צל"ח סדר מועד מ

על שלש שכבר הי' בו כשהוא מטוה שלש שהרי ארג ממנו שלש מנ"ל דמקבל טומאה ורשב"א אמר חוץ מפשתן נוכל לפרש חוץ מפשתן אעפ"י שאין בו ג"כ משום שלש אפ"ה אין מסככין בו כיון שכבר הי' ראוי לקבל טומאה קודם שנארג ודבר זה שאין מסככין בטווי' בלא"ה ידעינן מדסיים חוץ מפשתן וכדאביי בסוף הסוגיא

ועל זה יש לתרץ דהיא גופה קמ"ל דפקוע שיעורייהו בשלש וע' בתוס' ד"ה השתא אלא דתינח לדברי ר"י שם אבל לתי' רשב"א שם דבש"ו אין שום סברא לטעות ובודאי סגי בשלש על שלש א"כ הדרא קושיא לדוכתא דניתני שלשה לרבותא בשאר בגדים ושתי וערב ממילא נדע מדסיים חוץ מפשתן ושיעור שתי וערב נדע מסברא וארוג שיטמא שלש על שלש גם עכשיו לא שמענו שהרי אף אם לא היה מטמא אכתי אין מסככין שכבר הי' ראוי לקבל טומאה בעודו מטוה

ורציתי לומר שעיקר קושית התוס' מתחלה לא הי' אלא לר"י דאיהו ור"ת הם החולקים על פירש"י לקמן [דף כ"ז] במשנה דכל היוצא מן העץ וכו' דקנבוס וצמר גפן אינו בכלל יוצא מן העץ ולדידהו שלשה על שלשה ביוצא מן העץ לא חזי למדרס דלדידהו אין בכלל יוצא מן העץ אלא מחצלאות ומפץ [וכמוש"ל[ אבל לרשב"א איכא למימר דסובר כשיטת רש"י דגם קנבוס וצמר גפן יוצא מן העץ ואינהו בשלשה על שלשה חזי למדרס ואין מסככין בהו לכך לא נקט שלשה אמנם לפי מ"ש לעיל דאף לשיטת תוס'] יש בכלל יוצא מן העץ עמרניתא ואפ"ה מקשה דנימא שלשה ובלא חזי למדרס א"כ הדרא לרשב"א קושית התוס' לדוכתא

אמנם לפי מ"ש לעיל דלשיטת הר' פורת בלא"ה לא קשיא דאי הוה תני שלשה לא הוה ידעינן דחוץ מפשתן היינו אונין והוה אמינא דהיינו שלש על שלש א"כ איכא למימר דהרשב"א סובר כשיטת הר' פורת

דף כ"ז ע"א תוס' ד"ה נפקא וכו' דהא אביי מודה דאו אתא לרבות שאר בגדים לאידך תנא דבי ר"י וכו'. המבואר בדבריהם כאן ובד"ה שכן וכו' דרבא ס"ל דרשב"א ותנא דבי ר"י פליגי בהא לרשב"א ילפינן שרצים מנגעים וחשיב לי' גילוי מילתא ולתנא דבי ר"י לא ילפינן. וכן לאביי פליג הך תנא דבי ר"י ואידך תנא לסברת התוס' דהך תנא לא יליף שרצים מנגעים ומיבעי' לי' לשלש בצו"פ גופייהו ולאידך תנא ס"ל דשפיר ילפינן והוא דוחק לכן נלע"ד דמה שכתבו התוס' דהה"ד דהוה מצי למיפרך ורבא האי או להך תנא דבי ר"י מאי עביד לי' עיין שם. לדידי צ"ע דא"כ אדמקשה ואביי וכו' ועדיין לא שמע מאביי דס"ל דרשב"א או תנא דבי ר"י מפיק שאר בגדים אפי' משלשה. ואולי כוונת אביי דאמרי דבר א' דתרווייהו ס"ל דשאר בגדים יש בהו משום שלשה ואין בהו משום שלש וכדס"ל לרבא במסקנא ואף דבאמת ליכא למימר לאביי כך דא"כ איך אמר דהך תנא דבי ר"י מפיק מאידך תנא מ"מ אכתי לא הביא דברי אביי דהך תנא מפיק מאידך ויותר הוה ליה להקשות ורבא אליבא דתנא דבי ר"י האי או מאי עביד דרבא כבר אמר בפה מלא דתנא דבי ר"י לית לי' שלשה על שלשה [ולדעת התוס' צריך לדחוק כיון דלמסקנא הדר בי' רבא לא רצה לדייק בדבריו]

