צל"ח סדר מועד לט

דלעשירים לא אתי בק"ו ולדידי נראה דהא דאמרן כיון דלא חזי לעשירים לא אתי בק"ו לא מסברא אמרה בגמ' דבר זה דאדרבה הסברא נותנת דאריגת שלש כיון שכבר הוא ארוג אף דלא חזי רק לעניים אפ"ה עדיף משתי וערב אף דחזי לעשירים אלא מצד הוכחת הכתוב ילפינן סברא זו דמדאיצטריך והבגד לרבות שלש מכלל דלא אתי בק"ו ובזה מתורץ מה דמסיים הש"ס טעמא דכתביה קרא הא לא כתביה קרא לא אמרינן ק"ו שהוא לכאורה מיותר וכפל לשון ולפ"ז ניחא דדבר זה דאמרינן דלא אתי בק"ו הוא דילפינן מדאיצטריך קרא למיכתבי' אלא דקשה היא גופה קשיא דלא ניכתבי' קרא וממילא נדע בק"ו אמנם הדבר יבואר עפ"י מ"ש התוס' לקמן בסוף ד"ה אתי בק"ו וכו' אבל השתא דאיכא ק"ו גלי לן דבכל מקום דכתיב בגד הוי שלשה על שלשה. ולכאורה א"כ נימא נמי השתא דכתיב והבגד לרבות שלש נימא ג"כ דגלי דבכל מקום דכתיב בגד הוה נמי שלש על שלש וצריך לומר דאדרבא מדכתיב והבגד גלי לן דדוקא היכא דכתיב ריבוי הוה בכלל אבל היכא דכתיב סתם בגד לא הוי בכלל אבל שלשה דילפינן בק"ו ולא מריבויי הוה בכלל בגד נמצא לפי זה אי לא הוה כתיב ריבויי לשלש והוי אתי בק"ו א"כ בין לאביי ובין לרבא הוה נפיק חורבא דלרבא דאו בגד לרבות בשרצים שאר בגדים הוה מרבינן אפי' שלש על שלש דגם שלש הוי בכלל בגד ולאביי דמפיק לשלש על שלש בצו"פ לא הוה צריך רבוי שהרי אף דלא יליף שרצים מנגעים מ"מ ע"י הק"ו גלי לן דשלש בכלל בגד וא"כ הוי מיותר או דשרצים. וממילא היינו מוכרחים לומר דאו לרבות שאר בגדים להכי כתיב והבגד בהדיא לרבות שלש דלא תיתי בק"ו וממילא אינו בכלל בגד

רש"י בד"ה דכ"ע בין לאביי ובין לרבא להני תנאי. הנה רש"י דייק בלשונו להני תנאי מכלל דאיכא תנא דס"ל דשלש על שלש אפילו בצו"פ אינו מטמא בנגעים והדבר צריך תלמוד מי הוא התנא הזה. והנה כבר כתבתי לעיל דמה דאמר שלש על שלש לא אתי בק"ו לא שהסברא חיצונה הוא דלא אתי בח"ו אלא מהיא גופא שמענו דטעמא דכתבי' קרא בזה גלי לן דלא בק"ו וכבר כתבתי דהיא גופא קשיא לא נכתוב והבגד וממילא תשאר הסברא החיצונה דנלמדנו בק"ו. וכתבתי דא"כ ממילא יהיה בכלל בגד גם בשרצים ונטעה לרבא לרבויי שאר בגדים גם לשלש על שלש ולאביי לא נוכל לומר או לשלש בצו"פ שהרי הוא בכלל בגד ועל כרחין נוקי לשאר בגדים. אלא דאכתי קשה לאביי באמת לא נכתוב לא וה והנגד ולא או בגד בשרצים וממילא תיתי שלש בנגעים מק"ו ויהיה בכלל בגד גם בשרצים. ונראה בהקדם מ"ש התוס' להוכיח שיטת הרב פור"ת מדברי אביי ומדברי רבא אומר אני דמדברי אביי ליכא סייעתא ומדברי רבא לא מיבעי' דליכא סייעתא אלא אדרבא איכא תיובתא. דמדאביי ליכא סייעתא משום דעל כרחין או לשלש על שלש אתי' דאי לשלשה על שלשה זה אי אפשר ונקדים מה שיש לדקדק בדברי הגמ' דמקשה ואימא והבגד לרבות שלשה על שלשה וזה אי אפשר דממ"נ או בגד בשרצים אתי לרבות ועכ"פ מרבה לכל הפחות שלשה על שלשה בצו"פ וא"כ נילף נגעים מק"ו וליכא למימר שכן מטמא כעדשה דנילף ק"ו מש"ו כקושית הר"י קורבל בד"ה שכן. וליכא למימר שאר כלים יוכיחו דמה לשאר כלים שכן אינם נעשים אהל במחוברים אבל שלשה על שלשה שפיר נעשו אהל במחובר דאפילו טפח נעשה אהל במחובר. אך זה יש לדחות דאכתי איכא למימר שאר תירוצים של התוס' כמו בגד צבוע או בגד כותים יוכיחו. אבל קשה להיפוך או דשרצים אי ס"ד לשלשה על שלשה נילף שרצים בק"ו מנגעים וכך נילף מה שאר כלים שטהורים בנגעים טמאים בשרצים שלשה על שלשה שמטמא בנגעים ק"ו שיטמא בשרצים כקושית מהרש"א וליכא למימר שתי וערב יוכיח כתירוץ מהרש"א דמה לש"ו שכן אינו נעשה אהל במחובר תאמר לשלשה על שלשה שנעשה אהל במחובר אלא ודאי דאו לשלש אתי ועל שלש שפיר י"ל ש"ו יוכיח דהרי גם שלש אינו נעשה אהל במחובר וא"כ ליכא סייעתא מדברי אביי ומדברי רבא איכא אפי' תיובתא דהרי אי הוה כתיב בגד סתם בשרצים על כרחין אשאר בגדים קאי דאי אצו"פ אמאי קאי אי אבגד שלם או שלשה הרי ק"ו משאר כלים וליכא למימר ש"ו יוכיח דמה לש"ו שאינו נעשה אהל אלא ודאי אי אצו"פ קאי היינו שלש על שלש א"כ והבגד בנגעים למ"ל דהרי רבא יליף נגעים משרצים. אלא ודאי דקאי אשאר בגדים. אלא דאיכא למימר היינו בגד שלם וצריך או לרבות שלשה וליכא סייעתא ואדרבה תיובתא. דלהרב פור"ת דשלשה ובגד שלם שוה א"כ לרבא אייתר או לגמרי. אמנם י"ל דהא יותר מזה יש לדקדק לכל השיטות למה לי לאביי או דהרי בגד סתם דשרצים ע"כ לשלש על שלש דאי לשלשה לא לכתוב בגד כלל בשרצים ותיתי בק"ו משאר כלים דליכא למימר ש"ו יוכיח דמה לש"ו שכן אינו נעשה אהל. אלא ע"כ בגד סתם לשלש ואו למה לי ונראה משום דהתוס' כתבו בד"ה מה לשרצים וכו' דבשרצים לא מטמא ש"ו דילפינן מה שק טווי וארוג. והנה לכאורה משק ליכא למעוטי רק ש"ו של מעשה עיזים ומנ"ל למעוטי ש"ו של צו"פ בשר לים. וצ"ל דבגד דכתיב בשרצים איתקש ג"כ לשק וא"כ אי לא הוה כתי' בגד כלל אז אפילו ש"ו הוה ילפינן בשרצים ק"ו משאר כלים ואיצטריך בגד לאקושי לשק למעוטי ש"ו וכיון דבגד על כרחין למעוטי איכא למימר למעוטי ג"כ שלשה שאינו בכלל בגד ואיצטריך או לשלשה. ומנ"ל לאביי שלש אלא מ"כ כשיטת הרב פור"ת דשלשה ליכא למעוטי מבגד (ע"כ מצאתי)

תוס' ד"ה רשב"א ותנא דבי ר"י וכו' וא"ת כיון דבשאר בגדים אפי' שלשה טהור לרשב"א א"כ למה נקט שלש. והקשה הפ"י כיון שעדיין לא זכינו לסברת הרב פור"ת הוה לי' להתוס' להקשו' רבותא יותר דהוה ליה למינקט אפי' בגד שלם אמנם לשיטת התוס' לקמן (דף כ"ז ע"ב) ד"ה כל היוצא וכו' שהבאתי לעיל דיוצא מן העץ היינו מן העץ ממש ואין בכללו אלא שיפא וגמי ומפץ וכיוצא ואינהו ודאי לאו בכלל בגד הוא ואינו ראוי רק למדרס ושעורן למדרס ששה על ששה ולהכי לא נקט בגד שלם דאז אין מסככין בו דראוי למדרס אבל הקשו דהל"ל שלשה על שלשה ואין בו שיעור מדרס

והנה לפי מה שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה אין בו וכו' דאפי' לשיטת התוס' משכחת ביוצא מן העץ בגדים רכים מעמרניתא דאית ביה א"כ נסתר קושיתם כאן דלאביי ה"ל למימר אין בהם משום שלשה דא"כ איך הוי מצי למימר דמסככין והרי חזי למדרס וצריך לומר דאכתי הוי מצי למימר מסככין באם אינו מיוחד למדרס א"כ הדרא קושית הפני יהושע דהוה ליה להקשות אפי' מבגד שלם כיון שעדיין לא זכינו לסברת הר' פור"ת. ונראה דהתוס' ידעו מתירוצם דבא להורות רבותא דפשתן יש בו אפי' שלש על שלש. אלא שכוונתם בקושיא הנ"ל לפי דמשמע דחוץ מפשתן איירי באונין כדמסיק אביי ובתירוצם הוא שחידשו דעיקר מילתי' איירי בבגד, ומעתה מבגד שלם לא היו יכולים להקשות משום דהיא גופא קמ"ל כסומכוס והדיוק הוא מדמסיים חוץ מפשתן ולא קאמר חוץ מב"פ ואי הוה נקט ברישא דמילתא כל היוצא מן העץ אין בו משום בגד ה"א דלהכי סיים חוץ מפשתן ולא סיים חוץ מב"פ דבגד סתמי' בגד שלם. והוא בא לרבות בפשתן אפי' שלשה או שלש. אבל השתא דתנן משום שלש א"כ אפי' יסיים חוץ מב"פ ע"כ היינו שלש ומדסיים חוץ מפשתן ע"כ היינו אונין ולכך הקשו משלשה וגם בזה הוי מוכח אונין מדלא סיים חוץ מב"פ מאי אמרת דבגד סתמא בגד שלם הרי על כרחין בגד אינו בגד שלם שהרי התחיל בשלשה על שלשה שג"כ אינו בכלל סתם בגד לשיטת התוס'. מאי אמרת דה"א דהיינו שלשה א"כ גם השתא דתני חוץ מפשתן יש לומר שלשה שג"כ אינו בכלל סתם בגד וא"כ הוה ליה למימר חוץ מב"פ שלא נטעה דהיינו אונין אלא על כרחין שבאמת הוא אונין ושפיר הקשו ותירצו דהרבותא לענין שלש וגם בבגד מיירי עיקר הדברים

ולסברת הרב פור"ת דשלשה הוי בגד קושית התוס' מתורצת וממילא דאי הוה תני שלשה הוה אמינא דלהכי לא מסיים חוץ מב"פ משום דבא לכלול אף שלש. ואם כן לא הוה ידעינן אונין

ובזה נלע"ד לתרץ מה שיש להקשות דאכתי נשאר קושית התוס' לאביי דניתני שלשה לרבותא ומה שתירצו התוס' דקמ"ל דפשתן יש בו משום שלש זה לא שמענו דהרי ע"כ מה דמסככין בפשתן פחות משלש היינו אם גם היה מטוה לא היה בו כדי לארוג שלש דאל"כ כבר קבל טומאה כשהי' טווי ושוב לעולה אין מסככין בו כמו במטלניות במס' סוכה. ולפ"ז בארוג שלש