחזירין בשבת עצמו אין מחזירין הכי נמי דלא היו רשאין לסמוך בשבת

ועוד נ"ל ראי' דבחזרה אין חילוק בין סמיכה לעל גבה מדאמר באוקימתא דלהחזיר תנן חסורי מחסרא וכו' אבל לשהות משהין. ולפי זה אתיא מתני' דוקא כחנניא ולא כרבנן כיון דמפורש היתר השהייה דחמין ותבשיל במשנתנו וסתם חמין ותבשיל אף שלא נתבשל כל צרכו משמע וכמבואר בתוס' ד"ה חמין ותבשיל וכו' ואם לא היה היתר השהייה מפורש במשנה אף דהיה משתמע מדיוק מדנקט לא יחזיר ולא נקט השהייה מכלל דשהי' מותרת מ"מ מדיוק לא משתמע היתר השהי' בכל גווני דהיינו אפי' בלא נתבשל כל צרכו. ודי אם נימא החזרה אסורה בכל גווני. ולהכי נקט החזרה אבל השהי' יש בה חילוקי דינים דהיינו בכל צרכו מותר ובלא נתבשל כל צרכו אסור ואז משנתנו ככ"ע. ולהכי קתני לא יחזיר אבל השהייה מותרת ולכל מר כדאית ליה לחנניא בכל גווני ולרבנן בכל צרכו וא"כ נימא החסורי מחסרא באופן שלא יהיה היתר השהייה מפורש בהדיא וכך נוקים משנתנו לא יחזיר עלי' אבל לסמוך ש"ד ומה הן סומכין ב"ש אומרים חמין וכו' וב"ה אומרים חמין ותבשיל והך חזרה דאמרי לך לאו ד"ה וכו' וממילא אתיא משנתנו בין לחנניא ובין לרבנן אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי דבחזרה אין לחלק בין עלי' לסמיכה וא"כ איך נימא דב"ש מתיר הסמיכה בחזרה ואוסר החזרה עליה זה אי אפשר לחלק ביניהם

ולפי זה צריך לומר דרב יוסף דאמר לקמן על משנה דתנור תוכו ממש ע"ג ממש אבל לסמוך שרי סובר לשהות תנן דאי להחזיר אין לחלק בין סמיכ' לעל גבה וכן אביי דאותביה כופח וכו' ומוקי לי' באינו גרוף ומפרש הרי הוא כתנור ואסור לסמוך דאי ככירה שרי לסמוך ע"כ מפרש המשנה לשהות דאי להחזיר א"כ גם כירה אסור לסמוך. ומה דאמרי' בסוגייא דשמעתין דאמר ליה אביי לרב יוסף מהו לשהות ופשיטא ליה להתירא היינו בבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אבל בלא נתבשל כ"צ אסור

וזו היא עצמו אצלי כוונת הרי"ף במה שהביא ראי' דלשהות תנן מדברי רב יוסף דסבר תוכו וכו' אבל לסמוך ש"ד ואביי אותביה ממה דתנן כופח וכו' אלא כירה כי אינה גרופה וקטומה על גבה מי שרי אלמא דהכי הילכתא. והרז"ה השיבו דאי להחזיר תנן א"כ גם כל סוגיא דלקמן להחזיר קאי ולפי מה שכתבתי שפיר הביא הרי"ף ראי' דסוגיא דלקמן ע"כ לאו לענין להחזיר קאי דאם כן ליכא להתיר סמיכה ואיך מתיר רב יוסף סמיכה בתנור ואביי עכ"פ בכירה. אלא על כרחין אלשהות קאי ועל זה קאמר אביי וכירה ע"ג מי שרי

רש"י ד"ה אא"ב להחזיר וכו' אבל לשהות משהין אעפ"י שאינה גרופה וכו' כבר הקשו התוס' בסוד"ה אי אמרת וכו' דלחנניא אפי' תוכה משהין אעפ"י שאינה גרופה דהא תנן ולא חררה ע"ג גחלים וכו' ולי נראה דרש"י לשיטתו דלקמן ע"ב בד"ה הא קרמו פניה שרי כ' רש"י ותנור לאו גרוף הוא ואי נמי גרוף בתנור וכו' וכתבתי שם דרש"י סובר דע"ג גחלים ממש שמונחת החררה לכ"ע מותר דבזה נזהר מלחתות שלא תתחרך לגמרי כמבואר בפוסקים ולהכי הוצרך רש"י להביא ראיה מפת בתנור ולא מחררה ע"ש. ולפ"ז אין מחררה ראיה כלל כיון שבלי הפסק קדרה מונחת ע"ג גחלים ממש ודאי לא יחתה

ומה שהקשו התוס' עוד על רש"י דמי דחקו לפרש כן שהרי איכא למימר שפיר היינו דשני בין תוכה וכו' מהא דשרי להחזיר בגרופה דבהשהה דוקא לא ניחא ליה לחלק אבל בהחזרה ניחא ליה שפיר כדמוכח במה דמשני מי סברת וכו' ולענ"ד נראה דרש"י דבר גדול דבר בזה ורצונו של רש"י דדוקא אי לשהות תנן ואין לנו שום ברירה כ"א לפרש דברי רב על ההחזרה מחלקינן בחזרה בין תוכה לעל גבה וכל זה מדוחק. אבל כל זמן שיש בידינו לפרש דברי רב שלא נצטרך לחלק בגרוף כלל בין תוכה לגבה יותר נוח לפרש כן ומפרשינן דברי רב בהיתר השהי' באינו גרוף וכוונת רש"י בזה משום דרש"י (בדף ל"ז ע"ב) בד"ה ורב ששת מסיק להלכתא דלהחזיר שנינו אבל לשהות משהין גם באינו גרוף. ורצה רש"י לדחות הראיה