צל"ח סדר מועד יג

בתוס' ד"ה יציאות וכו' ולא המבעיר משום במה טומנין. כ' המהרש"א דהמבעיר משום במה מדליקין וכירה הוה להו למימר עכ"ל ולענ"ד דלפי מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בבמה מדליקין שטעם איסור שמנים ופתילות משום שהאור חשוך ויניחנו ויצא א"כ לא שייך איסור הבערה לבמה מדליקין. והא דלא כתבו המבעיר משום אין צולין בשר בצל וביצה או משום כירה משום דשם הוא דוקא בלא בישול כמאכל בן דרוסאי וכן בכירה בעי בריש כירה אי משהין כשהוא כמאכל ב"ד. וא"כ בלא בשיל אסור החיתוי משום בשיל בשבת והיו התוס' צריכין להאריך ולומר שלא שנה המבעיר או האופה משום אין צולין או משום כירה ולכן נקטו במה טומנין שזה ודאי אסור אפי' בבשיל כל צרכו כמבואר בתוס' בריש במה טומנין וא"כ ודאי איסור שמא יחתה הוא משום מבעיר אלא דאכתי קשה אמאי לא נקטו משום כירה: דהרי להחזיר בודאי אסור אפי' בבשיל כ"צ. ועד כאן לא איבעי' לי' בריש פ' כירה אלא אי לשהות תנן אי להחזיר תנן. אבל להחזיר ודאי אסור אפי' בבשיל כל צרכו. אם לא גרף. אם כן ודאי הטעם הוא משום מבעיר. וצ"ע

שם בד"ה פשט וכו' תימא לר"י וכו' ותדע מדאיצטריך תרי קראי: וברש"א הקשה דה"ל למידק תדע מדאיצטריך כלל קראי בהוצאה שהרי היתה במשכן ושאר אבות שהיו במשכן לא מצרכינן להו קראי וכו' עכ"ל. ונראה לתרץ דבאמת מחד קרא ידעינן דהוצאה מלאכה גרוע אבל בזה לא יתורץ עדיין קושיתם כיון דכתיב קרא להורות דהוצאה מלאכה גרוע מה לי עני מה לי עשיר אבל השתא דקאמרי התוס' מדאיצטריך תרי קראי דהוצאה מלאכה גרוע היא הא מחד קרא נמי נפקא ש"מ דלא ילפינן זה מזה ולהכי תני ג"כ במתניתין תרתי

אלא דעדיין קשה דלמה בשבועות קאמרי התוס' תדע מדאיצטריך כלל קראי לכן נלע"ד דהוצאה שהיתה במשכן היא הוצאה דבעה"ב דהם הורידו קרשים מעגלה לקרקע מסתמא על העגלה היו עומדים, ומדאיצטריך קרא מכלל שהוצאה דעני מלאכה גרוע היא, אבל אינו מוכח מכאן דהוצאה דבעה"ב היא מלאכה גרוע ובמס' שבועות דלא איתפרשו בהדיא פרטיהם איצטריך שתים שהן ארבע דאי הוי תני א' שהוא ב' הוה מוקמינן לה להוצאה דבעה"ב שהוא מסתבר. וא"כ די הי' להתוס' להוכיח סתם מדאיצטריך קראי, שאפי' אם תדחה לומר שהוצאה דעני היא גרוע אכתי עכ"פ מיושב מה דתנן ב' שהם ד' משא"כ במשנתינו שנתפרשו הפרטים אם כן יאמר הוצאה דעני לחוד. אלא ודאי שגם הוצאה דבעה"ב מלאכה גרוע וזה הוצרכו להוכיח מדאיצטריך תרי קראי

גמ' תנן התם וכו'. הנה לפי מסקנת קושית הגמ' דסברה דהכנסה אינה בכלל יציאות וכולהו לחיובא דומיא דמראות נגעים אם כן במסכת שבועות לחוד] בלי הבאת משנה דשבת הוה לי' להקשות יציאות דחיובא תרתי הויין, ובשלמא לפי' הר"י בתוס' במס' שבועות [דף ה'] ד"ה ומ"ש ניחא. אבל לשאר פירושים קשה ונלע"ד דלפי מאי דמקשה לקמן בגמ' (דף ג' ע"א) והא איתעבידא מלאכה בינייהו ולפ"ז אי הוה אמרינן דגם ב' שעשאוה חייבים. משכחת לה שפיר ד' יציאות לחיוב יציאה דעני ויציאה דבע"ה וגם יציאה דעני ודבעה"ב כשעשאוה יחדיו זה עוקר וזה מניח. ולכן הביא סוגיא דשבת דמבואר דשניהם פטירי

עוד נלע"ד עפ"י מה דאמר אביי לקמן (דף ג' ע"ב) פשיטא לי ידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י לא כר"ה מידו דעני וכו' וא"כ בלי הוצעת משנתינו משכחת לה ד' יציאות לחיובא. יציאה דעני ודבעה"ב כמבואר במשנה ועוד יציאה דעני כגון פשט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה דידו של בעה"ב היא כרה"י וחייב העני משום מוציא דעביד עקירה מרה"י והנחה בר"ה, ויציאה דבעה"ב כגון פשט העני ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה דחייב בעה"ב דעבד עקירה ברה"י והנחה בידו דעני שהיא כר"ה וא"כ ניחא משנה דשבועות. משא"כ לפי הצעת משנה דשבת שמוכח דידו של אדם אינה לא כר"ה ולא כרה"י ניחא דמקשה יציאות ב' הויין

עוד נלע"ד משום דכבר כתבתי דיש עוד הוצאה שלישית כמבואר בתוס' שבועות במשנה שם דהיינו שעומד ברה"י ונוטל חפץ והולך לר"ה ומניחו שם. אלא שכבר מבואר לעיל בדברינו במשנה שבזה לא שייך פנים וחוץ, והיינו עני והיינו עשיר שניהם יחדיו שוים, ועוד מצינו הוצאה כזו שהולך עם חפצו מרה"י לר"ה אלא שלא עקר החפץ עתה מרה"י ממקום הנחתו ולא הניחו בר"ה אלא הלך עם החפץ שמתחלה בידו מרה"י ונחשב עקירת גופו לעקירת חפץ והנחת גופו כהנחת חפץ וכבעי' דבעי רב מרבי לקמן [דף ג' ע"א] הטעינו חבירו וכו' שבעקירת גופו מרה"י כאלו נתעקר החפץ והנחת גופו בר"ה כאלו הניח החפץ, והנה דבר זה לא תמצא כי אם בהולך עם חפצו מרשות לרשות, אבל בעומד במקום א' ומושיט ידו מרשות לרשות כגונא דמתני' באמת אין עקירת ידו כעקירת חפץ ולא הנחת ידו כהנחת חפץ וע' לקמן במה דאמרו ידו לא נייח ברש"י ותוס' ובעה"מ כל א' לפי שיטתו וע' בפ"י כאן במשנה ברש"י ד"ה או שנטל וכו' וכיון דלא משכחת עקירת גופו והנחת גופו כ"א בהוצאה הפשוטית שהולך עם החפץ מרשות לרשות ממילא לא שייך בי' פנים וחוץ דמה לי עני ומה לי עשיר וכמ"ש לעיל ומעתה במס' שבועות דלא תנן בי' פנים וחוץ וגם לא פרטינהו יש לומר שד' הוצאות הם ע"ד זה, הוצאה שיוצא עם החפץ שעוקר מרה"י ובא לר"ה והניחה שם. והוצאה השניה ג"כ בהולך בעצמו לר"ה [אלא שהעקירה והנחה הם ע"י עקירת גופו והנחת גופו שהם ד' שע"י הושטת יד בעני ובעשיר המפורשים כאן במשנה הרי יציאות שתים שהם ד' כולהו לחיובא וא"כ אין מקום להקשות במס' שבועות לחוד יציאות שתים הויין. אבל כיון שאנו רואים במס' שבת דחשיב שהן ארבע, ואי ס"ד שיש לחשוב גם ב' הוצאות הראשונים א"כ יש ד' לחיוב וב' לפטור והוה לי' למימר יציאות השבת ארבע שהם שש ואפי' שש שהם שמונה הוה לי' למימר דגם ב' הכנסות כאלו יש שהולך ונוטל חפץ מר"ה ומוליכו עמו לרה"י ומניחו שם וכמו כן שהולך מר"ה לרה"י וחפצו בידו ועקירת גופו כעקירת חפץ ומדלא חשבינהו מכלל שהם פשוטים וידועים ואין צריך התנא לשנותם כלל, וכמ"ש התוס' בשבועות ולכן הוצרך המקשה להביא משנה דשבת ואח"כ להקשות על משנה דשבועות, אלא דאכתי איכא למימר דלעולם דחשבינהו במס' שבועות והא דלא חשבינהו כאן במס' שבת הוא משום דכאן שנה בפנים ובחוץ ובאלו הראשונות לא שייך בהם פנים וחוץ וכמו"ש לעיל אלא דכל זה אי פנים וחוץ הוא עני או עשיר כפירש"י כאן [נוכל לומר הא דלא חשבינהו כאן משום דכאן חשיב בפנים ובחוץ ובאלו לא שייך פנים וחוץ דגם העני אם הולך לפנים ונוטל חפץ ומוציא הרי הוא כבעה"ב וכן להיפוך אם בעה"ב יוצא החוצה ונוטל חפץ ונכנס הרי הוא כעני) אבל אי נאמר דפנים וחוץ הוא הכנסה והוצאה כפירש"י במס' שבועות א"כ שפיר שייך למיתני ארבע שהם שש בפנים דהיינו ד' הכנסות דחיובים ב' הכנסות שהולך הוא עם החפץ מר"ה לרה"י וב' הכנסות ע"י הושטת יד דעני ועשיר. הרי ד' לחיוב שהם שש דהיינו שנים לפטור כשנעשית עפ"י שנים. וזה שייך רק בב' האחרונים שהם ע"י הושטה דמיירי בשנים וכמו"ש לעיל וכמו כן ד' שהם שש בחוץ שהם הוצאות ומדלא חשבינהו מכלל שא"צ לשנותם לרוב הפשיטות א"כ ודאי במס' שבועות לא לזה כיון ושפיר הקשה, ולפ"ז המקשה ודאי שהי' סבור בפירוש של פנים וחוץ הוא הכנסות והוצאות דאל"כ לא הי' מקשה ומעתה נבין כוונת רש"י ששינה בפירושיו, שכאן במשנתינו פירש פנים וחוץ בעה"ב ועני ובמסכת שבועות פי' פנים וחוץ היינו הכנסה והוצאה. ולפי דברינו שוב אין דברי רש"י סותרים זא"ז. שבשבועות המקשה הוא שהביא משנה דשבת פירש"י פנים וחוץ הכנסות והוצאות כפי דעת המקשן. אבל כאן בפי' ה המשנה פירש"י פנים וחוץ כפי המסקנא שאין לנו הכרח לסברת המקשה. ובאמת היה יכול התרצן לתרץ לו במס' שבועות ד' יציאות ממש לחיובא וכנ"ל. אלא שפנים וחוץ הוא בעה"ב ועני אלא שהתרצן תירץ לו האמת

אלא אי קשיא הא קשיא תינח במס' שבועות מוכרח רש"י לפרש פנים וחוץ הוצאה והכנסה אבל איפכא קשה דכאן