צל"ח סדר מועד קסט

אני לברך עלי'. דרך משל אנדרוגינוס אם הוא מחשב זכר חיי אני למולו ולברך ואם הוא נקבה פטור אני מלמולו וק"ו מלברך. וכיון שעל הספק אני חייב למולו. ממילא אני מחזיקו בזכר צריך אני ג"כ לברך עליו. אבל אם אין הספק בגוף חיוב המצוה רק בהברכה. אבל המצוה בודאי אני חייב. אלא שאני מסופק אם כבר ברכתי או לא הוא ודאי לכ"ע ספק ברכות להקל וזה פשוט ומעתה אני אומר להסובר דבסוכה מברכין רק בליל ראשון ותו לא הנה בליל שני עכ"פ אני חייב בסוכה מדאורייתא שהרי כל שבעה מדאורייתא אלא שנולד לי ספק בהברכה שאם אתמול קודש כבר ברכתי אתמול, ומהני גם על היום ואם אתמול חול לא הועילה ברכה של אתמול כלום וצריך אני לברך היום. נמצא הספק רק על הברכה אם כבר ברכתי על הסוכה או לא ופשיטא דספק ברכות להקל ואין זה ענין לגוף קיום המצוה שגוף קיום המצוה ודאי חייב ונמשך פטור ברכה זו עד ליל שמיני ספק שביעי. שאז גוף הברכה תלוי בקיום המצוה ממ"נ שאם ליל הראשון הי' יו"ט ואני פטור מברכה פטור אני ג"כ ממצות ישיבת סוכה שהרי אם ליל ראשון הי' י"ט א"כ היום שמיני ואין כאן חיוב סוכה. ואם יש היום חיוב סוכה וא"כ היום שביעי א"כ ליל ראשון לא הי' יו"ט כלל ועדיין לא הי' אז חג הסוכות ולא הועילה הברכה וחייב אני ג"כ היום לברך על הסוכה וכיון שהוא מחוייב לישב בסוכה משום ספק דאורייתא אם מחזיק ליל זה לשביעי הרי לא בירך עדיין וחייב לברך וא"כ נסתר קושיית הגמרא שהקשה ודלמא סבירי כיון שבירך יו"ט ראשון וכו' שזה אינו מועיל לשמיני. וא"כ מדלא ברכו על כרחך דס"ל יתובי יתבינן וברוכי לא מברכינן. אלא ע"כ מדהקשה הגמ' דע"כ כאביי קיי"ל דטעם דמברכין על יו"ט שני הוא משום דלא לזלזולי בי'. א"כ אף מאן דס"ל כיון שבירך יו"ט ראשון וכו' אעפ"כ בליל יו"ט שני חוזר ומברך לישב בסוכה שאם לא יברך א"כ מראה שאתמול הי' יו"ט ואתי לזלזולי וכיון שבירך גם בליל יו"ט שני. שוב בודאי פטור בליל שמיני מלברך שהרי אף שהיום שביעי כבר בירך בליל יו"ט שני ומוכח כאביי ודוק היטב

ובסוגי' שאחר זה דאמר ר' יוחנן אומרים זמן בח' של חג וכו'. יש לנו לדקדק חדא מה שהביא לימא מסייע. ומה סיוע מדברי ר' יהודה ודלמא חלוקים באמת רבנן עליו והריטב"א הרגיש בזה ואמר מדשתקו רבנן עיין עליו. והוא קצת דוחק ועוד אי בעי להביא סייעתא לר' יוחנן. למה לא הביא מהך ברייתא דלקמן שמביא ת"כ דרב נחמן דשמיני רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב וכו' דמפורש שאומרים זמן. ועוד דאמר לקמן מה הוה עלה וזה לא שייך כ"א במקום דאיכא פלוגתא או פלפול אבל דין מפורש שאמר ר' יוחנן שאומרים זמן. ושום אמורא לא נחלק עליו מהיכי תיתי לדחות דבריו. ומה