צל"ח סדר מועד קלג

דנותן הזאות של הפרוכת באמצעו כמו שהיה פניו לדרום הלך עוד חצי אמה יותר לצד דרום כי למה יסב פניו לאחוריו בחנם ונמצא בא מצד דרום המזבח מערבית דרומית ושם לא נתן והלך למזרחית דרומית וזה דעת ר"ע אבל אם הי' הפריפה בדרום נמצא הלך מדרום לצפון ליתן הזאות ואח"כ הלך עוד חצי אמה ופניו לצפון ומשם למזרח ונמצא פגע בצפון המזבח ונפיק מכוליה מזבח לצפונית מזרחית וזה דעת ריה"ג. נמצא לפי זה הפירוש הוא ממש בהיפך מפירוש רש"י ולפירוש זה ר"ע סובר פרוכת אחת היתה ופרופה בצפון ולכך סובר שמתחיל מזרחית דרומית וכנ"ל וריה"ג, סובר ב' פרוכת היו ונמצא החיצונה פרופה מן הדרום ולכך מתחיל מזרחית צפונית

ואמנם לכאורה קשה למה הי' צריך לילך עוד חצי אמה אצל הפרוכת והלא הי' יכול תיכף במקום שכילה לכפר הזאות הפרוכת לילך לצד מזרח וקצת באלכסון שיצא מצד המזבח וה' בידו לילך באלכסון לאיזה צד שירצה. אמנם הנלע"ד לפי המשמעות בתוס' (דף נ"ב ע"ב) בד"ה יצא ובא לו שהילוכו מפרוכת למזבח היה דרך אחוריו ופניו אל הפרוכת. וידוע שהילוך זה קשה מכ"ש שילך עוד באלכסון ואינו יכול לכוין דרך אחוריו שיבא ממש בצד המזבח ולכן הלך אותה חצי אמה ופניו כלפי צפון או כלפי דרום כל מר כדאית ליה וכנ"ל עד שהי' ממש מכוון נגד צד המזבח והלך משם לאחוריו דרך ישר עד קצה גבול מזבח

וא"כ פסקי הרמב"ם כהוגן דאיהו פוסק ב' פרוכת ולכך פוסק כריה"ג

אלא אי קשיא הא קשיא (בדף נ"ט ע"א) בפלוגתא דחנניא דאמר בצד צפוני הוא נותן ור' יוסי אומר בצד דרומי הוא נותן במאי קמפלגי מ"ס פיתחא בדרום קאי ומ"ס פיתחא בצפון לפי פירושי יהיה ג"כ ההכרח להיפך מפירוש רש"י ויהיה לפי פירושי חנני' סובר פיתחא בצפון ור' יוסי סובר פיתחת בדרום וזה אי אפשר דהרי ר' יוסי סובר בהדיא פרוכת א' היתה

אמנם חזינא לרשב"א בתשו' סימן שצ"ח כתב דר' יוסי דמתניתין פליג רק בפרוכת אבל בפיתחא מודה שהי' בדרום וגם עליו תימה שנעלם ממנו סוגיא זו דמבואר בו דר' יוסי סבר פיתחא בצפון

ועכ"פ כבר מצאתי לקיים פירושי ויהיה באמת הפירוש דחנניא סובר פיתחא בצפון ור' יוסי סבר פיתחא בדרום ואף דסבר רבי יוסי פרוכת אחת מ"מ בפיתחא לא פליג ומודה לת"ק דמתניתין דפיתחא בדרום כדברי הרשב"א

אלא דאכתי קשיא בין לפירושי וכן על הרשב"א סוגיא דלעיל (דף נ"א ע"ב) מאן י"א אמר רב חסדא ר' יוסי היא דאמר פיתחא בצפון קאי

והנה בתוס' ישנים (דף נ"ט) בד"ה מ"ס הקשה דלמא כ"ע לא ילפי יד מרגל [וכן נוכל לומר דכ"ע לית להו דרמי] אלא משום דס"ל לריה"ג כר' יוסי דפיתחא בצפון ועל כרחו יקיף בימין כיון דבההוא קרן פגע ברישא ומן דינא אין מעבירין על המצות. ועוד הקשה מ"ש גבי חנניא ור' יוסי מפרש בגמ' בהדיא דפליגי בפיתחא אי בדרום ואי בצפון וגבי ר"ע וריה"ג דפליגי נמי בהכי לא מפרש ליה גם הקשו איך סתמא זו סברה פיתחא בצפון וסותר סתמא דלעיל

ולכן אומר אני דבאמת אין אנו אחראין לפירוש רש"י ונוכל לומר דר"ע וריה"ג לא פליגי בפיתחא. ונפרש מתחלה דברי הגמ' דקאמר לימא בדרמי ב"י פליגי וכו' לא דכ"ע אית להו וכו' ור' עקיבא נהי דלא יליף חוץ מפנים אי בעי הכי נעביד וכו'. ויש לדקדק מדוע מתחלה דס"ד דפליגי בדרמי ור"ע לית ליה דרמי למה היה ניחא ליה ולא הוה קשיא ליה נהי דלית ליה דרמי מ"מ אי בעי הכי נעביד וכו' וזה קושיא על המקשן. ועוד יותר מזה קשה אי נימא באמת פליגי בדרמי ועכ"פ יוקשה אי בעי הכי נעביד וצריך לומר גם כן כדמסיק בסוף דמן דינא בהך פגע ברישא וכו' ולפי זה קשה למה לי' למימר דלית ליה דרמי נימא דגם ר' עקיבא אית לי' דרמי ואעפ"כ אינו מקיף דרך ימין משום דמן דינא בהך פגע וכו' ולכך צריך לחזור לההוא קרן אף שהוא דרך שמאל

ולכן נראה לענ"ד משום דהלבוש בא"ח סי' תרע"ו נחלק עם הש"ע בפירוש כל פינות שיהיו דרך ימין דלדעת הש"ע חשבינן הימין שיתחיל בצד היותר שמאל וילך משמאל לימין ולדעת הלבוש נהפוך רק חשיבות הימין שיתחיל בצד היותר ימין ויסבב לשמאל. והנה כל הרואה דברי הלבוש רואה שדבריו דחוקין ושטחות מימרי' דרמי ב"י אינו סובל פירושו של הלבוש רק הוא כדעת הש"ע סובב משמאל לימין. אבל עכ"פ אי לאו הך דרמי כלל הלא גם בלא שום קרא מצד הסברא ג"כ ראוי להחשיב הימין אלא שמצד הסברא יש סברא לכאן ולכאן יש סברא שחשיבות הימין היא כדעת הלבוש ויש סברא כדעת הש"ע

ומעתה אי ר"ע לית ליה דרמי וסובר ר"ע דלא ילפי' מהך קרא דים של שלמה דשם הכתוב מספר רק עמידת הים על הבקר. וכי יש שם מי שמקיף ולא שייך שם כל פינות כלל מ"מ נוכל לומר דר"ע גם מצד הסברא סובר כל פינות אלא שסובר כדעת הלבוש והוא ממש כדברי ר' עקיבא שמתחיל מזרחית דרומית דרומית מערבית וכו' והוא מימין לשמאל ואם כן לא שייך להקשות אי בעי הכי נעביד דהרי יש לומר דר' עקיבא סובר שדוקא באופן זה הוה חשיבות לימין אבל עכשיו דקאמר דכ"ע אית ליה דרמי א"כ גם ר"ע על כרחו מודה שחשיבות הוא כדרמי לסבב משמאל לימין אלא דלא יליף פנים מחוץ ואינו חייב כפנים לפנות דרך ימין א"כ עכ"פ שפיר מקשה אי בעי הכי נעביד דאטו בפנים יש איסור להחשיב מימין חיוב איננו משום דלא יליף מחוץ אבל עכ"פ יעשה כרצונו ומתורץ המקשה למה הוה ניחא ליה מתחלה ואכתי עכ"פ ביד התרצן היה להשיב דכ"ע אית ליה דרמי ודכ"ע ילפי חוץ מפנים אלא דר"ע סובר שמקיף דרך שמאל הוא משום דריש לקיש שהרי גם עתה דמוקי טעמי', דר"ע דלא יליף פנים מחוץ אכתי צריך לדר"ל משום קושיא דאי בעי הכי נעביד וכו' א"כ לימא דשפיר בעלמא יליף פנים מחוץ והכא שאני משום דר"ל וצריך לומר דאי הוה יליף פנים א"כ יש חיוב לימין ויש ג"כ לאידך גיסא משום דר"ל ואף ששניהם שוים במעלה מ"מ אדר"ל כבר עבר מגזירת הכתוב עד דנפיק מכולי' מזבח ועל פינות לימין לא עבר אין כח בדר"ל שכבר נדחה לדחות דרך ימין שלא נדחה עדיין

ומעתה נוכל לומר דלא פליגי ר"ע וריה"ג בפיתחא כלל והא ודאי דר"ע לא סבר פיתחא בצפון דאם כן יתחיל בצפון ויקיים דרמי ודר"ל אבל נוכל לומר דר"ע וריה"ג סברי פיתחא בדרום כסתמא דמתניתין דלעיל ור' עקיבא לית ליה ימין דלא יליף פנים מחוץ ומעתה מסבב דרך שמאל וריה"ג יליף פנים וכו' וא"כ אם יתחיל בדרום על כרחך ידחה דר"ל לגמרי משום דרך ימין ולכך סובר בתחלת צאתי בדרום אינו מקרב עצמו תיכף למזרח למזבח הזהב אלא הולך מדרום לצפון עדי יעבור כל רוחב המזבח לצפונו של מזבח ושם פונה להמזבח בצפונו ופוגש בקרן מערבית צפונית ונפיק מכולי' מזבח לצפונית מזרחית ושוב חוזר דרך ימין ומקיים דרמי ודר"ל וגם מתחלה דרצה לומר דפליגי בדרמי ג"כ נוכל לומר דלא פליגי בפיתחא כלל וכנ"ל. ולימא בדרמי פליגי אכל פלוגתתם קאי בין אמה דפליגי דלמר מתחיל בצפונית ולמר בדרומית ובין מה דלמר מקיף דרך ימין ולמר דרך שמאל. אלא דקשה לפי סברתי דגם לריה"ג פיתחא בדרום א"כ המקשה שהקשה ור"ע היכי דבעי נעביד א"כ לא ידע מדר"ל א"כ לקשי נמי לר"י הגלילי למה יתחיל בצפון יתחיל בדרום ויקיף דרך ימין. ויש לומר כיון שכבר מצינו במשנה דלעיל פלוגתא דר' יוסי ורבנן בפיתחא ולר"י פרוכת א' א"כ פיתחא בצפון שוב לא היה יכול להקשות לריה"ג דאיכא למימר דסובר פיתחא בצפון. אבל לבתר דמסיק משום דר"ל א"כ [איכא[ למימר גם טעמי' דריה"ג משום דר"ל אבל בפיתחא לא פליג והרווחנו שסתם משנה זו שהיא כריה"ג אינה סותרת לסתמא דלעיל שהחיצונה פרופה בדרום וא"כ פסקי הרמב"ם נכונים

ובזה נבוא לביאור מה דאמר אלא מחוורתא כדמשנינן מעיקרא