צל"ח סדר מועד קמח

תרומות דאם אמר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתה שאסורה לאכול בתרומה שמא ימות שהיא אסורה דוקא בתרומה דאורייתא ולא ה"ל לסתום בתרומה סתם שהוא משמע אף תרומ' דרבנן אחר כתבי זאת בא לידי ספר שער המלך על הרמב"ם וראיתי שהרגיש בזה בהלכות סוכה שם

והנה בס' שער המלך רוצה לתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דברי התוס' במסכת סוכה סוף ד"ה דברי רבי מאיר וכן כתבו התוס' במסכת גיטין (דף כח ע"א) בד"ה הא ר' מאיר ועוד בכמה מקומות (כתבו התוס') דאף שאביי לא מחלק בין שמא מת לשמא ימות היינו שמדמה שמא מת אף לזמן מרובה לשמא ימות לזמן מועט אבל זה מודה אביי דאפילו לר"מ דלא חייש לשמא מת אף לזמן מרובה חייש לשמא ימות לזמן מרובה והתוס' הוכיחו כן ממתני' דיבמות (ד' כ"ו) דתני ד' אחין ב' מהם נשואי' ב' אחיות ומתו הרי אלו חולצו' ולא מתייבמו' וקא מפרש הגמ' התם טעמא דשמא אדמייבם חד מיית אידך וקא מבטל מצות יבמין הרי דחייש ר"מ לשמא ימות דהאי מתניתין ר' מאיר היא וחייש למיתה אלא על כרחך דגם ר' מאיר חייש לשמא ימות לזמן מרובה ואף שאביי מוקי במס' גיטין הך מתניתין דהלך בעלה למדינת הים דאוכלת בתרומה ולא חייש לשמא מת כר' מאיר דלא חייש לבקיעת הנוד היינו דקא מדמה שמא ימות לאלתר לשמא מת לזמן מרובה עד כאן דברי תוס' בקצרה ועל פי זה מתרץ בעל שער המלך דגם הרמב"ם מחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ולכך גבי מעשר לא כתב טעמא משום דאין ברירה ולא חייש לבקיעת הנוד הואיל והוא לזמן מועט אבל בתרומה ובנדר שהוא זמן מרובה חיישינן לבקיעת הנוד ע' ש שהאריך בזה

והנה לדברי שער המלך קשה אכתי למה כתב הרמב"ם בנזיר שחל הנזירות מיד שמא ימות עתה וכן גבי גירושין אסורה לאכול בתרומה מיד ולפי דברי שער המלך לא היה לנו לאוסרה בתרומה אלא אחר זמן וכן בנזיר לא ה"ל להתחיל הנזירות אלא אחר זמן מועט דהא לזמן מועט לא חיישינן למיתה ולמה אסור מיד. והנה שער המלך נשמר מזה וכתב מילתא בטעמא בסברא נכונה דגבי סוכה ובקיעת הנוד שהוא חששא בת יומא דלאחר שבת ויו"ט ליכא להאי חששא דהא יכול להפריש תיכף אחר שבת תרומות ומעשרות וכן בדופן סוכה יכול לעמוד דופן אחר שבת וכיון דכל החשש שמא ימות הוא לזמן מועט לא חיישינן מה שאין כן בהרי זה גיטך דאם אנו מתירין לאכול מיד מטעם דלא חיישינן למיתה לזמן מועט נמצא הרי מותרת בתרומה כל ימיה דבכל יום ויום הרי הוא חי לפנינו ואין לנו לחוש שימות באותו יום ואין לדבר סוף א"כ למפרע אנו מתירין לזמן מרובה והרי היא אוכלת כל ימיה וכן כתב הרשב"א בחידושיו בסוף פרק קמא דיבמות ע"ש. ואם נימא דביום הראשון לקבלת הגט תאכל בתרומה ולאחר כך תאסרה זה נראה כחוכא דמה יום מיומים דבכל יום ויום איכא חששא לזמן מועט. ולכך לא פלוג רבנן ואסרה תיכף בתרומה ע"כ סברת השער המלך. והנה אף שסברתו הוא סברת הרשב"א והיא ראויה למי שאמרה אעפ"כ רבא ע"כ לית ליה הך סברא

דהנה לכאורה קשה לדעת התוספות דיש חילוק לאביי בין שמא ימות לזמן מועט לשמא ימות לזמן מרובה קשה מגמ' דגיטין (ד' כה ע'"א) וזה לשון הגמ' שם ורמי תרומה אתרומה. תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ורמינהו הרי זה גיטך שעה א' קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה ומתרץ אביי לא קשי' הא רבי מאיר דלא חייש למיתה הא ר"י דחייש למיתה דתנן הלוקח יין מבין הכותים ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני ואוכל ושותה מיד דברי ר' מאיר ר"י ור"י ור"ש אוסרין ורבא אמר שמא מת. לא חיישי' שמא ימות חיישי' א"ל רב אדא בר מתנה לרבא והא נוד דשמא ימות הוא ופליגי אלא אמר רבא שמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי הוא ע"כ הגמ' ולפי דברי התוס' קשה מאי פריך רב אדא בר מתנא לרבא מנוד דלמא בנוד פליג ר' מאיר ולא חייש הואיל והוא לזמן מועט אבל גבי הרי זה גיטך שהוא לזמן מרובה לכ"ע חיישינן לשמא ימות וגם רבא למה חזר מדבריו ואמר דבשמא ימות תנאי היא דלמא לזמן מרובה כ"ע חייש למיתה ומתניתין דהלך למדה"י דאוכלת בתרומה זה הוא שמא מת לא חיישינן לכ"ע אף לזמן מרובה

