צל"ח סדר מועד קעו

חשיב חומה פריך ליה א"ה ודאי לאו חומה היא דהא מפורשת בברייתא דים לאו חומה היא כנ"ל וגם הדקדוקים מתורצים דשפיר קאמר מלתא דטברי' וגם קיי"ל דרקת זו טברי' דכל זה שייך לקושיית המקשן כנ"ל

ולפי זה מתורץ נמי הקושי' דלעיל דלמה לא אמר הגמ' דרבי בר ארביסר הוי ופשיטא ליה דטברי' לאו מוקף מיב"נ דאי הוי מתרץ כן הוי גם רבי סובר דסמוך ואינו נראה לא מהני דהא רקת היא טברי' וחמתן הוא חמת וא"כ הוי טברי' סמוך לחמתן הנזכר בקרא בערי מבצר ולמה לא קרא בט"ו וע"כ הוי צריכין לומר דתרתי בעינן סמוך ונראה א"כ הוי הך ברייתא דתני סמוך אע"פ שאינו נראה דלא כמאן לא כחזקי' ולא כרבי ולכך קאמר דבר חמיסר הוי ודו"ק

דף י' ע"א הרמב"ם בפ"ו מהל' בית הבחירה ה"ל פסק דאף דקיי"ל קדושה ראשונה קדשה לע"ל היינו ירושלים והמקדש אבל שאר ארץ ישראל לא קדשה לאחר החורבן ע"ש. ולכאורה קשה לפ"ז איך מביא הגמ' תנאי היא כל האי דר' יצחק הא ר' יצחק קאמר לא קדשה לע"ל אף לענין המקדש דהא איירי לענין היתר הבמות והני תנאי דקאמרי לא קדשה לא שמעינן מני' אלא לענין בתי ערי חומה וזה שייך לגבי קדושת ארץ ישראל. אבל לענין קדושת בית המקדש יש לומר דכ"ע ס"ל קדשה לע"ל כדעת הרמב"ם הגם שיש לדחוק ולומר דהגמ' מביא כתנאי שיש תנאים דפליגי בקדשה ולא קדשה לענין בתי ערי חומה אף דלא שייך האי פלוגתא לענין היתר במות כמו שצריכין לומר לשטת הר"ר חיים בתוס' ד"ה מ"ט הדר ביה וזה דוחק גדול וליישב דבר זה נקדים מה שיש לבאר בסוגיא זו דהנה יש לדקדק איך קא מכחיש ר"י מה דמסהיד רבא ששמע מני' ואיך אמר דלא אמרה. הן אמת דמצינו כדבר זה במס' מכות (דף ט"ו ע"א) גבי ל"ת שקדמו עשה דג"כ אמר שם ר' יוחנן דלא אמרה אמנם שם לא קשה כולי האי דשם אמר רבה בב"ח משמי' דר"י ומפרש רש"י שם בד"ה אמרו לו אחרים ששמעוהו משמו ולא שמעוה מפיו אמרו דבר זה עכ"ל רש"י ז"ל הרי דרש"י בא לתרץ שאחרים אמרוהו משמו וכאשר שאלו לר"י אם אמר זה אמר שלא אמרה. אבל כאן לא פירש כן הואיל וכאן ר' יצחק בעצמו אמר האי דינא דלא קלע"ל ולא אמר אדם אחר משמו וליכא למימר שאחרים ששמעו משמו אמרו כן. צריך ישוב איך החי יכול להכחיש את החי לומר שלא אמר מה ששמעו ממנו [ועוד האי וגמירנא לה מני' דקאמר רבא הוא שפת יתר ודי אם אמר אמרה ועוד איך ס"ד לשאול לר"י אם אמרה הלא שמעו ממנו. ונראה ליישב דהנה קשה לפ"מ שכתבו התוס' במס' שבועות (דף י"ו ע"ב) בד"ה קדושת עולם דעביד הגמ' שם צריכותא גבי טומאת מקדש דצריך למכתב משכן ומקדש דאי הוי כתיב משכן ה"א דגבי משכן חייב משום דנמשח בשמן המשחה ואי הוי כתיב מקדש ה"א דגבי מקדש חייב משום דקדושתו קדושת עולם ופירש"י שם קדושת עולם שאין אחריו היתר במות ומקשי' התוס' הא שם הוא ר' אלעזר ובפ"ק דחולין ס"ל לר' אלעזר לא קדשה לע"ל ומפרשים התוס' דלכך קרי קדושת עולם אף למ"ד לא קדשה לע"ל הואיל ואינו ראוי לחזור ולקדש אלא באותו מקום ע"ש. א"כ קשה מאי מקשה רב מרי על ר"י ממתניתין שא דלמא הפירוש במתניתין היא שילה יש אחריו היתר היינו שלא נתקדש המקום הזה לעולם והיו רשאים להתקדש מקום אחר אחריו אבל ירושלים אין אחריו היתר דמקומו מקודש לעולם ואינו ראוי לקדש אחריו מקום אחר למקדש אבל לעולם סבר המתניתין דלא קלע"ל ובמות הותרו לאחר החרבן

