צל"ח סדר מועד קנב

ר"א לית ליה הך ג"ש כלל דהרי לדידיה כולהו יומי ולילי שוים לחיוב וא"כ לדידיה לא נתקבלה ג"ש זו א"כ קשה קושית הגמ' לקמן (דף כח) הלכתא למה לפטור נשים שהרי מ"ע הז"ג היא וליכא לשנויי כדמשני רבא התם דסד"א נילף ט"ו חג המצות שהרי לדידיה לא נתקבלה ג"ש זו כלל ומהאי תיתי למילף גז"ש הא אין דנין גז"ש מעצמו [ע' לקמן] ואומר אני דגם ר"א ס"ל ג"ש זו ויתבאר על שלש אופנים

האופן הראשון עפ"י מ"ש התוס' כאן בד"ה תשבו בירושלמי יליף גז"ש נאמר כאן תשבו ונאמר ופתח א"מ תשבו ז' ימים לילה ויום מה ישיבה להלן (עשה לילות כימים וכו' עיין שם והדבר יפלא אטו לחכמים לאו לילות כימים נינהו הרי גם לדידהו לילות כימים ושניהם רשות. ונראה משום דליל הראשון חוב והה"ד היום דימים כלילות ומכלל דלא ילפינן מחג המצות אלא דלפי זה איפכא הוה ליה למימר ימים כלילות. ונראה עפ"י כלל שבתורה דבר שהיה בכלל לא ללמד על עצמו וכו' הכי נמי שבעת ימים תשבו בסוכות כל שבעת הימים ולילות בכלל תשבו אלא דלא ידעינן אם רשות אם חוב ויצא לילה הראשון ללמד ט"ו מחג המצות לחוב על הכלל כלו יצא וכולהו חוב אלא דזה אי אפשר שהרי מחג המצות ילפינן והתם רק לילי הראשון חוב. ונראה דיום הראשון ילפינן ג"ש ממלואים דימים כלילות וממילא יום הראשון עכ"פ חוב כמו הלילה ויצא יום הראשון מן הכלל ולא ללמד על עצמו כי אם על הכלל כלו וכל ז' ימים חוב וכאן ליכא למימר פסח יוכיח דבפסח גם יום ראשון רשות אלא דתינח ימים לילות מנ"ל חוץ מלילי ראשון אלא דבזה שוב ילפינן ממילואים דלילות כימים ושפיר מדוייק לשון הירושלמי לילות כימים ונמצא דאבוהון דכולהו לחיוב הוא מחמת שליל הראשון עכ"פ חוב והוא עצמו שהוא חוב צריך ג"ש חמשה עשר מחג המצות נמצא דגם לר"א צריך ג"ש זו זה האופן הא'

האופן השני עפ"י מה שנתקשה הריטב"א מנ"ל לר"א תשלומין ודעת הריטב"א דיליף מחגיגה ולדידי קשיא א"כ מדוע דוקא בתשלומין בלילי יו"ט האחרון ולא בכולהו ימי החג דכולהו תשלומין דראשון. ועוד מדוע דוקא בליל יו"ט האחרון ולא ביום האחרון עצמו וחגיגה עיקר ביום

