צל"ח סדר מועד לה

יטה ונמצא שורף בלילה ואין שורפין קדשים בלילה: ומאי איריא שבת אפי' חול כה"ג שיומשך אורו בלילה ג"כ אסור ושפיר הקשה ביום טוב לשתרי אפי' ביום טוב עצמו ונמצא גם הקושיות של התוס' עולים כהוגן

ועוד נלע"ד דעל כרחין אי אמרי' דתרומה לא שייך עבר מצותה ואי ילפינן לה מקדשים ממילא אינה נשרפת בלילה א"כ לא שייך כלל למגזר בשבת שמא יטה שהרי עיקר החשש שישכח שהוא שבת ויטה. אבל על כרחין לא ישכח שהוא לילה ואיך יטה כדי למהר שריפתה והרי רואה שהוא לילה ואין שריפת תרומה בלילה ואם ישכח שהוא תרומה א"כ למה יהי' בהול לשרפו ולמה יטה. אלא ודאי דלרבה אין בתרומה לתא דקדשים כלל. ומה שאומר שמצוה עליו לבערו היינו משום תקלה כפירש"י ודו"ק

ובזה אין אנו צריכים לסברת הרשב"א בתוס' שעיקר קושית אלא מעתה הוא שאין מקום למשנת אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט כאן במס' שבת ולדידי אלא מעתה היינו דמדברי רבה מוכח דלא גזרינן משום לתא דקדשים

אמנם בעיקר הוכחה שהוכחתי דע"כ ליתא משום לתא דקדשים דאל"כ לא שייך בליל שבת שמא יטה יש לדחות. דלפי הנראה אף דיש בו משום לתא דקדשים היינו לענין ביעורו ביום טוב אבל לענין שריפתו בלילה לא גזרינן תרומה אטו קדשים והוא ע"פ מ"ש בהג"ה של משנה למלך פ"א מה' יו"ט דאף דגם באיסור לאו עבדו הרחקה כמו באיסור כרת מ"מ היינו דוקא באיסור לאו שיש בו מלקות אבל אם אין בו מלקות לא עבדו הרחקה ומעתה שריפת קדשים ביום של יו"ט שיש בו מלקות משום לא תעשה כל מלאכה עבדו הרחקה בשריפת תרומה ביום אבל שריפת תרומה בלילה לא גזרו אטו קדשים דגם שריפת קדשים בלילה ליכא מלקות ואין כאן רק לאו הבא מכלל עשה ביום הוא שורף ולא בלילה

אמנם בירושלמי משמע דגם לענין לילה מדמינן תרומה לקדשים וז"ל מעתה אין מדליקין שמן שריפה על שם שאין שורפין את הקדשים בלילה וכו' עד כאן שנטמאה נמי שעבר זמנו ע"ש וקשה הן אמת שמועיל תירוצו דלא גזרו לענין שריפת תרומה בלילה אטו קדשים משום שאפילו קדשים עצמם אם עבר זמנם מותרים לשרוף בלילה אבל אכתי גוף ההנאה המותרת בתרומה טמאה למה לא גזרו אטו קדשים טמאים אותן שהיו מותרים קודם שנטמאו שיהנה מהם גם אחר שנטמאו כמו תרומה

ונראה דדעת הירושלמי לא משום דגזרינן תרומה אטו קדשים אלא סובר שתרומה כיון שאיקרי קודש דינו כקודש ומדאורייתא אסור לבערו ביום טוב וכמו כן הי' אסור מן התורה לבערו בלילה אלמלא שע"י טומאתו מיקרי עבר זמנו אבל לאסרו בהנאה מן התורה אי אפשר כמבואר בסוגיא כאן דאמרה תורה בשעת ביעורי' ליתהני מיניה

אלא דאם יסבור הירושלמי שתרומה מדאורייתא אינה נשרפת ביו"ט א"כ קשה הא דאמרי' שם אמר ר' אבוה שנה לי ר' יונתן בן עכמאי בת כהן שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקתן והנה לקמן יתבאר דלהכי מהני כשנתן לתוכו שמן חול דשוב ליכא למיחש לא משום לתא דקדשים ולא משום שמא יטה וכמו שיבואר שם. וכל זה אי תרומה משום גזירה דקדשים אם הוא מן התורה אין שום תועלת לא בנתינת שמן של חול ולא במה שהוא עם חשיכה

אמנם חוץ לשיטת הירושלמי נראה עפ"י מ"ש לעיל דלהכי לא גזרו שריפת תרומה בלילה אטו קדשים דהא גם בשריפת קדשים בלילה ליכא מלקות וכמ"ש הג"ה של משנה למלך שהבאתי לעיל דבדבר שאין באיסור לאו מלקות לא עבדו הרחקה. ומעתה גם באיסור הנאת קדשים טמאים הוא רק ק"ו ממעשר הקל כמבואר בתוס' [לקמן דף כ"ה ע"א ד"ה ביו"ט וכו'] ואין מזהירין מן הדין ולית בי' מלקות ואף דהיקשא הוא מ"מ לדעת הרמב"ם ליכא בשום איסור הנאה מלקות וכבר מבואר זה אצלנו במקום אחר וא"כ קדשים שהיו מותרים קודם שנטמאו וכבר יצאו מידי מעילה שוב אף שנטמאו ואסורים בהנאה מן התורה מ"מ מעילה לית בהו ועל שאר איסורי הנאה אף שהם בל"ת ליכא מלקות ולכך לא גזרו תרומה אטו קדשים