עוד קשה קושי' הרב טורי אבן דגמ' דקאמר אלא כי הני תנאי וכו' ורמינהו ופירש"י ורמינהו מסקנא דמלתא הוא דאמר לעיל הני תנאי פליגי בקדשה ולא קדשה. וקשה דלמאי צריך רש"י לפרש כן הא כבר שמעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע סבר קדשה לע"ל ולא צריך להביא אלא האי דר' ישמעאל ב"ר יוסי דסבר לא קלע"ל אבל הך דורמינהו לא צריך להביא לראי' דיש תנא דסבר קדשה לע"ל ומתרץ הטורי אבן דרש"י הוצרך לפרש כן על פי לשון הגמ' דקאמר אלא כי הני תנאי דמשמע דמביא פלוגתא אחרת ע"ש. ולענ"ד עדיין קשה על גוף הש"ס למאי צריך להביא עוד תנא דס"ל דקדשה לע"ל הא כבר שמעינן מברייתא דלעיל דר' יהושע בודאי סובר קדשה לע"ל. אך באמת כבר הרגיש המהרש"א במס' שבועות בקושי' זו ומתרץ דהגמ' רוצה להביא דבהך גופא דבתי ערי חומה איכא מ"ד דלא קלע"ל והוא דוחק

ונלע"ד ליישב דהנה רש"י במתניתין פי' כשחרבה שילה הותרו הבמות כדאמרינן בזבחים כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר של זה בזה עכ"ל. הנה רש"י ז"ל נותן טעם למה אין היתר אחר ירושלים דמסברא יש לומר דכיון שנחרב פסק קדושתו והותרו הבמות וכן מוכח מפי' רש"י במס' זבחים שם דמפרש למ"ד זו וזו שילה ואפ"ה יש היתר אחריו דקסבר קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל ובקדושת ירושלים גופא ס"ל דיש היתר אחריו כדאמרינן במגילה שמעתי שמקריבין בבית חוניו ואוקמינהו לר' ישמעאל עכ"ל. הרי אי אמרינן זה וזה שילה אז אמרינן מכח סברא דלא קדשה לע"ל. ולכך צריך רש"י לפרש טעמא דמתניתין דמחלק בין שילה לירושלים דממ"נ אי הסברא הוא דלא קדשה אחר החורבן א"כ למה בירושלים אין אחריו היתר ואם הסברא נותנת דאף לאחר החורבן נשאר הקדושה למה הי' בשילה היתר אחריו ולכך צריך רש"י לפרש לבאר טעם החילוק בין שילה לירושלים כדיליף בזבחים דלמה חלקן הכתוב ליתן היתר בין זו לזו ולכך אחר ירושלים נאסרו הבמות. ובזה אמרתי לתרץ מה שהקשה בטורי אבן מאי פריך רב מרי דלמא מתניתין סובר דזה וזה שילה או זה וזה ירושלים א' כ ליכא לאקשויי להדדי ולכך תני דשילה יש אחריו היתר וירושלים אין אחריו היתר אבל ר' יצחק סובר כמ"ד דמנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים ושפיר מקשינן להדדי עיין בטורי אבן שמתרץ בדוחק. אבל לפי דברי הנ"ל ע"כ מוכח דמתניתין סובר מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים דאל"כ דבקרא נאמר או ירושלים לחוד או שילה לחוד א"כ מנ"ל למתניתין לחלק בין שילה לירושלים אלא ודאי דמתניתין ס"ל דשילה וירושלים תרוייהו נזכרו בהאי קרא דלא באתם וגו' ושפיר פריך רב מרי על ר' יצחק ממתניתין דעי"כ מתניתין לא ס"ל האי הקישא נחלה למנוחה אדרבה דמתניתין ס' ל שחלקן הכתוב

