צל"ח סדר מועד קנט

הב"ע ויו"ט שני הוא מדרבנן אבל במצוה שהיא מדאורייתא גם שמואל חייש למצוה הב"ע

והנה לכאורה ביאור אי חייש שמואל במצוה דאורייתא למהב"ע למה לא נימא גם במצות דרבנן כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואף במצוה שהיא מדרבנן לחוש למצוה הב"ע. ואף שיש כמה פסולים בד' מינים שהם רק ביו"ט ראשון ולא ביו"ט "ט שני כמ"ש הרמב"ם בפ"ח מה' לולב וכמו שמבואר ברמב"ן ובר"ן בשמעתין ולא אמרינן בי' כל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון היינו הואיל והנך פסולין דממעטינן בקרא כתיב בי' מיעוט ביום הראשון. אבל ביו"ט שני כשר אף בדבר שהוא מדאורייתא כגון במקדש שכל ז' הוא דאורייתא ואפ"ה כשרים המומים ההם. ותקינו רבנן בגבולין כמו שהוא במקדש בשאר ימי החג. אבל בדין מצוה הב"ע שהיא כלל בכל מצות דאורייתא למה לא נימא בי' דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון (ועיי' בספר שאגת ארי' דג"כ עמד בזה בסי' צ"ט) ובאיזה סברא פליגי הכא ר' יוחנן ושמואל. ונראה לומר דר"י ושמואל פליגי אי הך מלתא מצוה הב"ע הוא מדין תורה או מדין דרבנן. דר' יוחנן סובר דמצוה הב"ע הוא מדין תורה. וראי' לזה דר' יוחנן סובר כן דהא כיון דר"י מביא ראי' למצוה הב"ע מקרא דוהבאתם את הגזול ואת הפסח למאי צריך להביא עוד להך אידך דרשב"י כי אני ה' אוהב משפט וכו' עם המשל למלך בו"ד כו' ומאי חסר ליה בהך דרשב"י דוהבאתם את הגזול כו' דג"כ שמעינן מיני' דין דמצוה הב"ע עד שצריך להביא עוד ראי' עם המשל (ועיין במוהר"מ לובלין שהקשה בזה) אבל יש לומר דמהך קרא דוהבאתם את הגזול וכו' שהוא פסוק במלאכי עדיין לא מוכח דמצוה הב"ע הוא מדאורייתא דהך קרא הוא מדברי קבלה. ולכך מביא ר"י גם לאידך דרשב"י כי אני ה' אוהב משפט וכו' והמשל למלך בו"ד כו' א"כ ע"י המשל מוכח שהיא סברא חיצונה דאינו יוצא במצוה הב"ע. וכיון שהוא סברא ממילא הוא זה דין תורה דמדאורייתא אמרינן פסול מצוה הב"ע ומעתה בזה פליגי דר' יוחנן סובר דמדאורייתא אמרינן דמצוה הב"ע אינו יוצא בו. ולכך סובר דגם ביו"ט שני אף שהוא מדרבנן אינו יוצא במצוה הב"ע דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא. אבל שמואל סובר דגוף מצוה הב"ע הוא רק מדרבנן. ולכך סובר דדוקא במצות דאורייתא שייך לפסול מצוה הב"ע. אבל במצוה שגוף המצוה הוא רק דרבנן לא אמרינן בי' מצוה הב"ע. דהוי תרי דרבנן ולכך מוקי מתניתין רק ביו"ט ראשון אבל לא ביו"ט שני שהוא רק מדרבנן. דתרי דרבנן לא אמרינן

והנה לעיל בסוגי' (דף ט ע"א) דמתרץ הגמ' לבית הלל דחג הסוכות תעשה לך אתי למעוטי גזולה השקלי וטרי' קאי רק לשמואל הואיל וקושי' הגמ' לב"ה הוא מהך דשמואל דפוסל מן הסיסין לציצית משום דבעינן טווי לשמה ואף שרש"י לעיל בד"ה אלמא כתב דלא גרסינן ליה דגם מרב פריך דבעי עשי' לשמה. הנה רש"י ז"ל כתב זה לשיטתו דמפרש להך דרב דעשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין משום דבעי עשי' לשמה (ועיי' במס' מנחות דף מ"ב ע"ב בתוס' ד"ה הקוצים) אמנם הרמב"ם מפרש הך דרב דעשאה מן הקוצים ומן הנימין ומן הגרדין לא משום דבעי עשי' לשמה. אלא משום ביזוי מצוה. ואינו מפרש כפרש"י כמ"ש הכסף משנה בפ"א מהלכות ציצית הלכה י"א ובב"י או"ח ובשו"ע או"ח סי' י"א ע"ש ועיין בבעל המאור. וא"כ לפירוש הרמב"ם לא מוכח מהך דרב כלל דבעי עשי' לשמה גבי ציצית וע"כ קושיי' הגמ' היא רק מהך דשמואל דאף מן הסיסין. וא"כ להרמב"ם שפיר גרסינן אלמא. ובאמת הקושי' לב"ה הוא רק משמואל. ולפ"ז מה דמסיק הגמ על הך קושי' דלך דסוכה אתי למעוטי גזולה הוא אליבא דשמואל. ושפיר מתרצים התוס' שם דצריך קרא למעט סוכה גזולה. דאי משום מצוה הב"ע הוא רק מדרבנן והיינו שמואל לשיטתו דסובר הכא בפ' לולב הגזול דמתניתין מיירי רק ביו"ט ראשון ולא ביו"ט שני ע"כ סובר דהך דמצוה הב"ע הוא רק מדרבנן. אבל הכא קאי התוס' לר' יוחנן שפיר מקשים התוס' ממצה של טבל ל"ל קרא ת"ל דהוי מלוה הב"ע ואין לתרץ לר"י דמצוה הב"ע הוא רק מדרבנן דהא ר"י ע"כ סבר דהוי מדאורייתא כנ"ל ושפיר קשה ליה ממצה של טבל אמנם מסוכה גזולה לא מצי למפרך הכא לר' יוחנן דיש לומר דר' יוחנן דגבי ציצית לא בעי עשי' לשמה. דהא במס' מנחות שם מוקי ליה בפלוגתא דתנאי דציפן זהב (ועיין בבעל המאור ובמלחמת להרמב"ן ז"ל שהאריכו מאד בפירוש דברי הגמ') דפליגי תנאי אי בעי עשי' לשמה. וא"כ יש לומר דלר"י לא בעי עשי' לשמה ובאמת לא צריך למעט סוכה גזולה מקרא דלך. ואין להקשות אכתי האי לך לר' יוחנן דגבי סוכה למה ליה אליבא דבית הלל. דיש לומר דבאמת לא דריש האי לך:

ולא אתי כלל לדרשא. דהא ע"כ צריך לומר דהך דרשא דלך דכתיב גבי סוכה דאמרינן שבא למעט גזולה רק אליבא דשמואל צריך לומר כן דהואיל והוא בעי בציצית טוי' לשמה משום דכתיב לך גבי ציצית. א"כ כיון דדריש לך גם בסוכה צ"ל דאתי לדרשא. אבל מי שסובר בציצית דלא בעי' עשי' לשמה ולא דריש לך. גם גבי סוכה לא דריש לך למעט גזולה. דאם לא כן קשה למה פריך הגמ' ובית הלל לית ליה דר"י אמר רב אמאי לא פריך בפשוט לב"ה האי לך דכתיב גבי סוכה מה עביד ליה. דהא אכתי לא אסיק אדעתי' דאתי למעט גזולה דאי אסיק אדעתי' למימר דאתי למעט גזולה א"כ גם מרב יהודה אמר רב לא פריך. ודוחק לומר דהגמ' ידע דהאי לך גבי סוכה איכא למדרש למעט גזולה ולכך פריך מציצית דמנ"ל דבעי' עשי' לשמה דלמא גם בציצית אתי האי לך למעט גזולה ולא ידע מהך דרשא דועשו להם משלהם. וזה דוחק דאין השקלי' וטרי' בסוגי' מורה כן. ועוד דהא ע"כ למאן דלא בעי בציצית ותפילין עשי' לשמה ע"כ האי לך דכתיב גבי ציצית מיותר הוא דלמעט גזל לא צריך דהא אליבא דאמת ממועט גזל מועשו להם משלהם כמו שמסיק בגמ'. וא"כ לך דכתיב גבי ציצית מאי עביד ליה. וע"כ צ"ל דלא דרש לך. א"כ גם גבי סוכה יש לומר דלא דריש. ורק אליבא דשמואל צריכין לומר דלך גבי סוכה אתי למעט גזולה. אבל לר"י לא קשה למה לי לך גבי סוכה למעט גזולה ת"ל דהוי מצוה הב"ע דיש לתרץ ולומר דבאמת לר' יוחנן לא דריש הך לך למעט סוכה גזולה (וכן לעיל בדף כ"ז ע"ב דקאמר נמי הגמרא ורבנן האי לך מאי עביד ליה למעוטי גזולה ולא קאמר דלא דרשי לך היינו ג"כ לשמואל דדרש לך גבי ציצית. א"כ גם בסוכה לדרשא קא אתי'. אבל למאן דלא בעי בציצית טווי' לשמה ולא דרש לך כלל, גם בסוכה לא דריש ליה) ולכך לא מקשים התוס' הכא כלל לר"י מסוכה רק ממצה של טבל דמפורש שם בברייתא דממעטינן מצה של טבל מקרא דלא תאכל חמץ מי שיש משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל. וע"ז שפיר מקשים התוס' הכא לר"י למה לי קרא לזה ת"ל דהוי מצוה הבאה בעבירה. ולר"י ליכא לתרץ דמשום מצוה הב"ע לא הוי אלא מדרבנן כמו שמתרצים התוס' לעיל אליבא דשמואל דהא ר"י ע"כ סובר דמצוה הב"ע הוא מה"ת כנ"ל "ל ומתורץ קושי' המהרש"א על התוס' ודו"ק

אך לפ"ז לא מקשים התוס' לעיל מידי דמקשים למה באשירה טעמא דכתותי מכתת שיעוריה ת"ל דהוי מצוה הב"ע ולפי דברי הנ"ל לא קשה מידי דהא מה דמסיק הגמ' לקמן (דף ל"א ע"ב) באשרה דמשה משום כתותי מכתת שיעוריה זה הוצרך הגמ' לתרץ רק אליבא דרבא דאמר של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר ופריך מאשרה דתני' אפילו בדיעבד פסול ומתרץ באשרה דמשה דכתותי מכתת שיעוריה ולרבא לשיטתו בודאי צריך לתת טעם משום כתותי מכתת שיעוריה דלא סגי בטעמא דמצוה הב"ע דהא רבא מתרץ הכא בסוגי' אליבא דשמואל לעולם ביו"ט ראשון ולא מבעי קאמר וכו' וע"כ סובר רבא כשמואל דמוקי מתניתין ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני כשר גזול ולית ליה מצוה הב"ע במצוה דרבנן. ולפי מ"ש טעם הדבר הואיל ועיקר מצוה הב"ע הוא רק מדרבנן וא"כ לרבא לשיטתו צריך הגמ' לומר משום כתותי מכתת שיעוריה דמשום מצוה הב"ע הוא רק מדרבנן. אבל לר"י