צל"ח סדר מועד קסה

זימנא דאפילו מדברי תורה מפסיק. ועיקר קושיית רבא על המקשן דרמי מתניתא אהדדי שהיא קושיא חמורה מאד וקאמר רבא ומאי קושיא ודלמא הא דאורייתא ואף דאכתי קשה תנינא חדא זימנא מכל מקום הי' לו להקשות תנינא אבל לא למרמי אהדדי. ואומר אני לפי זה קשה במסקנא דקאמר דיקא נמי דתנן מי שבא בדרך וא"כ איכפל תנא למימר בא בדרך כדי להורות דמיירי ביו"ט שני הא בלאו הכי מוכח דמיירי ביום טוב שני דאי ביום טוב ראשון תנינא חדא זימנא מפסיקין לק"ש. [והיינו אם דברי תורה חמורה שאם נימא דברי תורה קילי ממילא קם דינו של הרמב"ם וכמו שהקדמתי] וצריך לומר דס"ל לר"ז דאי לאו דתני דרך הוה אמינא לעולם דאיירי ביום טוב ראשון ואף דכבר תנן במס' שבת הוה אמינא דוקא בדליכא שהות אבל בדאיכא שהות לא קמ"ל משנה יתירה דהכא דאפילו בדאיכא שהות ולעולם שכל הני משניות בדאורייתא אבל בדרבנן כלל אין מפסיקין קמ"ל בדרך דאפילו ביום שני שהוא דרבנן מפסיקין בדליכא שהות. ולפי זה אי לאו משנה דסוכה כלל הוה מוקמינן משנה דשבת בדאורייתא דהיינו בק"ש שהוא ודאי מדאורייתא ובדליכא שהות ומזה היה יוצא לנו תרתי דדוקא דאורייתא וליכא שהות מפסיקין ומינה דבדאיכא שהות אפילו לדאורייתא אין מפסיקין הא חדא ועוד נפיק לן שנית דלדרבנן אפילו ליכא שהות אין מפסיקין ונשמר התנא הכא וקאמר בא בדרך להורות דאפילו לדרבנן מפסיקין בליכא שהות ואכתי לא ידעינן דבדאורייתא מפסיקין אפילו באיכא שהות דהרי איכא למימר דמתני' דהכא דדייקא ביו"ט שני לרבותא קתני דאפילו לדרבנן מפסיקין בליכא שהות ולעולם דגם בדאורייתא הדין כן וכמו"ש הלח"מ ויותר הי' להתנא להשמר מטעות בדאורייתא ואדרבה הוה ליה למתני כאן ביו"ט ראשון והוה קשה לן תנינא מפסיקין לק"ש אלא ודאי דכאן מיירי באיכא שהות ולמה נזהר התנא שלא נטעה בדרבנן ולא נזהר שלא נטעה בדאורייתא אלא ודאי שכן הדין באמת דבדאיכא שהות אפילו לדאורייתא אין מפסיקין וכפסק הרמב"ם. ואין לומר דהתנא קמ"ל חדא דאית בה תרתי דכיון דקמ"ל דלרבנן ג"כ מפסיקין בליכא שהות וא"כ מתני' דשבת אין מפסיקין לתפלה מיירי באיכא שהות ומינה דלק"ש מפסיקין אפילו באיכא שהות ונמצא שנשמר התנא שלא נטעה לא בדרבנן ולא בדאורייתא זה אינו דלפי זה דברי תורה חמור מאכילה וכנ"ל דאל"כ ממילא קם דינו של הרמב"ם ולפי זה קשה במס' שבת (דף י"א ע"א) קאמר אין מפסיקין לתפלה הא תנא ליה רישא אין מפסיקין לתפלה ומשני סיפא אתי לדברי תורה וכו' וקשה אכתי תינח מפסיקין לק"ש קאמר לרבותא דאפילו מדברי תורה מפסיקין אבל אין מפסיקין לתפלה למה לי והרי ק"ו הוא מרישא דאיירי מאכילה דאין מפסיקין ק"ו מדברי תורה החמורין אלא ודאי דסיפא באין שהות מיירי ומדברי תורה החמורין אפילו באין שהות אין מפסיקין וא"כ דאיירי באין שהות א"כ גם מפסיקין לק"ש באין שהות מיירי ומנ"ל דביש שהות מפסיקין מאכילה אלא ודאי שהאמת הוא שאין מפסיקין וכדברי הרמב"ם ודו"ק

