צל"ח סדר מועד לח

דפרק במה אשה אתי' כאידך תנא דבי ר"י. ואין מקום לקושית הרשב"א רק אליבא דרבא. דס"ל דגם תנא דבי ר"י לא מרבה שאר בגדים רק לשלשה על שלשה ולא לשלש על שלש

ומעתה הקושיא ראשונה של התוס' שהקשו מסוכה הוא רק לאביי וכמו שהוכחתי לעיל וקושיא שניה שהקשו מפ' במה אשה הוא רק לרבא

ולפי זה יש לנו חומרא אחת בדברי התוס' דהא כבר כתבתי לעיל דלהכי הקדימו התוס' להקשות מהא דסוכה שהוא חוץ למכילתין דבלא"ה יש סברא לומר דבא מבגד גדול גריע טפי וא"כ לק"מ מהא דלקמן דשם איירי דעדיין לא נארג בו אלא כ"ש וכאן איירי בבא מבגד גדול ולכן הקדימו להקשות מהא דסוכה דעי"ז הוכרחו לומר דכאן לא איירי בבא מבגד גדול ושפיר קשה מהא דלקמן אבל לפי מ"ש דקושיא ראשונה היא רק לאביי וקושיא שניה הוא לרבא וא"כ לרבא אין הכרח לומר דכאן לא איירי בבא מבגד גדול וא"כ נסתר קושיא שניה

והנה לכאורה לרבא פשיטא דקשה קושיא ראשונה של התוס' ואפי' אלימא טפי דלאביי הקושיא היא רק מדיוקא דמדקאמר שלש אין מסככין בו מכלל דפחות משלש מסככין. אבל לרבא הקושיא הוא מגוף דברי רשב"א דקאמר דמה שאינו פשתן מסככין בו והרי לרבא שלשה על שלשה מטמא בשאר בגדים וא"כ איך מסככין דהרי בסוכה משמע דמה שמקבל טומאה אף שאין בו שיעור אין מסככין

אמנם נראה דלפי שיטת התוס' לקמן דף כ"ז ע"ב במשנה דכל היוצא מן העץ אין מדליקין דפליגי אשיטת רש"י וס"ל דיוצא מן העץ אין קנבוס וצמר גפן בכלל. ולדידהו יוצא מן העץ היינו מן העץ ממש ואין בכללו אלא שיפא וגמי ומפץ וכיוצא ואינהו ודאי לאו בכלל בגד הוא ואינו ראוי רק למדרס וכן אם ראוי למדרס מקבל ג"כ טומאת מת דכל המטמא מדרס מטמא מת כדמוכח לקמן דף פ"ד בשיטת מפץ במת מניין וע"ש ע"ב בתוד"ה מפץ וכו' ובמפץ אין שיעורו שלשה על שלשה וממילא מסככין בו אם לא יחדו למדרס וביחדו למדרס אפילו נפחת משיעורו אין מסככין בו כדמוכח בסוכה אבל כאן מיירי בלא יחדו למדרס. ולכך לא הקשו התוס' מסיכה רק אפשתן דמשמע כאן דפחות משלש על שלש מסככין. וכבר כתבתי דקושיא זאת הוא רק לאביי

ולפי זה שייך קושית תוס' רק לשיטתם דצמר גפן וקנבוס אינם נכללים ביוצא מן העץ אבל לשיטת רש"י דגם קנבוס וצ"ג נכללים בזה ובודאי קנבוס וצ"ג לא גרעי משאר בגדים דכולהו שיעורייהו למדרס שלשה על שלשה א"כ שלשה על שלשה אין מסככין בהם אם יחדו למדרס ונסתר קושית התוס' דלהכי לא נקט שלשה משום דלא פסיקא לי' למימר דמסככין בו וכבר כתבתי לעיל דזה כוונת רש"י מה דשינה ורשם בתחלה יוצא מן העץ קנבוס וצ"ג וכו' ע"ש

ובזה נלע"ד מה שהקשה הפ"י על מה שהקשו התוס' מסוכה דאמרי' אפי' פחות משלש אין מסככין והקשה הנ"ל ודלמא רשב"א מילי מילי קתני כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש הא חדא ועוד אחרת שמסככין בו אפילו מבגד שלם חוץ מפשתן שהוא ההיפוך שיש בו משום שלש וגם אין מסככין בו כלל אפי' בפחות משלש ולדידי לא קשיא דהרי רישא דיוצא מן העץ ודאי לאו מילי מילי קתני דבבגד שלם ודאי אין מסככין שהרי יש בו משום מדרס וסתם בגד שלם מיוחד למדרס לשכב עליו ולישב עליו דרך לבוא בו וכיון דרישא לאו מילי מילי קתני אלא דוקא הה"ד סיפא

ודע דלפי מה שבארתי בשיטת התוס' דליכא ביוצא מן העץ רק מחצלאות של שיפא וגמי ומפץ ואינהו ודאי לאו בגד נינהו ואין בהם שום קבלת טומאה מתורת בגד רק מתורת מדרס לששה על ששה ואז יש בהם גם טומאת מת כדלקמן דף פ"ד מפץ במת מניין. ולפי זה מנ"ל להנך אמוראי דאית לי' לרשב"א הבנין אב של תנא דבי ר"י כלל דלמא בכל הטומאות לדידיה כל הבגדים עם צו"פ שוים ויש בהם גם משום שלש על שלש ולא מיעט כאן אלא יוצא מן העץ

