צל"ח סדר מועד קלה

שהמזבח היה כלו רק אמה והארון שהיה עומד ארכו לרוחב הבית והיה ארכו אמתים וחצי אם כן אף אם היה המזבח כלו בדרום אכתי היה כלו מכוון נגד הארון שהיה חצי הארון שבדרום הוא אמה ורביע והמזבח כלו רק אמה

ועתה אני אומר המתנות שעל הפרוכת ביוה"כ מסתמא היה כמו בפר כהן משיח וכדמשמע (דף כ"ז ע"א) דמקשה ודלמא דפר העלם וכו' משמע שהזאה בפר יוה"כ היה באותו מקום עצמו בפרוכת שהיה הזאה של פר כהן משוח ופר העדה [ודלא כמרכבת המשנה בה' עיוה"כ ששגג בזה] ובפר כהן משוח כתיב את פני פרוכת הקודש ודרשו בת"כ מכוון נגד בין הבדים. ולכן גם כאן ביוה"כ מבואר במשנה על הפרוכת שכנגד הארון. והנה בגמרו מתנות פרוכת ויצא אל מזבח ה' נלע"ד שלא היה חוזר דרך אחוריו דדוקא בקדשי קדשים עצמו מבואר במשנה יצא ובא דרך כניסתו ש שיהיה פניו נגד הארון אבל בבואו להיכל לא מצינו במשנה שהלך דרך אחוריו ובזה אין אנו צריכין לדוחק שדחקו התוס' (בד' נ"ב ע"ב) ד"ה יצא שהוכרחו לחלק אף שביאה דרך אחוריו לא מקרי ביאה מ"מ יציאה דרך אחוריו מקרי יציאה עיין שם בדבריהם ולדידי אין הכרח לזה ויצא אל המזבח דכתיב בקרא היינו יציאתו מן הפרוכת למזבח והכל בהיכל עצמו ושם באמת לא הלך דרך אחוריו ומעתה בהילוכו מפרוכת למזבח הזהב היה פניו למזרח ואם היה המזבח עומד באמצע ממש ומתנות שעל הפרוכת מסתמא היה נותן באמצע אם כן פגע באמצעיתו של מזבח ופניו למזרח וימינו לדרום ופנה לדרומית מערבית ופגע בהך קרן ברישא אבל אם שולחנות צפון ודרום מונחי' אם כן היה המזבח כלו בדרום וצלע צפוני של מזבח היה מכוון נגד האמצע ובהילוך הכהן מאמצעית הפרוכת למזבח פגע ממש בקרן צפונית מערבית של מזבח שהוא מכוון נגדו ממש

ומעתה לפי זה נוכל לומר דר"ע וריה"ג לא פליגי בפיתחא כלל דיהיה הפתח באיזה צד שיהיה הכהן לא מן הפתח פנה למזבח כי אם ממקום הזאות הפרוכת. אבל פליגי בשלחנות ר"ע סובר שלחנות מזרח ומערב מונחים ואם כן היה המזבח עומד באמצע ההיכל מכוון ממש ופגע באמצעו של מזבח ופנה דרך ימין לדרומית מערב ונפיק מכולי' מזבח והתחיל דרומית מזרחית. וריה"ג סובר שלחנות צפון ודרום מונחים ואם כן המזבח כלו בדרום רק צלע צפוני שלו מכוון נגד האמצע ונמצא פגע הכהן בצפוני של מזבח ברישא דהיינו קרן צפונית מערבית ונפיק מכוליה מזבח ונתן צפונית מזרחית ברישא

פרק ששי

דף ס"ה ע"א תנן התם בני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או שאבדו (עד ס"ו ע"א) אלא אמר רבא גזירה משום תקלה כו'. ותקלה עצמה תנאי היא. תוס' ד"ה משום חטאת שעברה שנתו תימא לי מאי פריך הא בפר נמי דינו שיהיה בן שלש שנים ותו לא ואי עברו שנותיו פסול כו' וי"ל נהי דפסול להקרבה לא הוה לן למימר ימותו כו' אי נמי הכי פריך דר"מ דמדקא דוחקת לשנוי' גזירה משום עברה שנתו והיות מצי לשנויה בלא גזירה לרבנן דרבי הוי חטאת שעברה שנתו ממש אלא כדי לאוקמי ככ"ע אפי' כרבי משנית הכי אם כן לרבי מאיר דאמר בפר אף בני ארבע וחמשה וה"ד טפי מאי מתרצית עכ"ל התוס'

והנה לכאורה תי' שני של תוס' הוא תמוה דמנ"ל להמקשן להקשות דילמא כל מאי דאפשר לתרץ ליה אליבא דכ"ע ניחא ליה טפי ולכך נקט משום גזירה דחטאת שעברה שנתו ולא נקט עברה שנתו ממש הואיל וניחא לאוקמי הברייתא אף לרבי הואיל ואפשר לי' לשנוי' הכי אבל אליבא דר"מ דאי אפשר לשנוי' באמת לא מוקי הברייתא כר"מ אלא כרבנן או כר"י הגלילי ואיך תלי' זה בזה לומר הואיל ומוקי הברייתא אף אליבא דרבי יהיה גם ההכרח לאוקמי הברייתא גם אליבא דר' מאיר ולפרוך פירכא תינח שעיר פר מא"ל ונראה לומר דכוונת התוס' הוא כך כיון דדחיק ליה לאוקמי הברייתא כרבי ממילא צריך לאוקמי גם אליבא דרבי מאיר דע"כ רבי לשיטתו סובר כר' מאיר דהא דפריך אף בני ארבע וחמש ואם כן קושי' המקשן היא ממנ"פ דלמה ליה לדחוק לשנויה משום גזירה ולא מוקי משום חטאת שעברה שנתו ממש אלא ע"כ צ"ל דרוצה לתרץ גם אליבא דרבי ופריך הא אכתי לא מצי לשנוי' אליבא דרבי דהא רבי ע"כ סובר כר' מאיר דפריך אפי' בני ד' וחמש שנים ואם כן קשה הא תינח שעיר פר מאי איכא למימר

ונקדים לזה מאי דאיתא במסכתא ערכין (דף ל"א ע"א) המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל י"ב חודש ואמרי' עלה מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים ורבנן האי ימים מאי עביד ליה מיבעי ליה מיום ליום ורבי מיום ליום מנ"ל מעד תם שנת ממכרת ורבנן האי מ"ל שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם וימים מבעי לי' למעת לעת דסד"א מיום ליום אין מעל"ע לא כתב רחמנא ימים ורבי מעל"ע מנ"ל נ"ל מתמימה ורבנן הא מיבעי ליה לעיבורה ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה הכי נמי מיום ליום ומעת לעת מעד תם שנת ממכרו נפקא ע"כ הגמ' ע"ש. והנה צריכין אנו לתת לב במאי פליגי רבי ורבנן דלרבי מיום ליום ומעת לעת מחד קרא נפקא ולרבנן צריך תרי קראי חד למיום ליום וחד למעת לעת באיזה סברא הם מחולקים. ונראה לומר דעל פי מה שכתבו התוס' בסוף ד"ה מיום ליום דאם גלי לן קרא בחד מקום שצריך מעת לעת הה"ד בכולהו דילפינן שנה שנה ע"ש בתוספות א"כ יש לומר דרבי יש לו דרשה אחרת למעת לעת בקדשים ולכך יליף בבתי ערי חומה מיום ליום והה"ד למעת לעת מחד קרא דכיון דידעינן דצריך מיום ליום ממילא ידעינן מעת לעת מקדשים. אבל לרבנן לא ידעינן מעת לעת בקדשים. ולכך צריך עוד קרא בבתי ערי חומה ורבי ורבנן פליגי בפלוגתא אחרת. והוא לפי מה דאיתא במס' ערכין (דף י"ח ע"ב) שנה האמורה בקדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה כו' כולן מעת לעת בקדשים מנ"ל אמר ר"א בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו שלו ולא של מנין עולם והקשו שם בתוס' ד"ה שנתו שלו למה לי קרא להכי תיפוק ליה מסברא דאי לא תימא הכי איך נמצא תמידין כשרין לר"ה שאם נולד קודם ראש השנה מיד כשנכנס ראש השנה בן שתי שנים הוא ואנו כבש בן שנה בעינן ואם נולד בר"ה מחוסר זמן הוא ומתרצים התוס' בשם מורו הר"ר שמואל דשפיר אצטריך (תרי) קראי דאי לאו הכי לא הוה ידעינן מעת לעת עכ"ל התוס' ע"ש

והנה שמעתי בשם הגאון מהו' מרדכי יפה זצ"ל לתרץ קושית התוספו' בדרך אחר דלכאורה יש במשמעות הקרא כבש בן שנתו שני דרכים ושני פירושים אחד בן שנתו דלא יהיה יותר מבן שנה כמו שהוא אליבא דאמת ויש פי' אחר בן שנתו שלא יהיה פחות מבן שנה. אבל אם הוא יותר מבן שנה לית לן בה. אמנם יש להכריע בין שני פירושים אלה ולהוכיח דע"כ הפי' בן שנה הוא שלא יהיה יותר מבן שנה דאין לומר שלא יהיה פחות מבן שנה. קשה למה צריך הכתוב לכתוב בקדשים שבעת ימים תהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה הא צריך להיות יותר מח' ימים דהא צריך להיות בן שנה תמימה אלא ודאי מדאיצטריך קרא למיכתב מיום השמיני והלאה מוכח דהפירוש דבן שנתו הוא שלא יהיה יותר מבן שנה אבל בפחות מבן שנה כשר לקרבן. אך כל זה מוכח אליבא דאמת דאמרינן שנתו שלו ולא שנת עולם. אבל אי הוי אמרי' שנתו של עולם יש לומר דבן שנתו הוא הפירוש שלא יהיה פחות מבן שנה ואפ"ה איצטריך למכתוב מיום השמיני והלאה ירצה דהיינו אם נולד ד' או ה' ימים קודם ראש השנה דשנה מלו ליה דכיון דבא ראש השנה כבר הוא בן שנה וימים לא מלו ליה דעדיין לא הוא בן שבעה ימים. ולפ"ז מתורץ קושיית התוס' דשפיר צריכין למילף משנתו דשנתו שלו ולא שנתו של עולם ואין לומר דאיך אפשר להביא קרבן בראש השנה הא כבר עבר שנתו זה אינו דאי הוי אמרינן שנתו של עולם הוי אמינא בן שנה הוא הפירוש שלא יהיה פחות מבן שנה ושפיר מצי