צל"ח סדר מועד קסו

אפילו בשביעי שאינן טרודים בלולב וערבה אינו מסור לכל מ"מ גם בכהנים יש לגזור שיטלטלנו ד' אמות ברה"ר ואף שהוא דומיא דמילה מ"מ בדבר שאינו בגבולין אפילו במה שאין הכל טרודים גזרינן שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ובזה ניחא דרבה לא אמר לעיל בלולב הכל חייבין משום דששת ימים ליתנייהו בגבולין לא צריך לטעמא דהכל חייבים. וכוונתו בזה לתרץ דברי ר' יוחנן שהוצרך לומר בערבה לפרסמה שהיא מן התורה והרי ערבה בשביעי אין הכל טרודים ואפ"ה אי לאו לפרסמה שהיא מן התורה הוה גזרינן שמא יעבירנו ובזה ניחא דלא קאמר אלא לולב לכל מסור וכו' ועיין במהרש"א ולדידי ניחא דטעמא דר' יוחנן קאי שפיר דערבה כיון שאינו בגבולין אפילו ביום ושאין הכל טרודין גזרינן. ובזה ניחא דמעיקרא דאמר לעיל בלולב הא תקינו בביתו דלא קשיא כולהו יומי לתקנו בביתו ונראה משום דע"י שיטול הלולב בשביעי יודחה הערבה שהכל טרידי בלולב וגזרינן בערבה שמא יעבירנו ואף לפרסמה לא הי' מהני היכא דהכל טרידי נמצא שע"י לולב שהוא דרבנן יודחה הערבה שהיא מן התורה ודו"ק

דף מ"ד ע"א אמר ר"ז משמי' דרבא לולב דאורייתא עבדינן שבעה וכו' למאן אילימא לאבא שאול וכו' אלא אמר ר"ז משמי' דרבא לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין וכו' הנה בשלמא אם הי' איזה אמורא מקשה לרב זביד עצמו א"כ שייך לומר דרב זביד עצמו הדר בי' משמי' דרבא וג"כ הי' קשה הא רבא לא הדר בי' ואיך אומר משמי' דרבא מה שלא אמר רבא וק"ו שקושיא זו סתם גמ' הקשה ולא לרב זביד ואיך אומר משמי' דר"ז תירוץ אחר. ונראה דפירושי מפרש דברי רב זביד הראשונים דהנה הריטב"א כתב דלולב כיון שיום ראשון בגבולין מן התורה לית בי' היכר למקדש לזכרון ולכך התקינו שבעה וא"כ זה עצמו כוונה ראשונה של רב זביד לולב דאורייתא והיינו בגבולין וליכא זכר למקדש ביום ראשון עבדו שבעה ערבה דרבנן והוה היכר גם ביום א' לזכרון

ואין להקשות אכתי למה עבדו בלולב שבעה והוה למעבד חד משאר יומי וג"כ ניכר זכרון למקדש. יש לומר ע"פ שכתב התיו"ט בשם הכ"מ דערבה עבדו חד יומא ובחרו בשביעי לפי שגם בזמן המקדש הי' לו יתרון שדוחה שבת. ואומר אני שאלמלא שיש לשביעי יתרון לא שייך למעבד רק חד יומא דמה יום מיומים. וא"כ בלולב אי הוה אפשר למעבד זכרון המקדש ביום ראשון לחוד הוה שייך למתקן יום ראשון שהי' לו יתרון גם במקדש שדחי שבת. אבל כיון דיום ראשון לא שייך בו זכרון למקדש דבלא"ה הוא מן התורה בגבולין לא שייך לבחורי יום אחד משאר יומי דמה יום מיומים והוצרכנו למתקן כולהו. ולפי זה אם היתה ערבה מפורשת מן התורה במקדש ולא הי' צריך לפרסמה שהיא מן התורה ולא הי' גם שביעי דוחה שבת כדמשמע לעיל דאמר ר' יוחנן לפרסמה וכו' וא"כ לא הי' שביעי מיוחס לענין ערבה יותר משאר יומי והיו צריכין שוב ערבה למתקן שבעה זכר למקדש כמו בלולב. וזה כוונת הרמב"ם בפ' ז' מלולב הלכה כ"ב שכתב וערבה זו הואיל ואינה בפירוש בתורה אין נוטלין אותה כל שבעת ימי החג זכר למקדש אלא יום שביעי לבד עיין שם ותמה עליו הרב המגיד דשביק טעם של הגמרא ונקט טעם חדש. ולדידי דברי הרמב"ם ודברי הגמ' אחד

אלא לפי מה דכתב המהרש"א לעיל מסוגיא דערבה שלוחי ב"ד וכו' לא הוצרך טעמא דר' יוחנן לפרסמה שהיא מן התורה שלא תדחה שבת רק הראשון אבל בשביעי בלא"ה דוחה שאין בה שום חילול דבשלוחי ב"ד לא שייך שמא יעבירנו וכולהו יומי ג"כ לא הוה דחי שלא לפקפק בלולב וא"כ נסתר פירוש הרמב"ם שהרי אפילו היתה מפורשת בתורה הי' יום אחד מסוים אלא שהי' יום ראשון אמנם לפי מ"ש לעיל דגם בשלוחי ב"ד שייך שמא יעבירנו אלא שהטעם לפי שאין הכל טרודים ומדכרי וכבר כתבתי דאי לפרסמה אפילו בדבר שאין הכל טרודין גזרינן שמא יעבירנו במצוה דליתא בגבולין וא"כ שפיר כתבתי שאם היתה מפורשת בתורה במקדש לא הי' שוב יום דוחה ודו"ק

