עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › צל"ח סדר מועד

צל"ח סדר מועד קנד

Tzlach Moed 154 · צל"ח סדר מועד · free full Hebrew text

Open in the reader →

ראוי שלא ידחה שבת וצריך למכתב גז"ש בסוכה **ה"גה ודע דאי לאבא, שאול ערבה דוחה שבת אז כל שבעה שוים לדחות שבת דבשלמא בלולב שפיר יש ליום ראשון מעלה נגד שאר הימים. דיום ראשון נוהג גם בגבולים משא"כ ערבה לית לה עיקר בגבולין ותדע דהרי הראשון דדרשינן שאינו דוחה אלא יום ראשון דרשינן נמי ראשון אפי' בגבולין וכי היכי דדרש גבולין לא קאי על ערבה הכי. (חסר איזה תיבות)** ואי לא הוה כתב בכולהו לא הוה אמרי' מדאיצטריך סוכה ש"מ שיש לה תשלומין דמהיכי תיתא להמציא דבר חדש שיהי' תשלומין אלא הוה אמרינן דלהכי כתב גז"ש בסוכה למעוטי כולהו דלא נילף מעתה וככל סוגייא דשני כתובין. להכי פרט בכולהוו א"כ לא מיעט שום דבר והדרא קושי' לדוכתיה נכתב בערבה לחוד וניתי כולהו מיניה אלא ש"מ דסוכה לא אתי משום דיש לה תשלמין. ומהכא נפקא לר"א ורבנן לשטתייהו דלא דרשי כלל ביום אפילו בשבת ונסתר כל סברא הנ"ל ולכך סברי דליכא תשלומין

אמנם יש לומר תירוץ אחר דהא דלא ילפינן סוכה מערבה, משום דאי הוי ילפינן סוכה מערבה הוה אמינא שכל שבעת ימי סוכה ידחו שבת שהרי כולם שוים לר"א בחוב להכי כתב גז"ש מלולב דומיא דלולב שאינו אלא יו"ט ראשון. והנה לפי זה דכתב סוכה לא הוה אמרינן דגז"ש אתי למעוטי בסוכה עצמה שידחה רק יו"ט ראשון. אלא דאתי למעוטי כולהו אחרינא עומר ומצה ושופר דלא נילפינהו מערבה וככל סוגיא דשני כתובין להכי איצטריכו כולהו ושוב ממילא ידעינן דגז"ש דסוכה אתי למעוטי שידחה רק יו"ט ראשון. והנה מהר"מ שי"ף שם בשבת לתרץ מה דפירש"י בקושיית הגמרא ונכתוב במצה בהדיא. וגבי ונכתוב בתוכה לא פירש כן. תירץ מהרמשי"ף דבסוכה אי אפשר לפרש שיכתוב בסוכה בהדיא. דא"כ הוה דחי שבת כל ז' ימים. אבל במצה אף שיכתוב בהדיא אין שום הוה אמינא שידחה יותר מליל ראשון. שהרי אין מצה חוב רק בליל ראשון. ודבר שהוא רשות אינו דוחה ולפ"ז אי נימא דגם סוכה היא חובה רק ליל ראשון נסתר תירוץ השני שאף בלי גז"ש מסברא החיצונה אין סוכה דוחה רק ליל א' וא"כ נסתר התירוץ השני וצ"ל התירוץ הא' ושפיר מוכח דיש לו תשלומין וזה כוונת הגמ' ועוד אמר ר"א וכו' ישלים והאמר ר"א י"ד סעודו' חייב וא"כ שפיר יש לומר התירוץ השני ואם כן מנ"ל תשלומין ומשני חזר בו ר"א וסבר שרק ליל ראשון חוב ונסתר תירוץ השני וע"כ צ"ל כתירוץ הראשון ושפיר מוכח תשלומין ודו"ק

מנכד הגאון המחבר

דף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה הגרים דס"ד ישראל ולא גרים כו' ותימא כו' בקרא (דברים ל"א) כתיב ויצו משה וגו'. בבוא כל ישראל וגו' הקהל את העם גו' וגרך אשר בשעריך כו' וקשה לי למה הוצרך לפרט כאן את הגר וכי איזה הוה אמינא לחלק בין גר לשאר ישראל והלא גר ישראל הוא לכל מצות שבתורה. ואפי' לפי מה שנדחק תוס' כאן היינו היכא דכתיב בני ישראל יש מקום למעוטי גר שאף שהוא ישראל אינו מבני ישראל שהרי אבותיו היו נכרים ובסוכה אף דכתיב בישראל מכל מקום כתב אח"כ למען ידעו בני ישראל וגומר. אבל כאן דכתיב הקהל את העם ומהי תיתי למעוטי גר וכן בקרא המוקדם כתיב בבוא כל ישראל וכן סיפא דקרא כתיב נגד כל ישראל מהי תיתי למעוטי גר. וכבר כתב בתורה תורה אחת וגו' יהיה לכם ולגר וחפשתי במפרשי התורה ולא מצאתי רק זה מצאתי באבן עזרא שכתב שישמע ויתיהד ע"ש וא"כ הוא מפרש גר זה היינו גר תושב שהוא גוי שקבל עליו שבע מצות וכמו גר דכתיב בנבילה לגר אשר בשעריך תתננה. ואני תמה שזו תורה חדשה להטיל מצות הקהל על גר תושב ועוד שהוא אפי' טעות לגמרי ולא משכחת שיהיה גר תושב שם בשעת קריאת המלך שהרי קריאתו היה בעזרת נשים כמפורש במס' סוטה (דף מא ע"ב) והרי משנה מפורשת בפ"ק דכלים החיל מקודש שאין נכרים נכנסים לשם וכו' עזרת נשים מקודשת ממנו כו' ומסתמא גם גר תושב בכלל שהרי גוי הוא ואף שזה מדרבנן מכל מקום אם היה מצוה מפורש בתורה שיבא הגר תושב להקהל לא היו חכמים גוזרים עליו שלא יבוא לעזרת נשים או שלא היו עושים הבימה בעזרת נשים רק בהר הבית ולכן אין דברי האבן עזרא נראים

