צל"ח סדר מועד קעז

דלא קדשה אבל רבא סובר דאי לאו האי הקישא אמרינן קדשה לע"ל ועל זה קאמר הגמ' מ"ט הדר בי' מהאי הקישא ואף שלא אמר ר' יצחק בפירוש האי הקישא מ"מ מאיזה טעם הדר י' לתלמודיו לומר שלא מטעם זה אמרה [דלא הניח לתלמידים דעתם שחשבו שמטעם ההיקש אמר לא קדשה) הא האי מלתא דהקישא הוא מלתא דמסתבר ולמה לא הסכים ר' יצחק שמטעם זה אמר לא קדשה לע"ל. וע"ז מתרץ וקאמר משום דמותיב רב מרי ממתניתין דתני קדושת שילה יש אחריו היתר וקדושת ירושלים אין אחריו היתר ע"כ ליתא להאי הקישא נחלה למנוחה כיון דע"כ אינן שוים הם דהא לשילה הי' אחריו היתר וירושלים הי' קדושת עולם ומעתה באמת קושי' ר"מ ממשנתינו לא הי' על עיקר דברי ר' יצחק דאמר מקריבין בבית חוניו דזה יש לתרץ ולומר דמתניתין לא מיירי כלל מדין איסור הבמות אחר חורבן ירושלים רק דמתניתין קאמר שילה יש אחריו היתר היינו דיש היתר לבנות בית המקדש במקום אחר אבל ירושלים אין אחריו היתר דאסור לבנות בית המקדש במקום אחר דקדושת ירושלים היא קדושת עולם כמו שהבאתי בשם התוס' במס' שבועות. רק קושי' רב מרי הוא על ההיקש דאי מקשינן נחלה למנוחה א"כ גם לירושלים הי' לנו לומר שיש אחריו היתר לעשות את המקדש במקום אחר ולא קדשה קדושת עולם כמו שילה. וקאמר הגמ' ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות [ולא הי' להם עוד היתר) ואיך קאמר ר' יצחק שמקריבין בבית חוניו וע"כ צריך לומר דר' יצחק סובר כהאי דר' ישמעאל בר"י דסובר לא קדשה לע"ל והרי ר' ישמעאל בר"י סבר זה וזה שילה וליתא להאי הקישא ואפ"ה סבר לא קלע"ל ואיך אפשר לומר דטעמא דר"י הי' משום האי הקישא דנחלה למנוחה הא האי תנא דסבר לא קדשה לע"ל סובר זה וזה שילה

ועפ"ז מתורצת קושי' הר"ח בתוס' בד"ה ומאי טעמא ומתחלה היכי אמרה למלתא וכי לא הי' יודע מתניתין שהי' שגורה בפי כל ולפי דרכינו הנ"ל לא קשה קושי' הר"ח כלל דבאמת לא פריך על עיקר דברי ר' יצחק דאמר מקריבין בבית חוניו דעל זה הי' יכול לתרץ תנאי היא דהא איפלגא תנאי אי קדשה אי לא קדשה ור' יצחק מצי סבר כהאי תנא דלא קדשה לע"ל רק קושי' רב מרי הוא על הטעם דקאמר דמקיש נחלה למנוחה והא במתניתין קא מחלק בין שילה לירושלים לענין קדושת עולם מכלל דלא הוקשו נחלה למנוחה ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא הי' להן עוד היתר וע"כ ר' יצחק סבר כהאי תנא דפליג על משנה זו ור"י סובר כר"י בר"י דסבר לא קדשה ואיך אפשר לפרש טעמא דלא קדשה מכח הקישא נחלה למנוחה הא אליבא דר"י בר"י ליכא האי הקישא דהא הוא סובר זה וזה שילה כנ"ל ובזה מתורץ נמי קושי' שני' של הר"ח דאמאי הדר בי' לימא אנא דאמרי כהאי תנא דלא קדשה דבאמת לא הי' קושי' הגמ' על עיקר דין של ר' יצחק רק דקושי' הגמ' הי' על האי הקישא והרי לר"י בר"י דאית ליה לא קדשה ואפ"ה לית ליה האי הקישא דהא הוא סובר זה וזה שילה ור' יצחק באמת לא הדר מעיקר הדין רק שהדר ביה מהאי טעמא דאיתקש נחלה למנוחה הדר בי' כנ"ל [וקאמר הגמ' מתחלה תנאי היא ומביא דר' יהושע פליגי אי קדשה או לא קדשה ור' אלעזר סבר לא קדשה ויש לפרש טעמא דר"א משום האי הקישא ור' סבר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ומדחה הש"ס דיש לומר לכ"ע קדשה לע"ל ומר מה דשמיע ליה קאמר וכו' והה"ד דגמ' הי' יכול לדחות דכיון דמוכח מר"י בר"י דס"ל לא קדשה ואפ"ה ס"ל זה וזה שילה אלמא דלאו מכח ההיקש ס"ל לא קדשה א"כ מנ"ל דלמא גם לר"א ס"ל וכו' אלא דעדיפא מני' פריך דלמא גם ר"א ס"ל קדשה]

ועל זה מסיק הגמ' לבסוף אלא כהני תנאי ובא לתרץ האי קושי' על רבא דס"ל דרק משום טעמא דהיקשא נחלה למנוחה ס"ל לא קדשה וע"ז מקשה הא ר"י בר"י ג"כ ס"ל דלא קדשה אע"ג דלית ליה האי רשל דהא סבר זה וזה שילה על זה מתרץ אלא כי הני תנאי ומביא האי ברייתא דסבר ר"י כר"י דלא קדשה ומביא ורמינהו מברייתא אחרת דסבר ר"י בר"י דקדשה וע"כ צ"ל דתרי תנאי אליבא דר"י בר"י וא"כ רבא דאמר טעמא דלא קלע"ל הוא רק משום דאיתקש נחלה למנוחה סבר דלהאי תנא אליבא דר"י בר"י דס"ל לא קדשה לע"ל אליבא דהאי תנא באמת גם ר"י בר"י סובר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ואיתקש מנוחה לנחלה. ומאי דאמר ר"י בר"י זו וזו שילה אתי' כאידך תנא דר"י בר"י דסובר קדשה לע"ל