ונראה דר"א יליף שבעת ימים משמחה שהיא ג"כ שבעת ימים אף ששנינו ההלל והשמחה שמונה היינו ליל יום טוב האחרון ולא יום האחרון עצמו דתרי זימני שבעת ימים כתיבי וכמו"ש רש"י בפסחים (דף ע' ע"א) ומשם יליף ר"א י"ד סעודות דכשם ששמחה חיוב ביום ובלילה וכשם ששמחה ליל יום טוב האחרון תשלומין שהרי אין שמחה בלילי יום טוב הראשון גם לענין סוכה אלא דלפי זה דר"א משמחה יליף וסובר דבשמחה ליל יו"ט האחרון היא תשלומין לליל יום טוב הראשון אבל היא גופה קשיא וכי עקר גרע מתשלומין ולמה ליל ראשון אינו חייב בשמחה וצריך לומר דס"ל משום דבעינן זביחה בשעת שמחה כדאמרינן שם בפסחים אלא דכיון דיליף לענין י"ד סעודות משמחה אם כן למה ליה ג"ש חמשה עשר מחג המצות: וצריך לומר דאף דכולהו י"ד סעודות ילפינן משמחה ליל יום טוב הראשון לא מצינו למילף ואדרבה איפכא ילפינן מה לילי ראשון ליכא שמחה אף סוכה לא תנהוג בליל יו"ט ראשון ואין לומר שאני שמחה שאי אפשר ר"א לטעמיה דיליף אפשר משאי אפשר במס' יבמות (דף מו ע"א) ולהכי צריך למילף ליל ראשון בג"ש חמשה עשר מחג המצות. אלא דלפי זה דילפינן אפשר משאי אפשר א"כ בליל מוצאי שבת שבתוך החג לא יתחייב בסוכ' בשם דליכא שמחה וכמו"ש התוס' בריש פרק לולב וערבה ועיין במהרש"א שם דבכל ליל מוצאי שבת לא משכחת שלמי שמחה שהרי אין שלמים נאכלין רק לשני ימים ולילה אחד וכשם דליכא שמחה כך ליכא סוכה כדהוה ילפינן לילה הראשון לפטור מסוכה דלכך איצטריך ג"ש מחג המצות וא"כ איך אמר ר"א י"ד סעודו' חייב הרי ליכא ז' בלי שבת וחסר סעודה א' בליל מוצאי שבת בשלמא אי לא הוה יליף משמחה רק ממילואים ואיצטריך ג"ש לילה הראשון כמו"ש בפן הא' אלא דאי ממילואים ליכא תשלומין כשם דלא הוה תשלומין במילואים ומדסובר תשלומין מכלל דיליף משמחה א"כ ליכא י"ד סעודות רק י"ג סעודות והיינו קושיית הגמ' שם ועוד אמר ר"א מי שלא אכל וכו' והא אמר ר"א י"ד סעודות וכו' ורש"י וכל המפרשים נדחקו מאד לפרש קושיא זו ולדידי ניחא

אלא דלפי זה דסבר ר"א דליל יו"ט הראשון הוא עיקר הזמן לשמחה דהרי ליל יו"ט אחרון הוא רק תשלומין אלא משום דאי אפשר לקיים בליל יום טוב הראשון משום דבעי' זביחה בשעת שמחה א"כ מכלל דסבר דאף היכא דאי אפשר בעינן זביחה בשעת שמחה א"כ למה לי אך שמח למעוטי לילי יום טוב הראשון ותיפוק ליה דאי אפשר וכקושיית התוס' שם בפסחים ואין לומר דאי לאו אך הוה אמינא דהיכא דאי אפשר שאני וכמו שתירצו התוס' שם דא"כ קשה למה לי ג"ש דט"ו מחג המצות אי ס"ד דליל הראשון חייב בשמחה אמנם בספרי דריש מאך שמח אך למעוטי לפי שאין שמחת האדם שלימה בעוה"ז לפי שדואג על בניו שמתים ושאר רעות וצרות המתרגשות

ועוד נלע"ד דגם לר"א איצטריך גז"ש דאף דסובר דכל י"ד סעודות חייב בסוכה היינו באין גשמים מזלפין דתשבו כעין תדורו אבל גשמים מזלפין ליכא סוכה ואיצטריך גז"ש ט"ו לחייב גם בגשמים מזלפים וכמו שפסקו הפוסקים זה האופן השלישי

