צל"ח סדר מועד קנג

שהוא רשות שאם רצה לאכול פירות או מצה עשירה רשאי ולכך איצטריך תשבו לגז"ש. וה"מ אם סוכה הוא חובה לאכול בסוכה. אבל לדעת רבנן דגם סוכה רשות שאם רוצה לאכול פירות או שאר דברים שאינן טעונין סוכה רשאי א"כ תשבו מותר. וזה כוונת ר"א נאמר כאן תשבו כו' לילות כימים. ומה איצטריך תשבו ולא ילפינן במה מצינו ממצה. מכלל דסוכה חובה לאכול בסוכה

וע"ז השיבו רבנן נאמר כאן ט"ו וכו' משום דראיה הנ"ל יש לדחות דבאמת דבגמ' דחו דנין דבר שנוהג לדורות. משום דנגד מלואים די בפירכא זו והיא פרכא חזקה דדורות משעה לא ילפינן אבל יש גם בלי פירכא זו פירכא אחרת דיותר אית למילף סוכה מלולב שנוהג בזמן אחד ואל יוכיח מצה שאינו נוהג בזמן א' ולכך אצטריך גז"ש דתשבו. אמנם בת"כ איתא ובט"ו לחדש הזה חג הסוכות ז' ימים למה נאמר לפי שהוא אומר בסוכות תשבו ז' ימים ואיני יודע אם ז' ראשונים או ז' אחרונים בחודש ת"ל בט"ו לחודש הזה חג הסוכות הוי ז' ראשונות. ולפ"ז הדרא ראייתי למקומה דעל כרחך סוכה חובה לאכול בסוכה דאל"כ למה לי גז"ש דתשבו נילף מה מצינו ממצה. מאי אמרת מלולב אית למילף שהוא נוהג בזמן א' א"כ בסוכות למה לי. מה אמרת דהוה אמינא בסוכות תשבו הוא שבעה אחרונים בחודש א"כ אינו בזמן א' עם לולב. ולמה לי גז"ש דתשבו. אלא על כרחך בלא"ה לא הוה ילפינן ממצה משום דמצה רשות וסוכה חוב ומוכח כר"א

אמנם הגירסא בת"כ היא כנ"ל ופירש בו הקרבן אהרן שהקושיא היא על אומרו הסוכות דלא הוה ליה למימר רק חג ז' ימים שהרי עדיין לא הוזכר מסוכה כלום ומתחלה הוא מדבר על ענין החגיגה וקרבנות. אבל בילקוט הגירסא בט"ו לחודש הזה חג הסוכות שבעת ימים שבעת ימים למה נאמר. ופירש בו הזית רענן שז' ימים הוא מיותר שהרי נאמר אח"כ ז' ימים תקריבו אשה לה' והנה לפי פירוש הז"ר צריכין אנו להבין התירוץ שאלמלא לא נאמר כאן ז' ימים הוה אמינא שבסוכות תשבו ז' ימים האמור בסוף הפ' היינו ז' אחרונים של החודש. והרי כבר נאמר בט"ו לחדש הזה חג הסוכות לה' וצריכין אנו לומר שבט"ו לחודש חג הסוכו' רק בט"ו. אבל בסוכות תשבו שבעת ימים היינו ז' אחרונים של החודש

ואומר אני שמוכח כזית רענן. דאי כקרבן אהרן אם כן אי לא נאמר כאן חג הסוכות הוי אמינא שבסוכות תשבו ז' ימים היינו ימים אחרונים ואם כן אין בט"ו זכר לסוכות כלל והנה לקמן (דף כח) אמרו ותו הלכתא למה לי וקרא ל"ל הא סוכה מצות עשה שה"ג. וכל מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות וכו' ורבא אמר סד"א נילף ט"ו מחג המצות וכו' והא תינח אי סוכה היא בט"ו אבל אם סוכות הם בז' אחרונים של החודש איך שייך מילף ט"ו ט"ו מחג המצות וקשיא הלכתא למה לי וכ"ז יוקשה לגירסת הקרבן אהרן. אבל לגירסת הזית רענן אף לפי הוי אמינא שז' ימים אחרונים צוה לישב בסוכה כה מכל מקום בט"ו עצמו ג"כ הוא חיוב סוכה שפיר איכא למילף ט"ו אלא דקשיא ומטונך גם לגירסת הז"ר מי ניחא דעכשיו דקרא בט"ו חג הסוכות איצטריך ז' ימים שלא נטעה שבסוכות תשבו דסיפא היינו ז' אחרונים. אבל היא גופא קשיא לא נכתוב כאן סוכות כלל רק חג סתם. וממילא לא אצטריך שבעת ימים. ואעפ"כ נדע שבסוכות תשבו שבעת ימים היינו ז' ראשונות. דאל"כ אין זכר. לסוכה בט"ו כלל. ול"ל הלכתא לפטור הנשים, אלא שמטעם זה עצמו הוכרח למכתב חג הסוכות בחמשה עשר כדי שנילף גז"ש ממצה. אבל אי לא הוה כתב סוכות בחמשה עשר אף שז' ימים דסיפא היינו ז' ימי החג מכל מקום איך שייך למילף גז"ש נאמר ט"ו בחג הסוכות והרי לא נאמר בו ט"ו כלל