ונראה לי דאיצטריך כאן לכתוב גר עפ"י מ"ש בצל"ח פסחי' (דף ח' ע"ב) במימרא דרבי אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה ע"ש ואף שכתב שם שגם גרים יש לו קרקע שירש מבנו מה שירש מאמו נראה לי עפ"י מ"ש הרמב"ן בפ' פנחס דלא כתיב בתורה ירושת האב שהוא פורעניות ואם כן יש לומר דק"ו הוא בפ' הקהל שהוא זמן שמחה שיכתוב גר שירש את בנו ולכן מן הסתם לא מיירי באופן זה וקמ"ל דגר חייב אעפ"י שאין לו קרקע ולר' אמי קמ"ל דקנין פירות כקנין הגוף וק"ל

ד' כח ע"ב פלוגתא דאביי ורבא הלכתא דנשים פטורות מן הסוכה למאי איצטריך הא סוכה מ"ע שהז"ג וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות אביי אמר איצטריך הלכתא משום דה"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו רבא אמר אי לאו הלכתא ס"ד אמינא יליף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות ע"ש

והקשה אאמ"ו הגאון זצ"ל לרבא דלא מתרץ כאביי דאיצטריך הלכתא דהוה אמינא תשבו כעין תדורו קשה קושיית התוספות לעיל (ד' כ"א ע"ב) בד"ה למדנו. על מה דתנן במתניתין דאמר רבן גמליאל טבי עבדי ת"ח הוא ויודע שעבדים פטורים מהסוכה. והביא שם ברייתא תניא אמר רבי שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים למדנו שעבדים פטורים מסוכה ולמדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. וכתבו התוס' אע"ג דבלא"ה ידעינן דעבדים פטורים מן הסוכה, דהא הוא מצות עשה שהזמ"ג איצטריך לאשמועינן דלא תימא דחייבין משום דכתיב תשבו כעין תדורו כדלקמן בשלהי פרקין עכ"ל. וע"כ קשה לרבא דלית ליה האי דרשא דתשבו כעין תדורו למאי איצטריך רבן גמליאל לאשמעינן דעבדים פטורים מן הסוכה תיפוק ליה דהוי מ"ע שהזמ"ג: **הג"ה ואע"ג דהתוס' (ד' כו) בד"ה פרצה קורא לגנב אמרו דרבא דאמר טעמא משום פרצה וכו'. לאו משום דלית ליה תשבו כעין תדורו דברייתא הוא לקמן בפרקין וכאן בסוגייא זו ג"כ איתא בתוס' ד"ה תשבו כעין תדורו רבא נמי דמפרש טעמא אחרינא גבי שומרי גנו' לעיל לא פליג אהא ברייתא כדפרשינן שם. ודברי תוספות תמוהים. ראשון דאי רבא אית ליה גם כן דרשא דתשבו כן תדורו למה אמר בשומרי גנות ובכאן טעמא אחרינא ועוד מפני מה לא כתבו התוס' כאן כמ"ש לעיל אף דרבא אית ליה מגז"ש ט"ו ט"ו וכו'. מפני מה לא אמרו כאן שרבא דד יש מגז"ש דט"ו ט"ו מחג המצות. ומדוע הביא מפלוגתא דלעיל דשומרי גנות ועוד יש לדקדק לעיל גבי שומרי גנות דאביי אמר משום טעמא דהוי אמינא תשבו כעין תדורו ורבא אמר טעמא אחרינא משום פרצה קורא לגנב ואמרו שם בגמרא מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מינטר כריא דפורא ומדוע לא הקשה הגמ' כאן מאי ביניהו בין אביי לרבא אלא שולי

** ולפ"ז הקושיא דאאמו"ר ז"ל במקומה עומדת ואין לתרץ לחייב עבדים משום הגז"ש ט"ו טו מחג המצות. הא מהאי גז"ש לא גמרי' אלא לחיוב לילה הראשונ' לאכול כזית פת בסוכה דקי"ל דון מינה ומינה ואוקי באתרי' כמו שמוכח במסכת שבועות (ד' לו ע'"ב) פלוגתא דר' מאיר ורבנן. במושבע מפי אחרים וכו' וביבמות (ד' ע"ח) לענין ממזרים דאיסורן איסור עולם דגמרי' מעמוני וכו' כמו גבי מצה ליכא חיוב אלא לאכול לילה ראשונה כזית מצה כמו כן סוכה אין ללמוד ממצה כי אם חיוב כזית ראשונה ועפ"י זה פסקינן בשו"ע חייב לאכול כזית בסוכה אבל לישן בסוכה לא נאמר אדרבא מפורש בחדושי הריטב"א דמעשה דטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן בסוכה כו' ע"ש ואם כן אמרינן דון מינה ומינה לענין אכילת כזית בלילה ראשונה כמו בפסח. אבל שינה א"א ללמוד מפסח שאין חיוב בפסח: