צל"ח סדר מועד קלב

היה לו פתח והוא מפורש במקרא אבל כיון שבפתח זה לא נכנס בו אדם מעולם רק כה"ג ביוה"כ לבדו לא היה צריך להיות רחב בשלמא פתח ההיכל נכנסו בו בכל יום כהנים הרבה ובשבת נכנסו ארבעה כהנים בבת אחת לצורך לחם הפנים וארבעה מקדימין לפניהם. ולכן היה פתחו רחב עשר אמות אבל זה של ק"ק מסתמא לא היה רחב יותר מארכו של ארון שהכניסו עם הבדים דרך שם והבדים היו בולטים. ואם כן הפריפה הפנימית נכנס שם הכהן ובא תכף לבין הבדים והפך פנים למערב נגד הארון ולא שייך שם ימין ושמאל וא"כ אז נהפוך הוא שהחיצונה פרופה מן הצפון כדי שבהילוכו אותן אמתים רוחב הפרוכת יהא ימינו לצד ק"ק ושמאלו להיכל כי בין ב' הפרוכות על כרחך שהי' פניו או לדרום אם מהלך מצפון או לצפון אם מהלך מדרום

ונמצא קושיית הגמרא שפיר אי במקדש ראשון מי הוו פרוכת ואף שהו' פרוכת דבבא מ"מ במשנה דקאמר שחיצונה בדרום ע"כ לאו בפרוכת דבבא מיירי

אלא לכאורה לשון המשנה תמוה הגיע לצפון מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון והדבר תמוה והלא הארון היה או במערב ממש לדעת הרמב"ם או באמצע לדעת התוס' ועכ"פ היה רחוק ומשוך מצד מזרח או עשר אמות או עשרים אם בצד מערב היה ואיך מהלך לשמאלו עם הפרוכת והלא היה צריך להפוך פניו למערב ולילך באלכסון עד יבוא למקום הארון. בשלמא אם היה זה בבית ראשון ואז האריכו הבדים עד שבלטו בפרוכת ולא היה יכול לילך באלכסון כי מה יעשה בבואו לארון איך יבוא בין הבדים וכי יפסיע על הבדים ובאמת אמרו בירושלמי חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהי' נראה כמפסיע בין הבדים. ולדעתי פירוש הדבר בהגיע להבדים והוא היה צריך לצמצם עצמו בין הבדים והבדים היו דוחקים בפרוכת היה חו"ר לאחוריו ודוחק הפרוכת לצד מזרח והלאה מן הבדים עד שנכנס בין הבדים ולפי זה היה צריך לבוא במקום שהבדים אצל הפרוכת בקצה הבדים ואם כן על כרחו הלך פניו אל הבדים והיה מקום לומר שמאלו עם הפרוכת אבל כיון שמשנתינו איירי במקדש שני ומקום ארון היה אבל בדים לא הי'. ואיך שייך שמאלו לפרוכת

ונצטמד בזה ג"כ הקושיא על התוס' ישנים שפירשו הטעם משום הכי החיצונה לדרום ופנימית לצפון כדי שלא יהיה שמאלו לארון וצריך לומר שהפירוש הוא משום שבבית ראשון ואז היו הבדים מגיעים עד לפרוכת ושפיר היה מוכרח לילך ופניו לבדים והיה מוכרח להיות הפנימי פרופה לצפון ולכן לא רצו לשנות בבית שני מתבנית בית ראשון בכל מה דאפשר, ולפי זה הלשון במשנה מהלך לשמאלו עם הפרוכת היינו בבית ראשון וגם שם היתה החיצונה לדרום ופנימית לצפון דגם בדביר הי' השער רחב יותר מארכו של ארון ושייך שמאלו לפרוכת ואם כן נסתר דברי הגמ' דמקשה מי הוי פרוכת

ואמנם ראיתי בתוס' במס' ב"ב (דף כ"ה ע"א) ד"ה וצבא שכתבו שאף שבית קדשי קדשים היה במערב המקדש מ"מ הארון היה עומד בקדשי קדשים במזרחו. אך לא כתבו התוס' זה בהחלט רק דרך דחיה שלא נוכל להוכיח מהכא דשכינה במערב אבל למאן דס"ל שכינה במערב בודאי שהארון היה עומד במערב דכל מה דאפשר לקרובי לצד השכינה היו עושים אבל למאן דס"ל שכינה בכל מקום נלע"ד דודאי היה הארון במזרח דהרי התוס' שם במנחות דף צ"ח נדחקו מאד איך הגיעו הבדים עד הפרוכת והוא מבואר בקרא ויראו החוצה והרי הבדים לא היו ארוכים וניחא להו שעפ"י נס היה הדבר וכל זה אם יש לנו איזה הכרח לומר שהיה בנס והיינו אם שכינה במערב שאז העמידוהו במערב כדעת הרמב"ם אבל אי שכינה בכל מקום מהי תיתי לומר שהבדים שנראו החוצה היה בנס ומה חסר לנו לומר שבדרך הטבע היה והארון עמד במזרח ק"ק ממש ולכן בדיו דחקו בפרוכת. ומעתה משנתינו סברה שכינה בכל מקום וא"כ ארון במזרח ולכך מהלך שמאלו לפרוכת. ולכך היתה הפנימית פרופה בצפון וחיצונה בדרום. אבל הרמב"ם לשיטתו דאיהו סובר שהארון היה במנורה ולא שייך דברי התוס' ישנים ואז אדרבה החיצונה פרופה מצפון כדי שבעודו מהלך בין ב' הפרוכות שלא יהיה שמאלו לצד ק"ק ולכך פוסק כריה"ג (לקמן דף נ"ח ע"ב) דמתחיל מחטא על המזבח הזהב צפוניה מזרחית דאף דסובר ב' פרוכות היו מ"מ החיצונה פרופה בצפון ור' עקיבא אף דסבר שם במס' ב"ב שכינה במערב מ"מ אולי סובר פרוכת א' היה ואם היה רק פרוכת א' היה יכול להיות פיתחא בדרום שהרי אינו הולך רק לנוכח באלכסון ממזרח למערב למקום ארון ובין פרוכות לפרוכת לא שייך כלל שלא היה רק פרוכת א' וא"כ שם בפלוגתא דר"ע ור"י הגלילי ניפוך הוא דר"ע סבר פרוכת א' היה וריה"ג סובר ב' פרוכות היו ועולים פסקי הרמב"ם כהוגן שפסק ב' פרוכות היו ופסק כריה"ג