והנה מגמ' זו אין אנו לומדים רק שבלילה הראשון חוב וכל זה לרבנן אבל לר"א די"ד סעודות כולהו חובה צריך לומר שלא נתקבלה גז"ש זו כלל **הגהת נכד המחבר ואף שבמסכת שבת (קלא ע"ב) יליף ר"א הך גז"ש לענין מצה שתדחה שבת מכל מקום מזה עצמו מוכח דסוכה כל ז' חובה דאל"כ ל"ל גז"ש כלל. דהרי שם אמרי' דאיצטריך גזירה שוה משום דאל"כ איכא למפרך מה לסוכה שנוהגת בלילות כבימים. וכל זה הוא לפי האמת דר"א סובר דסוכה נוהגת בחיוב אבל לרבנן אין בסוכה שום יתרון ממצה דתרווייהו לילה הראשון חיוב ואח"כ רשות.** ומעתה אני אומר שגיר' הילקוט וגירסת התו"כ שניהם נכונים. גירסת התו"כ היינו לר"א דמיותר הסוכות לגמרי וגירסת הילקוט לרבנן דט"ו לחודש הזה חג הסוכות איצטריך לג"ש ואייתר רק שבעת הימים. ואומר אני להחליט גירסת התו"כ עם פירוש הקרבן אהרן אבל גירסת הילקוט שהקושיא היא שבעת ימים מיותר אינו נכון. שהרי הוא רוצה לומר תיכף ביום הראשון מקרא קודש ואיך שייך לקרותו ראשון אם עדיין לא הוזכר שום סכום מנין. למה הוא ראשון ומעתה הוחלט כגירסת התו"כ שעיקר היתור הוא אומרו הסוכו' והיינו לר"א אבל לרבנן אין כאן ייתור כלל שהסוכות איצטריך לומר אצל בחמשה עשר לגז"ש ומעתה צדקו דברי ר"א ודברי רבנן ר"א לשיטתו דלית ליה גז"ש ט"ו ואייתר הסוכות לומר שהיינו ז' ראשונים וקשה בלא"ה מוכח דהיינו ז' ראשונים מדאיצטריך תשבו לגז"ש ותיפוק ליה דנילף במה מצינו ממצה דדמי ליה בכל צד שהוא דבר הנוהג לדורות ומצותו כל היום אלא ודאי דאפילו הכי נילף מלולב שהוא בזמן א' עם סוכה. ואם כן הסוכות ל"ל בלא"ה על כרחך סוכה בזמן א' עם לולב. אלא ודאי דגם בלא"ה יש ללולב מעלה נגד מצה דדנין דבר שבחובה מדבר שבחובה ואל יוכיח מצה שהוא רשות. וממילא מוכח שחובה לאכול בסוכה. וע"ז השיבו לו רבנן ט"ו ט"ו גז"ש מחג המצות ואם כן באמת הסוכות אינו מיותר דאיצטריך לגז"ש. וממילא נילף מלולב שהוא בזמן א' עם סוכה. ולכך איצטריך גז"ש דתשבו ממלואים ודו"ק

שם ועוד אר"א וכו'. והאמר ר"א י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה כו'. פרש"י וכיון דביו"ט אחרון ליכא סוכה מה השלמה דסוכה איתא, והדברים תמוהים אם הדין נותן שצריך שישלים באמת צריך לאכול אותה סעודה דהשלמה בסוכה ומה שפירש"י בל תוסיף. לא ידענא פירושו אם יש לר"א איזה לימוד על ההשלמה אם כן רחמנא אמר שישלים ומה שייך בל תוסיף ובאמת לפירוש הריטב"א גם למסקנא כשמשלים ביו"ט אחרון לר"א אוכל אותה בסוכה ועוד מה משני חזר בו אכתי קשה אף להשלמה דלילה ראשונה מה מועיל ביו"ט אחרון הא לילה ראשונה ודאי בעי, סוכה ומה מועיל ההשלמה חוץ לסוכה. והריטב"א פירש והאמר ר"א י"ד סעודות וכו' וא"כ למה אמר מי שלא אכל ביו"ט ראשון הול"ל מי שלא אכל אחת מי"ד סעודות וגם זה דוחק דלמא לרבותא קאמר שאפילו לילה ראשונה יש לו תשלומין וגם נדחק הריטב"א למצוא מקום מנין לו לר"א תשלומין. וגם רש"י נדחק בזה

ולבאר כל זה נלענ"ד דלכאורה יש להוכיח תשלומין דהנה אבא שאול דריש לקמן ערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת לערבה שבמקדש. והנה אם ר"א סבר כאבא שאול ור"א דריש בשבת (ד' קל"א ע"ב) ביום אפילו בשבת א"כ גם ערבה דוחה שבת וא"כ קשה קושיית הגמ' בשבת שם נכתוב בלולב ולגמור כולהו מיני' וליכא לשנויי כדמשני התם דמה ללולב שטעון ד' מינין שהרי גם ערבה יחידית מוכח דדוחה שבת ונילף מערבה. והנלענ"ד משום דאף דכולהו אתיין מערבה מ"מ סוכה לא אתיא דאיכא למפרך מה לסוכה שכן יש לו תשלומין