צל"ח סדר מועד יד

במשנתינו הברירה חפשית לפרש או פנים וחוץ בעה"ב ועני או פנים וחוץ הכנסה והוצאה. א"כ מי הכריחו לרש"י לפרש בעה"ב ועני ולומר שהמקשה באמת שגה בפי' המשנה ולמה לא פי' באמת פנים וחוץ הכנסה והוצאה, כפי מה שפי' המקשה ולקמן בדברינו בתוס' ד"ה רשויות קתני יתבאר זה

ע"ב בתוס' ד"ה וכ"ת מהן לחיוב וכו' רש"י לא פי' כאן לפי שיטתו שבסמוך וכו' כונתם ע"פ גירסת רש"י בש"ס חדשים בד"ה מהן לחיוב וכו' הרי פטור שני של הוצאה של עני וכו' ועיין פני יהושע. והנה באמת הדבר צריך טעם למה שינה כאן רש"י, ונלע"ד ע"פ מ"ש לקמן בדברי רב כהנא דלהכי קתני תרתי עקירות דהכנסה דעני דכיון דהכנסה היא תולדה בעינן דומיא דהוי במשכן ואם כן פשט בעה"ב ידו לחוץ ונתן העני לתוכה אף שזה ג"כ עקירה דהכנסה מ"מ כיון דלא הוי במשכן וכמו שאבאר לקמן להכי קתני להו לתרווייהו וכ"ז בהכנסות דלא כתיבא בקרא אבל הוצאות דמפורשות בתורה לא בעינן דומיא דמשכן וא"כ קשה למה חשיב ב' עקירות של בעה"ב שהם של הוצאה לתרתי אלא דכבר כתבתי לעיל דלהכי קתני לתרווייהו יציאות דהואיל דחשבינהו בחוץ בתרתי עקירות לעני העומד בחוץ חשבינהו גם לבעה"ב העומד בפנים לעקירות דיליה בתרתי

וכל זה כאן במסקנא דחשיב הכנסות והוצאות. אבל לפי הה"א של המקשה שלא חשב אלא הוצאות דקאמר וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור וכולהו ביציאות ולא איירי בעקירות של הכנסה כלל איך שייך למנות ב' עקירות של הוצאה של בעה"ב בתרתי ולכן הוכרח רש"י לפרש פטור שני של הוצאה של עני כפי' ריב"א

תוס' בד"ה רשויות קתני רשויות ב' שהן ד' פי' דב' קאי ארשויות, וק' לריב"א דא"כ לא ה"ל למיתני וב' שהן ד' בחוץ אלא ב' שהן ד' בפנים וד' בחוץ שתים שתים למ"ל. ופי' ריב"א רשויות שבת יש בהם ב' חיובים שהם ד' בפנים וב' חיובים שהם ד' בחוץ והנה ריב"א סותר דברי עצמו דפירש במס' שבועות שתים הוצאה דחיוב והוצאה דפטור שהם ד' הכנסה דחיוב והכנסה דפטור בפנים וכו' ע"ש בדף ה' ע"א בד"ה שתים ונלע"ד דשם טעמו של התוס' משום דהכי מפרש לה ריב"א לעיל שחושב הוצאה דעני ודבעה"ב שהם ד' הכנסה דעני ודבעה"ב. ונוכל לומר דלעיל קאי בשיטת רב אשי דתנא הוצאה קתני אלא שהכנסה נמי הוצאה קרי לה שייך לעשות עיקר מהוצאות, והכנסה טפל שאף שהכנסה בכלל הוצאה מ"מ יותר כולל הוצאה עצמה וא"כ שייך לומר שתים שהן ארבע. אבל אין נראה לו לריב"א לומר דלהכי הוצאות עיקר יותר משום שהם אבות ויותר הם בכלל יציאות. משום שסובר ריב"א כחידושי הרשב"א דלתירוצא דרב פפא דהיינו רב אשי לפי גירסתנו גם הכנסה כיון דהוית במשכן היא אב כמו הוצאה. וכ"ז לרב אשי אבל לרבא דסובר רשויות קתני א"כ לא נזכרה הוצאה במשנתינו וסובר דגם לרבא דהכנסה דעני דהוית במשכן היא אב וכמו שמסיק הרשב"א ע' כאן בחידושי הרשב"א א"כ ליכא למימר במס' שבועות שתים ב' הוצאות שהן ארבע ב' הכנסות דמאי אולמא הוצאה דהכנסה דעני לעשותה עיקר יותר וע"כ צריך לומר לרבא במס' שבועות שתים שהן ד' היינו אותן שהיו במשכן עושה עיקר יהי' הוצאה או הכנסה ואותן שלא היו במשכן עושה טפל וכשם שכתבו התוס' במשנתינו בד"ה פשט וכו' דהכנסה דבעה"ב לא הי' במשכן דהם העלו קרשים מסתמא בקרקע היו עומדים. הכי נמי אני אומר דהוצאה דעני לא היה במשכן דהם הורידו קרשים מסתמא על העגלה היו עומדים. וא"כ שתים שהן ד' במסכת שבועות הוא שתים הוצאה דבעה"ב והכנסה דעני שהיו במשכן שהם ד' הוצאה דעני והכנסה דבעה"ב שלא היו במשכן כן הוא לרבא. וכיון שבמס' שבועות שתים הן הוצאה והכנסה ה"ה כאן במס' שבת שתים הן הוצאה והכנסה. ואף דלא דמי לגמרי לשבועות. הכי נמי לפי' ריב"א דהתם לא דמי לגמרי דבמס' שבועות שתים הוצאות הם דעני ודבעה"ב ובשבת הם של בעה"ב אלא דחדא לחיוב וחדא לפטור. כנלע"ד השינוי בפי' ריב"א בין מס' שבועות למס' שבת

ובזה נלע"ד מה דלא גריס ריב"א לאלתר בדברי רבינא וכמבואר בתוס' שבועות (דף ה' ע"ב) ד"ה וקמפרש וכו' והדבר יפלא דהרי לפירושו דסובר דפטורי דאתא לידי חיוב חטאת הוא המושיט יד שפיר יש לגרוס לאלתר וכמו"ש התוס' שם וכאן [בד"ה וקמפרש] ולמימר דלא ניחא למימר דפטורי דלא אתי לידי חיוב חטאת נוכל לצרפם עם החיובים לא ניחא לי' לריב"א היא גופה קשיא. מי הכריחו לזה ולמחוק הגירסא דגרסינן לאלתר. ונראה משום דלדידי' מוכח דאף דלרב אשי הכנסה הוצאה קרי לה מ"מ הוצאה עיקרית יותר בלשון הוצאה דלהכי קרי לי' שתים שהן ד'. ולפי זה אי גרסינן לאלתר הדרא קושיא לדוכתא אפי' אי תנא קרי להכנסה הוצאה מ"מ איך פירש הכנסות לאלתר והרי עיקר יציאות אעפ"כ כולל יותר הוצאה מהכנסה. וע"כ צ"ל כפי שדחה בעה"מ גירסא זו משום דסיים בעני פתח בעני וכאן דפתח בעני צריך לומר הכנסה תחלה דאל"כ הי' צריך להאריך בלשונו וא"כ נסתר הוכחת רבינא לגמרי. ולכן צריך ריב"א לומר דעיקר הוכחה מדלא משכחת החשבון בלא הכנסה

ורש"י דמיאן בפי' ריב"א נלע"ד מזה הטעם עצמו דרש"י ג"כ סובר דהכנסה דעני הוא אב כפי' הרשב"א אלא דבהוצאה סובר שאין לחלק כלל בין דהוית במשכן או לא כיון דהוצאה מפורשת בקרא וג"כ תרי קראי כתיבי חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעה"ב כמו"ש התוס' אם כן שווים נינהו. וא"כ לאוקימתא דרבא דרשויות קתני איך משכחת שתים שהן ד' שלש שהן ד' ה"ל למימר. דהכנסה דעני היא חשובה כמו הוצאה והוצאה בין דעני ובין דבעה"ב שקולים הם ומפורשים בקרא **הגהת נכד המחבר וגם בריש פרק הזורק יש לפרש דברי רש"י ע"ד זה שהכנסה דעני היא אב ואף דבמה שהקשה הכנסה מנ"ל פירש"י ותנן העני חייב היינו קודם שידענו מסברא דמה לי אפוקי לא מהני מה דהוית במשכן לחוד כיון דמלאכה גרועה היא וכמו"ש התוס' במשנתינו ולבסוף לפי מאי דמסיק דהוצאה קרי אב והכנסה תולדה היינו הוצאה בין דעני ובין דבעה"ב אב משא"כ בהכנסות יש חילוק בין הכנסה להכנסה: אלא ע"כ דלרבא שתים על הרשויות קאי שהם ד' חילוקי דינים וא"כ באמת לא עשה עיקר כלל במס' שבועות מיציאות ולכן פירש גם במס' שבת כן וקושית ריב"א שתים למ"ל כבר תירץ בעה"מ דהכי קאמר דבין הבעה"ב העומד בפנים ובין העני העומד בחוץ כל אחד יש לו שתי רשויות דהיינו רה"ר ורה"י ובהם ד' חילוקי דינים

ובהכי ניחא נמי מה דפי' רש"י במשנתינו פנים וחוץ וכבר הקשינו לעיל דמי הכריחו לרש"י לפרש כן ולומר שהמקשה באמת שגה בפי' המשנה. ולפי דברינו ניחא דמדקתני שתים שתים ואי כפי' רש"י דב' קאי ארשויות קשה שתים שתים למה לי. וע"כ דה"ק בין הבעה"ב העומד בפנים ובין העני העומד בחוץ כל אחד יש לו שתי רשויות וכל זה אי פנים וחוץ היינו עני ובעה"ב שייך למימר דכל אחד יש לו ב' רשויות אבל אי פנים וחוץ הוא הכנסה והוצאה לא שייך לומר שלהם יש רשויות רק שבשבת יש ב' רשויות ובהם ד' חילוקי דינים בהכנסות וכן בהוצאות אם כן הדרא קושית ריב"א לדוכתא שתים שתים למ' ולהכי פי' רש"י במשנתינו כמסקנא דרבא דבפנים היינו בעה"ב ובחוץ היינו עני

אלא דכל זה הי' ניחא אם הי' רש"י תופס במתני' שיטת רבא עיקר. אבל כיון דרש"י פי' במתני' הוצאה מרשות לרשות והכנסה נמי הוצאה קרי לה וגם פי' שתים מן התורה וכל זה על דברי רב אשי סובב הולך. א"כ מי הכריחו לפרש פנים וחוץ בעה"ב ועני ולא פירש כפירושו בשבועות

ואולי גם לרש"י הי' קשה קושית התוס' מדאמר מתני' נמי דיקא דקמפרש הכנסות ולא קאמר בפנים. אלא שבמס' שבועות פירש בדברי המקשה דאיהו באמת לא אסיק אדעתי' הוכחות הללו.