צל"ח סדר מועד קנא

הנוד כמו שהשיבו לר"מ זאת התשובה ומנא לך להוכיח מהך ברייתא דר' יהודה סובר אין ברירה

אך לפי זה קשה מאי פריך הגמרא במסכת סוכה לאביי קשי' דר' יהודה אדר"י והא מדקתני סיפא אמרו לו שמא יבקע הנוד מכלל דחייש ר' יהודה לבקיעת הנוד. ולפי דברי הנ"ל מאי קושי' דלמא ר' יוסי ור"ש השיבו הך אמרו לו ולא ר' יהודה אבל זה לא קשה מידי דבודאי שנים מהנך שלשה תנאי השיבו כן לר"מ דהא תני בברייתא אמרו לו שהוא לשון רבים והגמרא הוכיח דע"כ ר' יוסי לאו מהנך שנים הוא שהשיבו כן דהא ר' יוסי לא חייש למיתה דאל"כ למה לא פליג ר' יוסי במתניתין דפרה שיהי' צריך להפריש הכהן השורף את הפרה גם מטומאת מת וגם בירושלמי מס' יומא מביא ברייתא דהך ת"ק בריש מס' יומא שהשיב לר"י א"כ אין לדבר סוף הוא ר' יוסי ואם כן גבי יוה"כ דתני במתניתין מפרישין כה"ג מביתו ר' יוסי היא ג"כ קשה למה לא מפרישו מטומאת מת ולר' יוסי לא שייך תירוצו דרבא טומא' הותרה בציבור דא"כ הזאה ל"ל וע"כ צריכין לומ' לר"י תירוצו דרבינא דמיתה לא שכיח הרי מוכח דר"י לא השיב כן שמא יבקע הנוד וע"כ ר' יהודה ור"ש השיבו כן לר"מ שמא יבקע הנוד ושפיר פריך הגמ' במס' סוכה ר' יהודה אדר"י דלא חייש בבהמה לדופן סוכה שמא תמות והתם חייש לבקיעת הנוד ומתרץ הגמ' דבאמת ר' יהודה לדבריו דר"מ קאמר ליה ולי' לא ס"ל ופריך הגמ' אח"כ מר"י דיומא דחייש למיתת אשתו של כה"ג ומתרץ מעלה בעלמא ודו"ק

ונראה דמרבינא לשיטתו מוכח דאף אם לא חיישי' לשמא ימות לזמן מרובה חוששין דהנה הר"ן מקשה על מה דאיתא במס' שבועות (דף יח) ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתן אזהרה לבני ישראל שיפרשו עונה סמוך לוסתה והקשו הר"ן והרשב"א וב"י למ"ד וסתות דרבנן איך מזהיר קרא לעונה לווסתה ומתרצים דלהך מ"ד באמת קרא אסמכתא בעלמא הוא והנה מלבד שדבריהם דחוקים לומר שהוא אסמכת' מ"מ קשה על הרמב"ם דפסק וסתות דרבנן. ואפ"ה מביא הך דרשא מוהזרת לבני ישראל לפרוש עונה סמוך לוסתה ואי הוי אסמכתא ה"ל להרמב"ם לכתוב כן בפירוש. והנה אאמ"ו הגאון ז"ל בספרו נודע ביהודה סי' נ"ו חי"ד מהדו"ק כ' לתרץ קושייתם דמה דאמרי' ווסתות דרבנן היינו שאם כבר ראתה דם שתולין במכה ואין תולין בווסת הואיל ואשה זו בחזקת טהורה היא ואפ"ה עונה סמוך לווסתה דאוריי' דהוא חשש שמא תראה לזה לא מהני חזקת טהרה דהא האי אשה עתידה לראות פעם שהיא בחזקת מסולקת דמים והוי זה כמו שאמר רבא דאף שאין אנו חוששין לשמא מת אפ"ה חיישי' לשמא ימות הואיל ועתיד למות פעם אחת ורבינא סובר במס' נדה (דף ט"ו ע"א) דווסתות דרבנן הרי ע"כ צריכין לומר לחלק בין שמא ראתה לשמא תראה כמ"ש אאמ"ו הגאון ז"ל וא"כ קשה כיון שרבינא סובר דחיישינן לשמא תראה ממילא חיישי' לשמא ימות ולמה מתרץ כאן מיתה לא שכיח ולא חיישינן לשמא ימות אלא ודאי דאית ליה לרבינא הך סברא של שער המלך לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה וא"כ שפיר פסק הרמב"ם כרבינא

שם דף כח גמרא ויהי אנשים אשר היו טמאים וגו'. אותם אנשים מי היו כו' הקשה בחדושי הרשב"א מה זה קושיא מי היו וכי לא היה בששים רבוא מתים בכל יום שיהיו בהם טמאי נפש. ועוד מה זה דאמר ר"י טמאי מ"מ היו ואמאי לא קאמר סתם טמאי מתים היו. ועוד קשה הלא מת מצוה לא נקרא אלא מי שאין לו קוברין וכיון דבמחנה ישראל היו חונים איש לבית אבותם מסתמא היה לכל איש קוברין אותו כי אין לך אדם בישראל שאין לו גואלין ורש"י נדחק בזה. ונראה ליישב דמה דקאמר הגמ' אותם אנשים מי היו היינו הואיל והמנין שנמנו אחר מעשה העגל לאחר שנתרצה להם ה' שהיה ממחרת יוה"כ שאז נמנו ע"פ השקלים לנדבת מלאכת המשכן והמנין שנמנו אח"כ במדבר שהי' בא' לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים באלו שני הפקודים הי' מספר האנשים שוה שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים וכתב רש"י בחומש בריש פ' כי תשא הואיל ובתר שנת עולם אזלינן והיו שני המנינים בשנה אחת מנין ראשון ממחרת יוה"כ ומנין השני בחודש אייר שלאחריו ע"כ שלא מת א' מישראל בכל אותן ז' חדשים שבין מנין למנין. וע' במזרחי מה שטען שם על השגת הרמב"ן על דברי רש"י וכתב שזה היה דרך נס. ועפ"ז שפיר מקשה הגמ' אותן אנשים שהיו טמאים לנפש אדם מי היו שהרי בזמן ההוא לא מת אחד מב"י ומאין היו להם טמא מת. ומתרץ ר"ע שמישאל ואלצפן היו שנטמאו בנדב ואביהוא שמפורש מיתתם בקרא ור"י הגלילי אומר נושאי ארונו של יוסף ולא חסר ממחנה ישראל א'. ור' יצחק אמר טמאי מת מצוה היו דהיינו אף שלא מת א' מישראל ולא נחכר מהם איש מ"מ הגרים וערב רב שהיו בתוכם לא נעשה להם נס זה ומהם מתו מיתה טבעיית. וכיון דגר אין לו קרובים להטפל עמו בקבורה שפיר מקרי מת מצוה והנה ר' יצחק השיב לר"ע ור"י הגלילי אי מישאל ואלצפן היו או נושאי ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין להטהר. והנה באמת קשה לר' עקיבא ור"י הגלילי למה לא נטהרו מקודם וע' בצל"ח למס' פסחים דף צ') בסוגיא דשוחטין וזורקין על טומאת שרץ דלכך לא נטהרו מקודם דהואיל ולא היה להם אפר פרה עד עשרה לחודש וקבלו הזאה שלישית ביו"ד לחודש והיה שביעי שלהם בערב פסח כמו שאיתא שם בגמ' דשביעי שלהם הי' חל בערב פסח. והנה זה גופא קשיא לפי מה דכתב רש"י במסכת גיטין (דף ס' ע"ב) בד"ה פ' פרה אדומה) **הג"ה ודע דיש מקום עיון איך אפשר שבשני בחדש נשרף הפרה הא אית' בריש מס' יומא דכהן השורף את הפרה צריך הפרש שבעה ימים ויליף לה מקרא לעשות אלו מעשה פרה נאמר באחד לחדש איך אפשר למחרתו לשרוף את הפרה בלי הפרשת כהן והנה יש לומר דזה הוא בירושלמי שבב' לחדש נשרף הפרה וסתם הירושלמי הוא ר"י ושמעתין לר"י במס' יומא (ג' ע"ב) דמתני חדא לכפר ולעשות אלו מעשה יוה"כ ולי' ליה הפרשה לכהן השורף את הפרה. ולפ"ז חוץ לדרכנו ע"כ יש חולק על הירושלמי דלא נשרף הפרה בב' לחודש דהא מאן דצריך הפרשה מדאורייתא לשריפת פרה א"א לומר שבב' לחדש נשרפה הפרה וא"כ שפיר כתב אאמ"ו הגאון ז"ל דר"י ור"ע פליגי בהך דירושלמי לאו דברי הכל הוא** דבב' בניסן נשרפה הפרה ואם כן למה לא נטהרו מקודם והנה כתבתי שם דר' עקיבא ור"י הגלילי ור' יצחק פליגי בזה דלר' יצחק היה שריפת הפרה בב' בניסן ולר' עקיבא ור"י הגלילי לא היתה אלא עד יו"ד בניסן. אבל זה דוחק דלא מצינו פלוגתא בשריפת הפרה. אמנם אי אמרי' דפסח זה היה ע"פ הדבר ואי לא נצטוו על עשיית פסח זה לא היו עושין אותו הואיל ונזופין היו ולא מלו את בניהם ומילת בנים ועבדים מעכבת מלעשות את הפסח. ולפ"ז לא קשה קושית הר' יצחק דאף שהיו יכולין ליטהר מקודם אפ"ה לא נתפזו לטהר עצמם כיון דלא ידעו שיעשו את הפסח **הגהת נכד המחבר ועיין נ"ב מה"ת סי' קכ"ד שאין חיוב לטמא לטהר את עצמו** אם כן לא היו צריכין להיות בטהרה ביום י"ד ולא נטהרו אלא כדי שיהיו בטהרה ביו"ט הואיל וחייב אדם לטהר את עצמו ברגל וגם כדי לאכול בשר שלמים ביו"ט כי מצוה לאכול בשר ביו"ט והיה שביעי שלהן בע"פ להיותם בטהרה בלילה כשיכנוס הרגל בליל יו"ט ראשון אבל מקודם לזה לא היו נמהרים להיות בטהרה בערב פסח כי לא היו צריכין לכך לפי שלא ידעו שיעשו הפסח כי חשבו שאינן יכולים לעשות הפסח הואיל והם נזופים אמנם אח"כ כשצוה להם השם לעשות הפסח אף שהיו נזופים נגשו גם הטמאים ואמרו למה נגרע

דף כז ע"א ר"א אמר י"ד סעודות חייב אדם וכו'. וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט א' ועוד אר"א מי שלא אכל וכו' וקאמר בגמ' דרבנן סברי מה דירה אי בעי אכל וכו' א"ה אפילו לילי יו"ט א' אר"י משום רשב"י נאמר כאן חמשה עשר וכו' ולפי המובן בהשקפה ראשונה