צל"ח סדר מועד קמו

פלוגתייהו בפחות מד' ור"י סבר אפילו ברחבים ד' שפיר דמי דבטולי תקרה מהני ועדיף מלסכך בהם מעיקרא. ומעתה הרי"ף דמייתי דטעמא דב"ה משום תעשה ולמ"ה והשמיט בטולי תקרה סתם בביטולי תקרה לאיסור והשמטת ההיתר ממילא נשאר אסור והיינו ברחבים ד' אבל ר"מ דמחמיר גם בפחות מד' הוא לשטתו דלעיל ובהך הלכה כר"י דליכא בפחות מד' גזירת תקרה כלל. אלא אף שכבר היה תקרה צריכין מעשה כדי שלא יהיה בהם איסור תעשה ולמ"ה ולזה באמת מועיל בין פקפוק ובין נוטל א' מביניהם. וזה כוונת הרי"ף ובאין רחבים ד' קאי ורחבים ד' לא הוצרך להזכיר שכבר פסק לעיל כשמואל ברחב ד' אסור

שוב ראיתי שהרמב"ן במלחמות פירש גם כן שהקושי' לשמואל היינו דלדידיה לא שייך למימר דר' יהודה קאמר לר' מאיר האי סברא בית שמאי אית להו דהרי גם לר"י אית ליה גזירת תקרה ברחבים ד' וכדרך שכתבתי למעלה אלא שבפירוש בטולי תקרה פירש הרמב"ן פירוש אחר. ונוטה לפרושו של הר"ן ואני הנלענ"ד כתבתי, אלא דלפ"ז קשיין דברי הרי"ף מה שכתב בשמעתין והלכתא כשמואל דהא ר"פ כוותי' ס"ל ועוד דסוגיא דשמעתין כוותיה אזלי. והנה מ"ש דסוגי' כוותיה אזלא ע"כ כוונתו משום דלרב א"כ כל הני אמוראי דפליגי בהפכן לא משכחת לה רק לר"מ. וכיון דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י אתיין דלא כהלכתא אבל לשמואל אתיין אליבא דד"ה וברחבים ד', ולפי מ"ש לעיל לתרץ דברי הרי"ף אם כן על כרחך גם לשמואל אתיין הני אמוראי דוקא לר' מאיר ולא כר"י ואם כן אדרבא נימא דקיימי אליבא דרב וכר' מאיר

ודע דגוף הראיה של התוס' קשה לענ"ד דהתוס' סתרו הכלל דרב ושמואל הלכה כרב לקיים הכלל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה ולא כן דרך הפוסקים כי אדרבא בכל מקום משגיחין הפוסקים יותר בכלל דאמוראי דכללי דאמוראי עדיף. ונראה לתרץ דהנה בתחלת הרוגי' במשנה מסככין כו' ור' מאיר אוסר. והקשה הריטב"א דהוי ליה למימר ור' מאיר פוסל. שהרי פוסל אפילו בדיעבד וכמפורש בברייתא ומשני הריטב"א דמשום רבותא דר' יהודה דמתיר לכתחלה נקט פלוגתייהו בלכתחלה. והנה מזה אכתי אין ראיה שהלכה כר"י דאיכא למימר כח דהתירא עדיף אף דלית הלכתא כוותי' ואמנם בגמ' בריש סוגיין דקאמר רב אבל בנסרים שאין בהם ארבעה ד"ה כשרה. הול"ל דברי הכל מסככין לרבותא שמותר אפי' לכתחלה וכלישנא דמשנתינו וצ"ל משום דבעי למימר לשמואל ד"ה פסולה לרבותא שאפילו בדיעבד פסולה נקט גם בדרב לישנא דדיעבד. אלא דקשיא הרי רב הוא כחא דהתירא וצריך לומר כיון דהלכה כשמואל נקט רבותא לשמואל ואולי זה כוונת הרי"ף דסוגיא כוותיה היינו מדנקט הרבותא אליבא דשמואל, ואמנם יש לדחות דלעולם ההלכה כרב והא דלא נקט הרבותא לרב היינו דלרב עיקר הרבותא דהתירא הוא לר' מאיר דבאינו רחב ד' מתיר אפי' לכתחילה. דלר"י אין כאן רבותא שהרי מפורש במשנתינו שמסככין אפילו לכתחלה. ואם כן כיון דר' מאיר ור"י הלכה כר"י אין הרבותא דהתירא לרב אליבא דהלכתא ולשמואל הרבותא דאיסורא הוא לר' יהודה דהלכתא כוותיה נגד ר' מאיר לכך אחז הרבותא אליבא דשמואל ולא אליבא דרב אבל אם היינו אומרים דלרב הלכה כר' מאיר פשיטא שהיה נשאר תמוה על מסדרי התלמוד שאחזו הרבותא לשמואל. ולא אליבא דרב. אלא ודאי היינו צריכין לומר דהלכתא כשמואל נמצא עלה בידינו שא"א לנו לומר דהלכה כרב אם לא שנודה וגם לרב על כל פנים אין הלכה כר' מאיר. ומעתה יפה כתבו התוס' כיון דלרב הני אמוראי לא אזלי רק אליבא דר' מאיר ולשמואל אזלי ככ"ע. אם כן כיון דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י ממילא הלכה כשמואל. וליכא למימר אדרבה נשבוק כללי דתנאי ונאחוז כללי דאמוראי ולמימר הלכה כרב וכר' מאיר דזה הוא תרתי דסתרי אהדדי שאם הלכה כרב ממילא אי אפשר למשבק כללי דתנאי ובודאי הלכה כר"י

עוד נלע"ד כוונת הרי"ף במה דכתב דסוגיי' דשמעתין כוותי' אזלא על פי מה דאמר בשמעתין לימא מסייע וכו'. אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה וכו' והנה בין לפי מה דס"ד דמיירי בהפכו על צדו ובין למסקנא דאנחי אפומא דמטללתא קשה למה נקט שלשה טפחים. והלא אפילו בפחות מג"ט פוסל והמהרש"א הרגיש בזה וכתב דהך ברייתא כר"י אתיא יעויין במהרש"א מ"ש בפרש"י בד"ה הפכן וכו' והנה דבריו תמוהים דודאי לר"י גם מה דנקט שלשה טפחי' אתי שפיר אבל עכ"פ פחות משלשה גם כן פסול כיון שהרוחב של הנסר הוא ד' טפחים אם כן אפילו צדו פחות מג' טפחים פסול דנעשה כשפודין וכו' וכן היכא דאנחי' אפומי' אפילו הכניס פחות מג' כיון דכולו הוא ד' טפחים ודינו כפסל היוצא מן הסוכה אם כן יש כאן ד' טפחים

ולענ"ד נראה נכון דהרי בברייתא בנתן נסר אחד מיירי וידוע דסכך פסול אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל בפחות מג' טפחים ואפילו מצטרף וישנים תחתיו ואם כן הכל ניחא דבשלמא רש"י בד"ה הפכן על צדיהן דקאי אפלוגתייהו ומיירי שסיכך כל הסוכה כך נקט צידיהן פחות משלשה אבל ברייתא דמיירי בנסר א'. הוכרח לומר שהכניס שלשה לפי ההוה אמינא דמיירי בהפכו. וא"כ אם צידו שלשה פוסל עכ"פ בסוכה קטנה אבל אם צידו פחות משלשה אינו פוסל בשום סוכה וכל זה לפי ההוה אמינא. אבל לפי מה דדחה דאנחי' אפומא דמטללתא. הדרא קושי' לדוכתיה מאי איריא דנקט שהכניס לתוכה שלשה אפילו פחות מיכן נמי. ונראה דלדיוקא נקטי' דהנה זה ודאי לישנא דברייתא שהכניס לתוכה שלשה. פשטא דלישנא משמע כדמסיק דאנחי' אפומא דמטללת' ושייך הכניס ששלשה הכניס והטפח הד' נשאר בחוץ. אבל אי מיירי בהפכו על צידו לא אתי שפיר לשון הכניס אלא דלפי ההוה אמינא שלא היה מסיק אדעתא אוקימתא דפומי' דמטללתא. על כרחך הוצרך לדחוק ולפרש שהכניס שלשה דמיירי בהפכו על צידו. ושבקיה ללישנא דהוא דחיק ומוקי נפשי' בהפכו. אבל לאחר שזכינו לאוקימתא דאפומא דמטללתא ודאי שכן הוא הפירוש האמיתי בברייתא ואם כן ברייתא רצה להשמיענו הכניסו וכו' דוקא בכה"ג שהטפח הרביעי אף שלא הכניסו מכל מקום נשאר בחוץ ומצטרף לכך פסול. אבל היכא דלא נשאר אפילו בחוץ כגון שהפכו על צדו כשר ודלא כהנך אמוראי ואם הוה נקט שהכניס בפחות משלשה אז פשיטא דכיוצא בזה בהפכו על צידו כשר דאפילו הוה כשפודי ברזל מכל מקום לא יהא אלא שפודי ברזל ממש בפחות משלשה מי פסלי אפילו בסוכה קטנה לכך נקט שלשה ואפ"ה בהפכו על צידו בכיוצא בזה כשר בכל גווני. ואפילו בסוכה קטנה אם כן ממילא מוכח דהפכן על צידיהן כשר. ומעתה מה שהי' תחלה סייעתא לרב הונא ורב נחמן נהפך לתיובתא דהרי מוכח מהך ברייתא להיפך

ואומר אני אף דליכא סייעתא מכל מקום גם תיובתא בתא ליכא דהרי לפי מה שמפרש מהר"מ מלובלין לעיל בלישנא אחרינא דקאמר בשלמא לשמואל מאי מצטרפין וכו' דסבר ר' יהודה דאף שיש בהם ד' הם סכך פסול. אפ"ה לא מצטרפי לד' אמות וכו' א"כ קיל משאר סכך פסול ולא אמרי' דנעשו כשפודין של ברזל. ממילא גם הפכן על צידיהן כשר ולרבי מאיר במצטרפין הם כשפודין של ברזל, וכן למה שכתבתי דלר' יהודה דמהני לקמן (דף ט"ו ע"א) בטולי תקרה אי אפשר למפסל בהפכן על צדיהן. ולר' מאיר הוא דמפסיל בהפכן על צדיהן דלדידיה גם בטולי תקרה לא מהני. אם כן הני אמוראי דפסלי בהפכן על צדיהן מוקמי הך ברייתא דסוף סוגיין דהכניס בפנים שלשה וכו' דמוכח מיניה הפכן על צדיהן כשר כרבי יהודה ואינהו ס"ל כר' מאיר וכל זה לשמואל מצינן לאוקמי הך ברייתא כר' יהודה. אבל לרב דר"י מכשיר לגמרי אפילו ברחבים ד' אי אפשר לאוקמי הך ברייתא דלקמן כר"י כלל דלר' יהודה נסר עצמו כשר הוא בכל גווני ועל כר' מאיר אתי ואפ"ה מוכח דהפכן על צדיהן כשר אם כן איכא תיובתא על רב הונא ורב נחמן אלא על כרחך דכשמואל ס"ל והיינו דכ' הרי"ף דסוגיי' דשמעתין כשמואל אזלא

ובמה שכתבתי דלרב מוכח דאפילו לר' מאיר הפכן על צדיהן