ולכן נלע"ד דקושיא זו שהי' לו להקשות ורבא אליבא דהך תנא דר"י האי או מאי עביד וקושיא שהקשו התוס' בד"ה או בגד שהקשו תימא דלקמן דרשינן מאו בגד ארוג כ"ש. וכי תימא שקולים הם מ"מ כי פריך ואביי האי או בגד מאי עביד לי' נימא דאיצטריך לארוג כ"ש מתורצים חדא בירך חברתה והנה עיין במוהר"ם מלובלין שהכוונה הוא דמאי פריך לאביי דלמא אביי ס"ל דלאו שקולים הם. וא"כ לרבא אליבא דתנא דבי ר"י מיבעי' לי' לארוג כ"ש וס"ל דלאו שקולים הם. אבל לאביי אליבא דרשב"א קשה קושית התוס' לעיל בד"ה רשב"א כיון דרשב"א לית לי' אפי' שלשה למה אמר אין בו משום שלש נימא רבותא דאין בו אפי' משום שלשה וצריך לומר כתי' התוס' משום רבותא דצו"פ דיש בו אפי' משום שלש קשה אי להך גיסא בעי למימר רבותא הוה לי' למימר רבותא יותר אפי' אריג כ"ש ואין לומר דארוג כ"ש עדיף יותר משלש והוה שלש רבותא יותר דא"כ היא גופה קשיא שלש על שלש מנ"ל דאפי' אי נימא דנגעים ושרצים ילפי מהדדי ויש לנו שני ריבויים חדא בנגעים והבגד וחדא בשרצים או בגד חד לשלש וחד לאריג כ"ש קשה דלמא תרווייהו לאריג כ"ש ובאריג כ"ש ודאי דליכא למילף שרצים מנגעים ולא נגעים משרצים דלא שוו בשעורייהו דבנגעים משכחת כ"ש ממש דעכ"פ צריך כגריס שיעור נגע ובשרצים סגי כ"ש ממש ולא שייך למילפינהו מהדדי דלא שייך בדבר שאינו שוה בשיעורו גילוי מילתא ועל כרחין צ"ל או דשווים נינהו אריג כ"ש ושלש על שלש או דשלש על שלש עדיף ומוקמינן בנגעים לשלש וממילא ידעינן בשרצים בגילוי מילתא ואייתר דשרצים לארוג כ"ש ובאמת בשרצים הוא דתניא לקמן אריג כ"ש ולאביי ליכא למימר דשלש עדיף דא"כ הדרא קושיא לדוכתא נימא רבותא יותר ארוג כ"ש אלא ע"כ דשוים נינהו ושפיר האי או מאי עביד אבל לרבא אליבא דתנא דבי ר"י שפיר איכא למימר דאיצטריך לארוג. כ"ש

