צל"ח סדר מועד טו

ובדברי המקשה לא הי' לו ברירה לפרש בענין אחר וכנ"ל וכאן פירש לפי המסקנא

ואמנם לפי מ"ש לקמן בדברי ר"מ דלהכי צרפינהו רב מתנא בקושיתו להקשות ביחד הני תמני הויין תרתי סרי הויין ולא קאמר הני ארבעה הויין שית הויין. שבשום אחד אינן שית דבבעה"ב העומד בפנים ד' פטורי דידי' ב' עקירות של הוצאות וב' הנחות של הכנסות. והא תינח הנחות של הכנסות שייך למימנינהו בתרתי לפי שאחת היתה במשכן דהיינו פשט העני ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה ואחת לא היתה במשכן דהיינו פשט בעה"ב ידו לחוץ ונתן העני לתוכה וכמ"ש לקמן אבל תרתי עקירות של הוצאות כיון דמפורש בקרא לא ה"ל למנות בתרתי וא"כ חמש נינהו ולא שית. וכן בעני העומד בחוץ ד' פטורי דידי' הם ב' עקירות של הכנסות וב' הנחות של הוצאות. ותינח שיש למנות ב' עקירות של הכנסות לב' אבל איך נמנה ב' הנחות של הוצאות לב' כיון דהוצאה מפורשת בקרא ולכן צרפינהו יחד הני תמני הויין תרתי סרי הויין ובצירופם יש למנות הכל עקירות דבעה"ב לב' אגב עקירות דעני והנחות דעני לב' אגב הנחות של בעה"ב: וכל זה אי פנים וחוץ היינו בעה"ב ועני. אבל אי פנים וחוץ היינו הכנסות והוצאות א"כ בודאי על הכנסות לחוד יש להקשות שית הויין דהיינו תרי הכנסות דחיוב וב' הנחות דבעה"ב דהכנסה וב' עקירות דעני. ובהנחות ודאי שיש למנות לשתים וכנ"ל. ולמה הוצרך לצרפם יחד ולכן פירש רש"י במשנה פנים וחוץ עני ובעה"ב: גמ' א"ל רב מתנא לאביי הני תמני הויין תרתי סרי הויין. כבר כתבתי לעיל במתני' להקשות למה כללינהו יחד תרתי סרי הויין וה"ל למימר כלישנא דמתני' הני ארבעה הויין שית הויין: ונלע"ד עפ"י מה שהקשה בעה"מ על פירושו של רש"י דעקירות קא חשיב א"כ ב' עקירות של בעה"ב הם הוצאות וב' עקירות של עני הם הכנסות ואיך שייך למנות ב' עקירות שוות לתרתי בין בעני ובין בעשיר דלבעה"ב חשיב ב' הוצאות לפטור ולעני ב' הכנסות. והנה עפ"י דברי בעה"מ הללו נסתרה קושית הגמ' שהקשו תרתי סרי הויין והיינו תמני פטורי ב' עקירות של הוצאות לבעה"ב וב' הנחות של הכנסות ובעני להיפך ב' עקירות של הכנסות וב' הנחות של הוצאות. וכיון דכולהו כפולים נינהו א"כ הני תמני ארבעה הויין דהיינו עקירה של הוצאה לבעה"ב והנחה של הכנסה ולעני להיפך ומה מקשה רב מתנא: **הגה"ת נכד המחבר

ולתרץ דברי בעה"מ שמקש' על רש"י ולא הקשה על הגמ' נלע"ד דסובר בעה"מ דכל דבר הוא מעלה. עקירה הוא מעלה כפירש"י וגם הושטת יד הוא מעלה כפי' הריב"א וא"כ כולהו יש להם מעלות זה מה שאין לזה פשט העני ידו לפנים ונטל בעה"ב הוא עקירה של הכנסה של עני וגם הושטת יד והנחה של הכנסה לבעה"ב ובלא פשיטת יד. פשט בעה"ב ידו לחוץ ונתן העני לתוכה הוא עקירה של הכנס' של עני בלא הושטת יד והנחה של הכנסה לבעה"ב עם הושטת יד וכן בעקירות של הוצאות של בעה"ב והנחה של הוצאות של עני ג"כ מתחלקות בחדא יש בה פשיטת יד ובחד אין בה וא"כ הנחה מעקירה לא שמענו. וכן עקירה מעקירה או הנחה מהנחה וחדא בלי פשיטת יד וחדא עם פשיטת יד ג"כ לא שמענו וא"כ כולהו צריכי דכולהו אסירי ובכולהו ליכא בהו חיובא אלא שסובר בעה"מ אם בכל אחד יש בו מעלה א"כ במסקנא דגמ' דפטורי דאתי לידי חיוב חטאת חשיב יותר נכון לפרש כפי' ריב"א דבו אנו ניצולין מכל קושיות תוס' בד"ה פטורי דאתי לידי חיוב חטאת וא"כ רש"י שנדחק לסבול כל קושית של התוס' ומיאן בפי' ריב"א מכלל דס"ל דפשיטת יד אין לחושבו לשום חשיבות וא"כ על רש"י הקשה שפיר איך מונה שתי עקירו' שוות לשתים

** והנה לתרץ קושית בעה"מ על רש"י נלענ"ד משום דבהכנסות בעינן שהיה במשכן דהכנסה היא תולדה ותולדה דהוצאה בעינן דהוה במשכן כמו"ש התוס' במשנתינו ולקמן בהזורק (דף צ"ו ע"א) בתוס' ד"ה הכנסה מנ"ל משמע דאפי' מאי דאית בי' סברא בעינן דהוה במשכן וזה עוקר וזה מניח הוה במשכן כמ"ש התוס' ד"ה בעשותה. ואומר אני דמסתמא כך הי' במשכן שהם העלו קרשים מקרקע לעגלה והיינו הכנסה דעני והעני עמד למטה כמו"ש התוס' בד"ה פשט וכאשר התחיל להושיט למעלה והיה העליון רואה שהמשא כבד על זה שלמטה ולא יוכל שאתו לבדו היה מושיט ידו נגדו למעלה ומקבלה ממנו שזה שעמד למטה כבר נלאה יותר להגביה. אבל זה לא שייך לומר שזה העליון שעל העגלה יושיט ידו למטה וזה שעמד למטה יתן לתוך ידו שהוא ישאנו למעלה כי למה יעשה זה העליון שאם הקרש הזה אינו כבד ויוכל העליון לישא אותו ג"כ התחתון יוכל עשוהו ועדיין לא התחיל התחתון לעשות דבר שכבר יהיה נלאה משא"כ כשכבר הגביה התחתון לבדו עד נגד העגלה הי' העליון מקבלו מידו. וא"כ מה דתנן פשט העני ידו לפנינו ונטל בעה"ב מתוכה דהיינו עקירה דהכנסה דעני זה הי' במשכן. אבל פשט בעה"ב ידו לחוץ ונתן העני לתוכה והכניס שזה ג"כ עקירה דהכנסה דעני זה לא הי' במשכן. וא"כ איצטריכו תרתי עקירות דעני אף ששניהם עקירות דהכנסה לפי שזה הי' במשכן וזה לא הי' במשכן. וכל זה בעקירות דעני שהם של הכנסות דלא כתיב הכנסות בקרא ובעינן דהוה במשכן. אבל הוצאה דמפורשת בתורה לא בעינן דהוה במשכן כלל. וא"כ שני עקירות דבעה"ב שהם של הוצאה שפיר קשה איך חשבינהו בתרתי. וע"ז נוכל לומר דהואיל דחשבינהו בחוץ בתרתי בעקירות לעני העומד בחוץ חשבינהו גם לבעה"ב העומד בפנים לעקירות דיליה בתרתי ומעתה נפרש קושית רב מתנא. שלא היה יכול להקשות על הפרט הני ארבעה שית הויין. שבשום אחד אינן שית, שאם בבעה"ב העומד בפנים ד' פטורי דידי' הם ב' עקירות של הוצאות וב' הנחות של הכנסות. והנה תינח הנחות של הכנסות שייך למימנינהו בתרתי לפי שאחת היתה במשכן דהיינו פשט העני ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה ואחת לא היתה במשכן דהיינו פשט בעה"ב ידו לחוץ ונתן העני לתוכה. אבל תרתי עקירות של הוצאות כיון דהוצאה כתיבא מפורשת בקרא לא שייך למתני בתרתי וא"כ חמש נינהו ולא שית וכן בעני העומד בחוץ ד' פטורי דידי' הם ב' עקירות של הכנסות וב' הנחות של הוצאות. ותינח שיש למנות ב' עקירות של הכנסות לב'. אבל איך נמנה ב' הנחות של הוצאות לב' כיון דהוצאה מפורשת בקרא אין לחלק בין הנחה להנחה. ולכן צרפינהו יחד הני תמני הויין תרתי סרי הויין ובצירופם יש למנות הכל עקירות דבעה"ב לב' אגב עקירות דעני והנחות דעני לב' אגב הנחות של בעה"ב

וליטעמיך שיתסר הויין. צריך ליישב מה דאמר וליטעמיך דאטו בלא"ה לא קשה מדוע לא חשב פטורי דרישא כיון דלא אסיק אדעתי' דהוא פטור ומותר ולענד"נ דהנה גם הוא אסיק אדעתי' דרישא פטור ומותר. אלא שסובר דמהי תיתי לא נחשוב פטור ומותר. אמנם לפי פי' האחרון שכתבו התוס' במס' שבועות (דף ה') ד"ה שתים שהן ד' בפנים דב' שהם ד' הוא ד' חיובי ב' הוצאות דעני ודעשיר שהם ד' ב' הכנסות בפנים שחייב עליהם קרבן בפנים וב' שהם ד' בחוץ הם ד' פטורי שאינם חייבים עליהם קרבן בפנים. והנה דבריהם צריכים ביאור דתינח שאינם בפנים אבל איך שייך למיקרינהו בחוץ. וצריך לומר שעכ"פ חייב עליהם מכת מרדות או מלקות (עיין ברמב"ם בפי' המשנה ובתוי"ט) ולכן קוראם בחוץ שיש עליהם חיוב בחוץ. וכמדומה שכן ראיתי בס' בית יהודה בתחלתו בקונ' מועד דוד בשם הגאון מוהר"ל זצ"ל. וא"כ לפי זה שפיר דלא מצי חשיב פטור ומותר דלא שייך למיקרינהו בחוץ אבל עתה דמקשה תמני נינהו תריסר נינהו וכתבתי לעיל דלא הקשה על הפרט ד' נינהו שית נינהו משום דבכל חד ליכא שית בפרט דליכא למיחשב ב' עקירות של הוצאות ולא ב' הנחות של הוצאות בשתים רק בכלל אגב עקירות של הכנסות חשיב עקירות של הוצאות וכן בהנחות. וכאשר הארכתי לעיל. וגם על דרך הפשוט רוצה להקשות בין על בפנים ובין על בחוץ. ולכן כללינהו להקשות בבת אחת. ואי ס"ד בפנים ובחוץ הוא חיובי ופטורי א"כ על החיוב ליכא שום קושיא רק על הפטורי הוה לי' למימר הני ד' נינהו תמני נינהו אלא ודאי דסובר פנים וחוץ כשאר פירושים ושפיר קאמר