צל"ח סדר מועד קנו

דהאי קרא לחיובא. ומתרץ כיון דהתנא נקט הכא האי קרא לאסמכתא לפטור נשים [והיינו ע"כ דפשטא משמעות אזרח גברי משמע ולא נשים) אם כן ודאי אף בלי הלכתא לא הוי מוקמינן הה"א דהאזרח לרבות נשים שהם תרי הפוכים בחד תיבה דלשון אזרח משמע גברא ומיתורא דה"א מרבה נשים. היפוך משמעות אזרח. ויותר מסתבר האי קרא לרבות גרים ע"כ דברי המהרש"א. בתוספת ביאור קצת עיין היטב במהרש"א, ולפ"ז היא גופא קשיא כיון דהתנא נקיט האי קרא לאסמכתא למעט נשים מסוכה אם כן עדיפא לן לומר גם לפי האמת דהאי קרא בא למעט מי שאינו כאזרח רענן מלומר שבא לרבות גרים ואמאי לא שביק הגמ' האי סברא דהאזרח דכתיב גבי סוכה בא למעט. ואף שגבי יוהכ"פ בא דרשא דהאזרח לרבות. היינו הואיל וליכא שום דבר למעט גבי יוה"כ ע"כ הקרא דחיק ומוקי אנפשיה לרבות נשים בתוספת עינוי. דגבי יוהכ"פ ליכא שום סברא למעט מי שאינו כאזרח רענן. משא"כ גבי סוכה דרך פשוט לדרוש האזרח למעט מי שאינו כאזרח רענן

וליישב זה נקדים מה דקשה לי בסוגיא זו דפליגי אביי ורבא לאיזה צורך צריך הלכתא גבי סוכה למעט נשים אף שבלא"ה ידעינן שהנשים פטורות מסוכה משום דהוי מ"ע שהזמ"ג. וקאמר אביי דסד"א תשבו כעין תדורו. ורבא אמר דסד"א לילף ט"ו ט"ו מחג המצות. וכתב הריטב"א דרבא לא מתרץ כאביי אף דודאי אית ליה דרשא דתשבו כעין תדורו דכן מפורש לקמן בברייתא לענין דאדם עושה סוכתו קבע. מכל מקום סובר רבא דלענין לחייב נשים לא דייקינן כל כך למדרש תשבו כעין תדורו לנשים ע"ש בריטב"א בשמעתין והנה נהיר לן הריטב"א טעם למה ממאן רבא בתירוצא דאביי אבל מכל מקום עדיין קשה איפכא למה לא אמר אביי כרבא דסד"א לחייב נשים משום ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. דהא ע"כ ניתן האי ג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות למדרש לענין חיוב לילה ראשונה בסוכה כמו שמפורש לעיל (בדף כז ע"א). ואם כן למה לא אמר אביי ג"כ כרבא. דאי לא הלכה למפטר נשים ה"א דאין גז"ש למחצה דהא לרבנן דפליגי לעיל (כ"ז ע"א) על ר' אליעזר ע"כ דרשו להאי גזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות. ולשיטת רש"י לעיל בסוגיא הנ"ל למסקנא הדר בו ר"א מהאי די"ד סעודות וגם כן ס"ל דליכא חיוב לאכול כי אם לילה ראשונה והיינו מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות ע"ש ברש"י. ואפילו לשיטת התוס' שם דלא חזר ר"א מהאי די"ד סעודות רק דלא מצריך סוכה בסעודת ההשלמה ונקט אביי האי סד"א תשבו כעין תדורו אפי' לר"א דס"ל י"ד סעודות חייב לכתחילה לאכול בסוכה ולית ליה האי גז"ש דט"ו ט"ו. זה הוא דוחק דאביי קאי שלא אליבא דהלכתא וכמו שמקשינן בעלמא אטו טעמא דב"ש אתי לאשמועינן ועוד דמה דלא דריש ר' אליעזר האי גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות הואיל וס"ל דתשבו כעין תדורו מפיק ליה מהאי גזרה שוה ט"ו ט"ו וגם לפי מה שכתבו התוספות לעיל (בדף כז ע"א) בד"ה תשבו בשם הירושלמי טעמא דר"א לחיוב י"ד סעודות מג"ש דתשבו תשבו מאהל מועד ע"ש בתוס' אבל לחייב נשים בסוכה אי לאו הילכתא לפטור גם לר"א הוי סד"א לחייב נשים בסוכה מהאי גזרה שוה דט"ו ט"ו

וליישב תמיה זאת נ"ל דס"ל לאביי דנהי דסד"א לחייב נשים מכח גז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. מכל מקום זה הטעם לחוד אינו מספיק אי לאו דאיכא עוד הוי אמינא לחייב נשים בסוכה משום דרשא דתשבו כעין תדורו. ולבאר דבר זה נקדים מה דאיתא בתו"כ פ' אמור (פ' יב) וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'. מה ת"ל לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע אם שבעה ראשונים או שבעה אחרונים כשהוא אומר בט"ו יום לחדש הזה חג הסוכות שבעת ימים לה' הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים. עכ"ל הספרא. ופירש שם הק"א דעל אומרו חג הסוכו' דייקא שהרי לא צוה עדיין על הסוכה ולמה קרא עתה חג הסוכות שבעת ימים וה"ל לומר חג שבעת ימים לה' ולזה אמר דאי לא הוי נאמר חג הסוכות שבעת ימים לא הוי ידעינן הך דבסוכות תשבו שבעת ימים אי אלו ז' ימים של ישיבה בסוכה הם אותן שבעת ימים שעליהם אמר תחוגו שבעת ימים או שבעת ימים של החדש. וה"ק תחוגו שבעת ואח"כ בסוכו' תשבו שבעת ימים אחרים. והם האחרונים שבחדש. ולכך נאמר חג הסוכות ז' ימים למדנו דמה שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימי' הם ז' הראשונים אשר עליהם נאמר תחוגו חג ה' עכ"ל הק"א ע"ש באריכות