דף מ"ה ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום א' וכו' עד רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות לולב. תוס' בד"ה נכנס לישב בה וכו' ותימא ותיפוק ליה דמברך משום יו"ט וכו' ושמא כיון דסוכה מחמת חג קאתי' וכו' ואומר שהוכחת התוס' הוא רק לסברא דהשתא דרצינו לומר לולב אלולב לא קשיא ומוקמינן לה בזמן בה"מ קיים ובמקדש. אבל למסקנא דפסקינן כרב דלולב כל שבעה וא"כ מיירי אפילו בזמן הזה אזלא הוכחה זו משום דלכאורה איך יאמר נכנס לישב מברך שתים והוה משמע אח"כ באמרו וביין שבירך יום ראשון שוב אינו מברך שגם זמן שוב אינו מברך שהרי גם בליל שני מברך זמן ואמנם השתא אליבא דר' יוחנן קיימינן ולדידי' כיון שאינו מברך אדרבנן באמת גם בליל שני אינו מברך זמן שהרי יו"ט שני הוא מדרבנן אך דמדברי ר"י דאמר בחד יומא סגי ולא אמר סתם לולב דרבנן בשאר יומי ואין מברכין אלא דגם ר' יוחנן מודה דמברכין אדרבנן אלא שסותר דבדרבנן בחד יומא סגי ולא מברכינן על כל יום בפ"ע ובהכי ניחא מה שהביא בסוף שמעתין מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון וכו' ולכאורה מה ענין לפרש ברכת חנוכה כאן בסוכה ומקומה מיוחד בפרק במה מדליקין בדיני חנוכה וכאן הביא רק דמברכינן אנר חנוכה לאפוקי מדר' יוחנן דאמר על דרבנן אין מברכין. ולמה שכתבתי ניחא דמהא דמברכין אנר חנוכה אין ראי' דכל שבעה מצות לולב שהרי גם ר' יוחנן מודה דמברכין אלא דסגי בחד יומא וגם לר' יוחנן אם חל יום ראשון של חג בשבת ותחלת נטילת לולב בשני שהוא מדרבנן אפ"ה מברכין יום ההוא. ועיקר הראי' מדמברכינן אנר חנוכה בכל יום וא"כ גם לר' יוחנן מברכינן זמן בליל שני שהרי אם היום קודש אתמול חול ולא יצא בזמן דאתמול ונסתר הוכחת התוס'. ועוד אי הוה אמר מברך שתים איך יאמר וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך אפילו אם נניח לסברא קיימת דלר' יוחנן לא מברכינן אדרבנן כלל ואינו מברך זמן בשני מכל מקום הרי עכ"פ חוזר ומברך זמן בשמיני וכדאמר ר' יוחנן גופי' לקמן (דף מ"ז ע"א). ואם יאמר וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך כל שבעה דאז לא הוה ממעטינן שמיני מזמן מכל מקום הוה אמינא דגם סוכה כל שבעה הוא דלא מברכינן מטעם דכיון דלא מפסקי לילות יוצא בברכה שבירך בראשונה מ"מ בשמיני חוזר ומברך לישב בסוכה משום דישיבתנו אז בסוכה הוא מספק שביעי ולפי זה יום ראשון חול גבי' ולא היתה ברכתו בו ביום כלום ויברך בשמיני ובאמת גם בשמיני יתובי יתבינן וברוכי לא מברכינן ולהכי לא הי' אפשר לומר שוב אינו מברך כל שבעה אלא למסתם שוב אינו מברך דהיינו ששוב אינו מברך כלל אפילו בשמיני ולכן לא הי' יכול לכלול שהחיינו בכלל הזה ולכך לא תני מברך שתים ונסתר הוכחת התוס'. אמנם עכשיו קיימינן דהך ברייתא במקדש איירי דאל"כ קשי' לולב ואז לא יתבינן בשמיני בסוכה כלל ושפיר הוה יכול למימר שוב אינו מברך כל שבעה וקמה לה הוכחת התוס'. וכל זה לר' יוחנן אבל להלכתא לדידן דמברכינן כל שבעה אלולב אף בזמן הזה א"כ אין לנו הכרח דברייתא מיירי בזמן המקדש דזמן דסוכה שבירך בשעת עשיי' בחול לא פטר זמן דרגל והא דלא תני מברך שתים הוא מטעם הנ"ל והנה עכ"פ קשיא ליה בין בדברי שמואל דאמר סוכה יום אחד ובין ל' יוחנן דאמר לולב יום אחד קשיא לי איך סגי ביום אחד הא בשני עכ"פ צריך לברך שהרי אז הוא ספק אתמול חול ולא יצא בברכה דאתמול

והנה הרא"ש כתב בשם גדולי גרמיישא שאינו אומר זמן על הלולב ביום טוב שני הוא משום דבעינן נטילת לולב שבעה ימים ואם נברך זמן בשני ובשמיני לא נטלינן נמצא שאין לולב ניטל אלא ששה. ולפי זה גם לר' יוחנן ניחא דכיון דסובר לולב יום א' סגי ואם יברך בשני א"כ בברכה זו הוא מורה שאין נטילה דאתמול כלום מדחוזר ומברך האידנא ובשמיני אינו נוטלו א"כ אין לולב ניטל אלא ששה. ומעתה גם שמואל דאמר סוכה יום א' ניחא דאולי סובר שמואל דבשמיני אפילו יתובי לא יתביל וא"כ אם יברך לישב בסוכה בשני מראה שאין ישיבת יום ראשון מן המצוה ובשמיני לא יתיב נמצא שלא יתיב אלא ששה ואנן שבעה בעינן למיתב

אלא אי קשיא לי הא קשיא לי למה אמר ר' יוחנן סוכה שבעה