זו שאלה מה הוה עלה. וגם לקמן דאמר ת"כ דרב נחמן. ולמה לא אמר תיובתא דרב ששת. גם בתחלת הסוגי' של שמיני ספק שביעי דאמר ר"י ברי' דר"ש שביעי לסוכה ושמיני לברכה שכתב רש"י לברכה שאמר בתפלה וברכת המזון שמיני עצרת הזה. ומנ"ל לרש"י ודלמא לברכה היינו זמן כמו שרוצה הגמ' לפרש בדברי ר' יהודה לקמן: **הגה"ה ואמנם כיון דמשמי' דרב אמר' ולפי מה שביארתי לקמן (דף נ"ו) בסוגי' דסוכה ואח"כ זמן דרב לא ס"ל דאומרים זמן בשמיני עצרת ניחא מה שלא פרש"י לברכה לענין זמן

** ונראה דאליבא דרבנן שניסוך המים כל שבעה וא"כ שמיני חלוק בכל הדברים בסוכה ולולב וניסוך המים וקרבנות ימי החג לית דין ולית דיין שאומרים בו זמן רק מה שרצה ר' לוי לפרש שאפילו לר' יהודה דאמר ניסוך המים כל שמונה. וא"כ שמיני אינו חלוק בכל הדברים שהרי בניסוך שוה לחג. יש מקום להסתפק וע"ז הביא ראי' שאפילו לר' יהודה אומרים זמן. ומביא לימא מסייע מדברי ר' יהודה בעצמו. וממילא מתורץ קושיית הריטב"א. והנה יש נפקותא לדידן אף דאנן כרבנן קי"ל דאם גם לר"י אומרים זמן א"כ אנו רואים שאף שחלוק רק בקצת דברים אומרים זמן א"כ אף לדידן דקיי"ל שמיני ספק שביעי יתובי יתבינן וא"כ אינו חלוק בסוכה אפ"ה אומרים זמן שהרי חלוק בלולב ובקרבנות שאומרים בתפלה פר ולא פרים במוספין. אבל אי לר"י אין אומרים זמן כיון שאינו חלוק בניסוך המים. א"כ גם לרבנן איכא למימר עד כאן לא אמר ר' יוחנן דאומרים זמן אלא ר' יוחנן שהי' בארץ ישראל ולא הי' ספיקא דיומא. אבל בחו"ל דאיכא ספיקא דיומא ויתבינן בסוכה א"כ אינו חלוק בסוכה [אין] אומרים זמן והיינו דבעי מה הוה עלה והיינו בחו"ל. ונחלקו רב נחמן ור"ש שהיו בבבל אי אמרינן זמן. ולכך לא הביא לעיל סייעתא מברייתא דפז"ר קש"ב דאולי רבנן הוא ורצה להביא מדברי ר' יהודה בעצמו שלרבנן לית בו ספיקא כיון דחלוק בכל הדברים אומרים זמן. ולכך ליכא תשובה לרב ששת. דרב ששת יתרץ הך ברייתא רבנן היא ולכך לא פירש רש"י לעיל בפלוגתא דרב ור' יוחנן דברכה היינו זמן. דאם כן רב אמר בפירוש שביעי לסוכה ואפ"ה אמר שמיני לברכה דהיינו זמן. א"כ לא שייך למבעי בסוף הסוגי' מה הוה עלה. והא דאמר לקמן ת"כ דרב נחמן. נראה משום דהא דיש מקום לחלק בין רבנן לר"י לענין אמירת זמן בש"ע היינו אם לרבנן חלוק בכל הדברים משלפניו א"כ איכא למימר דלכך לרבנן אומרים זמן לפי שאין לו שום קישור עם הימים הראשונים אבל לר"י שאינו חלוק בניסוך המים. א"כ הוא קשור בהימים הראשונים במקצת. לכך אין אומרים בו זמן. אבל אם לרבנן אף שחלוק גם בניסוך. מ"מ אם עדיין אינו חלוק באיזה דבר ואעפ"כ אומרים בו זמן הואיל ועכ"פ חלוק במקצת דברים. א"כ ממילא גם לר"י אומרים