צל"ח סדר מועד קנה

שכוונת התוס' לעיל הוא דרבא גם כן ידע מהברייתא דחשבו כעין תדורו דאיכא למימר שהחיוב כל ז' ימים דסוכה הוא כמו כל השנה בביתו משום תשבו כעין תדורו אבל רבא סבר דאי אפשר מכמה טעמים לדרוש פשטא דקרא תשבו כעין תדורו. ואמר טעמא אחרינא גבי שומרי גנות וטעמא אחרינא כאן למה איצטריך הלכתא. ובכאן א"א לומר מאי בינייהו מפני שרבא סובר דא"א לדרוש תשבו כעין תדורו לפי משמעות ולומד מגז"ש ט"ו ט"ו ע"כ ההג"ה]

**הגהת נכד המחבר

בהגהותיו לספרי דבי רב בס' דורש לציון דרוש ז' (ד' לז ע"ב) האריך א"ז ז"ל ליישב סתירת הלכת אהלכתא דבכמה מקומות בש"ס פסקינן דון מינה וחוקי באתרה. וכאן בסוכה פסקינן להיפך דון מינה ומינה** מעתה נתחזק הקושיא של אאמו"ר הגאון זצ"ל על רבא דלא איצטריך לאשמועינן דעבדים פטורים מן הסוכה כיון דאית לי' ג"ש. ט"ו ט"ו מחג המצות. ולא דריש תשבו כעין תדורו והג"ש ט"ו ט"ו לא גמרינן מיני' אלא לאכול כזית פת בלילה הראשונה ותו לא. וליישב קושי' זאת נראה לענ"ד להוכיח אף דקיי"ל ברוב מקומות בש"ס דון מינה ואוקי באתרה דגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות בודאי נדרשים בדרך דון מינה ומינה וע"פ הוכחה זאת תהיה מתורץ מלבד קושיא דלעיל גם כן קושיית הכ"מ על הרמב"ם בפרק א' מהלכות חגיגה הלכה ד' דהנה איתא במסכת חגיגה פ"ב (דף ט"ו) מי שלא חג ביו"ט ראשון של חג חוגג והולך את כל הרגל כולה מנה"מ אמר ר"י משום ר' ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג מופנה כו' מאי תשלומין זה לזה מאי בינייהו איכא בינייהו חיגר ביום א' כו'. ופסק הרמב"ם כר' יוחנן דכולן תשלומין דראשון. והקשה הכ"מ הא רבי אושעי' היה רבו של רבי יוחנן ואיך פסק הרמב"ם כתלמיד במקום הרב ע"ש,. ונראה לתרץ דהרמב"ם פסק כרבי יוחנן הואיל וגם ר' ישמעאל סבר כוותיה. דהנה תוס' בד"ה נאמר עצרת מביא דבירושלמי יליף לה ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר כאן ט"ו בחג המצות ונאמר ט"ו בחג הסוכות. מה להלן יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון אף כאן יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון ע"ש ולכאורה יש להקשות הא האי גזירה שוה דט"ו ט"ו מחג המצות גם בש"ס בבלי דרשינן לה לענין חיוב לילה ראשונה לאכול כזית בסוכה. אם כן למה לן עצרת שהוא מיותר ומופנה לגז"ש. הא יכולין למילף דין תשלומין גם כן מגזירה שוה ט"ו ט"ו כמו שיליף לה בירושלמי. וא"כ מדוע לא יליף לה בש"ס שלנו ועפ"י הירושלמי דגמרינן תשלומין מגז"ש דט"ו ט"ו קשה למה לי עצרת עצרת. ונראה לומר עפ"י דכתוב בחדושי הריטב"א במסכת סוכה (ד' מז ע"ב) בהא דשמיני רגל בפני עצמו אף שהיה חיגר או קטן או עכו"ם בראשון ונתרפא או הגדיל ונתגייר בשמיני חייב בראיה ובחגיגה. משא"כ בשאר ימי החג דלר' יוחנן דאמר תשלומין דראשון הוא אי נפטר בראשון אעפ"י שראוי בשאר ימי החג. הרי הוא נדחה ופטור אבל שמיני אעפ"י שהוא תשלומין דראשון למי שלא חגג בראשון דמי שחגג בראשון לא חגג בשמיני. מ"מ הרי היא רגל בפני עצמו לחייב בו מי שלא היה ראוי בראשון עכ"ל הריטב"א ז"ל ע"ש באורך. ומעתה אני אומר כאן מה דקיי"ל שמיני רגל בפני עצמו הוא נלמד מקרא לכל מר כדאית ליה ע"ש בגמ' (ד' מז) ובפסחים (ד' צג ע"א) מבואר שם דמאן דסבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא מתחייב בשני אף מי שלא היה ראוי בפסח ראשון אם כן גם כן חייב בשמיני אף מי שלא היה ראוי בראשון אף בשאר הרגלים שיש להם תשלומין כמו גבי פסח שני אמרינן דשביעי הוא רק תשלומין למאן דחזי בראשון מכל מקום בשמיני עצרת כיון שהוא רגל בפני עצמו יש לו תשלומין אף מי שלא היה ראוי בראשון וחייב בו. ואם כן כיון דעיקר תשלומין בחג הסוכות ילפינן מג"ש מחג המצות מה חג המצות שביעי של פסח יש לו תשלומין דראשון. אף בחג הסוכות יו"ט אחרון (שמיני עצרת) הוא תשלומין דראשון. אם כן אי אמרינן דון מינה ומינה אין מקום לסברת הריטב"א דליכא למימר דבשמיני עצרת חייב אף מי שלא חייב בראשון דהא יליף גז"ש משביעי של פסח ושם התשלומין הוא רק למי דחזי בראשון אף הכי בשמיני עצרת אין לו תשלומין רק מאן דחזי בראשון אמנם אי אמרי' דון מינה ואוקי באתרא. ושפיר יכולין למימר כסברת הריטב"א דאף מי שלא חזי בראשון חייב בשמיני עצרת אף דעיקר החיוב של שמיני עצרת ילפינן משביעי של פסח מכל מקום אמרי' דון מינה ואוקי באתרה דמה התם פסח יום טוב אחרון הוא תשלומין דראשון. אף הכי שמיני עצרת הוא תשלומין דראשון ואוקי באתרא כיון דשמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו הוא חיוב אף מי שלא חזי בראשון כמו שאמרי' בפסח שני אם הוא רגל בפני עצמו הוא חיוב אף למי שלא חזי בראשון

ומעתה לפי זה מתורץ הקושי' הנ"ל דשפיר צריך הגז"ש עצרת עצרת ללמוד תשלומין בחג הסוכות לשמיני עצרת דאי הוה ילפינן מגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות כמו דיליף בירושלמי הוי אמרינן דון מינה ומינה הואיל וחזינן דהך גז"ש דט"ו ט"ו לענין חיוב סוכה בלילה הראשון לא נלמוד כ"א לחייב לאכול כזית בסוכה. אבל לא לענין שינה ושאר דברים כדאמרן והוי אמרי' דוקא מאן דחזי בראשון חזי בשמיני ולכך כתיב עצרת עצרת לגזירה שוה ללמוד עצרת דסוכות מעצרת דפסח לעיקר תשלומין ואמרינן דון עיקר תשלומין מפסח ואוקי באתרא דשמיני כיון שהוא רגל בפני עצמו הוא לתשלומין אף למאן דלא חזי בראשון. ומעתה ממילא מוכח מדאצטריך עצרת עצרת לגזירה שוה לענין תשלומין ולא ילפינן לה מגז"ש דט"ו ט"ו מוכח מכח יתורא דעצרת דהאי גזרה שוה ט"ו ט"ו ניתן ללמוד בדרך דון מינה ומינה כנ"ל ונהי דקיימא לן בעלמא דון מינה ואוקי באתרא מכל מקום בהאי גז"ש דט"ו ט"ו מוכח דיצא מן הכלל ואמרי' דון מינה ומינה. מדאיצטריך עצרת עצרת לגזירה שוה

ולפ"ז מתורץ קושית הכ"מ על הרמב"ם דהרמב"ם פסק כר' יוחנן דתשלומין דראשון ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בשאר ימים הואיל וגם ר' ישמעאל בברייתא דיליף עצרת עצרת לתשלומין סובר כר' יוחנן. דאי סבר כר' אושעיא א"כ בכל תשלומין גם בחג הפסח אמרינן מאן דלא חזי בראשון חזי בשני קשה למה לי הגז"ש דעצרת עצרת תיפוק לה מט"ו ט"ו מחג המצות. ואין לומר דהוי אמינא דון מינה ומינה. לו יהיה אף אי אמרינן דון מינה ומינה ג"כ אמרינן אף מאן דלא חזי בראשון חזי באחרון. אלא ע"כ דודאי ר' ישמעאל סובר כר' יוחנן ושפיר פסק הרמב"ם כותיה

ולפ"ז מתורץ נמי על רבא דלמה ליה ללמוד דעבדים פטורים מסוכה הא בלא"ה ידעינן דעבדים פטורים מסוכה מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא כקושית התוספות. ולפי דברינו הנ"ל אתי שפיר דה"א לחייב עבדים בסוכה מגזירה שוה דט"ו ט"ו וחייבים בשינה ושאר דברים. דאנן קיי"ל דון מינה ואוקי באתרא ולכך צריך ללמוד משיחתו של רבן גמליאל דאליבא דאמת לא גמרינן מהך גז"ש כי אם חיוב לאכול כזית בלילה ראשונה ולא לשאר מילי מדאצטריך עצרת עצרת ודו"ק

ד' כ"ח ע"ב אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ואיצטריך סד"א תשבו כעין תדורו רבא אמר סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות וכו' בחידושי הריטב"א בשמעתין בד"ה רבא אמר כתב וז"ל. ויש לשאול למה נכתב האזרח כלל. ושמעתי בשם רבינו הגדול הרמב"ן שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער עכ"ל ע"ש. ולכאורה אין הבנה לא לקושיא זו ולא לתירוץ הרמב"ן ז"ל דהא האי קשי' שהקשה הריטב"א פריך הש"ס והשתא דקאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי. ויותר תמוה מה שמתרץ בשם הרמב"ן ז"ל דאתי למעט מי שאינו כאזרח רענן אם כן קשה למה מתרץ הש"ס לרבות גרים ולא מתרץ כתירוץ הרמב"ן דאתי למעט מי שאינו כאזרח רענן. וביותר נתחזק תמיה זאת דלפי מה שהקשה המהרש"א בשמעתין דלמה לא אמר אביי ורבא דאיצטריך הילכתא לפטור נשים מסוכה משום דהו"א לרבות נשים מקרא דהאזרח כמו ביוה"כ דמשמעות