צל"ח סדר מועד קסג

פסק עבר ולקטן או שלקטן אחד אחד לאכילה כשר והקשה בכסף משנה שם דאמאי לא מחלק הרמב"ם בין הושחר מאתמול ללא הושחר מאתמול דבהושחר בי"ט מסקינן בגמ' דפסול דהוי נראה ונדחה ע"ש ולי נראה לתרץ דהרמב"ם לשיטתו לא צריך לפרש דאיירי בהושחר מאתמול דבלא"ה מוכח דמיירי בהושחר מאתמול ולא בהושחר בי"ט דלכאורה יש להקשות על הגמ' דקא מדייק הא עבר ולקטן מאי כשר אילימא דהושחר מאתמול דחוי מעיקרא בו מנ"ל להגמ' הך דיוקא דלמא באמת אם עבר ולקטן פסול משום דהוי דחוי מעיקרא ומאיזה דיוק קא מדייק דאם עבר ולקטן דכשר ונראה דשפיר הוכיח הגמ' דכשר אם עבר ולקטן ודחוי מעיקרא לא הוי דחוי דאי ס"ד דאם עבר ולקטן פסול א"כ למה אין ממעטין ביו"ט הא אין כאן תיקון כלי דהא עדיין עומד בפסול אף לאחר שלקטן ולא אהני במעשיו אלא ודאי דאם עבר ולקטן כשר ושפיר אסור ללקט בי"ט משום תיקון כלי

דכל זה אי מיירי באשחור מעיו"ט ולא אתקצי למצותו כלל שהרי לא היו ראוים למצוה אבל לפי מה דרצה לאוקמי דאשחור ביו"ט א"כ בין השמשות היו ראוי' למצוה ואתקצי למצותו בה"ש ומגו דאתקצי לבה"ש אתקצי לכולי יומא די"ט וכיון שאסור משום מוקצה ולמצוה עתה לא חזי כיון דאשחור והרי הוא כאבן ואסור בטלטול ולכך אין ממעטין ומנ"ל להוכיח שאם לקטן כשר עד שרצה לפשוט דנראה ונדחה חוזר ונראה דלמא לעולם דאם אשחור בי"ט פסול משום דחוי דנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ואפ"ה אין ממעטין בי"ט הואיל ולא חזי למידי והוי מוקצה דבה"ש הי' אתקצי למצותו וכיון דאתקצי למצותו אתקצי לכולי יומא

אמנם יש לומר דענבים לא אתקצי כלל למצותו כיון דלא שייכי כלל למצוה וכמ"ש התוס' לקמן (בדף מ"ו ע"ב) ד"ה אתרוג בשביעי על הא דר' חנינא מטביל ונפק בי' משום מה שהוא יתר משעור המצוה לא אתקצי כלל ע"ש בתוס'. וא"כ הה"ד הכא אף שההדס הי' ראוי בה"ש למצוה מ"מ הענבים שבו לא היו שייכים למצוה והענבים לא אתקצי ושפיר מוכח דנראה ונדחה חוזר ונראה ואם מיעטן כשר דאל"כ למה אין ממעטין הא ליכא תיקון כלי וגם אין בהענבים משום מוקצה

אך בחידושי הריטב"א בשבע שיטות להרשב"א במס' סוכה (דף ל"ו ע"ב) מקשה על ר"ח קושי' התוס' וז"ל מקשי רבנן כו' היכי אכל ר' חנינא מני' הא הוי מוקצה למצותו ומתרצים דהי' מתנה מתחלה כן בפירוש שיוכל לאכול ממנו ויצא בשאר דאי לא בסתמא כולה מקצה ליה ולא מה דצריך למצוה בלחוד דומי' דעצי סוכה שכולן אסורין ולא מה דצריך להכשר סוכה בלחוד וכ"ש אתרוג שכולו גוף אחד דחל איסורא בכולה מסתמא עד שיתנה כן בפירוש עכ"ל הריטב"א ומעתה לפי סברת הריטב"א וכן הוא מסקנת התוס' הנ"ל דבדבר שהוא גוף אחד שייך בו אתקצי למצותו אף שאינו צריך למצוה א"כ, גם הענבים אתקצי לבה"ש אגב ההדס ואף שאין בהענבים צורך למצוה מ"מ הוא גוף אחד ומחוברים אל ההדס עצמו שהי' מוקצה למצותו לבה"ש. ולפי זה הדרא קושי' לדוכתא מנ"ל להגמ' לומר באשחור בי"ט שכשר אם מיעטן ולהוכיח מני' דנראה ונדחה חוזר ונראה דלמא גם בדיעבד אם מיעטו פסול משום דחוי ואפ"ה אין ממעטין ביו"ט לא משום תיקון כלי אלא משום מוקצה דגם הענבים היו מוקצים למצותו אגב ההדס. והנה הסברא הזאת שכתב הריטב"א דכל מה שמחובר לצורך מצוה ג"כ אתקצי למצוה אף שאינו צורך מצוה ומביא ראי' מעצי סוכה אני אומר דלאו דפסיקתא היא ודבר זה תלוי באשלי רברבי בפלוגתא שמביא הב"י בא"ח בריש סי' תרל"ח שבין הרמב"ם והרא"ש. דהרמב"ם ס"ל דגם הדפנות של סוכה אסורים והרא"ש תמה עליו וכתב דכל מה דדרשינן מחג הסוכות לה היינו הסכך ולא הדפנות וכתב הב"י דלמה לא יהיו הדפנות אסורים לכל הפחות מטעם מוקצה דאתקצי למצותו וכתב הב"י דרבנן לא אסרו משום מוקצה אלא מה שאסור מדאורייתא והיינו בסכך ולא בדפנות וה"ר ר' אלי' מדחה תירוץ זה ומפרש דעת הרמב"ם דכל מה ששייך לסוכה הוי אתקצי למצותו מידי דהוי אסמוך לסכך כיון דבטלינהו לסכך הוי כסכך כיון דבטלינהו לגבי סכך ע"ש בב"י היטב. ומעתה לפי דעת הרא"ש שפיר יש לומר דמה שהוא יותר משיעור מותר לאכול אף בלי תנאי דלא גרע מדפנות הסוכה וכן בענבים המחוברים להדס לית בו משום מוקצה אבל הרמב"ם דאוסר כל ד' דפנות אף יתר מהכשר סוכה צ"ל כיון דבטלינהו לסוכה דינו כסוכה והוי מוקצה וממילא גם באתרוג ביתר משיעור ג"כ הוי מוקצה וכן בענבים המחוברים לההדס אף שאינן צורך למצוה מ"מ הם בעלים לגבי ההדס והם מוקצים כמו ההדס דוק בזה ותמצא שזה תלי' בהך פלוגתא. והנה פלוגתא שבין הרא"ש והרמב"ם יש לומר דפליגי בה גם אמוראים והוא מה דאיתא במס' ביצה (דף ל' ע"ב) אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ופריך הגמ' מ"ש מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי הא קא סתר אהלא. ומתרץ ר"י א"ש מאי סמוך סמוך לדפנות ור' מנשי' מתרץ אפי' תימא בשאין סמוך לדפנות וכי תני' האי באסורייתא עכ"ל הגמ' ע"ש וכתב אאמ"ו הגאון ז"ל בספרי צל"ח על מס' ביצה דיש לפרש דברי ר' מנשי' דקאמר כי תניא האי באסורייתא ולכאורה הוא זה שפת יתר ועוד דלשון כי תני' האי משמע דקאי לתרץ ברייתא ובאמת על המשנה פריך הגמ' ועליו מתרץ ר' מנשי'. ולכך מפרש שם דמה שממאן ר' מנשי' מתירוץ ר"י א"ש ולא רצה לאוקמי סמוך לדפנות הואיל והגמ' מביא שם ברייתא דתני ר"ח בר יוסף אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה ור"ש מתיר ושוין בסוכות חג בחג שאסורה ור' מנשי' סובר כדעת הרא"ש דמה שהוא יתר על שיעור דפנות אינו אסור כלל אפילו מדרבנן. וא"כ סיפא דברייתא דושוין בסוכות חג בחג שאסורה ע"כ לא מיירי בסמוך לדפנות דאינו אסור משום מוקצה למצות וע"כ מיירי בסכך וא"כ גם רישא דברייתא מיירי בסמוך לסכך ולכך מתרץ באסורייתא ולא יכול לתרץ כר"י א"ש בסמוך לדפנות א"כ קשי' אברייתא ולכך שפיר קאמר ר' מנשי' כי תני' האי הואיל ועיקר תירוצא הוא מכח הברייתא ע"ש בצל"ח. ומעתה ממילא מוכח דשמואל דמתרץ סמוך לדפנות איך מתרץ הברייתא וע"כ צ"ל דשמואל באמת סובר דגם מה שסמוך לדפנות בסוכות החג ג"כ הוקצה למצותו וכדעת הרמב"ם. ומעתה יצא לנו מזה דשמואל ור' מנשי' מחולקים בזה דשמואל סובר דגם מה שסמוך לדפנות הוקצה למצותו אף שאין בו צורך למצוה כדעת הרמב"ם ור' מנשי' סובר דמה שסמוך לדפנות כיון שאין בו צורך למצוה לא אתקצי למצותו כדעת הרא"ש

