צל"ח סדר מועד קמא

בגבוה מעשרים אמה לאו שכשרה כמות שהיא שהרי אכתי פסולה משום דצריך להיות הדפנות ראוים לעשותן עראי דהא לפי הנ"ל גם רבה אית ליה טעמא דרבא אלא כוונת הש"ס שכשרה ע"י מיעוט חללה באיצטבא או בעפר ואינו צריך מעשה נענוע בסכך וכן על דרך זה מה דמסיק לר' זירא ברחבה יותר מד' אמות כשרה היינו גם כן ע"י מיעוט חללה ע"י איצטבא או ע"י עפר וא"צ נענוע כנ"ל

אך זה גופא אם צריך לנענע הוא פלוגתא דרב ושמואל לקמן (דף י"א ע"א) דתני במתניתין אם סיכך במחובר לקרקע שאם קצצן כשירה דלרב אין צריך לנענע דקציצתן הוא עשייתן ולשמואל צריך לנענע ויש לחקור באיזה סברא פליגי רב ושמואל. ונראה לומר דפליגי בפלוגתא דבעל השלמה ורבינו ברוך דרב ס"ל כיון דמתחלה עשה מעשה הסיכוך בידים לא דמי זה לחוטט בגדיש ששם נעשה הסכך ממילא ולא עשה שום מעשה בסכך גופא. אבל כאן הוא סיכך בידים אלא שהוא פסול מחמת שהוא מחובר ס"ל לרב שהסכך הפסול דהיינו הקציצה מקרי מעשה וא"צ לנענע ושמואל ס"ל שהסרת הפסול לא מקרי מעשה ואף שבעל השלמה ורבינו ברוך שניהם מודים בסיכך במחובר לקרקע שודאי הפסול הוא בסכך עצמו בעי נענוע היינו משום דגמ' שם פסק כשמואל דרב קאי בקושיא וגם לוי פסק כשמואל רק דבעל ההשלמה ס"ל בעושה סוכה תחת גג רעפים וסוכה שהיא גבוה מעשרים אמה עדיף טפי ואין לו יחוס בסכך. וגם לשמואל סגי בהסרת הפסול ואינו צריך לנענע ורבינו ברוך אינו מחלק בכך וס"ל דצריך לנענע כמו שסבר שמואל בסיכך במחובר לקרקע. אבל רב עצמו ס"ל שגם בפסול שהוא בגוף הסכך די בהסרת הפסול כנ"ל ומעתה כיון דרבה כל מילי עביד כרב א"כ ודאי שרבה חולק לגמרי על רבא ולא ס"ל כלל טעם של דירת עראי דאי ס"ל כרבא א"כ למה לי' טעמא של למען ידעו כי בסוכות הושבתי וגו' ואי משום שיהיה הפסול בגוף הסכך מאי נפקא מיני' ואם שיהיה הפסול בגוף הסכך ויהיה צריך לנענע אם מיעט חללה באיצטבא ובעפר הרי לדידיה דס"ל כרב אף בפסול שבגוף הסכך אינו צריך לנענע וא"כ לרבה ליכא נפקותא בהך טעמא דלמען ידעו וע"כ צ"ל דרבה לית ליה טעמא דרבא כלל. וא"כ שפיר שייך לומר דהלכה כרבה וזה הוא כוונת הרי"ף דכתב איכא מאן דפסק כרבה דכל מילי דרב עביד כרבה היינו דטעמא דרבה ע"כ הוא אליבא דרב ולית ליה כלל טעמא דרבא ואז יש מקום לומר דאין הלכה כרבא שהוא תלמיד נגד רבה ושיטה זו סוברים דמה דאמרי' דהלכתא כבתראי מאביי ורבא ואילך היינו שהם אחר אביי ורבא ועיין ברא"ש במסכתא כתובות בפרק המדיר סי' י"ג שכתב שהגאונים נסתפקו בזה אי האי כללא דהלכתא כבתראי מאביי ורבא ואילך כולל גם נגד רבה שהוא רבו של רבא ע"ש). אבל אי לאו האי כללא דכל מלתא דרבה עביד כרב שפיר הוי יכולין לומר דהלכתא כרבא כיון דאינו מוכח דרבה לית ליה טעמא דרבא והיה מקום לקרב פלוגתייהו ולומר דגם רבה אית ליה טעמא דרבא רק רבה צריך גם לטעמא דידיה משום למען ידעו דורותיכם כדי לתרץ מתניתין דלא תני תקנתא דלטעמא דרבא לחוד הוי ליה למתניתין למתני ימעט כמו במבוי ולכך צריך לטעמא דלמען ידעו וגו' שאז לא מהני המיעוט ע"י איצטבא או עפר משום תעשה ולא מן העשוי

דף ו' ע"ב ואותו טפח היכן מעמידו עד ד' ז' ריש ע"ב ואמר רבא סיכך ע"ג פסי ביראות. בתוס' ד"ה סיכך ע"נ מבוי וד"ה סיכך ע"ג פסי ביראות וכו' בש"ע או"ח סי' תר"ל סעיף ג' היו לה שני דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש עושה דופן שיש ברחבו ד' טפחים ומשהו ומעמידו פחות משלשה סמוך לא' משתי הדפנות וכשרה וגם בזה צריך לעשות צורת הפתח וי"א דאין זה צריך צורת הפתח וכו' שם סעיף ד' במה דברים אמורים שעושה סוכתו במקום שאין דופן אמצעי כנגדה אבל העושה סוכתו באמצע החצר רחוק מדפנות החצר אעפ"י שאין לה אלא שתי דפנות זו כנגד זו די לה בתיקון המתיר בשני דפנות העשויין כמין ג"ם. והמ"א בס"ק ד' הרבה לתמוה על דין זה. וכתב שמרן הב"י הוציא זה מדברי הר"ן. אבל אין כוונת הר"ן לזה כ"א לכוונת תירוץ התוס' בסיכך ע"ג מבוי שיש בו ג' דפנות ולחי. והוא סיכך מצד הלחי ולפנים אעפ"י שהסכך רחוק מדופן ג' והיא מפולשת אפ"ה כשרה כיון דאינה מפולשת לגמרי אין זה דומה לעושה סוכתו באמצע החצר וכו' ולבסוף הקשה הרב מג"א על מרן הב"י דלפי מה שהוא הבין מדברי הר"ן ז"ל א"כ האי דינא דהעושה סוכתו כמבוי מפולשת דצריך פס ד' אין מציאות כי אם בעושה סוכה ע"פ הגדה במקום שאין בתים כלל. וזה אי אפשר לאוקמי הגמ' בכי האי גוונא ע"ש במג"א

ונראה להוכיח דינו של השו"ע דהנה בתוס' ד"ה סיכך ע"ג מבוי מקשים הא אנן קי"ל הלכתא כרבנן דמבוי צריך ג' מחיצות ולחי לצד הרביעי לעשותו רשות היחיד לטלטו בשבת ואם כן בסיכך ע"ג מבוי לא צריך כלל ללחי וסגי בג' דפנות של המבוי. ומתרצים התוס' דמיירי שסיכך לצד הלחי מלפנים ולצד הבתים לא סיכך. דהשתא אין לזו הסוכה כי אם שני מחיצות ולחי אחד והקשה המהרש"א שם איך קאמר הגמ' לעיל דאלו סוכה דעלמא בעי טפח שוחק, הא מיירי בסוכה מפולשת. ובזה צריך פס ד'. והכי הי"ל להש"ס לומר דאלו סוכה דעלמא בעי פס וסוכה דשבת לא בעי פס וסגי בלחי וכתב המהרש"א דלולי דברי התוס' יש לפרש סיכך ע"ג מבוי שהמבוי סתום משלשה רוחות. והוא סיכך חצי לאורך המבוי בחצי אורך המבוי מצד אחד מראשו מצד הלחי עד סופו מצד הסתום דהשתא הוי שפיר הכשירה בטפח שוחק שהרי יש לה ב' דפנות דערובין כמין ג"ם עכ"ל המהרש"א ע"ש

והנה אני אומר דלדברי המהרש"א היא קושי' חמורה בסתירה אליבא דדינא. דאם אנו מוכרחין לתירוץ התוספות בגוונא שכתבו התוס' דמיירי שסיכך לצד הלחי מלפנים ולצד הבתים לא סיכך מוכח דין זה דגם בסוכה שיש לה ב' מחיצות מפולשים זה כנגד זה דבעלמא בעי פס ד' אפ"ה היכא שיש לה דופן אמצעי מרחוק סגי לה בלחי טפח ומשהו. אבל השתא דיש למצוא אופן אחר לתרץ קושית התוס' והיינו בגוונא דכתב המהרש"א שסיכך בחצי אורך המבוי א"כ לא מוכח דין זה שפסק בשו"ע. ויש לומר דדופן האמצעי לא מהני אם אין הסכך מגיע עד דופן האמצעי ונידון כסוכה מפולשת דצריך תיקון בפס ד' וא"כ קושיית המהרש"א קשה ביותר מנ"ל להתוס' והר"ן האי דינא כיון דאין אנו מוכרחין לאוקמי בהאי גוונא שכתבו התו' ולעולם אם סיכך בצד הלחי ולפנים והסכך אינו מגיע לדופן האמצעי הוי זה כסוכה של שתי מחיצות מפולשות וצריך פס של ד' טפחים וסיכך על גבי מבוי דקאמר רבא מיירי שסיכך חצי המבוי לאורך המבוי ויש לה שני דפנות מעורבים כמין ג"ם. ולכך צריך הלחי להתיר כמ"ש המהרש"א

אמנם י"ל הוכחה לדין זה של התוס' והר"ן דהנה התוס' מקשים בריש ד"ה סיכך ע"ג מבוי דאיך קאמר רבא מיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה מה ענין סוכה לשבת דסוכה בעי מחיצות דאורייתא ובמבוי בלא לחי סגי מדאורייתא. ומתרצים התוס' דמיירי בלחי טפח דמעמיד פחות משלשה סמוך לדופן דהיינו מדרבנן. ובשבת שרי ע"י מיגו. ואפילו סמוך לדופן הרי מוכח דמה דאמרי' מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה הוא דוקא שהלחי הוא טפח דאל"כ לא הוי אמרי' מגו מדופן שבת שהוא רק מדרבנן לדופן סוכה דבעי מחיצות מדאורייתא. ולפ"ז מה דאמרי' מגו דהוי דופן לשבת הוא רק אמשהו. וקשה למה לא נקט רבותא טפי בהאי גוונא דכתבו התוס' שאם סיכך ע"ג מבוי מצד הלחי ולפנים ולצד הבתים שהוא הדופן האמצעי לא סיכך. דבדופן סוכה אי ליכא אלא שתי מחיצות מפולשות צריך פס ד'. ובשבת אמרינן מגו דהוי דופן לשבת וסגי בלחי טפח. והוא רבותא טפי דמהני מיגו אפילו לג' טפחים מזה מוכח הדין של התו' והר"ן דאפילו בכי האי גוונא לא צריך אלא טפח שוחק הואיל ומפולשת מצד אחד נגד דופן האמצעי מהני האי דופן האמצעי אף שהיא רחוקה מהסכך לענין דלא צריך פס ד' וסגי בלחי טפח ולפ"ז מתורץ קושיא הנ"ל דשפיר נקטו התוס' בהאי גוונא דמיירי בם כך לצד