צל"ח סדר מועד קלט

צל"ח סוכה

דך ב' ע"א תוס' ד"ה מ"ש גבי סוכה וכו' והא דלא פריך מ"ש גבי הדס וכו'. דלא פריך אלא מסוכה ומבוי שדינם שוה לענין גובה ושינה לשון משנתו. ועוד דגבי הדס איצטריך למתני תקנתא משום דסד"א כיון דגידולו בפסול תו לית ליה תקנתא עכ"ל. והקשה הרב המנוח מהו' יאקב המבורגר. וכן מבואר קושי' זו בספר פני יהושע דהרי לקמן (ד' ל"ב ע"ב) דמעטינהו אימת אילימא מקמי' דלאגדיה פשיטא אלא בתר דלאגדיה וקסבר אגוד הזמנה בעלמא היא ולאו כלום היא. והנה קושיא זו תסובב על שני קוטבים חדא דאיך כתבו התוס' דסד"א כיון דגידולו בפסול לית ליה תקנתא א"כ איך מקשה הגמ' פשיטא. והא לאו מלתא דפשיטא היא לדעת התוספו' וגם תסובב קושיא זו על התוס' דלמה להו לחדש סברא חדשה כיון דגידולו בפסול ומה חס' להו ברבותא של הגמ' דסד"א כיון דאגדו בפסול כבר דחוי הוא ואינו חוזר ונראה קמ"ל דהזמנה לאו כלום היא

והנה קושיי' השניה, נלע"ד דאי ס"ד דגם קודם מצותו משעה שנקרא שמו הושענא דהיינו בתר דאגדיה שייך בו דיחוי ושוב אינו חוזר ונראה. אם כן גם גבי סוכה גם קודם מצותו כיון שנקרא שם סוכה עליו והיתה גבוה מעשרים שוב אינו מועיל בה מיעוט למעט חללה מעשרים שכבר נדחית והן אמת שיש בתוכה חומרא יתירה מהדס דשייך בה ג"כ פסול תעשה ולא מן העשוי [עיין שם (ד' ל"ג ע"ב) ברש"י בד"ה אלא בתר דאגדיה) ולזה עכ"פ מועיל המיעוט דזה מקרי עשייה חדשה מ"מ לא גרע סוכה מהדס דיהיה שייך בה תורת דיחוי. וא"כ לא היו התוספו' יכולים למימר דאצטריך למתני בהדס תקנתא דלא נימא שכבר נדחה. דא"כ גם בסוכה יש לומר כן. ולמה לא השמיענו חידוש זה בסוכה והוצרכו התוס' לחדש דבהדס איצטריך דלא נימא דגידולו בפסול

ודע דלפי מה דמסיק בהדס דאפילו מיעטו ביו"ט כשר משום דדיחוי מעיקרא לא שמי' דיחוי לענין מצות. א"כ הה הה"ד סוכה שהיא גבוה מעשרים אפילו מיעט אותה בחוה"מ מהני. אבל זה אני מסופק אם לא היתה גבוה מעשרים ובחוה"מ חפר בה בעומק עד שנעשית גבוה מעשרים ונפסלה שזו היתה נראה ונדחית. אם מועיל בה שוב תקון. אמנם כיון שבידו למעט לא הוי דיחוי כמ"ש במגן אברהם סי' תקפ"ו ס"ק ו' ע"ש ועכ"פ התוס' לא היו יכולים לתרץ פה מטעם דיחוי כנ"ל. ונשאר עלינו קושיא השניה איך מקשה שם הגמרא פשיטא כו'

ואומר אני דעיקר קושיית התו' כאן הוא רק על המקשה דלמה הקשה ממכילת' אחריתא ממס' עירובין ולא הקש' מהדס שהוא באותה מכילתא אבל במסקנא לדברי המתרץ גם מהדס לא קשה דסוכה דנפישי מילי' לא תני תקנתא. ומ"ש מהרש"א דגם לדברי המתרץ לא יתורץ כ"א מטעם דגדולו בפסול. כוונתו דגם הדס נפישין מילי' וכמבואר בריש דבריו אבל אני אומר דבשלמא סוכה דנפישי מילי' וכולהו אית להו תקנתא ואין התקנות דומות זו לזו והי' צריך להאריך וא"ת לתני תקנתא בזו לחוד זה אינו קושי' דמ"ש הך מכולהו אבל הדס אף דנפישין מילי'. מכל מקום אין לשום אחד מהם תקנה דגזול ויבש ואשירה ועיר הנידחת ונקטם ראשו ונפרצו עליו אין בידו לעשות שום תקון. ואין שם תקון רק בענביו מרובין ואם כן תני הך תקנתא ולא מקרי כלל לגבי תקנתא נפישין מילי' ואם כן לדברי המתרץ נכון הוא. וכל קושיות התוס' הוא על המקשה. ועכשיו אני אומר אם הי' יכול להקשות מהדס לחוד כדרך שמקשה ממבוי שפיר יש להקשות למה הקשה ממבוי ולא מן הדס שהוא בהך מסכת. אבל אם לא הי' יכול להקשות מהדס לחוד כ"א בהקדים עוד משנה אחרת. אם כן שוב ליכא קושיא דאחז דרך קצרה והקשה ממבוי לחוד

והנה סברא זו שכתבו התוס' דהוי אמינא כיון שגידולו בפסול וכו' כבר מוכח ממשנה הקודמת להדס שמועיל תיקון אף בגידולו בפסול דלקמן (דף ל"א ע"ב) ושל אשירה פסול והאמר רבא לולב של ע"א לא יטול ואם נטל כשר הכא באשירה דמשה עסקי' דכתותי מכתת שיעורי' דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת. והנה שם בתוס' בד"ה באשירה דמשה ב' שיטות לשיטת התוס' ע"א דכותי אפילו קודם ביטול כשר בדיעבד, ולשיטת ר"ת קודם ביטול אפי' אשירה דכותי פסול אפילו בדיעבד וכאן מיירי אחר ביטול. והא דמוקי באשירה דמשה ולא מוקי קודם ביטול ממש דבשעה שנקצץ מן הדקל נתבטל ולפ"ז אם נימא דמה שגדל בפסול אינו מועיל שום תיקון. א"כ אפילו אשירה דכותי ואחר ביטול ממש שוב אינו מועיל ולמה נקט מתני' דומיא דעיר הנדחת. אלא ודאי דאף מה שגדל בפסול מועיל תיקון וא"כ שפיר הקשה הגמ' לקמן גבי הדס פשיטא משום דכבר שמעי' מלולב דמועיל תיקון אף מה שגידולו בפסול וכאן כתבו התוס' שפיר דלא הי' יכול להקשות מהדס משום דאיצטריך למיתני דמועיל תיקון אף מה שגדל בפסול וא"כ אם היה רוצה להקשות מהדס היה צריך להקדים גם משנה דלולב של אשירה דומיא דעיר הנדחת. ומוטב לו להקשו' בקצרה ממבוי וכ"ז לשיטת ר"ת. אבל לשיטה קמא דתוס' שם דלולב של כותי כשר גם קודם ביטול א"כ אין שום הוכחה ממתני' דלולב. וא"כ מוכח שאין זה שום הוי אמינא דדבר שגידולו בפסול לא יועיל תיקון. דא"כ איך מקשה גמ' לקמן פשיטא. וא"כ נסתר כאן תירוץ התוס'. אמנם לשיטה זו יש לומר תירוץ ראשון של התוס' דניחא ליה למפרך ממבוי שדינם שוה בגובה ואם כן שני התירוצים של התוס' כאן הם לשני שיטות של התוס' לקמן (ד' ל"א ע"ב) גבי אשירה ודו"ק

שם סוכה דאורייתא וכו' הנה נחלקו רש"י ותו' דלרש"י התירוץ דבדרבנן לא שייך לשון פסול ולהתוספות התירוץ דבדאורייתא אינו שונה תקנתא דלא ליתי לידי איסורא דאורייתא. ובמס' עירובין הקשו התוס' על רש"י דלשיטתו לא שייך ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא ע"ש. ובתוס' בד"ה מאי שנא הקשו דלמה לא הקשו מהדס דתני פסולה ותקנתא ונראה דלרש"י יהיה כל זה נכון. ולענ"ד יהיו רש"י ותוס' מחולקים בדין שנחלקו בו רבינו ברוך ור"י הלבן

והנה לקמן (בדף י"א ע"א וע"ב) נחלקו רב ושמואל גבי מה דאמר במתני' או שקצצן דלרב א"צ לנענע. ולשמואל צריך לנענע אל"כ פסול משום תולמ"ה ואפסק שם הלכתא כשמואל ובאו"ח סי' תרכ"ט כתב הדרכי משה וז"ל כתב בעל ההשלמה כל הפסולין שאינן בגוף הסכך כשמבטלו א"צ מעשה. דביטולו הוה מעשה כגון סוכה הגבוה מעשרים אמה ובנה בה איצטבא ומיעטה. וכן עושין סוכה תחת הגג ואין מסירין הגג עד אחר העשיה א"צ לנענע הסכך אחר כך לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפסול קודם לכן. ובהג"ה אשר"י כתב רבינו ברוך אוסר ור"י הלבן מתיר ונראין דבריו עכ"ל

ומעתה לרבינו ברוך דאוסר בהסרת הגג אף שלא היה הפסול בגוף הסכך. ואפ"ה בעי ניענוע. הה"ד בגבוה מעשים ומיעטה באצטבא או בעפר צריך נענוע: והנה התוס' (בריש סוכה) הקשו דגבי נר חנוכה תני פסולה אף שהוא מדרבנן. וניחא להו דשם לא הוי יכול למיתני ימעט דא"כ הוי אמינא שישפיל כך כמו שהיא דולקת. וזה אינו מועיל דצריך לחזור ולהדליק. ומעתה אני אומר דלרבינו ברוך גם בסוכה אי אפשר לומר ימעט דאם כן הוי אמינא שימעט כך ע"י אצטבא בלי נענוע הסכך. וזה אינו מועיל דזה פסול משום תולמ"ה. וא"כ על כרחך אין קושיית הגמרא דלתני גבי סוכה ימעט אלא קושיי' הגמ' דלתני גבי מבוי פסולה וא"כ על כרחך כדמשני סוכה דאורייתא וכו' מבוי דרבנן וכו' על כרחך אין הכוונה דבדאורייתא לא שייך תקנתא שהרי על סוכה מתחילה לא הוה קשה ליה ולא מידי. וע"כ התירוץ דבדרבנן לא שייך תקנתא כמו שפירש"י וכל זה לשמואל אבל לרב דאפילו בסכך מחובר שפסול בגופו מהני קציצה ואין צריך נענוע ק"ו בגבוה מעשרים שאין הפסול בגוף הסכך. וא"כ לרב הקושיא ג"כ להיפוך דליתני גבי סוכה ימעט. ועל קאי ואיבעית אימא בדאורייתא נמי תני תקנתא. וקאי תירוץ )