צל"ח סדר מועד קנז

ונלע"ד לומר דלפי גירסת הילקוט תירוץ הספרא הוא דאי לא הוי נאמר ז' ימים ה"א שבט"ו לחדש הוא חג הסוכות יום א'. ומה שנאמר בסוף הפרשה בסוכות תשבו שבעת ימים היינו ז' ימים אחרונים שבחדש. ובאמת הוי אמינא ששני פעמים איכא חיוב ישיבת סוכה. א' בט"ו לחדש יום א'. ועוד יש חיוב ישיבת סוכה ז' ימים בסוף החדש. ולכך נאמר בתחלה הפרשה חג הסוכות ז' ימים לה' ללמוד שאותן ז' ימים של ישיבת סוכה הם אותן שבעה ימים של החג שהם שבעה הראשונים. כן צריכין אנו לפרש לפי גירסת הילקוט. ולפ"ז יש לתרץ שיטת רבא דשפיר קאמר דאצטריך הלכה לפטור נשים מסוכה דסד"א דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות לחיוב. דלפי גירסת הילקוט אפילו אם לא הוי נאמר שבעת ימים והוי נאמר רק חג הסוכות לה' והוי שבעה ימים אחרונים חיוב סוכה אכתי עכ"פ יום ט"ו לחדש יש בו חיוב סוכה באותו יום. א"כ הוי ילפינן לכה"פ מגז"ש ט"ו ט"ו סוכה ממצה לחייב נשים עכ"פ בט"ו לחדש לישב בסוכה ולכך אצטריך ההלכה לפטור נשים גם בט"ו לחדש מסוכה,. והנה כ"ז לפי גיר' הילקוט אבל לפי פי' הקרבן אהרן נשאר קושיית התו"כ דלמה נאמר חג הסוכות הו"ל לומר רק חג לה' שבעת ימים כנ"ל וכמש"ל

אמנם אחר העיון יש לישב דגם לפי גירסת הק"א ניחא לרבא. והוא דגם לרבא יש עוד סברא לחייב נשים בסוכה מקרא דהאזרח ואי לאו ההלכתא לפטור נשים מסוכה סד"א דחייבין דהאזרח מרבה נשים כמו ביוהכ"פ וכמו שכתב המהרש"א ותירוץ המהרש"א לא ס"ל לרבא. דהנה התוס' במס' קדושין ד' לד ע"ב) בד"ה סד"א מקשים דל"ל במצה ההיקש דכל שישנו בבל תאכל חמץ לחייב נשים באכילת מצה ת"ל מדאיצטריך האזרח למפטר נשים מסוכה מכלל דחייבים באכילת מצה דאל"כ קרא למה לי למפטר נשים מסוכה הא בלא"ה הן פטורין משום דהוי מ"ע שהז"ג. אלא ע"כ דסד"א דנשים חייבות בסוכה הואיל וחייבין במצה. ומתרצים התוס' דה"א דהאזרח בא לחייב נשים ע"ש בתוס'. וכל המפרשים עמדו בביאור דברי התוס' האלה. דהא לפי המסקנא בשמעתין במס' סוכה האזרח בא לחייב גרים והלכתא לפטור נשים מסוכה וא"כ קושיית התוספות במק"ע ההיקש כל שישנו לחייב נשים במצה ל"ל הא בלא"ה ידעינן דנשים חייבות במצה דאל"כ ל"ל הלכתא למפטר נשים מסוכה ת"ל דהוי מ"ע שהז"ג. אלא ודאי אי לאו ההלכתא הו"א דחייבים מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות וא"כ ע"כ נשים חייבות במצה מדאצטריך הלכתא לפטור נשים מסוכה. ובזה לא שייך לומר תירוץ התוס' דה"א דהלכתא הוא לחיוב דאיך שייך טעות בהלכתא. דהרי נאמר בפירוש לפטור נשים מסוכה. וצריכין אנו לפרש דכוונת התוס' הוא בתירוצם דאף אם נשים פטורות מאכילת מצה אפ"ה אצטריך הלכתא למפטר נשים מסוכה אף שהוא מ"ע שהז"ג מ"מ סד"א דקרא דהאזרח לאו לרבויי גרים אתי אלא לרבויי נשים שחייבין בסוכה. לכך אתי ההלכתא למפטר נשים מסוכה כי היכי דנימא דהאזרח בא לרבות גרים וכן הוא בפ"י שם מזה מוכח דהתוס' לא ס"ל תירוץ המהרש"א וס"ל דאי לאו הלכתא הוי מרבינן נשים לחיובא בסוכה מקרא דהאזרח וא"כ דברי הספרא בתורת כהנים אתיין לפי האמת דמקרא דהאזרח הוי מחייבין נשים בסוכה אי לאו ההלכתא. א"כ שפיר מתרץ הספרא דצריך לכתוב חג הסוכות דלא נימא שבעת ימים אחרונים בחדש ואפ"ה צריך ההלכתא לפטור נשים מסוכה דסד"א לחייבן מכח קרא דהאזרח. דהא לרבא ע"כ צריכין לומר דאפילו בלאו טעמא דאפילו גילוי טעמא דט"ו ט"ו מחג המצות ג"כ איכא עוד מקום לטעות לחייב נשים בסוכה מכח קרא דהאזרח דסד"א דהאזרח בא לרבויי נשים כדמוכח מתוס' דקדושין הנ"ל