אי נמי י"ל דלרבא ג"כ לא ילפינן שרצים ונגעים מהדדי דהיינו שרצים לא ילפי מנגעים דאיהו ס"ל נגעים חמירי כמו"ש התוס' בד"ה אי ס"ד דודאי נגעים חמירי אלא דס"ל אי ס"ד דאו דשרצים לשלש בצו"פ א"כ גמור נגעים מיניה והיינו בק"ו משתי וערב וכמו"ש התוס' בד"ה שכן מטמא וכו' וס"ל דלא שייך למימר כלים יוכיחו שהק"ו הוא שהוא בכלל בגד אלא ודאי דלא אתי לשלש על שלש ב"פ אלא לשלשה על שלשה בשאר בגדים אבל שלש על שלש בשרצים אפילו בצו"פ לא מטמא דשרצים מנגעים ודאי לא ילפינן לענין צו"פ כיון שהפירכא מצו"פ גופי' דש"ו טמא בהו בנגעים ולא בשרצים ואין צריך לומר דשלש בצו"פ דטמא בנגעים הוא משום שהוא בכלל בגד אלא משום דלא גרע משתי וערב. ותנא דבי ר"י מפיק לי' לשלש על שלש בצו"פ וא"כ יש פלוגתא רחוקה מהיפוך להיפוך דרשב"א ס"ל בשרצים שלשה על שלשה טמא בשאר בגדים אבל שלש על שלש אפי' בצו"פ טהור ותנא דבי ר"י ס"ל שאר בגדים טהורים לגמרי אבל צו"פ אפילו שלש על שלש טמא והא דאמר רבא שלשה על שלשה איכא בינייהו ולא אמר נמי דשלש על שלש איכא בינייהו דרשב"א לית לי' תנא דבי ר"י אית ליה היינו משום דשלשה על שלשה לרשב"א נזכר בהדיא בדבריו דרבא דייק בדבריו אמרו אין בו משום שלש משמע דוקא שלש אבל אם אית לי' משום שלש בצו"פ או לא זה לא נזכר בדבריו בהדיא וכל זה קודם דהדר בי' רבא ואז היה סבור דשרצים מנגעים ודאי לא ילפי וא"כ על כרחין דתנא דבי ר"י לית ליה אפי' שלשה בשאר בגדים דאי אית ליה ולא ממעט באף כל אלא שלש על שלש וא"כ על כרחין בצו"פ שלש טמא גם בשרצים מנ"ל הא דהרי לימודו מאו בגד ליכא למילף אבל בתר דהדר ביה וס"ל דכולהו תנאי בחדא שיטתא קיימי ואף כל דתנא קמא דבי ר"י למעוטי משלש אז הדר בי' רבא מסברתו וס"ל דשרצים יליף מנגעים בגילוי מילתא

ואביי ס"ל בין להך תנא דבי ר"י ובין לאידך נגעים משרצים לא ילפי מהדדי ובהא פליגי תנא דבי ר"י הראשון ס"ל דאו לרבות שלש בצו"פ ואידך ס"ל דשלש טהור גם בצו"פ ואו לרבות שלשה בשאר בגדים. ולאביי לתדר"י קמא ג' ע"ג משרצים טהורים אפילו בצו"פ וכן לרבא מקמי דהדר לרשב"א בשרצים טהורים אפי' בצו"פ

אלא דלפ"ז לאביי לאידך תנא דבי ר"י לא מרבה שאר בגדים אלא לשלשה אבל שלש על שלש לית ליה. אם כן הדרא קושית התוס' בסוף ד"ה רשב"א לדוכתיה דמאי דוחקו' דאביי לשלש לאו דוקא ונימא שלש דוקא והכי קאמר אין בהו משום שלש לא בנגעים ולא בשרצים אבל שלשה אף דליתא בנגעים איתיה בשרצים חוץ מפשתן שיש בו משום שלש עכ"פ בנגעים והוה ר' שמעון בן אלעזר ממש כאידך תנא דבי ר"י

ונראה דאביי לשיטתו דאיהו דייק בסוף הסוגיא רשב"א וסומכוס אמרו דבר אחד והיינו דאפילו דבר שאינו טמא רק בנגעים ג"כ אין מסככין ודייק מדקתני חוץ מפשתן ולא תני חוץ מב"פ שעיקרו בבגד איירי ולפי זה מוכח דע"כ הרשב"א לא כאידך תנא דבי ר"י דאי ס"ל כאידך א"כ אפילו בצו"פ