צל"ח סדר מועד קמב

הלחי ולפנים ולצד הבתים לא סיכך. ולא תירצו בגוונא דכתב המהרש"א שסיכך לאורך המבוי לאשמועינן האי דינא דמהני דופן האמצעי דהיינו צד הבתים לענין שלא לדון בה דין שני מחיצות המפולשות ולא צריך בזה פס ד' וסגי בטפח ומשהו כמו בשתי מחיצות המעורבות העשוין כמין ג"ם

והנה אי אמרי' דמה דבעי ר' שימי ור"י בן לוי דבסוכה של שני מחיצות מפולש צריך לתקן דופן השלישית ע"י פס ד'. הכוונה הוא דמדאורייתא צריך בזה פס ד' נדחו דברי הנ"ל. והקושיא במקומה עומדת מנ"ל להתוס' והר"ן דאם סיכך במבוי מצד הלחי ולפנים. ולצד הבתים לא סיכך דסגי בלחי טפח. דלמא בסיכך ע"ג מבוי מצד הלחי ולפנים. ולצד האמצעי לא סיכך לא מהני לחי של טפח ובעי פס ד'. ואפ"ה לא מצי הגמ' למינקט מגו בכה"ג דכיון דבעי מדאורייתא פס ד' לא אמרינן מגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה. כיון דלענין שבת בא הלחי להתיר תיקון מדרבנן משא"כ לענין סוכה דבעי פס ד' מדאורייתא. וכמ"ש התוס' אלחי משהו. מזה מוכח דס"ל להתוס' ור"ן דין של ר' שימי משמיה דריב"ל דהוצרכו בשתי מחיצו' מפולשות תיקון של פס ד' ולא מהני בזה טפח שוחק זה הוא רק מדרבנן כמו טפח שוחק. ושפיר מוכח דבסיכך ע"ג מבוי מצד הלחי ולפנים ולא סיכך לצד הבתים ג"כ סגי בטפח שוחק ולא בעינן פס ד' כדינו של התוס' והר"ן

ולפ"ז יש לתרץ קושי' אחרת דלפי מ"ש רש"י בד"ה ואלו סוכה דשבת וכו' דהא דקאמר הש"ס ואלו סוכה דשבת סגי בלחי קאי אשני מחיצות מפולשים זו כנגד זו א"כ קשה קושית מהרש"א מאי קאמר הש"ס דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק הא במפולש ממש בעי פס ד' והכי הו"ל להש"ס למימר דאלו סוכה דעלמא בעי פס ד' ונלע"ד דהנה י"ל דרש"י ס"ל דסתם לחי הוא משהו דלא כמו שמתרצים התוס' דמיירי בלחי טפח ואפ"ה לא קשה לרש"י קושית התוס' דמה ענין סוכה שהמחיצות הוא מדאורייתא למבוי שהוא מדרבנן. די"ל דרש"י ס"ל דאותו לחי מהני להתיר רק מדאורייתא ולא כמו שהבינו התוס דרש"י קאי אליבא דרבי יהודה דסבירא ליה מחיצות דאורייתא. אלא די"ל דרש"י קאי אפילו אליבא דרבנן דב' מחיצות אסורים מדאורייתא ולחי מהני להשלים מחיצה השלישית דלחי משום מחיצה ומתיר במקום שהיה אסור מדאורייתא ושפיר אמרי' מגו דהלחי משהו מהני להתיר לענין שבת במקום שהי' אסור מדאורייתא מהני נמי לענין סוכה אף דמדאורייתא בעי בסוכה טפח

והנה הרא"ש כתב וז"ל הרב האלפסי השמיט מימרא זו כו' והיינו טעמא משום דפסק דבעי נמי צורת הפתח. ומילתא דפשיטא היא כיון דאיכא ג' מחיצות מעלייתא דאמרינן מגו וכו' וכוונת הרא"ש הוא אף דסבירא ליה להרי"ף דבעי צורת הפתח. עכ"פ איכא נפקותא במה דאמרי' מגו לענין טלטול מדרבנן. דאי אמרי' מגו דהוי דופן לסוכה מותר לטלטל אפילו מדרבנן ואי לא אמרי' מגו אף דמדאורייתא מותר בשלש מחיצות עכ"פ מדרבנן אסור לזה כתב הרא"ש דמלתא דפשיטא היא כיון דהוי מחיצה דאורייתא פשיטא דאמרינן מגו להתיר באיסור דרבנן

ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל די"ל דס"ל לרש"י דאף לר' שימי הכשר פס ד' במפולש הוא רק מדרבנן וא"כ לא הוי מצי למנקט דאלו בסוכה דעלמא בעי פס ד' ובסוכה דשבת סגי בלחי מטעם מגו. דהא לפי מה שכתבתי הלחי בא להתיר במפולש לענין שבת במקום שהיה אסור מדאורייתא ופס ד' לענין סוכה הוי רק מדרבנן א"כ זה לא איצטריך לאשמועינן דפשיטא דאמרי' מדאורייתא לרבנן כסברת הרא"ש הנ"ל. ומש"ה נקט הש"ס דאלו בסוכה דעלמא בעי טפח שוחק. הכוונה דהטפח דבעינן בסוכה הוי בודאי מדאורייתא ובסוכה דשבת לא בעי טפח וסגי בלחי משהו ומשום מגו דהוי מחיצה לענין שבת במקום שהיה אסור מדאורייתא מהני נמי לענין סוכה אף שהטפח הוא דאורייתא. אמנם דזה דוחק הוא דלא הו"ל למינקט טפח שוחק

