צל"ח סדר מועד מה

שאין בזה משום אהל וממילא מה לי לענין אהל אם הוא גרוף או לא ואם הוא בקש וגבבא או בעצים וליכא שום רבותא בנטילה לב"ה ומעתה אם איתא דרישא דברי הכל היא א"כ גם לב"ש כבר שמענו שאין בזה משום אהל דמשום אהל אין חילוק בין חמין לבין תבשיל וכיון שכבר התיר החזרה בחמין וכן בהוסק בקש וגבבא א"כ כבר שמענו שאין בו איסור אוהל ולמאי הלכתא תנן בסיפא נוטלין

אלא שאני אומר שתירוץ זה או שאינו מועיל או שאינו נחוץ דלשיטת רש"י אין בע"ש קודם הלילה דין חזרה כלל אם לא נימא כפי' של בני הנ"ל] ולשיטת התוס' יש שני מיני חזרות חדא בע"ש וחדא בשבת כמבואר בדבריהם בד"ה ובה"א והנה לשיטת רש"י ליכא קושיא כלל דאיך נימא דב"ש אומרים אין מחזירים היינו בתבשיל אבל בחמין מחזירין א"כ למה האריך לעשות שני בבות וכך הוה לי' למיתני לפלוגתייהו בחד בבא כירה שהסיקוה וכו' מחזירין עלי' תבשיל בגפת ועצים לא יחזיר עד שיגרוף וכו' ומה הן משהין ומה הן מחזירין [והרצון בזה משהין באינו גרוף ומחזירין בגרוף) ב"ש אומרים חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל. ולמה תני בבא בפ"ע בש"א נוטלין אבל לא מחזירין וכו' אלא ודאי דגם בחמין פליג ב"ש על מחזירין וא"כ אין כאן קושיא כלל לשיטת רש"י ואין צריך לשום תירוץ. אבל לשיטת התוס' ודאי שיש להקשות דנימא דרישא ד"ה היא ומודה ב"ש בהחזרת חמין והא דלא עריב ותני פלוגתייהו בחדא משום דא"כ לא הוה יכול למיתני בש"א נוטלין רק סתם בש"א חמין אבל לא תבשיל כיון דקאי גם אשהי' באינו גרוף ושם לא שייך נטילה וא"כ לא היה ידענא דמחזירים אפילו בשבת. שעיקר ראיית התוס' דסיפא מיירי בשבת הוא מדתנן נוטלין, ולכן הוצרך למיתני תרי בבי ולעולם דבחמין מחזירין אפי' לב"ש ולפי זה מאי מועיל תירוץ שלי דלמה לי נוטלין כיון שכבר שמענו גם לב"ש היתר החזרה ברישא ממילא ידענו שאין בו משום אוהל דהא רישא מיירי בחזרה של ערב שבת ואז מה מזיק לו אם עושה אוהל או לא. ועיקר היתר האהל איצטריך בסיפא שמיירי בשבת ורישא ודאי לא מיירי בשבת מדתנן עד שיגרוף כמבואר בדברי התוס'

ולהיפוך הוא דעיקר קושיא ראשונה שהקשיתי לעיל במתני' דלמה תנן נוטלין לב"ש והוה לי' למימר היתר הנטילה ברישא לב"ה וזה אינו קושיא לדברי התוס' דרישא מיירי בע"ש ואז אין שום רבותא בנטילה רק בסיפא דמיירי בשבת

