צל"ח סדר מועד קעט

נחמן דסובר טעמא דרב הוא משום איקבע איסורא והיכא דלא איקבע איסורא פוטר רב מסברא וע"כ ס"ל לרב, דספיקא דאורייתא מותר מן התורה אם לא איקבע איסורא דאל"כ למה פוטר רב בחתיכה אחת. היוצא מזה דלרבא לכ"ע ספיקו דאורייתא אסור מן התורה אף דלא איקבע איסורא ועפ"ז אמרתי נמי ליישב מה שיש לדקדק דהגמ' מקשה מאי איכא בין אקבע איסורא לשאי אפשר לברר וקאמר נ"מ אם בא נכרי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השני' לרב ליכא מצות ולר"ז אי אפשר לברר הרי שנ"מ הוא גם בין ר"נ ולרבא ולמה קא מבעי' בגמ' מאי איכא בין אקבע איסורא לאי אפשר לברר ולא קא מבעי' מאי איכא בין רבא לר"נ כמו שמבעי' הגמ' לעיל נ"מ בין רבא לר' זירא ואף דהגמ' סובר דהך נ"מ שהוא בין רבא לר"ז הוא ג"כ נ"מ בין רבא לר"נ דחייב כזית ומחצה דלרבא לא הוי מצות ולר"נ האי אקבע איסורא. ז"א דהא התוס' כתבו בד"ה מדסיפא דכזית ומחצה לא הוי קבע איסורא ובאמת ק"ל מאי פריך מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר הא כזית ומחצה הוא איכא בינייהו כמו בין רבא לר"ז כך בין ר"ז לר"נ דלר"נ אקבע איסורא ולר"ז אפשר לברר. וע"פ הנ"ל מתורץ דהגמ' לא פריך מ"א בין רבא לר"נ דשפיר ידע שנ"מ הוא אי ספיקא דאורייתא אסור מן התורה או לא לרבא גם לרב אסור מן התורה כנ"ל ולר"נ מותר מן התורה הואיל ופוטר מאשם תלוי כנ"ל ולכך לא קא מבעי' בגמ' אלא מ"א בין אקבע איסורא לאי אפשר לברר ודו"ק ועיין ברמב"ם אי חצי זית הוי אתחזק איסורא ועיין בספר מרכבת המשנה בפ' ח' משגגות הלכה ב'] ולפ"ז אני אומר כיון דהתורה חייבתו על דבר שהוא ספק שפיר צריך לברך עליו כמו שמברך על כל המצות דגם כן גזירת המלך מלכו של עולם לעשות הדבר שהוא ספק וא"כ הוא זה מצוה דאורייתא כמו כל המצות שבתורה (ולפ"ז מתורץ נמי מה שהקשה הלחם משנה על הרמב"ם דפסק בספק מילה דאינו מברך ובספק קרא ק"ש פסק דחוזר וקורא ומברך לפניו ולאחריו ע"ש באריכות ולפי דברי הנ"ל דספק מילה כגון אנדרוגינוס לא אתחזק איסורא והוי ספק לדבריהם כמו דמאי ואינו מברך אבל ספק קרא ק"ש הוא אתחזק איסורא דהא תיכף כשעומד הוא מחוייב בק"ש והוי ספק דאורייתא דאתחזק איסורא גם הרמב"ם סובר דספיקו מחוייב מן התורה) והנה דמאי אם הוא חייב לעשר מן התורה תלוי' בזה הפלוגתא שבין רבא לרב נחמן דהנה דמאי לא אתחזק איסורא כמו שמפורש במס' פסחים (דף ט' ע"א) דפריך הגמ' ואין ספק מוציא מידי ודאי והא תנן חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא דודאי טבולי הני פירות וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ומתרץ הגמ' ספק וספק הוא דדלמא מעיקרא לא טבולי כדר' אושעי' דאמר מערים אדם על תבואתו ומכניסו במוץ שלה כדי שתהי' בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר והשתא כיון דדמאי הוא ספק דאורייתא שאינו אתחזק איסורא א"כ לרבא דסובר דלכ"ע ספיקא דאורייתא אסור א"כ הוא מחוייב מן התורה לפרוש ממנו מעשר וכיון שמחוייב מן התורה שפיר צריך לברך ולכך צריך רבא לתרץ דרוב עמי הארץ מעשרין הן ולא הוי כלל ספק דאורייתא ולכך פטור לברך אבל אביי סובר כרב נחמן דסובר היכא דלא אתחזק איסורא ספיקא דאורייתא מותר מן התורה לרב וא"כ שפיר מתרץ אביי דספק דבריהם לא בעי ברכה דדמאי הוא רק ספק דבריהם דמן התורה פטור להפריש ממנו וא"כ רבא דמתרץ רוב עמי הארץ מעשרין הן הולך לשטתו דסובר דספיקו דאורייתא אסור מן התורה אף דלא אתחזק איסורא ולא הוי דמאי ספק דבריהם דמן התורה הוא מחייב אי לאו דרוב ע"ה מעשרין אמנם הרמב"ם לשטתו דפוסק כר"נ דספיקו דאורייתא מותר מן התורה שפיר פסק כאביי הכא דדמאי פטור הואיל והוי ספק דבריהם וכן יו"ט שני לרבא לא צריך לטעמא דאתי לזלזולי בי' דגם יו"ט שני הוא ספק דאורייתא וחייב מן התורה ושפיר מברך. אך אביי דסובר כר"נ דהיכא דלא אתחזק איסורא ספיקו דאורייתא מותר מן התורה ויו"ט שני ג"כ לא אתחזק איסורא על האי יומא אי יו"ט הוא [ואף שמג"א בסי' שמ"ד ת"ק א' כתב דשבת מקרי קבוע מ"מ התוס' במס' כריתות (י"ז ע"ב) ד"ה מדסיפא ע"כ לא ס"ל דשבת מקרי קבוע דאל"כ לא הוי צריכין לאוקמי דמיירי שעשה מלאכה בין השמשות דמצי לאוקמי שלא ידע אם אותו יום הוא שבת ודו"ק ואפשר לומר דהתוס' צריכין למנקוט שעשה מלאכה בה"ש דאל"כ לא הוי כחתיכה א' משני החתיכות וגם לא שייך בו לומר אפשר לברר איסורא] ופטור מן התורה והוי רק ספק דבריהם ולא הוי צריך לברך אם לא מטעמא דלא אתי לזלזולי בי' ולכך מביא הרמב"ם הני טעמים דאביי הואיל והלכה כר"נ כנ"ל ואביי קאי אליבא דר"נ ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד

פרק שלישי

דה כ"ב ע"א והלכתא דולג ואמצעי דולג הרי"ף סובר דזה קאי על ר"ח והקשה הרמב"ן דאכתי איכא גזירת נכנסין שהרואה אותו מתחיל בפסוק שלישי שבפרשה יאמר שהראשון לא קרא אלא ב"פ כדחייש שמואל בפ' בראשית ואי לא חייש לנכנסין דלא אפשר א"כ למה לן דולג כלל יקראו שנים בפ' צו והג' יקרא פ' וביום השבת ופסוק א' מפ' ובראשי חדשיכם ואי משום דאין מתחילין בפ' פחות מג"פ משום גזירת נכנסין הא אכתי גם השתא שדולג נשאר גזירת נכנסין ומה הועילו חכמים בתקנתן הלא מוטב שיקרא כדרכו ולכן סובר הרמב"ן דסוגיא זו קאי רק אמעמדות אבל בר"ח קורא כדרכו. והרשב"א תירץ דאם יקרא הג' וביום השבת ופסוק א' מבראשי חדשיכם איכא למגזר טובא בין בקריאת הג' ובין בקריאת הד' שמי שיכנס באמצע קריאת הג' יסבור שהתחיל ובראשי חדשיכם שהוא ראש הפרשה ולא קרא אלא פסוק אחד וכן מי שיכנס כשמתחיל הד' לקרות יסבור ג"כ שהג' לא קרא אלא פסוק א'. משא"כ עתה שדולג אין לגזור רק משום נכנסין בתחילת קריאת השני ולא בנכנסין באמצע קריאת הראשון והנה דעת התוס' כדעת הרי"ף כדמוכח מדבריהם בד"ה אין מתחילין ולדברי התוס' נסתר תירוץ הרשב"א דהנה יש לתמוה על דברי התוס' שכתבו גם יש להם לחשוב שא"כ לא הי' לו להניח כשהגיע לפרשה שהרי גם זו מעין פרשה וכו' עכ"ל. ולפ"ז איך קאמר בגמ' נקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילין וכו' והרי טעם אין מתחילין הוא מפני הנכנסין וכאן איך יאמרו הנכנסין שזה לא קרא רק פסוק א' דא"כ הי' להם לחשוב למה הניח ד' פסוקים עוד בפרשת ובראשי חדשיכם להרביעי ולמה יקרא השלישי רק פסוק אחד וזה ארבע. אלא שלכאורה צריך להבין קושי' התוס' דאטו מה נעשה בפ' וביום השבת שהיא ב"פ ועכ"פ או השלישי יקראנה או הרביעי וא"כ מה מקשים התוס' על מנהגנו שהג' קוראה שיש לחוש לנכנסין שיאמרו שלא קרא רק ב"פ הללו ואלא מעתה אם לא יקראנה השלישי וישאר שם יש לחוש ליוצאים שיצאו אחר שקרא הש"ץ לעלות רביעי קודם שיתחיל לקרות דהיינו בין גברא לגברא שרשאי לצאת ועכ"פ שמעו שקורא הש"ץ עוד אחר לעלות ויאמרו שלא יקרא רק שני פסוקים דהיינו פרשת וביום השבת וא"כ איכא חשש יוצאים שיאמרו שזה שאחריו לא יקרא אלא ב"פ וחשש יוצאים יש לחוש יותר מחשש נכנסים כמבואר בסוגי' ובפוסקים וצריכין לומר דקושי' התוס' הוא דאם יניחנה הג' אין לחוש אלא ליוצאים עתה אבל עתה שקוראה השלישי יש לחוש לשני מיני נכנסים אלו שיכנסו בעת שקורא הג' באמצע הקריאה כשכבר קרא פ' וביום השבת ולא שמעו שכבר קרא גם למעלה וכן לנכנסין בשעת התחלת הרביעי ובראשי וכו' ואמרו שזה שקרא קודם לא קרא רק פ' וביום השבת. ועל זה תירצו שזה שיבוא בעת שיתחיל הרביעי ודאי לא יצא באמצע הקריאה ויראה שזה קורא חמשה פסוקים שיש להם לחשוב למה הניח הראשון ולא קרא רק ב"פ אבל הא ודאי שעדיין יש לחוש לאלו שיבואו באמצע קריאת השלישי ויאמרו שלא קרא רק ב"פ והם ילכו בין גברא לגברא ולא ידעו כמה יש להקרות עוד דאטו כ"ע דינא גמירי וידעו כמה עולים לתורה בר"ח אבל נגד זה אי אפשר לתקן שאם יניחנה להרביעי יש חשש יוצאין שהוא חשש יותר. ולפ"ז שפיר קאמר בגמ' נקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילין והיינו חשש הנכנסין באמצע קריאת הג' כשכבר קורא ובראשי חדשיכם וילכו בין גברא לגברא ולאלו אין הוכחה ממה שהניח