ומעתה הגמ' שפיר הוכיח דאם הושחרו בי"ט ג"כ כשר בדיעבד אם מיעטן דאל"כ למה אין ממעטין בי"ט הא ליכא תיקון כלי ואין לומר הואיל ובה"ש הי' אתקצי למצותו הא הענבים לא אתקצי דהגמ' אזיל לשיטות ר' מנשי' דמה שאינו לצורך מצוה לא אתקצי למצות כלל ושפיר מוכח דנראה ונדחה חוזר ונראה

ולפ"ז מתורץ נמי מה שמדקדק הכפות תמרים דהגמ' נקט אילימא דאשחור מאתמול תפשוט מני' דחוי מעיקרא ואלא דאשחור בי"ט נראה ונדחה הוא ואין זה דרך הגמ' דאם ליכא למפשוט דהוי מעיקרא גם נראה ונדחה אין לפשוט דאם דחוי מעיקרא הוי דחוי מכ"ש דנראה ונדחה הוי דחוי ואיפכא ה"ל להגמ' למנקוט אילימא דאשחור בי"ט תפשוט מני' דנראה ונדחה חוזר ונראה אלא דאשחור בי"ט וליכא למפשוט נראה ונדחה לפחות תפשוט דחוי מעיקרא דלא הוי דיחוי ע"ש בספר כפות תמרים שנדחק ליישב זה. ולפי דברי א"ש דהגמ' נקט ברישא דאשחור מאתמול דבזה מוכח לכ"ע דכשר אם מיעטו דאל"כ למה אין ממעטין הא ליכא תיקון כלי כנ"ל והך דיוק באשחור ביו"ט נקט אח"כ להוכיח דין נראה ונדחה הואיל והך דיוקא אינו אליבא דכ"ע רק אליבא דר' מנשי' כנ"ל

ומעתה נבוא ליישב דברי הרמב"ם דהרמב"ם כתב סתמא ואם מיעטו כשר ולא צריך לפרש דדוקא באשחור מעי"ט דהוי דחוי מעיקרא אבל לא באשחור ביו"ט דכיון דהרמב"ם כתב או שלקטן אחד אחד לאכילה שוב אינו צריך לפרש דמיירי באשחור מערב י"ט דבלא"ה ידעינן זה דאי באשחור בי"ט קשה איך הותרו הענבים לאכילה הא אתקצי לבין השמשות למצותו ולהרמב"ם לשיטתו ליכא למימר דענבים לא אתקצי לאכילה רק