ולכן נלע"ד דגם לדעת התוס' שאין צמר גפן וקנבוס בכלל מ"מ יש בכלל יוצא מן העץ ג"כ בגדים רכים כמו עמרניתא דאית בי' באידן שהוא בכלל יוצא מן העץ כמבואר בתוס' בריש פרקין וכיוצא בזה וא"כ בהני שייך בהו טומאת מגע בשלשם ע שלשה והא דלא הקשו התוס' לרבא ממה דמסככין בשאר יוצא מן העץ שלש על שלש והרי שלשה יש בהו טומאה. הנה זה ודאי דבסוכה מיירי בבא מבגד גדול שהרי בלאי בגדים הוזכר שם אלא שסברת התוס' בקושיתם דגם כאן מיירי גם בבא מבגד גדול ואביי הוא שאמר שם דמיירי במטלניות שאין בהם שלש על שלש. אבל על רבא לא קשיא דאיהו לא מצינו לו שיאמר שאין מסככין במטלניות ואף ששנינו שם בברייתא מחצלת של גמי וכו' שיריו אע"פ שנפחתין מכשיעור אין מסככין בהם איכא למימר דמיירי שעדיין יש בהם טפח וא"כ כיון שכבר היו ראוים לקבלת טומאה וגם עתה אע'"פ שנפחתו אכתי יש להם תקנה שיקבל טומאה אם יקצע הטפח וכדאיתא במס' סוכה (דף י"ז ע"ב) שראוי לעשותו מושב וכיון שהי' מתחלה למדרס ועדיין יוכל להיות מדרס אם יקציע לכך אין מסככין אף שלא קיצעו עדיין אבל פחות משלשה דלא חזי לא לעניים ולא לעשירים אולי לרבא אף בבא מבגד גדול מסככין ולכך הוכרחו להקשות רק לאביי והוכרחו להקשות משלש דפשתן

ועכ"פ יצא לנו דקושיא ראשונה היא רק לאביי לחוד וקושיא שניה כבר ביארתי שהוא רק לרבא ולרבא אין הכרח לומר דכאן לא מיירי בבא מבגד גדול וכמו"ש לעיל וא"כ נשאר קושית מוהר"ם שהי' להם להקשות הקושיא השניה קודם הקושיא ראשונה. ואמנם הא לא תברא דכיון דקושיא ראשונה היא רק לאביי ואביי מוזכר קודם רבא לכן הקדימו הקושיא ראשונה

שם ע"ב גמ' מה להלן צמר ופשתים. אין להקשות הא גם בכלאים כתיב צמו"פ והוי תרי כתובי' ואין מלמדין דאיצטריך תרווייהו דאי הוה כתיב בנגעים לחוד ה"א בכלאים אסור כל המינים אפי' ללבוש דהא מתהני מיניה ודוקא העלאה שרי. ואי אשמועי' בכלאים לחוד ה"א דבנגעים שלש על שלש דוקא אינו מטמא בשאר בגדים אבל שלשה על שלשה מטמא אפי' בשאר בגדים להכי צריכי תרווייהו

שם דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא בנגעים המתבאר בכל הסוגיא שלש על שלש בצמר ופשתים מטמא גם בשרצים לרבא גלי בנגעים והה"ד לשרצים ולאביי או בגד לרבות שלש בצו"פ וכמו שמבואר בדברי התוס' לקמן ד"ה נפקא לי' וכו' ובד"ה שכן מטמא וכו' וא"כ למה דייק כאן בלשונו דכ"ע שלש וכו' מטמא בנגעים והוה לי' למימר סתמא דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא מנ"ל אלא דבלא"ה פירושם של דברי התוס' דחוקים וע' לקמן מ"ש בתוס' ד"ה נפקא וכו'

אמנם לפי מ"ש שם דגם רבא מקמי' דהדר בי' ת"ל דלא ילפינן שרצים מנגעים ומוקי פלוגתייהו דרשב"א ור"י הכי דרשב"א סבר דבשרצים שלשה על שלשה מטמא בשאר בגדים מריבוי דאו בגד דאי ס"ד דלשלש בצו"פ אתי א"כ לגמור נגעים מיני' בק"ו כמו"ש התוס' לקמן אבל שלש על שלש אפי' בצו"פ טהור דשרצים מנגעים ודאי לא ילפינן ותנא דבי ר"י ס"ל דשאר בגדים טהורים לגמרי אבל צו"פ אפי' שלש על שלש נמי טמא ולבתר דהדר בי' סבר דכולהו תנאי בחדא שיטתא קיימי ודוקא שלש לית בהו בשאר בגדים אבל שלשה מטמא וס"ל דשרצים יליף מנגעים ואביי ס"ל דבין לרשב"א ובין להך תנא דבי ר"י שלש על שלש בצו"פ טמא מריבוי דאו בגד ולאידך תנא דבי ר"י סבר דאו בגד לרבות שלשה לשאר בגדים אתי אבל שלש אפי' בצו"פ אינו טמא א"כ לאביי לתנא דבי ר"י האחרון שלש על שלש בשרצים טהורים אפילו בצו"פ וכן לרבא קודם דהדר בי' לרשב"א בשרצים שלש על שלש טהורים אפי' בצו"פ להכי דייק הגמ' בלשונו דכ"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא בנגעים נגעים דייקא

שם ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ופי' רש"י אבל שלש על שלש בצו"פ אתי בק"ו והתוס' בד"ה ואימא לרבות שלשה וכו' דחו פי' דהא אמרן כיון דלא חזי לעניים