צל"ח סדר מועד קנח

לחייבינהו באחרונים דעל כרחך ההלכתא היתה מפורש שפטירי לגמרי בכל אופן חג הסוכות דהא קשה לאביי דאמר איצטריך הלכתא דלא נימא תשבו כעין תדורו א"כ הי' סלקא דעתך למחייבינהו בכל שבעה ואתי הלכתא למפטרינהו. ואכתי ילילה הראשון נחייבינהו מג"ש דהא גם לאביי איתייהיב הך גז"ש דאל"כ מנ"ל דלילה הראשון חובה. בשלמא לרבא לא קשיא שהרי לא איצטריך ההלכתא אלא לאפוקי מגז"ש אבל לאביי קשה. ולא עוד אלא אפילו לרבא קשיא לפי מה שכתבו התוס' בקידושין (דף לד ע"ב) ד"ה סד"א דאפילו אי לא הוה מחייבי נשים במצה אכתי איצטריך הלכתא למפטרינהו דלא נימא האזרח לחייבינהו ועל דרך שפירשתי אני דברי התוס' במס' קידושין (דף ל"ד) עיין שם בדברי וא"כ הלכתא למפטרינהו בכל ימי החג וגז"ש לחייבינהו בליל ראשון. אלא ודאי שמפורש ניתנה ההלכה למשה מסיני דפטירי מסוכה בכל עת סוכה

וכל זה השתא דאתייהיב הלכתא אבל אם הי' נותן הלכה בחג המצות לחייב נשים ולא היה נותן בחג הסוכות שום הלכתא הוה אמינא דחג הסוכות הוא שבעה ושבעה כפולים ראשונים ואחרונים ולא כללינהו משום דבראשונים נשים פטירי ככל מ"ע שהז"ג ובאחרונים רבינהו מהאזרח ואעפ"כ איצטריך הלכתא בחג המצות לחייבינהו משום דאין שום ענין גז"ש מצות מסוכות רק מחמשה עשר אבל ז' אחרונים אינם בחמשה עשר כלל וליכא גז"ש. ולכך איצטריך הלכתא בסוכות למפטרינהו ודו"ק

עוד נלע"ד לתרץ בדרך אחר על פי מה דאמר שם בקידושין דלא ילפינן להיפך כל התורה לחייב נשים במ"ע שהז"ג ממצה והקהל משום דהוה ב' כתובים ומסיק דהיינו נכתוב מצה ולא נכתוב הקהל ואנא אמינא ומה טפלי חייבי' נשים לא כ"ש. ועיין שם בתוס' ד"ה ואנא אמינא דהך ק"ו מטפלי היינו ממצה דנשי חייבי וטפלי פטירי ע"ש ואי לא הוה במצה חיוב לנשים רק מהלכה א"כ איצטריך בהקהל לחייב נשים שהרי אין דנין ק"ו מהלכה ואז הוה מחייבינן נשי בכל מ"ע שהז"ג אבל למאן דיליף התם בקידושין כל התורה מתפילין כפפונאי נסתר תירוץ זה וצריך התירוץ הראשון ודו"ק

דף כט ע"א בשביל ד' דברים פרש"י ירח וכוכבים על כותבי פלסתר ועל מעידי עדי שקר ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ועל קוצצי אילנות טובות. הנה ביום הגדול שהוא ר"ה חיל ורעדה יאחזון ובפרט הירא מעבירות שבידו ובודאי כל אחד חוזר בתשובה אבל איך אפשר לשוב בזמן קצר על גודל הפשעים שלא יספיקו כל ימות עולם לתשובה שמגיע לפי תשובת המשקל ורחמנא לבא בעי לקיים מיום אשר נתת אל לבך והנה אם אחר יוה"כ זה חוזר וניער למעשים הראשונים והרי עיקר התשובה עזיבת החטא נמצא למפרע לא עשה תשובה כלל שתשובה בפועל לא עשה ולא סיגף במשקל והי' רק מקצת תשובה יעזוב רשע דרכו אבל כשמתגלה בהתשובה שגם זה לא עזב אין כאן תשובה כלל אך אם אולי יוסיף עצמו על הראשונות במשקל אבל בסוף השנה יבואו חשבון הימים ונמצא בלי תשובה מעשית ולא תשובה רצונית דהיינו לעזוב דרכו ואז למפרע בריש שנה העבר לא שב בתשובה כלל ונתוספו עונות הראשונים וזה אפשר הפך רשעים שהקב"ה מהפך במעשיהם שאחר ששב לקיאו מעורר גם הראשונות ונמצא אחרונים עולים בכף מאזנים קודם לראשונים. וזה כוונת הפסוק הוי אריאל אריאל קרית חרה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו, פרש"י ספו שנה על שנה תמיד עונותיכם. ולדידי ניחא שבסוף השנה בלי תשובה נתוספו גם של שנה שעברה שכבר ניתנו למחול על התשובה