תוס' ד"ה גזירה וכו' וא"ת בכל השמנים שאין מדליקין בהם נגזור יו"ט אטו שבת וי"ל וכו' ולענ"ד נראה במה שיש לדקדק עוד דאיך שייך לגזור בהדלקת נר יו"ט אטו שבת הא סתם הדלקת נר יו"ט הוא בליל יו"ט עצמו ואיך שייך לאסור אטו שבת ואטו מי שייך הדלקה בליל שבת כלל. ולגזור ליל י"ט אטו הדלקת ע"ש מבע"י לא גזרו רק בדדמי ולגזור ערב יום טוב אטו ע"ש י"ל הדלקה בעיו"ט מבע'"י מלתא דלא שכיחא ולא גזרו ועוד כיון שבלילה ליכא למיגזר ואם נאסור מבע"י ונתיר בלילה הוה לי' מלתא דרבנן כחוכא. וכל זה בשאר שמנים אבל בשמן שריפה אי אפשר בלילה בלא"ה משום שאין שורפין קדשים ביו"ט ולהכי דוקא בשמן שריפה גזרו יו"ט אטו שבת ולא בשאר שמנים

בא"ד אא"ב דמיירי ביו"ט שחל להיות בע"ש וטעמא לפי וכו' דהא מה שייך יו"ט למיתני הכא וכו'. יש להקשות ואטו לרב חסדא מי ניחא הן אמת דמשנה דלקמן אין מדליקין וכו' שייכא להך מתני' לפרש טעמא ולא בשמן שריפה. אבל היא גופה קשיא. מה מקום ללא בשמן שריפה במס' שבת כיון שאין הטעם משום שבת כלל אלא דמיירי ביו"ט שחל להיות ע"ש והטעם משום איסור יו"ט ולא משום איסור שבת ומה מקום לדין זה כלל

וכבר רציתי לומר שעל משנתינו לא קשיא שבא להשמיענו דין לדיני שבת והוא עפ"י מה שמבואר בדברי רמ"א באו"ח סי' רס"ד סעיף א בהגה דאם יש נר אחד מדברים המותרים מותר להשתמש אצל נרות האחרים שהם משמנים האסורים דשוב לא גזרינן שמא יטה כיון שיש נר א' יפה. והנה הא ודאי דבשמן שריפה לכל מר כדאית ליה רבה ור"ח לא מהני מה שיש נרות אחרים דלר"ח שמיירי ביו"ט לענין איסור שריפת קדשים ביו"ט מה מועיל מה שיש עוד נרות ואפי' לרבה שהטעם שמא יטה מ"מ הרי אין חשש הטיה זו בשביל חשכת אור הנר אלא הטעם משום שמצוה לבערו וזה שייך אפי' יש עוד הרבה נרות. וקמ"ל משנתינו דגם שאר שמנים דומיא דזה ולאפוקי מדעת רמ"א

ולדעת רמ"א ג"כ יש לתרץ ואדרבה שאר שמנים מיירי דליכא נר אחר ואז הוה אמינא שיהא מותר אפי' שמן שריפה אפי' ביו"ט שחל ע"ש. והוא ע'"פ המתבאר בירושלמי שהבאתי לעיל אמר ר' אבוה שנה לי וכו' בת כהן שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקתן. והנה דברי הירושלמי צריכין ביאור. דמה מועיל שמן כל שהוא ובין לטעם רבה ובין לטעם רב חסדא אין תועלת וק"ו לדעת הירושלמי עצמו שמה שדולק בליל שבת אף שהודלק מבע"י מקרי מתבער בשבת ואסור לבער קדשים ביו"ט וק"ו בשבת. ומה שרצה המפרש בתוספות שם לפרש הטעם משום ביטול הם דברי תימה דמה מועיל ביטול שמן כל שהוא ואטו בכל שהוא יש כדי ביטול

ואמרתי שכוונת הירושלמי עפ"י דברי התוס' לקמן (דף כ"ד ע"ב) בד"ה לפי וכו' דבתרומה לא שייך איסור שמן שריפה ביו"ט שהרי הוא נהנה ומשתמש לאורו ולא גרע משמן חולין אלא שגזרו תרומה אטו קדשים ע"ש. ואמרתי שפירושו שהגזירה היא שהרואה לא ידע שמדליק לצורך הנאתו ויסבור שאינו מדליקו רק למצותו לשרפו ויאמר כשם ששריפת תרומה מותרת למצותו הה"ד שריפת קדשים. וזה שייך אם אינו נותן לתוכו שמן חול אבל אם מערב לתוכו שמן חול ודאי ניכר שמדליקו להנאתו דאי למצותו למה נותן עוד שמן חול לשרפו חנם אלא שלהנאת אורו הוא צריך ומוסיף שמן שידלק יותר יפה או יותר זמן ארוך זהו טעם של הירושלמי: ואחד מהתלמידים אמר שגם לטעמי' דרבה ג"כ ניחא. שהרי אם הי' רוצה זה לחוש לתקלה ולמהר הבערתו לא הי' מוסיף בו שמן חול שהרי על ידי זה ידלק זמן יותר אלא ודאי שאינו חושש למהר להדליקו וא"כ ליכא חשש שמא יטה: