צל"ח סדר מועד קלו

להביא קרבנות דנולדו קודם ראש השנה דאף שמשהגיע ראש השנה הוא בן שתי שנים הא לפי הה"א לא קפדה התורה שלא יהיה יותר מבן שנה אלא הפירוש הוא שלא יהיה פחות מבן שנה. ולכך צריך קרא שנתו ללמוד דמונין ליה שנה דידיה ולא שנות עולם וכיון דידעינן מכח האי קרא דשנה שלו מנינן ממילא מוכח דבן שנה הוא הפירוש שלא יהיה יותר מבן שנה מדאיצטריך למכתב מיום השמיני והלאה כנ"ל ומיושב קושית התוס'. אך יש לדחות תירוץ הגאון הנ"ל דשפיר מקשים התוס' דבלאו קרא דשנתו מוכח דשנתו שלו מנינן לו דאי שנת עולם איך אפשר להביא קרבנות ביום ראש השנה. ואין לומר דה"א דהפי' בן שנה הוא שלא יהיה פחות מבן שנה כנ"ל זה אינו דע"כ ליכא למימר דהפירוש הוא בן שנה שלא יהיה פחות מבן שנה אבל יותר מבן שנה כשר דהא חמש חטאות מתות היה הלכה למשה מסיני וחד מניה הוא חטאת שעברה שנתה ואפי' אם אמרינן ד' היו והעמידו על חמש או אחת והעמידו על ה' היינו לענין שיהיה למיתה אזלא אבל זה ודאי דהל' למ"מ היה בחטאת שעברה שנתו רק דשכחו אם היה הלכ' בחטאת שעברה שנתה אי למיתה או לרעי' אזלא (עיין תמורה ט"ז ע"א והוריות ו' ע"ב) ואי אמרת דבן שנה הוא הפי' שלא יהיה פחות מבן שנה אבל יותר מבן שנה כשר למאי הלכתא נאמרה הלכה למשה מסיני דחטאת שעברה שנתו ימות הא כשר הוא אלא ודאי מוכח מכח הלכה זו דהפירוש הוא בן שנה שלא יהיה יותר מבן שנה ושפיר קשה קושית התוס' הנ"ל. **הג"ה ודע דהרמב"ם בפ"א מהלכ' מעשה קרבנות הל' י"ד כתב דשעיר עזים הוא ג"כ בן שתים אמנם יש בהרמב"ם גרסות שונות ויש בו סתירות ע"ש בכ"מ ובמ"ל אך אנן בדידן לשיטת רש"י ותוס' קיימינן דכל שעירים המה בן שנה דוקא ולא מצינו בן שתי שנים כי אם בפר ומרהיטא דסוגיין יש להקשות על דברי הרמב"ם ואין כאן מקום להאריך בזה:** וצריכי' לומר כתירוץ התוספות דקרא דשנתו אתי למעת לעת אמנם כל זה הוא אי אמרי' דהלכה למשה מסיני היה רק על כבש בן שנה דאם עברה שנתו למיתה אזלא אבל אי אמרינן דגם בפר שנים פוסל כחכמים דפר בן שלש או כר"י הגלילי בן שתים ולא יותר א"כ לא צריכין אנו לתירוץ התוס' דבן שנתו אתי למעת לעת דשפיר יש לומר דבן שנתו אתי לגופא דמנינן שנה שלו ולא שנת עולם. ואין להקשות קושית התוס' הא בלא"ה ידעינן דשנה שלו דאי שנת עולם איך אפשר להביא תמידין בראש השנה דיש לומר דפי' בן שנה הוא שלא יהיה פחות מבן שנה ואין לומר הא ידעינן זה מכח הלכה למשה מסיני דחטאת שעברה שנתו זה אינו דהלכה היה על פר שהוא בן שלש שנים ולא על כבש. ומעתה לפי זה הא בהא תליא אי אמרינן פר בן ב' או ג' שנים ולא יותר א"כ הלכה למשה מסיני יכול להיות על פר א"כ קושית התוספות במקומה עומדת וצריך שנתו לשנה שלו ולא שנת מנין עולם. ולא מוכח מעת לעת אבל אי אמרינן כר"מ דפר לא נפסול בשנים ואפי' בן ד' וחמש שנים ויותר כשר ע"כ ההלכה דחטאת שעברה שנתו היה על כבש בן שנה ומוכח דפירוש בן שנה הוא שלא יהיה יותר מבן שנה ושפיר קשה קושית התוס' וצריך לומר כתירוץ התוס' דשנתו אתי למעת לעת

ומעתה פקח עיניך וראה דרבי ורבנן במסכת ערכין פליגי בהא דרבנן סוברים כחכמים דרבי מאיר דפר בן שלש ולא יותר אם כן איצטריך שנתו לגופא דשנתו שלו ולא שנת מנין עולם ולא מוכח בקדשים מעת לעת ולכך צריכי קרא אחרינא למעת לעת בבתי ערי חומה אבל רבי סובר כר' מאיר דבפר לא פסול בשנים ואפי' בן ד' וחמש. וע"כ דההלכה היה דחטאת שעברה שנתו על כבש בן שנה ושפיר קשה קושיית התוס' דלגופא דמונין שנתו שלו ולא שנת עולם לא צריך קרא וע"כ קרא דשנתו אתי למעת לעת כתירוץ התוס' ושפיר קאמר דמחד קרא נפקא מיום ליום ומעת לעת דינינן דידעינן בבתי ערי חומה מיום ליום ממילא ידעינן מעת לעת יליף מקדשים ודו"ק. ומעתה לפ"ז שפיר מתרצים התוס' דהגמרא דהכא במסכת יומא שפיר פריך הא תינח שעיר פר מאי א"ל דכיון דנקט גזירה משום עברה שנתו ולא נקט עברה שנתו ממש ע"כ צ"ל דרצה לאוקמי גם אליבא דרבי ולפ"ז ממילא קשה הא תינח שעיר פר מא"ל דהא רבי לשיטתו ע"כ סובר כרבי מאיר דפר אפי' בן ד' וחמש שנים כשר וא"כ ממנ"ש לא אתיא כרבי ודו"ק היטב הדק

ולפ"ז יש ליישב נמי מה דקשה על תי' התוס' דשנתו אתיא למעת לעת והקשה בספר מראה כהן הא במס' זבחים (ד' כה ע"ב) יליף מעת לעת בקדשים מקרא דיהיה ולפי' התו' ילפינן מעת לעת משנתו ויהא לכאורה סתירה על דברי התוס' אמנם לפי דברי א"ש דהא שם בזבחים הוא ר"ז אמר רבי ולרבי בודאי אתי שנתו למע"ק אבל רבא שם פליג וסובר כרבנן דהכא וע"ש ברש"י ד"ה שנשתייר מהן ודו"ק

פרק שמיני

שם פה ע"ב מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת כו' אמר ר"י אמר שמואל כו' וחי בהם כו' ולכאורה יפלא למה שבקו כולהו תנאי מקרא מפורש וחי בהם ונדחקו מק"ו ונראה משום דקרא כתיב בפ' אחרי מות ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' ולפ"ז יש לומר דכולהו תנאי דילפי פקוח נפש דדוחה שבת מק"ו וממאנים בדרשא שהביא שמואל דסבירי להו דמוחי בהם אין ללמוד רק מצות שנתן להם בסיני שניתן להם רק בתנאי וחי בהם. אבל שבת שנתן להם במרה קודם שנאמר וחי בהם י"ל דשבת אינו נדחה מפני פיקוח נפש. ואף ששבת נשנית בסיני מכל מקום אזהרת שבת שנאמר במרה לא היה בו תנאי ולכך ילפי מק"ו ומסברא דאינו מחויב לאבד חייו בשביל קיום המצוה וכמו כן גבי שבת וק"ל

ד' פו ע"ה גמ' גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה כו' ומי אמר ר"י הכי כו'. הדבר צריך עיון מאי רומיא דר"י אדר"י דאטו משום דסבר ר"י ולא עד בכלל משום הכי לא ידחה ל"ת. ונראה משום דבר"ה פליגי אמוראי במאי דאמרי ב"ה ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד ר"א אומר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. ריב"ח אומר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע תני דבי ר"י מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רוב עונות מיחשב בהדייהו ושם פי' רש"י כובש את כף מאזנים של זכות ומכריעין את העונות. אבל במס' ערכין פירש"י כובש מטמין מן העונות תחת כסא הכבוד כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך ולפ"ז נוכל לומר דמה דאמר רבא ועון עצמו כו' דאי איכא רובא מיחשב בהדייהו קאי ג"כ אמ"ד כובש שאם איכא רוב עונות אזי גם עון הנכבש חוזר ונעור ואם כן איכא למימר דבהא פליגי ר"ל ור"י דר"ל סובר דתשובה מועלת אפילו אחר גז"ד שכבר יצא חייב בדינו ואם כן מכלל דהוי רובא עונות ואז נצטרף גם אותו עון שתחת הכסא ומועיל תשובה בכל זה. ולכן אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שאפילו אם כבר נתעורר אותו העון נתכפר בתשובה ור"י סובר שאין תשובה מועלת כי אם קודם גז"ד ואז עדיין לא עלו העונות בכף מאזנים ולא נתעורר עדיין העון שתחת הכסא ואז מועלת תשובה ולא עד בכלל שאם נתעורר גם אותו עון שתחת הכסא ומוכיח שכבר איתקל במאזנים ואשתכח חסיר זכיות ורוב עונות ואם כן כבר נגזר דינו ושוב אינו מועיל תשובה ולפ"ז שפיר מקשה ומי אמר ר"י הכי והא אמר ר"י גדולה תשובה שדוחה ל"ת כו' שנאמר הן ישלח ואם כן מיירי שכבר שלח בגירושין והיינו לאחר גז"ד ואפ"ה אמר ושוב אלי וע"ז שפיר מתרץ כאן ביחיד כאן בצבור והוא ע"פ מה דאמרי' במ' ר"ה אמר ר"י גדולה תשובה שמקרעת גז"ד של אדם שנאמר השמן לב העם הזה וגו' פן יראה וגו' ושב ורפא לו איזה דבר שצריך רפואה הוי אומר זה גזר דין מיתיבי השב בינתים מוחלין לו לא שב בינתים אפי' הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו ל"ק הא ביחיד הא בצבור. ואם כן הך סוגיא דיומא היא ממש כסוגיא דר"ה לחלק בין גז"ד דצבור לגז"ד דיחיד אלא קשיא