צל"ח סדר מועד קלח

נכתבים למיתה ולמה לא יטה כלפי חסד. וכמו בג' כתות ליום הדין לבית הלל ולדידי ניחא דכאן לא מיירי לענין עונש ואמת שאין עונשין ומעבירין ראשון אבל מכ"מ הימים לא קנו שום מציאת חיות ונכתבים אותם הימים למיתה ואינם בחשבון ימי חייו וזהו פירוש המאמר דרשב"נ אמר ר' יונתן גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שאם עשה תשובה אז זדונות נעשות לו כזכיות נמצא קנו הימים למפרע חיות על ידי הזכיות הללו

שם אמר ר"י גדולה תשובה כו'. שנאמר הן ישלח וגו' הנה בהאי קרא דדריש ר"י לאו רישא סיפא דפתח והיתה לאיש אחר בהויה וקידושין ומסיים ואת זנית דמשמע בזנות בלא קדושין. ועוד אדרבה היא הנותנת דגרושה שזנתה אחר גירושין מותרת לחזור להמגרש והמפרשים פירשו ואת זנית קודם גירושין א"כ אין ענינו למה דפתח הן ישלח. ועוד היכן נשתלחו ישראל ומקרא מלא איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה. ונראה עפ"י מה דפליגי ר"י בן קופר וחכמים (ביבמות דף יא ע"ב) דר"י בן קופר סבר המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת שנאמר אחרי אשר הוטמאה ורבנן סברי אחת זו ואחת זו אסורה אלא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה ור"י בן קופר לאו בסוטה לית ליה ואפי' זנאי מאי טעמא הויה ואישות כתיב ביה והנה טעמא דר"י בן קופר דכתיב אשר הוטמאה הא לאו הכי היה מודה דאף מן האירוסין היתה אסורה דפשטא דקרא והיתה לאיש אחר משמע אפי' ע"י הוי' לחוד דהיינו קדושין ג"כ נאסרה. ומעתה נבוא לביאור דברי הנביא לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר והיתה דייקא דהיינו הויה לחוד שנתארסה רק לאיש אחר ועדיין לא נשאת הישוב אליה עוד הלוא חנוף וגומר והיינו כרבנן דאפי' מן הארוסין אסורה וא"כ מה ת"ל אשר הוטמאה ודאי צריך לומר לרבות סוטה שנבעלה וא"כ איכא לאו בסוטה שנבעלה ואת זנית וגומר ושוב אלי ושפיר הוי סיפא סיומא דרישא שמכח הרישא שפסק דמחזיר גרושתו גם מן האירוסין אסורה מוכח שיש לאו בא"א שזנתה תחת בעלה ואת זנית ונאסרת בלאו ואפ"ה שוב אלי שפיר קאמר ר"י דתשובה דוחה ל"ת שבתורה

סליק מסכת יומא