ולפ"ז מתורץ נמי קושי' הטורי אבן וקושי' המהרש"א למאי צריך הגמ' להביא האי ורמינהו הא בלאו האי ברייתא שני' ג"כ ידעינן דאיכא תנא דס"ל קדשה לע"ל דהא ר' יהושע שהביא הש"ס לעיל בודאי ס"ל קדשה לע"ל ולפי הנ"ל צריך הגמ' להביא הך ורמינהו להוכיח דאיכא תרי תנאי אליבא דר"י בר"י כי היכי דלא תקשי מהך ברייתא דמס' זבחים דאמר ר"י בר"י זה וזה שילה ולית ליה הקישא דנחלה למנוחה ואפ"ה סבר לא קלע"ל וכיון דאיכא תרי תנאי אליבא דר"י בר"י א"כ באמת האי ברייתא דמס' זבחים דאמר ר"י בר"י זה וזה שילה הוא כהאי תנא דר"י בר"י דסבר קדשה לע"ל כנ"ל

אמנם כל זה הוא לשטת רש"י במס' זבחים שם דסבר דהאי תנא דסבר שם זה וזה שילה הוא אותו ר' ישמעאל בר יוסי דסבר הכא לא קדשה לע"ל. אבל לשטת התוס' שם במס' זבחים (דף קי"ט ע"א) בד"ה זו וזו שילה שחולקים על רש"י וסוברים דהאי תנא דאמר זו וזו שילה הוא ר' ישמעאל בר אלישע. והכא הוא ר' ישמעאל בר' יוסי א"כ נפל כל הבנין הנ"ל ויש לומ' דר"י בר"י דסבר לא קדשה לע"ל אית ליה הקישא דנחלה למנוחה וסובר דמנוחה הוא שילה ונחלה זו ירושלים ולית ליה כהאי דר"י בר אלישע דזה וזה הוא שילה. ולפ"ז ע"כ מאי דמביא הגע' אלא כהני תנאי הוא רק להביא דתנאי פליגי אי קדשה או לא קדשה א"כ הקושי' (המהרש"א וטורי אבן) במק"ע למאי צריך להביא הך ורמינהו להראות דאיכא תנא דס"ל קדשה לע"ל הא כבר ידעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע בודאי ס"ל קדשה לע"ל. וליישב זה נחזור במה שהתחלתי להקשות על דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה דאף דאמרינן קדשה לע"ל הוא רק על המקדש וירושלים אבל ארץ ישראל לא קדשה לע"ל ולדברי הרמב"ם האלה קשה איך מביא הגמ' תנאי היא על מלתא דר' יצחק דאמר לא קדשה לע"ל אף על בית המקדש דהא אמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו הא מהאי תנא דסבר לא קדשה לא אמר אלא לענין בתי ערי חומה והיינו ארץ ישראל לא קדשה לע"ל אבל לענין בית המקדש עצמו לא שמעינן מהאי תנא דס"ל לא קדשה לע"ל וצריכין לומר דבאמת רבא דאמר אמרה וגמירנא בודאי לא ס"ל כהרמב"ם ורבא לא מחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל אמנם רבא סבר דאין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל היינו הואיל וכבר שמעינן דאיכא פלוגתא דתנאי אי קדשה לע"ל או לא קדשה לענין בתי ערי חומה שוב לא מחלקינן בין מקדש לארץ ישראל ואמרינן מאן דסובר לענין בתי ערי חומה לא קדשה גם במקדש סובר כן אבל אי לא הוי מצינו תנא דסבר בהדי' גבי ערי חומה קדשה לע"ל ע"כ הוי אנו צריכין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל שלא לעשות פלוגתא בהאי דינא אי קדשה או לא קדשה והוי צריכין לדחוקי נפשן שלא לעשות פלוגתא והוי מחלקינן דמה דמצינו דר' יהושע סבר קדשה לע"ל היינו מקדש עצמו דהא ר' יהושע לענין היתר הבמות אמר קדשה לע"ל אבל לענין בתי ערי חומה גם ר"י מודה להאי תנא דר"י בר"י דקדושת ארץ ישראל לא קדשה לע"ל רק לפי האמת דאיכא תנא אליבא דרי"ו בר"י דסבר גם לענין בתי ערי חומה דארץ ישראל קדשה לע"ל אין לחלק בין מקדש לשאר ארץ ישראל כיון דבלא"ה איכא פלוגתא בהאי דינא אי קדשה או לא קדשה לענין בתי ערי חומה מנ"ל להמציא חילוק זה בין מקדש לשאר ארץ ישראל וטפי אמרינן דמ"ד קדשה לע"ל בכל גונא סובר כן בין במקדש ובין בא"י מכלל דמאן דסובר לא קלע"ל ג"כ בכל גונא אומר כן אף למקדש. וא"כ שפיר צריך הגמ' להביא האי ורמינהו להראות דאיכא פלוגתא בהאי דינא דקדשה או לא קדשה אבל מברייתא דר' יהושע לחוד לא הוי שמעינן דאיכא פלוגתא בקדשה או לא קדשה והוי מחלקינן בין מקדש לארץ ישראל. והנה כל זה הוא לרבא דאמר אמרה וגמירנא דגם המקדש לא קדשה לע"ל אבל ר' יצחק דהדר בי' מהאי