עוד נראה לענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם ומתחלה אני תמה על פירוש רש"י שפירש דר"ע וריה"ג פליגי בפתחא אי הוה בצפון או בדרום דאטו מן הפתח הולך הכהן להמזבח והלא מתחלה צריך ליתן על הפרוכת והא ודאי שהיה צריך ליתן על הפרוכת מכוון נגד הארון וכן הוא מבואר במשנה (ד' נ"ג ע"ב) נטל דם הפר וכו' והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ ועוד דהא ודאי שהמתנות של פר יוה"כ ומתנות של פר כהן משוח וצבור בהעלם דבר היו במקום אחד בפרוכת וכדמשמע (בד' נ"ז ע"א) שמקשה ודלמא דפר העלם וכו' משמע ששניהם במקום אחד הם בפרוכת ובפר כהן משוח כתיב את פני פרוכת הקודש ודרשו בת"כ מכוון נגד בין הבדים. והנה הכהן בגמרו מתנות הפרוכת משם יצא אל מזבח הזהב וא"כ מה לנו אם פתחא בדרום או בצפון הלא הכהן לא מן הפתח יצא אל המזבח אלא מאמצעית הפרוכת ואני תמה על רש"י ועל הרשב"א איך פירשו פלוגתא זו דתליא בפיתחא. והעולה על רוחי לפום ריהטא לתרץ סברת רש"י אומר כי מסתמא הכן הזהב שהיה בהיכל שעליו הניח הכהן את הדם בצאתו מקדשי קדשים היה סמוך למקום יציאתו אם בצפון או בדרום ולפי זה לפי סדר המתנות ובגמרו מתנות השעיר על הפרוכת היה אח"כ צריך לחזור אל הכן ליקח דם הפר אשר היה מונח שם בעודו עוסק במתנות השעיר על הפרוכת ולערב יחד שני הדמים ומשם פנה למזבח ונמצא פינת הכהן למזבח היה ממקום הכן וכיון שהכן היה במקום הפריפה שפיר שייך פלוגתייהו דר"ע וריה"ג בפיתחא אם הי' בצפון או בדרום

אבל אחר העיון נלע"ד שאם הכן היה במקום הפריפה יש כאן אפושי בהילוך וטירחא לכה"ג שהרי כשכלה דם הפר על הפרוכת הי' צריך לילך אל הכן וליטול דם השעיר ולחזור לאמצע הפרוכת וליתן דם. השעיר ואח"כ לחזור למקום הכן ולערב הדמים וטורח זה למה ומסתמא היה הכן אצל אמצע הפרוכת סמוך למקום מתן הדם

אמנם הנלע"ד בפירוש רש"י אף שזה ודאי שהזאת הפרוכת היה צריך להיות במקום שהפרוכת מכוון נגד בין הבדים אבל לא באמצעית בין הבדים ממש וכל אותן אמתים וחצי שבין הבדים שוים במעלה ונקרא הפרוכת המכוון שם פני פרוכת הקודש וכיון שכן מסתמא במקום הראשון במשך אמתים וחצי שפגע תחלה שם נתן הדם וכיון שהארון אוכל לרוחב הבית אמתים וחצי ומזבח הזהב כלו אמה ומכוון באמצע נמצא שבנתנו על הפרוכת בקצה הארון עדיין היה מצד המזבח ושפיר תליא בפיתחא שאם פיתחא בצפון והלך מצפון לדרום עד בואו לקצה צפוני לארון ושם נתן הזאת הפרוכת ומשם יצא למזבח נמצא בא בצד צפון המזבח ואם פיתחא בדרום הוא להיפך

ואמנם רבינו הגדול רוח אחרת עמו ואיהו סובר שנותן בפרוכת באמצע ממש מכוון נגד אמצעית בין הבדים וכיון שאחר המתנות היה צריך לפנות עצמו פניו למזרח ולצאת אל המזבח וליפוק מכולי' מזבח והוא עתה עומד באמצעית הפרוכת והוא ממש נגד אמצעית המזבח ולכן הלך עוד חצי אמה אצל הפרוכת ופניו לצפון או לדרום שיבוא נגד צד המזבח ואח"כ הסב פניו למזרח ונפיק מכוליה מזבח ומסתמא לצד שהי' פניו בתחלה בצאת מן הפריפה והלך משם לאמצעית הפרוכת כן הלך ג"כ החצי אמה ופניו לאותו צד וא"כ אם הפריפה היתה בצפון נמצא כשפנה ליתן הזאות של הפרוכת הלך מצפון לדרום