דף מ"ג גמרא אמר רבה גזירה שמא יטלנו וכו' הנה במס' ר"ה (דף כ"ט ע"ב) אמר רבה לענין שופר הך טעמא ושם אמר הכל חייבין וכו' ואין הכל בקיאין וכו' וכן במגילה (דף ד ע"ב) לענין מגילה אמר ג"כ רבה הך טעמא ואמר ג"כ בלשון זה הכל חייבין וכו' ואין הכל בקיאין וכו' וא"כ למה אמר כאן סתמא שמא יטלנו בידו וכו' והוה ליה למימר ג"כ הכל חייבין בנטילת לולב וכו' ונראה ע"פ מ"ש הר"ן שם במס' ר"ה למה לא גזרו גם במילה בשבת שמא יעביר האיזמל או התינוק ד' אמות ברה"ר וניחא ליה דשאני הני דהכל טרודין בהם ולא מדכרי חד לחברי' משא"כ במילה שאבי הבן לחוד טרוד. ואף דגזרינן בהזאה שמא יעבירנו בפסחים (דף ס"ט) התם היינו טעמא דאף שאין הכל טרודין בהזאה מ"מ הכל טרודין בפסחיהם עכ"ל הר"ן שם. ואומר שזה עצמו כיון רבה באמת הכל חייבין לומר שאלמלא שהכל חייבין באמת לא היו גוזרין בזה כשם שלא גזרו במילה וכל זה במצוה דומיא דמילה שהיא נוהגת אף בגבולין משא"כ לולב ששני ימים האחרונים שאינה בגבולין במצוה כזו אף שאין הכל חייבים בה לא סמכינן דמדכרי ליה וגזרינן שמא יעבירנו אף אם אין הכל חייבים ולא קשיא ממילה דשאני מילה שאיתא בגבולין ומצוה חמורה היא ובזה הוה ניחא לן בהזאה שהיא לצורך הפסח שאינה בגבולין ולכך לא הוצרך לומר בה הטעם הכל חייבים ובאמת אין הכל חייבים בה ואעפ"כ גזרינן שמא יעבירנו ולהכי כאן לענין ששת ימים האחרונים לא אמר רבה הכל חייבים ואף שבאמת הכל חייבים מ"מ לא הוצרך לזה ולומר מי הכריחו לרבה לחדש דבר זה דהיכא שאינה נוהגת בגבולין גזרו אף שאין הכל חייבים היינו משום הזאה הוכרחו לזה. והר"ן שמיאן בזה ויהיב בהזאה טעם שהכל טרודין בפסח דסובר דבפסח לא שייך לומר שאינה בגבולין דקרבן לא שייך בגבולין כלל וא"כ לא גרע כח המצוה בשביל דליתי' בגבולין אלא דלפי זה דבהזאה ג"כ הכל טרודים כדברי הר"ן ואעפ"כ ניחא מה שלא הזכיר רבה הכל חייבין שהרי לא יכול לומר הכל חייבים בהזאה ולכך אמר סתם אבל אכתי קשה כאן מי הכריחו לחילוק זה ולמה לא אמר כאן הכל חייבין בלולב ויבואר לקמן ע"ב

שם בגמ' הא תקינו ליה רבנן בביתו. והדבר יפלא א"כ שאר ימים נמי ליתקנו בביתו והתוס' נדחקו בזה וכן הריטב"א. ולדידי נראה דבזמן הבית הי' לולב ניטל במדינה רק יום א' ואחר החורבן הוא שתיקן ריב"ז זכר למקדש אבל בזמן הבית לא הי' שום מצוה בשאר הימים בנטילה חוץ למקדש והא ודאי דביתו לאו בית המקדש הוא וא"כ למה יתקנו בביתו ומה הפרש בנטילתו בין יטול לולב או יטול חריות שאין בו שום מצוה ובשלמא בראשון תקינו בביתו שאף שאינו מקיים נטילתו לפני ה' ששייך בו מצוה בפ"ע ושמחתם לפני ה' ז' ימים מ"מ מקיים ולקחתם לכם בראשון שהוא אפילו בגבולין אבל בשאר הימים למה יתקנו למיעבד דבר שאין בו מצוה כלל

ודע דבשופר ובמגילה לא שייך למפרך ליתקנו בביתו דבשלמא לולב יש היכר במה דתקינו בביתו שהרי עיקר המצוה אפילו בראשון למי שהוא בירושלים שיטלנו במקדש ואז מקיים מצות ולקחתם לכם וגם מצות ושמחתם לפני ה' דאטו ראשון שמצוה אף בגבולין אינו בכלל המצוה של ושמחתם לפני ה' וכיון שאינו נוטלו במקדש רק בביתו אית ליה הכירא אבל שופר ומגילה מה הפרש יש בין קורא ותוקע בביתו או בבית הכנסת כך המצוה מצד עצמה שוה בביתו כמו בבהכ"נ וליכא היכרא, ובזה מתורץ מה דמקשה אי הכי האידנא נמי ודייק לישנא דאי הכי דבשלמא לתירוץ הראשון דתקינו בביתו לא שייך האידנא נמי ליתקנו בביתו דהאידנא דליכא מקדש אין הפרש בין ביתו לבית הכנסת וליכא היכרא. אלא דמשמעו' הגמ' דאמר ש"מ דאיתי' מן התורה בגבולין מנ"ל ומשמע שעכשיו הוא שנתחדש לו דבר זה ע"י מה שמשני אלא ראשון דאיתי מן התורה בגבולין וא"כ עד עכשיו הי' סובר דליתי' בגבולין מן התורה כלל וא"כ ראשון ושאר יומי שוים ואפ"ה קאמר תקינו בביתו דכיון שאינו ניטל במקדש אפילו בזמן הבית תקינו בביתו כי היכי דתקינו אחר חורבן א"כ הדרא קושיית התוס' לדוכתא אי הכי כולהו יומי נמי ליתקנו בביתו ויבואר ג"כ לקמן

שם ע"ב ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה לולב לכל מסור. נלע"ד שכיון בזה לדברי הר"ן דלולב לכל מסור והכל טרודין בו ולא מדכרי אהדדי ושייך שמא יעבירנו. ערבה שלוחי ב"ד מייתי ואין הכל טרודין ומדכרי להו שלא יעבירו ד' אמות ברה"ר

שם ולדחי ביו"ט ראשון לא מינכרא מלתא אמרי לולב הוא דקא דחי עיין פרש"י והוא דוחק כיון שעכ"פ הערבה דוחה בפ"ע שבת אז למה לא מינכר מלתא ונראה שהכוונה ע"פ מ"ש הר"ן בהזאה אף שלא טרידי בהזאה טרידי בפסח והכי נמי לא מנכרי מלתא לאחריני אף שאין טרודים בערבה כיון שטרודים בלולב ומה דמסיים אמרי לולב הוא דדחי היינו שאפילו תימא שלא כסברת הר"ן כיון דלא טרידי בערבה עצמה ידעי שערבה לא דחי שבת מ"מ מי יודע שזה שטלטל הערבה ד' אמות שעושה לצורך ערבה אמרי לצורך לולב הוא דמטלטל ולולב כיון שגם הם טרודים בי' סברי דדחי שבת אלא שעל הלולב עצמו לא גזרו כיון שישנו בגבולין אבל על הערבה גזרו: ובזה ניחא דטעמא דר' יוחנן נשאר במסקנא דאי לאו לפרסמה