ולכאורה יש להקשות קושיא חמורה מספרא הזה לסוגיא דידן לרבא דקאמר דאיצטריך הלכה לפטור נשים מסוכה משום דסד"א לחייב נשים דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות קשה קושיי' הספרא חג הסוכות למה לי. הא עדיין לא צוה על מצות סוכה. ואין לומר כתירוץ הספרא דה"א דשבעת ימי ימי סוכה הם ז' ימים אחרונים שבחדש הא בלא"ה ידעי' דאותן שבעת ימים של סוכה הם אותן ז' ימים ראשונים של החג דאי ם ס"ד שהם ז' ימים אחרונים בסוף החדש. אם כן קשה למאי איצטריך הלכה לפטור נשים מסוכה תיפוק ליה שהיא מצות עשה שהז"ג ונשים פטורות. ואין לומר דסד"א לחייב נשים בסוכה ונילף ט"ו ט"ו מחג המצות. הא אם ימי סוכה הם בסוף החדש אם כן מתחילין ז' ימי סוכה בכ"ג לחדש. אם כן ט"ו ט"ו מאי עבידתיה ואין ענין לחג הסוכות מחג המצות דחג המצות הוא בט"ו לחדש. חג הסוכות הוא בכ"ג לחדש וזה הוא לכאורה קושיא עצומה לרבא

ובזה נרוח לן ליישב מה שהקשתי על אביי למה לא אמר אי לאו הלכתא הוי מרבינן נשים בחיוב סוכה מכח ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. די"ל דקושי' הנ"ל לחצה לאביי לומר דע"כ בלא האי דרשה דט"ו ט"ו מחג המצות איכא עוד סברא לחייב נשים בסוכה. דאי ליכא טעמא אחרינא כי אם האי דרשא דט"ו ט"ו קשה קושיית הספרא דלא לכתוב חג הסוכות שבעת ימים ברישא דקרא כנ"ל ולכך קאמר אביי דאי לאו ההלכתא למפטר נשים מסוכה. איכא עוד טעמא לחייב נשים מקרא דתשבו כעין תדורו ושפיר מתרץ הספרא דאי לא הוי נאמר חג הסוכות ה"א דז' ימים של סוכות הם ז' ימים אחרוני' בחדש ומתחילין בכ"ג לחדש וסד"א דנשים חייבות בסוכה מקרא דתשבו כעין תדורו לכך צריך הלכה למפטר נשים ודו"ק

אך עדיין תסוב הקושי' לרבא דס"ל טעמא אחרינא לחייב נשים אלא מטעם דט"ו ט"ו מחג המצות. אם כן קשה קושיית הספרא הנ"ל למה נאמר חג הסוכות הא בלא"ה ע"כ צ"ל דימי הסוכות הם הראשונים ומתחילין בט"ו בחדש דאל"כ קשה הלכתא למה לי למפטר נשים מסוכה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהזמן גרמא כנ"ל

אמנם ראיתי במדרש ילקוט פ' אמור רמז תרמ"ח שגורס קושיי' הספרא דלא כפירוש קרבן אהרן וכך הוא גירסת הילקוט דבר אל בני ישראל בחמשה עשר לחדש השביעי חג הסוכות שבעת ימים לה' שבעת ימים למה נאמר לפי שהוא אומר בסוכות תשבו שבעת ימים אין אנו יודעים אם ז' ראשונים אם ז' אחרונים ת"ל בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות ז' ימים לה' הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים עכ"ל המדרש ילקוט. פי' הזית רענן שהקושיא היא על אומרו שבעת ימים. וסתם הו"ל למימר חג הסוכות לה' שהרי הוא אומר אחריו שבעת ימים תקריבו ע"ש בזית רענן ולפי זה יש חילוק בין פירוש הקרבן אהרן ובין פי' הילקוט דלפי פי' הק"א קושי' הספרא היא רק על סוכות שלא היה להכתוב לומר אלא ח ז' ימים לה' ולגירסת הילקוט קושיית הספרא הוא רק על שבעת ימים. דלא הול"ל אלא חג הסוכות לה' ולכאורה קשה דלפי גירסת הילקוט הקושיא הוא רק דלא אמר ז' ימים אבל על חג הסוכות לא קשי' להספרא אם כן מאי מתרץ הספרא דסד"א ז' ימים אחרונים. הא ידעי' שהוא שבעה ראשונים דהא נאמר חג הסוכות בט"ו לחדש השביעי ואי בימים אחרונים של החודש סוכה בט"ו בחדש מאי עבידתא והקושי' במק"ע דלא הי"ל לכתוב כ"א בט"ו לחדש השביעי חג הסוכות לה' ושבעת ימים למה לי דהא עיקר קושיי' הוא על שבעת ימים ולא על חג הסוכות: