צל"ח סדר מועד קסז

להך לישנא דלקמן דיתובי לכ"ע יתבינן א"כ למה אמר ר' יוחנן סוכה שבעה למה לא יברך גם בשמיני. וראיתי בדברי הפוסקים פעמי' דלא מברכינן בשמיני. הרי"ף כתב הטעם משום דהוה תרתי דסתרי אהדדי שביתת יו"ט בשמיני וברכת הסוכה ולכך עבדינן לחומרא ושבתינן שביתת החג ולא מברכינן אסוכה והקשה הר"ן הרי בליל יו"ט שני דפסח עבדינן שביתת יו"ט ומברכינן על העומר והרי ג"כ סתרי אהדדי. ותירץ הר"ן דבשלמא בעומר כיון דעומר הוא המצוה אי אפשר לדחותו ושביתת יו"ט הוא ג"כ אי אפשר לדחותו לא משגחינן בסתרי אהדדי משא"כ בשמיני ספק שביעי אנן ידעינן בקביעא דירחא וסוכה הוא רק משום מנהג אבותינו לכך לא מברכינן למיעבד דבר הסותר לשביתת שמיני שהוא עיקר. והנה תירוץ זה ניחא לדידן דידעינן בקביע' דירחא אבל בימי ר' יוחנן אכתי היו מקדשין על פי ראי' ולא שייך בקיאות וא"כ שמיני ספק שביעי הי' אצלם ספק ממש וא"כ הדרא קושית הר"ן לדוכתא מ"ש מליל יו"ט שני דפסח והרי לקמן אפילו למ"ד לר' יוחנן יתבינן בשמיני ספק שביעי אבל בסוכה לא מברכינן וקשה מ"ט. ויש פוסקים אמרו משום בל תוסיף וקשיא לי מ"ש משופר דמברכינן ביום טוב שני של ר"ה וג"כ ניחוש משום בל תוסיף. ונלע"ד דבשופר לא שייך בל תוסיף דבל תוסיף לא שייך אלא בימי' רצופים דהרי אפילו במוסיף מין לא שייך בל תוסיף היכא דהאי לחודא קאי והאי לחודא ק"ו במוסיף יום על ימים דלא שייך בל תוסיף אלא במוסיף על העיקר וסמוך לו ובשופר שאין זמנו בלילה לא שייך בל תוסיף ביום שני משא"כ בסוכה דהוה תכופי אהדדי שייך בל תוסיף ולפי זה לר"א ב"י דבשמיני אין ישני' בסוכה וג"כ כבר מפסקי לילות ולמה לא נברך ביום שמיני ועל כרחך הטעם דר' יוחנן לשיטתו שעל דרבנן אין מברכין וכיון דכל הספיקות הם דרבנן לכך אין מברכין נמצא מזה עצמו דסוכה שבעה מוכח דלולב יום א' דאל"כ סוכה שמנה מבעי' ליה

ובזה אמרתי הפירוש בדברי רב יוסף דאמר נקוט דרבה בב"ח בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותי' בסוכה והדבר תמוה ככה ג"כ נוכל לומר נקוט דרבין בידך דכולהו אמוראי קיימי כוותי' בסוכה והריטב"א נדחק בזה ולדידי ניחא מדכולהו אמוראי קיימי כוותי' בסוכה דהיינו אפילו הנך אמוראי דלר' יוחנן בשמיני יתובי יתבינן אפ"ה קיימי כוותי' בסוכה שבעה ולא שמנה ולמה. אלא על כרחך מטעם דבשמיני יתבינן רק מדרבנן ולא מברכינן או שאין מברכין כלל או מטעם שיצא בברכה דאתמול דבדרבנן בחד יומא סגי ואף דמפסקי לילות שהרי אינו ישן בשמיני אלא ודאי דבדרבנן אף דמפסקי לא מברכינן נמצא מזה עצמו מוכח כרבה בב"ח דלולב יום אחד ושפיר קאמר נקוט דרבה בב"ח בידך ודו"ק

ולפי זה קשיא ממ"נ או בלא זה למה לא הקשה על רבה בב"ח מהך ברייתא דהעושה לולב וכו' קודם הכרעת רב יוסף או סוגיית בשלמא דלמה לו להקדים דלולב אלולב לא קשיא בשלמא אי לא הוה קשיא חדא מהנך קושיות הוה משנינן לה שפיר אבל בצירוף שתיהן ישאר חדא בתוקף. והנה לכאורה נלע"ד לחלק בין חוץ לארץ שעושין ספיקא דיומא ובין ארץ ישראל דבגולה שעושין ספיקא ובשמיני יתבינן מספיקא ולברך בשמיני אי אפשר מטעם שכתבו הפוסקים יהי' איזה טעם שיהי' וכיון שלא יברך בשמיני יש חשש שיזלזלו בתשיעי ספק שמיני ולכך נתחכמו חכמים שלא יברך כלל בכל שבעה ימי סוכה ויסמוך על ברכת יום ראשון וממילא אין כאן זלזול משא"כ בארץ ישראל דבקיאי ואין שם ספיקא דיומא מברכינן אסוכה כל שבעה וא"כ נוכל לומר דר' יוחנן מיירי בארץ ישראל והך ברייתא בגולה ולכך הקדים הך דרב יוסף דאמר נקוט דרבה בב"ח וכו' וצריך לומר שעיקר הוכחתו מדקאמר סוכה שבעה לא קאמר שמנה וא"כ ר' יוחנן בגולה מיירי ושפיר הקשה מיתיבי וגם הבשלמא נוכל לתרץ על דרך הנ"ל דבל"ז לא קשה דהוה מוקמינן דר' יוחנן בארץ ישראל והך ברייתא בגולה אבל מדלולב אלולב לא קשיא א"כ הך ברייתא איירי במקדש וא"כ שפיר קשיא סוכה אסוכה אבל ממ"נ, חד מהני קשיא שכיון שכבר הקדים דרב יוסף ומוכח דר' יוחנן איירי אפילו בגולה לא הי' צריך הבשלמא. ואם הקדים הבשלמא ומוכח דברייתא איירי בארץ ישראל לא היה צריך להוצעת הבשלמא ודו"ק

דף מ"ו ע"ב אמר אביי שמיני ספק שביעי כו' ור"י אמר שמיני לזה ולזה מיתב כ"ע ל"פ דיתבינן כ"פ לברוכי כו' והנה ללישנא קמא דיתובי אליבא דכ"ע יתבינן א"כ רב יהודה ברי' דר' שב"ש דלבר ממטללתא יתיב דלא כמאן וגם ללישנא בתרא דקאמר נקוט דר' יוחנן בידך דמרא דשמעתא וכו' קשה אטו ר"י מכריע את כל גדולי הדור דיתבי רק דלא מברכי.**הגה"ת נכד המחבר עיין נו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' מ':** והנה הריטב"א הקשה ללישנא דביתובי פליגי א"כ לר"י יתובי ג"כ לא יתבינן והא סוכה דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא וניחא ליה דלדידן איירי דבקיאינן בקביעי דירחא. והדבר יפלא והלא בימי ר' יוחנן אכתי מקדשי ע"פ ראי' וכמבואר ברמב"ם בה' קיה"ח דעד אביי ורבא הוו מקדשי ע"פ הראי'. וא"כ איך שייך בקיאי בקביע דירחא

והנלע"ד דכשם דהיכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי עבדינן תרי יומי גזירה ניסן וכו' כן היכא דמטו השלוחין ביומא בתרא דחג ולא מטו ביומא קמאי עבדי גם יומא בתראה תרי יומין אטו יומא קמא וא"כ נוכל לומר דמיירי באתר דמטו השלוחין קודם שמיני עצרת דהוו ידעי בקביעי ולכך הוא רק מדרבנן. וא"כ נוכל לומר דהנך תרי לישני לא פליגי לדינא רק ללישנא קמא מיירי באתר דלא מטו שלוחי כלל ולכך הוה ספיקא דאורייתא ולכן לכ"ע יתבינן ולרב אפילו מברכינן. ובזה הוה עובדא דגדולי הדור וללישנא בתרא מיירי באתר דמטו שלוחי ביומא בתראה ובקיאי שם. והוה רק מדרבנן גזירה יומא בתראי אטו יומא קמאי. ולכך לכ"ע לא מברכי. וביתובי פליגי ובהכי מיירי עובדא דרב יהודה אי נמי נוכל לתרץ קושיית הריטב"א שהקשה איך סובר ר' יוחנן דיתובי ג"כ לא יתבינן. והא הוי ספיקא דאורייתא. יש לומר דגם להיפך איכא ספיקא דאורייתא משום בל תוסיף שהישן בשמיני לוקה כ"ש כאן שעושה לשם מצוה דלכ"ע לקי אמנם, לא שייך בל תוסיף אלא בעושה עיקר המצוה ומוסיף עליו. אבל בעושה תוספת לחוד ולא עשה עיקר המצוה לא שייך בל תוסיף שהרי אפילו היכא דהאי לחודא קאי לא שייך בל תוסיף ושמיני בסוכה היינו טעמא שהימים רצופים ולא מקרי לחודא קאי. וכמ"ש הריטב"א בסוכה (דף ל"א ע"ב). אבל בלא עשה עיקר המצוה כלל. רק התיס' לא שייך בל תוסיף ורש"י דכתב במס' ר"ה (דף לג) דנשים אין תוקעין משום בל תוסיף לר' יהודה כתב כן נוכל לומר דבאמת זה טעמא של ר' יוסי דנשים רשות דסבר דזה לא מקרי בל תוסיף כיון דלא שייך גבייהו דנשים עיקר המצוה. וגם בלא"ה התוס' במס' עירובין השיגו על רש"י ופירשו שאין הטעם משום בל תוסיף עיין שם ד' צ"ו, וא"כ ללישנא בתרא לא קשה מהנך גדולי הדור דהם אתו מאפר ולא קיימו עיקר מצות סוכה כלל. ולכך ביו"ט האחרון הוה לדידהו ספיקא דאורייתא שמא היום שביעי ולכך יתבי בסוכה. ולהיפך שאם היום שמיני לא שייך להו בל תוסיף שהרי לא קיימו עיקר המצוה. **הגה"ת נכד המחבר עיין נו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' מ':** אולם רב יהודה ברי' דר"ש ב"ש יתיב לבר מטללתא משום בל תוסיף אלא דזה לא מקרי מתכוון שהרי אינו יושב בסוכה אלא משום ספק שביעי ולא מקרי מתכוון אלא במתכוון לישב בשמיני בסוכה, וכמ"ש בר"ה (דף כ"ח ע"ב) דמתן דמים לר' יהושע מקרי לעבור בלא כוונה והיינו כיון שנותן רק משום ספק ונוכל לומר דר' יוחנן סבר דמצות עובר עליהן אפילו שלא בזמנן וכמו שרצה שם בר"ה לומר מתחלה אליבא דר' יהושע לפי סברא זו הישן בח' בסוכה לוקה וכמ"ש שם התוס' בד"ה דלמא. אבל אנן קיי"ל כרבא דלא בזמנן בעי כוונה לעבור ולכך יתובי יתבינן. אי נמי דסובר ר' יוחנן דלא מהני מה שאינו מברך לאפוקי משום בל תוסיף ולכך