ועכ"פ לשיטת התוס' הדרא קושיא לדוכתא למה אמר והך חזרה לאו דברי הכל. ונראה משום דלקמן מסיק דאי להחזיר תנן פליג תנא דידן על ר"י בחדא והיינו באין גרופה וכך הוא נכון למעט הפלוגתא **הגה"ת נכד המחבר ואף שמרבה הפלוגתא בין ב"ש וב"ה בהחזרת חמין מ"מ ראוי יותר לומר דפליגי תנאי בטעמא דנפשייהו ולא דפליגי תנאי אליבא דחד תנא כמבואר בכתובות דף נ"ז ע"א:** ודי דפליג באינו גרוף ואם הוה אמר דב"ש מודה בהחזרת חמין ומה דאמר נוטלין אבל לא מחזירין היינו תבשיל א"כ שמענו שעכ"פ השהי' מותר בגרוף אפי' תבשיל שהרי אמר נוטלים מכלל שהשהה אותו עד שנוטלו בשבת ועוד מדאסר החזירה מכלל שהשהי' מותרת וא"כ פליג תנא דידן על ר' יהודה בגרוף ג"כ שהרי ר"י אליבא דב"ש אומר בגרוף משהין חמין אבל לא תבשיל וגם פליג בהחזרת חמין על ר"י גם בגרוף דלתנא דידן מחזירין לב"ש בגרוף עכ"פ חמין ולר"י אין מחזירין לב"ש אפי' חמין. ולכך בחר יותר לומר דהך חזרה לאו דברי הכל היא לב"ש גרוף ואינו גרוף לתנא דמתני' שוה לגמרי וא"כ לא פליג על ר"י רק בחדא באינו גרוף

ובזה תירצתי דברי רש"י במשנתנו שבסיפא ובה"א אף מחזירין פירש"י הואיל וגרוף וברישא בה"א חמין ותבשיל לא פירש"י הואיל וגרוף. ואמרתי דרש"י לא נחית בפי' המשנה להכריע אם לשהות תנן או להחזיר ולכך בסיפא ובה"א אף מחזירין הא ודאי שהחזרה לכולהו לישני אינה מותרת גם לב""ה באינה גרוף לכך פירש"י הואיל וגרוף אבל ברישא בה"א חמין ותבשיל להך לישנא דחסורי מחסרא א"כ קאי זה אהיתר שהייה באינו גרוף לכך לא פי' רש"י כלום והא דפריש רש"י בדברי ב"ש נותנין עליה וכו' אחר שגרפה וקשה הא ללישנא דחסורי מחסרא מתיר ב"ש חמין אף באינה גרוף היינו דשם אין כוונת רש"י במה שכתב אחר שגרפה למידק דוקא אחר שגרפה אלא לרבותא דאף אחר שגרפה ג"כ דוקא חמין אבל לא תבשיל וזהו אמת אף לחסורי מחסרא וכמו שהוכחתי מדלא פליג על ר"י רק בחדא וכנ"ל ורש"י נקט לשונו בקיצור אחר שגרפה ומתפרש לפי הלשונות דאי לשהות תנן אז אחר שגרפה דוקא ואי להחזיר תנן אז אחר שגרפה לרבותא ולא בדוקא

שם ותנא דידן סבר לה כר' יהודה בחדא וכו' הנה במאי דמוקי משנתינו כר"י ולא כר"מ יש לי איזה פלפול. דהא יש לאוקמי כר"מ וטעמא דר"מ דאוסר לב"ש לחלוטין ולב"ה אוסר תבשיל הוא ששם שני כירים מתאימות ואחת אינו גרופה ואוסר מטעם סמיכה ולא ס"ל כיון דמדליא שלט בהו אוירא וס"ל לר"מ דב"ש וב"ה נחלקו באיסור הסמיכה דב"ש אוסר לחלוטין וב"ה אוסר תבשיל ומתיר סמיכת חמין. אבל בכירה אחת גרופה מודה ר"מ לתנא דמתני' דב"ה מתיר לחלוטין וב"ש אוסר תבשיל ומתיר חמין

ובשלמא ללישנא דלהחזיר תנן אבל לשהות משהין אפי' באינה גרופה לכך מוקי כר"י משום דאי כר"מ א"כ פליג תנא דידן פלוגתא רחוקה על ר"מ דתנא דידן מתיר השהייה אפילו עליה באינה גרופה ור"מ אוסר אפי' הסמיכה. משא"כ לר"י לא נחלקו רק בשהיי' עליה אבל הסמיכה גם ר"י מתיר אבל אי לשהות תנן שפיר נוכל לאוקמי כר"מ וטעמא דר"מ משום סמיכה וסמיכה דחזרה סובר ר"מ דב"ה ג"כ אסרי לחלוטין אפי' חמין ומשנתינו דמתיר החזרה היינו משום דאין כאן סמיכה דמשנתנו בכירה אחת

ונראה משום דלקמן מסיק לפשוט להתיר הסמיכה ולכך לא מוקי כר"מ ואין לומר דאכתי נוקי כר"מ וברייתא דלקמן דסומכין עליה ואין מקיימין מיירי בחמין דגם ר"מ מתיר לב"ה לסמוך. זה אינו דכיון דסתם תנא סומכין משמע כל מילי סומכין אפי' תבשיל

אלא אי קשיא הא קשיא כיון דאי מפרשת טעמא דר"מ משום סמיכה אם כן דבר זה עצמו נחלקו בו ר' יהודה ור' מאיר דר' יהודה מתיר לסמוך ור' מאיר אוסר א"כ דלמא ברייתא דלקמן דמתיר הסמיכה ר"י היא ולר"י באמת אסור ומשנתנו כר"מ. ואומר אני כיון דע"כ אביי ורב יוסף סברי לשהות תנן וכמו שאוכיח זה לקמן. וא"כ לדידהו אי אפשר לאוקמי משנתינו כר"מ דאם אנו מפרשים טעמא דר"מ משום סמיכה א"כ רב יוסף שהוכיח לקמן להתיר הסמיכה אפי' בתנור ממילא לא אתיא כר"מ ולאביי עכ"פ אמר לקמן הרי הוא כתנור לאסור הסמיכה מכלל דבכירה מותר הסמיכה וג"כ לא נוכל לאוקמי כר"מ ולכך מוקי כר"י דאתי' גם לרב יוסף ולאביי על נכון. אבל באמת לרב אדא לקמן (דף ל"ח ע"ב) וכפי מה שפסקו הפוסקים בהא כרב אדא לחלק בכופח גרוף לבינו ובין קש וגבבא. אבל אעפ"כ לא פסקו כרב יוסף למידק היתר הסמיכה מתוכו ומגבו א"כ שפיר איכא לאוקמי כר"מ וממילא לר"מ כיון דאשכחן לב"ה הפרש בין חמין לתבשיל לענין לסמוך לה שוב ממילא איכא למימר גם בחזרה בגרוף לחלק בין חמין לתבשיל ולא התיר ב"ה חזרה בגרוף אלא בחמין אבל לא בתבשיל

שם מאי הוי עלה הנה יש לתמוה דהא לבתר דהקשה לו דסומכין ומקיימין לאו בחד מקום וא"כ הרי איפשוט לאיסורא ומה בעי אחר כך מאי הוי עלה והרי כבר איפשוט לאיסור ועוד יותר תמוה שאחר זה פשט מברייתא להתירא וא"כ קשיא ברייתא אדר' חייא ונלענ"ד דודאי איפשוט מר' חייא לאיסורא ואמנם נוכל לומר דר' חייא בסמיכה בחזרה מיירי ור' חייא נקט ד' דברים סמיכה וקיום ונטילה וחזרה. והנה חזרה נקט לרבותא דהתירא שאחר שקטמה אפי' חזרה מותר ונטילה נקט משום חזרה כמבואר בגמ'. וקיום נקט דאפי' לקיים דהיינו שהייה ג"כ קטמה אין לא קטמה לא. ומעתה סמיכה דנקט יש לפנינו לפרש דעל כרחין סמיכה דחזרה היא וקמ"ל דגם סמיכה קטמה אין לא קטמה לא אבל סמיכה דשהיי' אפי' לא קטמה דאי ס"ד סמיכה דשהי' ג"כ דוקא קטמה א"כ מקיימין דנקט ר' חייא למה לי אי להתיר ע"י קטימה ק"ו מחזרה הוא ואי לאסור בלא קטימה הוא ק"ו מסמיכה אלא ודאי דסמיכה דשהי' אינו אסור בלא קטימה רק סמיכה דחזרה