זמן. דמה לי אם חלוק בג' דברים או אם חלוק בשני כיון שאף השלשה יש עדיין שיור איזה דבר רביעי. והנה מה שאינו חלוק בשביתה זה אין לו ענין לזה. דשביתה שייך בכל הימים טובים בשוה. וכל דברינו שיהי' חלוק בדבר שנתחדש בחג הזה כמו ז' של פסח שחלוק מלילה הראשונה בחיוב מצה. ומקושר באיסור חמץ. שכל זה דברים פרטים בחג הפסח וכמו סוכה וניסוך ולולב בחג שהם דברים פרטים בחג הזה. והנה חזינן ששמיני אינו חלוק בחגיגה שהרי תשלומין דראשון הוא כמו הימים שלפניו. ואם הביא בראשון שוב אין חיוב עליו בשמיני כמו שנפטר בכל החג בחגיגה שהביא ביום ראשון וא"כ כיון שגם לרבנן אינו חלוק בכל הדברים. ואפ"ה אמרינן זמן א"כ הה"ד לר' יהודה

וזה נלענ"ד כוונת ר' לוי בר חמא שאמר תדע שהרי חלוק בשלשה דברים בסוכה ולולב וניסוך המים (הרי חזינן) ולר"י הרי חלוק בשני דברים. והנה יש לדקדק מה דאמר בשלשה דברים. שכיון שפירש אותן בסוכה ולולב וניסוך. הרי חזינן שהם שלשה ועוד דכל מנינא למעוטי אתי ומה ממעט ונראה שעיקר כוונת ר' לוי לחדש שגם אליבא דר"י אומרים זמן. ולכן אמר תדע שהרי חלוק בשלשה דברים. כלומר אפילו לרבנן אינו חלוק לגמרי ואינו חלוק רק בשלשה דברים ולמעוטי תשלומין שבזה אינו חלוק. ואפ"ה אמרינן זמן. ומינה דהה"ד לר"י שהרי חלוק בשני דברים ומה לי תרי ומה לי תלתא. כיון שגם בתלתא לא נכלל כל הדברים ונשאר דבר רביעי שאינו חלוק אלא שיש לנו לומר דר' יוחנן דוקא אליבא דרבנן אמר. ולרבנן ס"ל לר' יוחנן דחלוק בכל הדברים. דהנה מה שאמרו ששמיני רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב והר' של פז"ר הוא רגל. ובזה נחלקו רש"י פירש רגל שאין יושבים בסוכה. ור"ח פירש לענין אבילות. עיין לקמן ריש (דף מ"ח ע"א) ברש"י ותוס'. ואמנם הריטב"א חידש שרגל היינו לענין תשלומין דאמרינן בחגיגה (דף ט' ע"א) דהי' חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני דלר' יוחנן דאמר כולהו תשלומין דראשון כיון דלא חזי בראשון לא חזי בכולהו. מ"מ שמיני הוא רגל בפ"ע אע"ג דלענין תשלומין תשלומין דראשון הוא. מ"מ מועיל שם רגל שאף שלא חזי בראשון יש לו תשלומין בשמיני ולפי זה גם לענין תשלומין חלוק משלפניו. שהרי הששה ימים שלפניו מי שהי' חיגר בראשון אינו מביא בהם ובשמיני משלים ומביא. ולפ"ז חלוק הוא לרבנן בכל הדברים. וא"כ אין ראי' מרבנן לר"י. ואמנם ר' לוי סובר בפירוש רגל כרש"י או כר"ת ולא כפירוש הריטב"א. ומי שלא חזי בראשון גם בשמיני לא חזי. וא"כ גם לרבנן אינו חלוק בכל הדברים ושפיר קאמר שאינו חלוק רק בשלשה ולאפוקי פירושו של הריטב"א. ובזה ניחא לשון אי הכי דקאמר שם אי הכי שביעי של פסח נמי הרי חלוק באכילת מצה