וע"פ דרוש י"ל דזה כוונת שלמה תן חלק לשבעה כל שבעה חייב בסוכה וגם לשמונה דיש תשלומין בשמיני וקשה א"כ דיש תשלומין ודאי משמחה יליף אם כן ל"ל גז"ש דט"ו מחג המצות וצריך לומר דלילה הראשון לא נוכל ללמוד ואדרבה ילפינן משמחה דליכא בלילה הראשון. ולכך איצטריך גז"ש א"כ כבר ידעינן דליל הראשון ליכא שמחה א"כ למה לי אך שמח ועל זה בא המתרץ דאך היינו לדרשת הספרי שאין שמחה בעוה"ז כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ ובא לתרץ עוד דאיצטריך בלא"ה גז"ש ט"ו לחייב ליל הראשון אפילו גשמים יורדי' וזה שסיים שלמה אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו

שם תוס' ד"ה תשבו בירושלמי יליף בגז"ש נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח או"מ תשבו יומם ולילה ז' ימים מה להלן עשה בה הלילות כימים. אף ישיבה האמור כאן לילה כימים. וטעמייהו דרבנן מפרש ר"י בשם ר' ישמעאל נאמר ט"ו בפסח וכו' מה להלן לילה ראשון חובה וכו' ע"כ

והנה טעמיה דר"א תמוה דאטו רבנן מחלקי בין לילה ליום אינהו ג"כ משוו לילות כימים אלא שסוברים בין לילה ובין ימים רשות, אם לא רצה לאכול כלל הרשות בידו ואם רוצה לאכול פת חייב לישב בסוכה ואם נימא דלילה הראשון ודאי חובה ודרשינן תשבו שעשה ימים כלילות [ע' במס' שבת (דף קלא ע"ב) בתוס' ד"ה ואי מסוכה קשה הא ר"א ודאי לא יליף הך ג"ש ממצה דאל"כ איך מחייב סוכה כל הימי'] ולענ"ד נרא' ע"פ מה דאי לקמן (ד' מג ע"א) וסוכה גופא מנ"ל דת"ר בסוכו' תשבו ז' ימים ימים ואפי' לילות אתה אומר ואפי' לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ודין הוא נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה להלן ולא לילות וכו' [או כלך לדרך זו נאמר כאן ימים ונאמר במילואי' ימים מה להלן ואפי' לילות וכו' נראה למי דומה דנין דבר שמצותו כל היום וכו' ואל יוכיח לילה שמצותו שעה אחת] או כלך לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות וכו' ואל יוכיח מילואים שאין נוהגים לדורות ת"ל תשבו תשבו לג"ש. והנה אם היינו מוצאים דבר שמצותו לדורות ונוהג כל היום. בוודאי ממנו ילפינן דדמי ממש לסוכה ומיותר תשבו. והנה במצה נאמר שבעת ימים ומצותו כל היום שכל היום אם רצה לאכול פת אינו רשאי לאכול חמץ כ"א מצה, ונוהג לדורות ומיניה ילפינן סוכה כשם שבמצה ימים ואפילו לילות. שגם בלילה אם רצה לאכול פת אינו רשאי לאכול חמץ כ"א מצה. והה"ד סוכה ואם כן תשבו מיותר **הגהת נכד המחבר ואף דנגד מצה איכא למימר אדרבה מלולב נילף. דדנין דבר שאינו נוהג בנשים מדבר שאינו נוהג בנשי' ואל יוכיח מצה שנוהג בנשים דגם נשים כל שבעת הימים אם רוצים לאכול פת אינן רשאים לאכול חמץ כ"א מצה ובליל הראשון המה חובה ממש כאנשים. יש לומר דנגד זה יש לסוכה דמיון עם מצה שנוהג בגבולין כל ז' ואל יוכיח לולב שאינו נוהג ז' בגבולין רק במקדש. נמצא דומה למצה בג' דברים דהיינו דורות. וכל היום. וגבולין. ולולב דומה רק בשנים דורות ואנשים

** אמנם נגד מצה יש פירכא אחרת דדמי טפי סוכה ללולב דדנין דבר שבחובה מדבר שבחובה. ואל יוכיח מצה