אבל לפ"ז אם דחינן לתירוץ המהרש"א נשאר קושיי' המהרש"א למה נקט רבא דסד"א לחייב נשים בסוכה מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות, ושביק להאי טעמא דסד"א לחייב משום דהוי מרבינן נשים מקרא דהאזרח. דהא רבא ע"כ ס"ל דבלאו גז"ש דט"ו ט"ו יש מקום לחייב נשים מכח קרא דהאזרח, וצריכין אנו לומר דרבא נקט הסד"א לחייב נשים מכח ט"ו ט"ו הוא בדרך את"ל שמשמעות האזרח הוא רק למעוטא אפ"ה איכא מקום לטעות לחייב נשים מגז"ש דט"ו ט"ו. אבל לפי האמת דחזינן גבי יוהכ"פ האזרח בא לרבות. שפיר הוי סד"א לחייב נשים בסוכה ג"כ מכח האזרח. ודברי התורת כהנים הם לפי האמת כנ"ל

אך לפ"ז קשה דאיך קאמר רבא דסד"א ט"ו ט"ו מחג המצות אף אי ליכא משמעות האזרח לרבויי. א"כ לאיזה צורך נכתב כלל האזרח גבי סוכה ומה בא למעוטי וזה הוא קושיי' הריטב"א. וע"ז מביא לתרץ בשם הרמב"ן דלפי האי את"ל דקאמר רבא הוי דרשינן האזרח למעט מי שאינו כאזרח רענן. וכל זה הוא לפי הדרך את"ל דקאמר רבא. אבל לפי האמת דחזינן דהאזרח בא לרבות וחזינן שמשמעות האזרח הוא לרבות גבי יוהכ"פ שפיר מתרץ הש"ס דגם בסוכה דרשינן משמעות האזרח לרבות והיינו לרבות גרים. והוא כיון דליכא למימר בסוכה לרבות נשים מכח ההלכתא. עכ"פ בא הרבויי' לגרים ועדיפא לן לפי המסקנא להשוות קרא דאזרח הנאמר גבי סוכה להנאמר גבי יוהכ"פ. ושניהם באים לרבות ביוהכ"י בא לרבות נשים. ובסוכה בא לרבות גרים ודו"ק

שם רבא אמר איצטריך סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' והנה קשיא לדעת רש"י דהא דאמרינן אין דנין ק"ו מהלכה ולאו דוקא ק"ו אלא כולהו י"ג מדות לא ניתנו לדון מהלכה וכמבואר בדברי רש"י במס' שבת (דף קל"ב ע"א) ד"ה עקיבא עצם כשעורה וכו' דמסיים רש"י דלא ניתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות. וא"כ קשה למה לי דכתב רחמנא כל גבי חמץ לרבות נשים ואתחייבו במצה מהיקש דכל שישנו וכו' ואיצטריך הלכתא בסוכה למפטרינהו לא נכתב רבוי גבי חמץ וממילא חייבי' בחמץ שהרי חמץ הוא מעונשין ונפקא מדרב יהודה אמר רב שהשוה אשה לאיש לכל עונשין. ובמצה הוה ליה למיהב הלכתא שחייבין ואז ממילא בסוכה פטורים מצד מ"ע שהז"ג ואי דלא נילף ג"ש חמשה עשר ממצה הרי במצה גופה נשים הלכתא נינהו ואין דנין גז"ש מהלכה. ואין לומר דאכתי הוה איצטריך הלכתא בסוכה דלא נימא דה"א אתי לרבות נשים וכמו"ש התוס' כיוצא בזה במס' קידושין (דף ל"ד ע"ב) בד"ה סד"א וכו' וכמוש"ל. זה אינו דעל כרחך האזרח לגרים אתי ולא לרבויי נשים דאי לרבויי נשים א"כ הלכתא במצה ל"ל לחייב נשים הא ממילא נלפינהו ט"ו ט"ו מחג הסוכות מג"ש אלא ודאי מדאיצטריך הלכתא במצה מכלל דהאזרח לאו לנשים אתי

ונלע"ד דהנה כבר הבאתי לעיל גי' הילקוט שבעת ימים למה נאמר דהקושיא היא על אומרו שבעת ימים והא דכתיב בחמשה עשר וכו' פי' שבט"ו חג הסוכות יום אחד ולכך כתיב כאן שבעת ימים שחג הסוכות הזה שהתחלתו בט"ו נמשך שבעת ימים. אלא דאכתי קשה ודלמא אכתי שבעת ימים שבסוף הפרשה היינו ז' אחרונים וצוה הכתוב לישב בסוכות ז' ימים ראשונים וז' ימים אחרונים אלא דקשה דהנך תרי זימני שבעת ימים רדיפי נינהו זה אחר זה בלי הפסק שהרי וחגותם שבעת ימים היינו ז' ימי חג הסוכות כדדרשינן במס' חגיגה (דף ט' ע"א) דתחוגו אותו לרבות שמיני אבל פשטי' דוחגותם שבעת ימים היינו שבעת ימי החג וא"כ אם בסוכות תשבו שאחריו היינו אחר אותן שבעת ימים א"כ סמיכי נינהו ז' ראשונים ואחרונים ולמה פלגינהו והוה ליה למכתב בסוכות תשבו י"ד יום או בריש הפרשה סוכות י"ד ימים. אלא ודאי דגם בסוכות תשבו שבסוף הפרשה הוינו אותן שבעה ראשונים עצמם

אלא דאכתי איכא למימר לעולם י"ד נינהו והא דפלגינהו בתרתי שבעה ושבעה מסוכות היינו לפי שחילוקים בדינייהו שבאחרונים נאמר אזרח לחייב נשים ובראשונים לא נאמר אזרח וממילא נשים פטירי ואם כן הם חלוקים בדינם ולכך לא כללינהו יחד אלא דזה אינו שהרי הלכתא מסיני למפטרינהו. והא ליכא למימר דהלכתא היינו לראשונים והאזרח