והנה כל מעשיך בספר נכתבים ובר"ה כל עיקר שזה שב בתשובה הקב"ה כותבו בספר בעלי תשובה ואולי הוא עצמו כותב כי ביד כל אדם יחתום וכאשר זה חוזר ראשונות וגם תשובת המשקל לא עשה נמצא זייף ספרו שנכתב בזיוף שנתגלה שלא עשה תשובה ואין לך כותב פלסתר יותר מזה. והנביא כארי שאג הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד שכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה והלואי שהי' תוחלתנו אפילו לתשובה מוראה בר"ה מאימת יום הדין אשר ספרי מתי' פתוחי' אבל אם ספו שנה על שנה וגם תשובה זו פלסתר היתה א"כ אין תוחלת ומה יהי' בסופך אריאל חגים ינקפו רש"י פירש שהחגים יכרתו ויכלה שר"ה נקרא חג תקעו וכו' ליום חגנו אבל יום הכיפורים נקרא שבת ולא או והנה הקב"ה מחכה לו לתשובה פן יהרהר בתשובה אבל כיון שספו שנה וניכר שתשובתו לאו כלום שוב אין ממתין לו עד יום הכיפורים כי אם חגים בחגים עצמם בכל ר"ה ינקפו לשון כריתה שיכרתו ימיו ח"ו

מעידי עדי שקר הנה אנחנו בכל יום אפילו היותר רשע עכ"פ קורא ק"ש שמע ישראל וגו' ואם רשעו נגד פניו עד שהוסר צלם אלהים הנשאר בפניו איך יתייחד עליו השם להיות נקרא אלהינו ולכן הקורא ק"ש בלא תפילין מעיד עדות שקר כי ע"י התפילין נאמר כי שם ד' נקרא עליך

מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל: הנה ארבע גליות גלינו וזה האחרון הכביד כי לכלהו היה קץ קבוע אבל הגלות הרביעי כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ופורקנא הוא בידינו בכל היום אם בקולו תשמעו ולכן כל דור שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו דחשוב כאלו אנחנו בעונותינו החרבנוהו וארבע גליות המה רמוזים בארבע חיות שראה דניאל וארו חיוה רביעיא דחילה ואמתנו ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומדקה וכן בחלומו של נבוכדנצר ראה מלכות רביעית שעתה נתפשטה בכל ארץ ישראל שפחה כי תירש גבירתה אנחנו מאריכין קיצה ואנחנו בעו"ה גורמי לגדל בהמה דקה בארץ ישראל

פרק שלישי

דף כ"י ע"ב

גמרא קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני כו' תוס' ד"ה קא פסיק משמע דדייקי מתני' סתם כו' תימא הא אמרינן לקמן דר' חסדא מטביל בי' כו' כתב המהרש"א אע"ג דשמואל מכשיר בשמעתין ביו"ט ע"כ לא חש להא דפסק ותני לא ניחא להו למימר דגם ר"ח לא חש ליה כיון דסתמא דתלמודא קא דייק ליה ור"י ור"א נמי הוצרכו משום הכי למימר משום טעם דמצוה הב"ע עכ"ל המהרש"א ע"ש. והנה באמת צריך ביאור דאיך קא דייק סתם גמרא להקשות קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני דמשמע שהדבר פשוט למימר ולדייק כך. והרי באמת ר' יצחק ב"נ אמר שמואל לא קא דייק כן ומוקי מתניתין רק ביו"ט ראשון ולא חשו להך קא פסיק ותני. ונראה ליישב דבודאי הך דיוקי דקא פסיק ותני הוא דייק אלים לאוקמי מתניתין ל"ש בי"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני אמנם לשמואל ליכא הך דיוקא ודבר זה תלי' בפלוגתא אי שייך הך דיוקא אי לא. ומתחלה נקדים ליישב קושי' המהרש"א שהקשה לקמן בתוס' ד"ה משום דהוי מצוה הב"ע וכו' שהתוספות מקשים בסוה"ד ומיהו תימא בפ' כל שעה דתני' אין יוצא במצה של טבל וכו' כתב המהרש"א וצ"ע דהא לעיל בפ' הישן (דף ט' ע"א בתוס' ד"ה האי למעוטי וכו') מקשים התוס' לרבנן דשאולה כשר וגזולה פסול מדכתיב לך בסוכה ולמה לי קרא לסוכה גזולה תיפוק ליה משום מצוה הב"ע ומתרצים שם דמשום מצוה הב"ע הוא רק פסול מדרבנן. וא"כ ממנ"פ אי ניחא להתוס' בתירוצם דמצוה הב'"ע הוא רק מדרבנן א"כ גם ממצה של טבל לא קשה. ואי לא ניחא להו בהך תירוצם א' כ אדמקשה ממצה של טבל יותר היה להם להקשות מסוכה גזולה דלמה לי קרא דלך ת"ל דהוי מצוה הב"ע ע"ש במהרש"א ונראה לי לומר דלעיל בסוגי' שפיר שייך לתרץ דמצוה הב"ע הוי רק מדרבנן. אבל הכא אליבא דר' יוחנן לא שייך הך תירוץ ושפיר קשה להו ממצה של טבל. אמנם אפ"ה מכונה גזולה לא קשה להו בסוגי' דהכא דהנה התוס' בד"ה מתוך כתבו לשמואל דדוקא במצוה שהיא מדרבנן לא חייש אמלוה