צל"ח סדר מועד קמה

פוסל שאר הסוכה אבל לרב לא קמ"ל מידי דמה שאינו פוסל שאר הסוכה זה הוא לרב בכל סכך פסול ללישנא דנהרדעא ומה דלא ישן תחתיו לר' מאיר היינו רישא. וצריכין אנו למימר דשמעתא דהכא דרב היינו ללישנא דסורא דלקמן דבאמצע בד"ט וקמ"ל סיפא דאפילו באמצע אינו פוסל הסוכה ובזה ניחא לי מה דמותיב בשמעתין לרב מברייתא דאף נסרים כסדינין דמקשה לרב אי דאית בהו ארבעה ל"ל לאצטרופי. ולכאורה ליכא תיובתא רק ללישנא דסורא. אבל ללישנא דנהרדעא ליכא תיובתא וכבר הרגישו בזה התוס' בשמעתין בד"ה אי דאית בהו כו' והוה ליה למימר עכ"פ בלשון הניחא ללישנא דנהרדעי. ולמה מקשה סתם. ולפי מ"ש ניחא דע"כ דשמעתא דרב בשמעתין הוא כלישנא דסורא

ואמנם לתרץ לישנא דנהרדעא גם לשמעתתא דרב דשמעתין נלענ"ד כוונה אחרת במשנתינו במה דקאמר נתן עליו נסר וכו' ונתרץ גם כן מה דאמר להו רב הונא לרב חסדא ולרבה לא אמרי לכו אמרי כוותי מנא ידע רב הונא שיאמר כוותי' ומתחלה אמרתי מה דאזלו לגבי רב נחמן. ופרש"י אולי יאמר כוותייהו ואני אמרתי שהיה להם סברא שיאמר כוותיהו דהם סברי מה שר"ה פוסל בהפכן על צידן משום דנראה לו דשינוייא דלעיל דמשני אליבא דרב מאי מצטרפין לד"א מן הצד לשינוייא דחיקא ולכך סובר דהפכן על צידן פסול ובלא"ה ניחא שפיר דקאמר ר' מאיר מצטרפין דהיינו ברחבין ד' שפסולים לסכך והפכן על צידיהן ושייך בהו צירוף. וכל זה רב הונא והני רבנן דהוו בסורא. אבל רב נחמן דאיהו מנהרדעא ולדידיה בלא"ה לא קשיא כלל קושיא דלעיל. וכמ"ש התוס' בד"ה אי דאית בהו וכו' הוה סברי דאיהו יכשיר בהפכן על צדיהן שהרי אין כאן שום הכרח למימר כן מחמת שום קושיא ואזלו לגבי' והשיב להם שפסולה ולא מחמת לחץ שום קושיא אלא מסברא שנעשו כשפודין וכו'

ואמנם מה שאמר רב הונא לאו אמרי לכו כוותי אמרי הוא על פי מ"ש דלנהרדעי קשיא לרב ממשנתינו דקאמר נתן עליה נסר שהיא משנה שא"צ כלל לרב וכמ"ש לעיל דלא ישן תחתיו לר' מאיר היינו רישא לרב והסוכה כשרה הוא בכל סכך פסול לרב בפחות מד' אמות. ונראה דקמ"ל דדוקא נסר יחידי ואם כן בנתנו לרחבו מיירי דאם לא כן אפילו סכך פסול ממש בפחות מד' טפחים לכ"ע ישנים תחתיו אבל בב' נסרים שנתנן על צדיהם אף ששניהם בצירוף הם יותר מד' טפחים לא מצטרפי ואפי' ישנים תחתיו ודי שדינייהו כסכך פסול בפחות מד' טפחים. ורישא דאין מסככין היינו בכל הסוכה שאפילו הפכן על צדיהן פסול ובזה ניחא דלרב קשה למה אמר בסיפא נסר שהוא רחב ארבעה והרי גם רישא דתני סתם נסרים ברחבי' ארבעה מיירי לרב והוה ליה למתני גם בסיפא סתם נתן עליה נסר כשרה. ובלבד שלא יישן תחתיו. ולפי מ"ש ניחא דקמ"ל דוקא שנתנו לרחבו. ואם כן רישא דתני סתם מיירי בנתן על צדיהן ואפ"ה פסולים ואם כן כיון דרב נחמן מנהרדעא ידע רב הונא דפוסל בנתן על צדיהן דאל"כ לא קמ"ל סיפא מידי לנהרדעא

ע"כ גמ' אי דאית בהו ד' למה לאצטרופי הא דלא מוקי בהפכן על צדיהן דודאי בעי צירוף ולמימר שקושיי' הגמרא הוא אליבא דרב חסדא ורבה לקמן דמכשני הוא דוחק שתהא סוגיית הגמרא דלא כהלכתא ואמנם לפי מ"ש לעיל דמשנתינו בסיפא קמ"ל דלא מצטרפי. אם כן בנתן על צדיהן אפילו לר' מאיר לא מצטרפי ואיך נוקי מה דאמר ר' מאיר שני נסרים מצטרפין בנתון על צדיהן

ובזה ניחא דללישנא קמא אליבא דשמואל הא דאמר רבי יהודה ב' נסרים אין מצטרפין היינו ברחבים ד'. אלא שנתנן על צדיהן וקמ"ל ר' יהודה דאף דפסולים לסיכוך אפ"ה אין מצטרפין ור' מאיר פליג ואמר דמצטרפין ולשמואל לא קשיא סיפא דמתני' דנקט רחב ד' משום דרישא מיירי באינן רחבים ד' וקמ"ל סיפא דברחב ד' אפי' ר"י מודה דלא ישן תחתיו ובזה אתי' לן כהוגן דברי התוס' בד"ה מצטרפין וכו' שכתבו ולר"י אין מצטרפין שאפילו מכוסה כולה וכו'. וכבר נתקשה מהרש"א בדבריהן דמה חדשו התוס' בזה לרב והרי גם לשמואל צריך לומר לר"י כן ללישנא קמא ולדידי ניחא דלשמואל מוקי לה ברחבים ד' ונתנן על צדיהן. והא דמוקי לה בלישנא בתרא לשמואל מצטרפין לד"א מן הצד ולא מוקי לה בד' טפחים באמצע ובהפכן על צדיהן. היינו משום כיון דכבר זכינו לסברת ד' אמות מן הצד יותר ניחא ליה לאוקמי שיהיה ניחא גם להמכשירין בהפכן על צדיהן

וחשבתי בדעתי דלשמואל אליבא דר"י א"א למפסל בהפכן דהרי הטעם דפסול היינו משום דעשויין כשפודין של ברזל. והרי אנן חזינן שזה נודע מגזירת תקרה. מדהפכן על צדיהן ואפ"ה לא מהני כיון שנעשו כשפודין של ברזל. וא"כ למה מהני לשמואל אליבא דר"י בטולי תקרה לקמן (בדף ט"ו ע"א) בסוף הסוגיא. וג"כ נימא דנעשו כשפודי ברזל ומ"ה יפוי כח יש במפקפק יותר מההפיכה על צדיהן אלא שהתוס' בד"ה הפכן לא כתבו כן שכתבו דלשמואל מתוקמא ככ"ע

ואני בודאי דעתי בטלה נגד דברי התוס'. אבל מצד הסברה נלע"ד דהפך הנסר על צידו לא גרע ממפקפק. ובזה נלענ"ד לתרץ דברי הרי"ף דבמשנה דלקמן (דף ט"ו ע"א) בסוכה שאין עליה מעזיבה לא הביא דין בטולי תקרה והדבר יפלא שהרי לשמואל ליכא אוקימתא אחריתא רק דסיפא בביטולי תקרה פליגי וא"כ ר"מ ור"י הלכה כר"י וכן יש לתמוה על הרמב"ם שכתב בפ"ה הל"ח תקרה וכו', לפיכך אם פקפק וכו'. ובלבד שלא יהיה בכל נסר ד' טפחים וזה דלא כר"י אליבא דשמואל והנה דברי הרמב"ם יש לתרץ דאולי בשמעתין פסק כרב וכר"מ. דאף דרבי מאיר ור"י הלכה כר"י מ"מ באוקימתא דרב לא משכחת שמעתא דאמוראי דסוף שמעתין בהפכן על צדיהן כי אם לר"מ. וממילא הל' כר"מ וכיון שהוא פוסק כרב, לכן לא ס"ל בטולי תקרה. ואף שבפירוש המשנה אחז אוקימתא דשמואל אולי בחבורו חזר בו אבל על הרי"ף אני תמה שאיהו פסק כשמואל. וא"כ למה השמיט דין בטולי תקרה

וראיתי להר"ן שהרגיש בזה, וכתב הרי"ף פירוש בטולי תקרה ההיפוך מפרש"י וס"ל להרי"ף דמיירי (תקרה) בנסרים דלכ"ע כשרים לסיכוך. ואפ"ה לר"מ אסור כיון שכבר היה תקרה חמירי טפי. ור"י ס"ל ביטולי תקרה והרי הם כשאר נסרים ואמנם אני תמה אם איתא דנסרים שכבר היו תקרה והותרו ע"י פקפוק חמירי לר"מ שהם אסורים אף שאינם רחבים. אם כן מאי מקשה בתחלת סוגיא דשמעתין על רב לר"מ דנסרים מצטרפין היכי דמי ודלמא גם לרב לר"מ חמיר היכא שכבר היה תקרה. ואף דליכא ארבעה פסילי וקאמר שהם מצטרפים לד' טפחים לפסול הסוכה. ולכן נלענ"ד דודאי גם הרי"ף מפרש לקמן בטולי תקרה כפרש"י וס"ל לרבי יהודה דאפילו נסרים שאינן כשרים לסכך מתחלה. עכשיו שעושה מעשה לבטולי תקרה עדיף. ורבי מאיר פליג דלא מהני בטולי תקרה אלא דס"ל דבזה הלכה כר' מאיר ואף דר' מאיר ור"י הלכה כר"י מ"מ כל הני אמוראי דשמעתין דפסלי בהפכן על צדיהן ע"כ דכר"מ ס"ל וכמ"ש לעיל דההפיכה על צדיהן לא גרע ממפקפק בתקרה. וכיון שאפ"ה לא מהני לדידהו משום שעשאן כשפודי ברזל אם כן גם פקפוק לא מהני. כשם שלא מהני פקפוק בשפודי ברזל כך לא מהני בנסרים שרחבים ד' והרי"ף אינו מפרש מה דאמר לקמן (דף ט"ו ע"א) אלא לשמואל וכו'. סיפא במאי פליגא בפירוש רש"י דפירש הא ודאי סתם תקרה בני ארבעה הוא. אלא להרי"ף הכל בכלל תקרה לפעמים בני ארבעה ולפעמים פחות ואמנם הסוגיין לקמן דבשלמא לרב קאמר ר"י לר"מ דמה דחיישת לגזירת תקרה אם שמעת זה לב"ש שמעת. אבל לשמואל למה היה לר"י למימר לב"ש שמעת הלא גם לב"ה אית ליה ברחב ד'. והוה ליה לר"י למימר אם שמעת גזירת תקרה ברחבים ד' שמעת. זה הוא קושיית הגמרא לשמואל. ומשני בבטולי תקרה ומיירי בכל מיני תקרה בין רחבים ד' ובין רחבים פחות מד' דלר' מאיר כולהו פסולי דאף שהפקפוק מועיל לבטל תעשה ולמ"ה אכתי פסילי אפילו לסכך בהם בלי איסור תולמ"ה לר' מאיר דגזרי' אפילו ברחבים פחות מד' לעיל במשנה דמסככין בנסרים לשמואל דמוקי