וצריכין לתרץ דהני אמוראי רב אדא ורבא סוברים הואיל ותני בברייתא אסורה לאכול בתרומה מיד. ומשמע שתיכף אחר קבלת הגט היא אסורה בתרומה הרי דחייש לשמא ימות אף לזמן מועט דאל"כ לא הוי אסורה אלא אחר יום ויומים ושפיר פריך רב אדא דנוד ג"כ זמן מועט הוא ופליגי ושפיר חזר בו רבא ומסיק באמת דשמא ימות תנאי היא והאי ברייתא לא מתוקמי אליבא דר' מאיר דלא חייש לבקיעת הנוד ולפ"ז נסתר סברת הרשב"א דלפי סברת והקושי' במק"ע דלמא לזמן מרובה כ"ע חוששין לשמא ימות והאי ברייתא דברי הכל הוא ואפ"ה אסורה היא מיד דהואיל ובכל יום ויום הוי מותרת לאכול אי הוי מתירין לה ביומא קמא דעל כל יום ויום הוי חששא לזמן מועט כסברת השער המלך אלא ודאי ע"כ צ"ל דרבא ורב אדא לית להו הך סברא ולפ"ז נסתר תירוצי על הרמב"ם דממ"נ אי רבא לית ליה הך דינא לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה למה פסק הרמב"ם נגד רבא ועוד גם לאביי, ע"כ ליתא להך סברא ועז"כ סובר אביי דהרי זה גיטך אסורה לאכול מיד חייש לזמן מועט דאי כסברת השער המלך שם דטעמא דאסור לאכול מיד הוא מטעם דחייש לזמן מרובה אם כן למה מוקי אביי במס' גיטין הך מתניתין דהלך בעלה למדינת הים דאוכלת בתרומה כר' מאיר והך דהרי זה גיטך כר"י הא יכול לאוקמי תרווייהו אליבא דר"מ והא דלא חייש ר"מ בנוד הואיל והוא לזמן מועט והרי זה גיטך הוא לזמן מרובה כסברת השער המלך בשם הרשב"א

לכן נראה לי דאף שאביי ורבא לית להו הך סברא הרמב"ם לשיטתו אזיל ופסק כרבינא שהוא בתרא יותר והלכה כמותו ורבינא ע"כ (אית ליה) הך סברת שער המלך הנ"ל (לחלק). דהנה (איתא) במס' יומא (ד' ו' ע"א) פריך הגמ' על מתניתין דתני מפרישין כהן גדול מביתו מביתו למה פירש פירש רש"י תבוא אשתו עמו שם שהרי ע"כ לשכת פרהדרין לא היה קדושה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד כ"ש שכיבה ומתרץ הגמ' שמא תמצא אשתו ספק נדה ויבוא עליה ופריך (הגמ') אטו ברשיעי עסקינן אלא שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה כמאן כר' עקיבא דמטמא את בועלה וכו' (אח"כ מקשה הגמ' שם ע"ב) ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת מת פירש"י שאתה מפרישו מטומאת ביתו ושאר כל אדם נכנסין ויוצאין אצלו הפרישו מטומאת מת ולא יהיה כל אדם נכנסין ויוצאין אצלו שמא ימות מת עליו ומתרץ רב תחליפי אבוהו דר"ה בר תחליפא משמיה דרבא זאת אומרת טומאת מת הותרה בציבור. רבינא אמר אפילו תימא טומאת מת דחויה היא בציבור טומאת המת לא שכיחא טומאת ביתו שכיחא ע"כ הגמרא. וכתבו תוס' ישינים בד"ה הפרישהו דפי' רש"י עיקר דקושית הגמ' הוא הפרישהו מטומאת מת שלא יהיו בני אדם נכנסין אצלו שמא ימות מת עליו דאין לפרש הפרישהו מטומאת, מת שלא יגעו בו בני אדם שמא טמאי מתים הן דהא (איתא) לקמן אמרי' בברייתא (בגמ' מביא ברייתא דתני) דאין בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביוה"כ אלא שזה פרישתו לקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו. וזה פרישתו לטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו. ומוקמינן בגמרא להאי ברייתא אי כר' מאיר ואי כר"י ואינהו ס"ל טומאה דחויה בציבור ואם כן אמאי אחיו הכהנים נוגעין בו אלא ע"כ צ"ל כפי' רש"י דלטומאת מת הוא הפירוש דחיישינן שימות מת עליו אבל ליגע בו אין קפידא כלל (דלא) מחזקינן הכהנים לספק טמאי מתים ולא אסרינן נגיעה אלא שלא יתעכב בבית למ"ד טומאה דחויה בציבור וקשה לי מאי מתרץ רבא על הברייתא דלעיל (בד' ד' ע"א) (תני) מכאן אמרו ז' ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכת פרהדרין וכשם שמפרישין כה"ג כך מפרישין כהן