אמנם לפ"ז יש להקשות דכיון דטעמא דר' יצחק דס"ל לא קדשה לע"ל הוא רק מכח הקישא דנחלה למנוחה מזה מוכח דס"ל לר' יצחק דאי לאו האי הקישא הוי אמרינן מסברא דקדשה לע"ל דהואיל וחלקן הכתוב סותר ההיקשא וא"כ הי מנייהו מפקת דכיון דיש מקום ללמוד דירושלים קדשה לע"ל מכח דחלקן הכתוב ויש מקום לימא איפכא דלא חלקן הכתוב ונאמר מנוחה ונחלה להקיש להדדי דגם ירושלים לא קדשה לע"ל א"כ הי מנייהו מפקת וע"כ צ"ל דס"ל לר' יצחק דעדיף טפי לדרוב ההיקש ללמוד מני' דגם ירושלים לא קדשה לע"ל הואיל וסברא חיצונה היא דלא קדשה לע"ל וא"כ למ"ד זו וזו שילה ידעינן ג"כ דלא קדשה מכח סברא כמ"ש רש"י שם בסוגיא דמס' זבחים א"כ קשה למסקנא איך מוקי הגמ' הך דר' יצחק כר' ישמעאל בר' יוסי הא ר' ישמעאל בר"י סובר במס' זבחים זו וזו שילה ולדעת רש"י שם בזבחים הוא זה אותו ר"י בר"י ע"ש בתוס' ד"ה זה וזה שילה] א"כ לר' ישמעאל בר"י ליתא להך הקישא דהא לא נאמר ירושלים כלל בקרא. וא"כ איך נוקמא ר' יצחק כר"י ב"י הא לר"י בר"י ליתא להאי הקישא כלל דהא הוא סובר זה וזה שילה ואפ"ה לא קדשה

ולתרץ כל זה נלענ"ד לומר דבאמת ר' יצחק אמר סתם שמעתי שמקריבין בבית חוניו דקדושה ראשונה לא קלע"ל ולא אמר שום טעם רק תלמידיו או סתמא דתלמודא היו נותנים טעם זה לדבריו משום דמקיש נחלה למנוחה ועל זה אמרו ליה אמרת דהיינו שהיו שואלים אותו אם אמר טעם הדבר משום דמקיש נחלה למנוחה והוא השיב שלא אמר טעם זה רק סתם אמר דשמע שמקריבין בבית חוניו ורבא אמר האלקים אמרה וגמירנא להאי הקישא היינו דאם אמר ששמע שמקריבין בבית חוניו ולא קדשה לע"ל ע"כ משום האי טעמא אמרה דאל"כ ליכא סברא לומר דלא קדשה לע"ל וא"כ רבא ור' יצחק מחולקים בזה דר' יצחק סבר דאף בלי האי הקישא יש מכח סברא לומר