צל"ח סדר מועד קמ

ואיבעית אימא לרב. ותירוץ הראשון לשמואל ומתורץ קושיית התוס' על רש"י. וממילא ניחא דלא הקשה מהדס שהרי עיקר הקושיא שכאן בסוכה למה הביא ממסכת אחרת ולא הקשה מהדס שבמס' זו. והנה הקושי' מהדס ודאי לא תהיה רק למה לא תני בסוכה תקנתא. דליכא להקשות למה לא תני בהדס פסולה שהרי באמת תני שם גם פסולה. וא"כ תהי' הקושיא על סוכה. ואם כן תהיה הקושיא רק בשיטת רב. דלשמואל אי אפשר למיתני בסוכה תקנתא ויותר ניחא לי' להקשות ממבוי שבזה מקשה בין לרב ובין לשמואל. דלרב הקושיא בין אסוכה ובין אמבוי. ולשמואל הקושיא על מבוי וכנ"ל. וכל זה שיטת רש"י. אבל התוס' ס"ל כר"י הלבן ולכ"ע מצי למתני בסוכה ימעט. וא"כ הקושיא על סוכה ואתין כל דבריהם כהוגן

שם גמ' מנה"מ אמר רבה אמר קרא למען ידעו כו'. ורבא אמר מהכא כו' כתב הרי"ף איכא מאן דאמר הלכתא כרבה דהא כל מילי' כרב עביד עכ"ל. והקשה הר"ן דמה דאמרי' דכל מילי עביד כרב הני מילי במאי דפליגי רב ושמואל כדמוכח בפרק במה מדליקין אבל הכא ליכא בהני טעמא פלוגתא דרב ושמואל ע"ש בר"ן. ונראה לתרץ דגם הכא אם נימא טעמא דפסול סוכה הוא כרבה דעד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה או כטעמא דר' זירא ורבא תליא בפלוגתא דרב ושמואל ורב ע"כ ס"ל כרבה. דהנה מור"ם בדרכי משה בא"ח סי' תרכ"ו מביא פלוגתא בין בעל השלמה ובין רבינו ברוך בסוכה שהיא גבוה מעשרים אמה ומיעטה ע"י איצטבא וכן בעושה סוכה תחת הרעפים והסיר הרעפים הבעל השלמה סובר כיון שאין הפסול בגוף הסכך אינו צריך לנענע ולא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי דזה דוקא במסכך במחובר כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וקיצצן שהפסול הוא בגוף הסכך לכך צריך לנענע אבל בזה שאין הפסול בגוף הסכך הסרת הפסול מקרי עשיי' ורבינו ברוך סובר שגם זה פסול משום תעשה ולא מן העשוי וצריך לנענע. ויש להקשות לדעת רבינו ברוך מאי פריך הש"ס מ"ש גבי מבוי דתני תקנתא וגבי סוכה דתני פסולה דלמא מש"ה לא תני גבי סוכה תקנתא דאי הוי תני ימעט ה"א דיכול למעט החלל ע"י איצטבא או ע"י מילוי עפר למעט חללה וסגי בכך בלי נענוע דלשון ימעט ה"א דסגי במיעוט חללה כמו שהוא. כמו שכתבו התוס' בד"ה דאורייתא דלהכי לא תני גבי נר חנוכה ימעט דהוה משמע כמות שהיתה דולקת ע"ש בתו' א"כ גם גבי סוכה אי הוי תני ימעט ה"א דימעט חללה כמו שהיא ולכך תני פסולה. אך יש לומר מסברא דכ"ע סוברים (ומסכימים) דבדבר שאינו בגוף הסכך הסרת הפסול מקרי עשייה וכשר רק שרבינו ברוך סובר כיון שהתורה אמרה בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה אם כן נחשב זה שעושה סוכה תחת הרעפים פסול שבגוף הסכך דהמניע' הוא בסכך עצמו שאינו תחת האויר וכן בגובה מעשרים אמה שהתורה אמרה למען ידעו מקרי הפסול בגוף הסכך ג"כ דהפסול הוא שאינה ניכרת הסכך שלא שלטה בו עינא בגובה מעשרים אמה ובעל השלמה סובר כיון שהסכך מצד עצמו כשר ונעשה כהוגן אינו דומה למחובר ולא מקרי פסול בגוף הסכך. ולפ"ז יש לומר לרבא דאמר הטעם דלמעלה מעשרים פסול משום דלמעלה מעשרים הוי דירת קבע ואביי הקשה לו אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וכו' ורבא מתרץ לו דעד כ' אמה דאדם עושה סוכתו עראי אפי' עשה קבע נמי נפיק והקשו בתוספות בד"ה כי עביד וכו' וא"ת כיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה לעשות עראי אם כן למה אמרו גשמים בחג הוא סימן קללה והלא יכול לקבוע הנסרים במסמרים ומתרצים התוס' וי"ל דנהי דלא חיישי' בדפנות אם עושה קבע מ"מ בסככה לא מתכשרה עד שעושה עראי ממש. ולפי תירוץ התוס' הזה ע"כ כאן הפסול הוא משום הדפנות. וקרא על הדפנות קאי שיהיו ראוים לעשותן עראי. אבל הסכך אפילו למעלה מעשרים הוא עראי והפסול הוא משום הדפנות. דאי גם למעלה מעשרים אמה צריך לעשות הסכך קבע א"כ אפילו אם ליכא גובה עשרים אמה נמי פסול דהא הסכך לכ"ע בעינן עראי ממש ולמה נקט בגובה מעשרים פסולה תיפוק ליה דגם בפחות מעשרים פסולה בכהאי גונא אם עושה הסכך קבע אלא ודאי דגובה למעלה מעשרים אמה הפסול הוא מצד הדפנות שאינן ראוי' לעשותן עראי אבל מצד הסכך ליכא פסיל דהסכך בלא"ה צריך להיות עראי (ולפ"ז בלמעלה מעשרים אמה דפסול בודאי הפסול הוא רק מצד הדפנות שאינן ראוין לעשות עראי. אבל מצד הסכך אין כאן פסול דהא הסכך בודאי צריך להיות עראי) ולרבא הקרא על הדפנות קאי ומעתה מה דתני למעלה מעשרים פסולה הוא מצד הדפנות א"כ בזה אם עשה סוכה למעלה מעשרים ואח"כ בנה איצטבא או מלאוה עפר ומיעט החלל שתהיה פחות מכ' גם לרבינו ברוך כשרה ואינו צריך לנענע הסכך. ולפ"ז מה דסבר רבינו ברוך דצריך לנענע אם מיעטה ע"י איצטבא ע"כ פסק כטעמא דר"ז משום דלמעלה מעשרים אמה אינו יושב סכך או כטעמא דרבה דלמעלה מעשרים אמה אינו יודע שהוא יושב תחת הסכך ונחשב הפסול מצד הסכך עצמו. ולפ"ז יש עוד נפקותא בין טעמא דרבא לטעמא דרבה ור' זירא דלטעמא דרבא אם עשה סוכה גבוה מעשרים אמה ומיעט חללה באיצטבא כשרה ואינו צריך לנענע הואיל ואין הפסול הוא מצד הסכך כי אם מצד הדפנות כנ"ל אבל לרבה ור' זירא בגבוה מעשרים אמה הפסול הוא מצד הסכך שאינו מיצל עליו או משום דאינו רואה את הסכך צריך לנענע אם מיעט חללה באיצטבא משום תעשה ולא מן העשוי. ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל על מה שכתבו התוס' בד"ה דאורייתא דמשום הכי תני גבי נר חנוכה פסולה ולא תני תקנתא דאי הוי תני ימעט ה"א דימעט כמו שהיא דולקת א"כ לא פריך הש"ס מידי מ"ש גבי מבוי דתני תקנתא וגבי סוכה תני פסולה הא גבי סוכה אי הוי תני ימעט ה"א דימעט כמו שהוא דהיינו שיעשה איצטבא או שימלא עפר ובאמת זה פסול לדעת רבינו ברוך משום תעשה ולא מן העשוי ולכך תני פסולה. ולפי הנ"ל שהוכחתי דלטעמא דרבא גם לרבינו ברוך אין הפסול בגוף הסכך ולא צריך לנענע הסכך אם מיעט החלל ע"י איצטבא או ע"י מילוי עפר א"כ יש לומר דקושי' הש"ס מ"ש גבי מבוי וכו' אזלא לשיטת רבא דגם גבי סוכה ה"ל למתני תקנתא ולפ"ז יש לקרב הפלוגתא בין רבא ורבה ור' זירא ויש לומר דגם רבה ור' זירא אית להו טעמא דרבא דלמעלה מכ' פסול משום דצריך לעשות הדפנות קבע רק שס"ל דטעמא דרבא אינו מספיק לתנא דמתניתין דעדיין קשה לטעמא דרבא אין הפסול בסכך עצמו ויכול למעט חללה כמו שהיא ע"י איצטבא או עפר א"כ למה לא תני במתניתין תקנתא כמו גבי מבוי ורבה ור"ז לית להו תירוצי דהגמ' דסוכה דאורייתא או משום דסוכה נפישי מיליה ולכך אמר רבה טעמא אחרינא דעד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה ור"ז אמר משום דלמעלה מעשרים ליכא צל סכך. וע"י טעמים הללו הפסול הוא בגוף הסכך. ואם מיעט החלל ע"י איצטבא או ע"י עפר עדיין היא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ולכך לא תני במתניתין תקנתא דהוי משמע ימעט כמו שהיא ולא צריך לנענע הסכך. ומה דקאמר הגמ' כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי הכי פירושא משום קושי' דאביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וצריך לומר כדמשני ליה רבא דאין קפידא אם עשה קבע רק שצריך להיות ראוי לעשות עראי וע"ז קשה קושי' התוס' למה אמרו גשמים בחג סימן קללה הלא יכול לעשות הסכך בנסרים קבועים במסמרים וצריך לומר כתירוץ התוס' דהסכך בודאי צריך להיות עראי ממש אבל הדפנות סגי אם הם ראוים לעשות עראי וא"כ הפסול הוא מחמת הדפנות ולא מחמת הסכך אם כן קשה למה לא תני במתניתין תקנתא. ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' בד"ה כר' זירא דמקשי' למה לא אמר כולהו כר' זירא לא אמרו משום קושי' אביי כדקאמר על רבא ולפי הנ"ל ניחא דעל רבא קאמר משום קושי' דאביי היינו שלא לדחות דברי רבא לגמרי אלא שאינו מספיק טעמא דרבא לחוד דע"י קושי' אביי נשאר הקושי' למה לא תני במתניתין תקנתא אבל על ר"ז צריך לומר לדחות טעמא דר"ז מכל וכל משום דהאי לדורות. ולפ"ז ה מה דמסיק הש"ס דלרבה בדפנות המגיע לסכך כשרה אפי'