צל"ח סדר מועד קמג

בתוך הבית ובבית לא מועיל חבטה דהא לחודיה קאי וכמ"ש התוס' ולא שייך בבית חבטה כלל וקמ"ל דאילן ג"כ לא מועיל חבטה. אלא דהא ליתא דאיך אפשר דלא מועיל חבטה. ואם כן אפילו דיעבד לא מועיל דומיא דבית, והרי מסיפא דקתני ואם היה סיכוך הרבה. מוכח דמועיל חבטה עכ"פ בדיעבד. וא"כ היכי קתני דומיא דבית אלא ודאי דלא לחומרא נקט בית אלא לקולא דומיא דבית דוקא צילתה מרובה. אלא דקשיא לשיטת הר"ן דהיכא דהסוכה צלתה מרובה אם חבטן אפילו ניכרין שרי ואינו פוסל ואינו מצטרף דאין זה ביטול גמור (עיין במג"א ס"ק ד') ולפי זה אין ראיה מסיפא דשם אולי מיירי בצלתה מרובה ולכך מועיל חבטה. אבל היכא דהסוכה חמתה מרובה מנ"ל דמועיל חבטה כיון שצריך להצטרף ואין כאן ביטול גמור כיון שיכול להסירו ואין לומר דלדיעה זו באמת אינו מועיל חבטה כי אם כשהסוכה צילתה מרובה שהרי בש"ע משמע שהי"א אינו מחמיר רק אפילו אם הסוכה צילתה מרובה בעינן חבטה. אבל שלא יועיל חבטה באם חמתה מרובה לא שמענו

וצריך לומר דאי ס"ד דסיפא מיירי בצילתה מרובה אם כן פשיטא דמועיל עכ"פ חבטה ולמה ליה למימר ואם היה סיכוך הרבה מהן אלא ודאי דבהמתה מרובה איירי והוא דוחק דמאי פשיטותא דהרי עכ"פ יש סברא לומר כיון שניכרים לא בטלי כלל ופסילי אפילו כמעיקרא

אמנם נלענ"ד כאשר נבין תחילה מ"ש בגמ' מהו דתימא ה"מ בדיעבד כו' ולכאורה בכל חדא איכא למימר דיעבד. דהרי גם במשנתינו תנן העושה דהיינו דיעבד אלא ממשנה יתירא דייקינן אפילו לכתחילה וא"כ מסתמא ממשנה דהדלה קמ"ל לכתחילה דהיא בתרייתא והוה ליה להגמרא למימר אי מהך דהכא ה"א דיעבד. או עכ"פ הוה ליה למימר אי מחדא הו"א דיעבד קמ"ל משנה יתירא משא"כ השתא דקאמר סתם מהו דתימא, והמקשה הקשה הא נמי תנינא הדלה וכו'. משמע דשם הוא דאיכא למטעי דיעבד ולא במשנתינו: וכן משמע מפרש"י שפירש דיעבד קתני הדלה. וא"כ קשיין תרתי חדא למה לא איכא למטעי גם במשנתינו אי הוה נישנית לחוד דהיינו דיעבד. ועוד א"כ דליכא למטעי במשנתינו. א"כ סיפא דהדלה ל"ל לסיים ואם היה סיכוך כו'

ונראה משום דלכאורה אף אי הוה קתני במשנתינו סתם פסולה ולא הוה נקט כאלו עשאה בתוך הבית הוה ג"כ מוכח דמועיל חיבוט. משום דהרי כל משנה זו יתירא שהרי נקט בסיפא הדלה עליה את הגפן וכו' וק"ו מה התם שהסוכה קדמה. שהרי קתני הדלה עליה וכו' ועיין מהרש"א במשנה דפירס עליה סדין] פסולה ק"ו בעשאה מתחלה תחת האילן שהאילן קדים שפסולה אלא ודאי דנקט בבא דעשאה תחת האילן משום סיפא סוכה על גבי סוכה. כי היכי דהתם ודאי מועיל חיבוט ששם א"צ ביטול רק שע"י חיבוט נעשה סכך אחר מדומיא דהכי קתני תחת האילן שמועיל חיבוע. וא"כ למה קתני כאלו עשאה בתוך הבית אלא ודאי דומי' דבית דצילתו מרובה אבל בחמתה מרובה אפילו לכתחלה מותר ע"י חיבוט. וא"כ היינו טעמא דגמרא שהכריע שמשנתינו אתיא לענין לכתחלה ואעפ"כ שוב לא קשה א"כ ל"ל בהדלה לסיים ואם היה ניסוך הרבה וכו' דאי לאו שאשמעינן שם אף לענין דיעבד לא הוה [שמעי'] ממשנתינו כלל דהוה אמינא אדרבה להכי קתני כאלו עשאה בתוך הבית להודיענו שאין חיבוט מועיל משא"כ עכשיו שמוכח משם דעכ"פ מועיל בדיעבד שוב מוכח ממשנתינו אפי' לכתחילה