ומעתה נבוא לתרץ קושיית המג"א שהתחלנו בו. דהנה איתא במס' שבת (ד' צ"ח ע"א) אמר רבי שמואל בר"י אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר ד' אמות ברה"ר מקורה חמור ולפ"ז קשה מאי קאמר רבא וכן לשבת, הא לענין שבת ליכא כאן איסור דאורייתא ומותר לטלטל בלא מחיצות כלל,. דהא הוא מקורה בסכך הסוכה. ולענין סוכה צריך מחיצות דאורייתא וא"כ פשיטא דאמרינן מגו דאורייתא לדרבנן והא מילתא דפשיטא כמ"ש הרא"ש הנ"ל לתרץ דברי הרי"ף דהשמיט הך דרבא משום דהוי מילתא דפשיטא. וא"כ גם על רבא קשה אך יש לומר דרבא אתי לאשמועינן דאם סיכך במבוי מלחי ולפנים ולצד הבתים לא סיכך כגוונא דכתב התוס' ומותר לטלטל לפנים מהמבוי במקום דליכא סכך. ואמרי' מגו דהוי דופן לסוכה לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת ומותר לטלטל בכל המבוי אף שלא תחת הסכך משום דהוי ד' מחיצות. והנה רבא נקט במילתייהו שנים כהלכתן ושלישית אפי' טפח וע"ז קאמר וכן לשבת. ואם כן צ"ל דרבא ס"ל דאף במפולש סגי בטפח. וא"ל דרבא אשמועי' שסיכך במבוי כמין ג"ם לאורך המבוי כמ"ש המהרש"א אם כן מאי אתי רבא לאשמעינן דתחת הסכך פשיטא דמותר דהוי מקורה וחוץ לסכך באמת אסור דהא ליכא ד' מחיצות. אמנם הא תינח אי אמרי' דד' מחיצות בעי' מדאורייתא אם כן שפיר יש לומר דאיירי במבוי שיש לה ג' מחיצות אפילו מדאורייתא אסור לטלטל רק מכח מגו אבל אי אמרינן דבג' מחיצות מותר לטלטל מדאורייתא אז אכתי קשה מה אתי רבא לאשמעינן דמלתא דפשיטא דאמרינן מגו דאוריי' לרבנן כנ"ל דהא אף שלא במקום הסכך מותר לטלטל מדאוריי' וע"כ צ"ל דמיירי במבוי מפולש וסיכך עד חצי המבוי ושפיר אמרינן מגו להתיר חוץ לסכך במקום שהוא אסור מן התורה. ואם כן ע"כ איירי רבא בסוכה מפולש שאין לה מחיצות אף בסוף הכתלים הנמשכים מחוץ לסכך רק ברחוק מהם ואפילו הכי נקט רבא שלישית טפח דהוי דופן לסוכה ומוכח שפיר כדברי השו"ע ודו"ק

דף ט ע"א מתני' סוכה ישינה וכו' בתוס' בשם הירושלמי וצריך לחדש בה דבר ובתר הכי מייתי התוס' דבירושלמי רוצה לומר דגם במצה ישינה פליגי וקשה הרי גם לב"ה צריך לחדש דבר. ומאי חידוש דבר משכחת במצה ונראה דלב"ה חומרא דרבנן הוא החידוש ואם אין לו מצה אחרת כי אם מצה ישינה לב"ה מברך על אכילת מצה וכן בסוכה שלא חידש בה דבר מברך לישב בסוכה. ולב"ש פסול מן התורה ואינו מברך. אלא דקשיא לי מצה ישינה לב"ה אמאי כשרה והלא לכ"ע משעת לישה בעי שימור לשמה. ואי לאו דברי הירושלמי הקודמים דגם לב"ה צריך לחדש בה דבר הייתי אומר דהירושלמי סבר דפלוגתא דב"ש וב"ה. אינו מקרא דחג הסוכות אלא דלכ"ע צריך סוכה לשמה. אלא דבית הלל סברי דמן הסתם עושה לשמה אפילו קודם ל' יום וב"ש סברי דקודם ל' יום סתמא לאו לשמה ובזה גם במצה פלוגתייהו נכון. אמנם כיון דלב"ה צריך לחדש בה דבר א"כ אי אפשר לומר כן. ועוד דסוכת גנב"ך ורקב"ש אמאן תרמיי' ודע דלהירושלמי ודאי צריך לחדש בה דבר בתוכת גנב"ך ורקב"ש

שם איזו סוכה ישינה וכו' קמ"ל בזה לב"ה דכשירה קודם ל' יום לפי שהיה מקום לומר דפלוגתא דסוכה ישינה דב"ש וב"ה היינו בעשאה אחר ט"ו אלול קודם ראש השנה וב"ש וב"ה בפלוגתא דרשב"ג ורבנן בשואלין ודורשין (בפסחים דף ו' ע"ב) פליגי דב"ה סברי שלשים יום ואם כן סתמא לשם חג ובית שמאי סברי כר' שמעון בן גמליאל שתי שבתות וסתמא לאו לשם חג לכך קאמר ואיזו סוכה ישינה שנחלקו בה וכו' להודיענו דברי בית הלל אבל סיפא דתני ואם עשאה לשם חג כשירה ודאי טעמא דב"ש אתי לאשמועי' דכשרה קתני. ובזה תבין דברי התוס' בד"ה ואם עשאה שלא רשמו על איזו סוכה ישינה הקדום במשנה

שם ע"ב מתני' העושה סוכתו תחת האילן כו'. גמ' ל"ש אלא באילן שצלתה מרובה מחמתה כו'. ממאי מדקתני כאלו עשאה בתוך הבית לכאורה דלמא נהפוך הוא

דאי קתני פסולה הוה אמינא דמועיל חבטה וקמ"ל כאלו עשאו