ועוד נלע"ד שעל כרחך מיתורא דרישא הוא דשמעי' לכתחלה דסיפא אינו מיותר כלל שהרי הרשב"א הקשה למה לי סיכוך הרבה מהן אפילו בשוה כיוצא בהם מותר. וכמו ששנינו אם יש ריוח ביניהם כמותם וכו'. ותירץ דהתם הסכך כשר עומד בפ"ע ואינו מעורב סגי בפלגא אבל כשמעורב בעי רוב ואם כן דבר זה ממשנתינו דכאן לא שמענו שלא שמענו אלא דמהני חבטה ואז אפשר דפלגא סגי **הג"ה וגם לשיטת התוס' יש לתרץ דאי הוי נקט פסולה לא הוי מוכח מיתורא כלל משום דבסיפא בהדלה הסוכה קדמה וא"כ ע"כ בחמתה מרובה איירי לשיטת התוספות וקמ"ל משנתינו באילן קדם לפסול אפילו בסוכה שצילתה מרובה וכסברת מהרש"א** ולכך שנינו סיפא דבעי רובה אלא עיקר הוכחה דרישא הוא מיותר ומוכח דמותר לכתחלה ולשון שני זה נלמ"ד דללשון ראשון הדרא קושיא לדוכתא למה נקט כאלו עשאה תוך הבית אף אם הוה קתני פסול' עדיין מוכח דמהני חבוט. דאם לא כן הוא מיותר לגמרי דכבר תני סיפא הדלה עליה וכו' וכנ"ל

אמנם לשיטת הר"ן דגם בצילתה מרובה בעי חיבוט א"כ אי הוי נקט פסולה והוה מוכח דדומיא דסוכה שעל גבי סוכה דמהני חיבוט אבל הוה אמינא דוקא בצילתה מרובה. ולכך נקט כאלו עשאה בתוך הבית דומיא דבית דבאילן שצילתה מרובה איירי אבל בחמתה מרובה מהני חיבוט. וע"כ כשהסוכה ג"כ חמשה מרובה דאי הסוכה צילתה מרובה אפילו האילן ג"כ צילתו מרובה למה לא מהני חיבוט לכ"ע דהא בטל ברוב. ובזה גם כן מתורץ קושייתי הראשונה דלשיטת הר"ן דלמא נקט כאלו עשאה בבית לחומרא דלא מהני חיבוט. וזה אינו דהרי בבית אפילו הסוכה צילתה מרובה. לא מהני חיבוט דלא שייך חיבוט בבית כלל. וא"כ דומיא דהכי באילן ג"כ לא מהני חיבוט אפילו בסוכה שצילתה מרובה וזה אי אפשר דמוכח מסיפא דמהני

לדעת ריב"א ברא"ש פ"ק סימן י"ד ע"ש גם הסכך הכשר שמכוון נגד האילן פסול. וא"כ בהסרת האילן יש מקום לומר שנשאר זה פסול. דהוה תעשה ולמה"ע בפסול ואפילו נימא דלא כריב"א מ"מ אכתי צריך להורות לנו דלא כריב"א. ואם כן ודאי צריך להורות דמועיל חבטה וביטול ברוב לומר שהתחתון כלו כשר. דאל"כ איך יובטל העליון ברוב אלא ודאי מדהקשה מאי למימרא מכלל דפשיטא ליה דלא כריב"א. וזה כוונת התוס' שכתבו דהא דלא משני בצילתה מרובה. דא"כ קשה מאי למימרא דהרי גם עתה דמתני בחבטן הקשה מאי למימרא. ולכאורה מה ראיה מזה לזה ואטו והואיל וחבטה היא מלתא דפשיטא. נימא שגם צילתה מרובה הוא מלתא דפשיטא ולדידי ניחא דהא בהא תליא ומעתה אפילו נפרש האי מאי למימרא היינו מכח הסיפא דהדלה עליה וכו'. דתנן ואם היה סיכוך הרבה מ"מ שפיר כתבו התוס' דגם בצילתה מרובה היה מקשה מאי למימרא דגם זה מוכח מסיפא דהא בהא תליא

שם גמ' כאלו עשאה מה שהוכיח מדקתני כאלו עשאה וכו' ולא הוכיח ממשנה יתירא שהרי שנינו בסיפא הדלה עליה וכו'. אמנם לפי מה שחילק מהרש"א בין סוכה קדמה אפי' האילן ג"כ צלתו מרובה כשרה וא"כ שם הדלה עליה מיירי שסוכה קדמה. וע"כ בחמתה מרובה וכאן שנינו העושה סוכתו וכו' והאילן קדים. ואז אם האילן צלתה מרובה אפילו אם גם הסוכה צלתה מרובה פסולה ולסברת אחיו של מוהרש"ל דס"ל סוכה שתחת סוכה פסול אף בסוכה שצילתה מרובה. אם כן גם כן ליכא למידק מיתורא. אפשר שזה כוונת רש"י בד"ה ל"ל למתני ודו"ק

תוס' בד"ה הא קא מצטרף וכו' התם מיירי שאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה. אך היא גופא קשיא למאי הלכתא קאמר שאין צילתה מרובה אלא ע"י צירוף ובעינן עליונה תוך עשרים נוקי תחתונה כשרה בצילתה לבד מרובה ואז תהיה עליונה הן בתוך עשרים הן למעלה לא מפסלה תחתונה לשיטת התוס'. אמנם א"כ קשיא פשיטא שהרי משנה תחתונה כשרה איצטריך מ"ד נגזור דלמא מצטרף וכו' ואי ס"ד שתחתונה לבדה צלתה מרובה. תו לא משכחת כלל שתפסל על ידי צירוף סכך פסול לדעת התוס'. וא"כ קשה פשיטא

שם בא"ד וכה"ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות עיין מהרש"ל שנדחק. ולי נראה משום דלכאורה יותר נקט שתיהן פסולות בשתיהן צלתן מרובה שאז התחתונה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ובסוגיא זו קיימינן. משא"כ אי הוי נקיט וקיימא עליונה למעלה מעשרים ועליונה חמתה מרובה אז הפסול משום דבר אחר ולא משום סוכה שתחת