צל"ח סדר מועד קלא

צלח יומא

דף י' ע"א ת"ר כל הלשכות וכו' שהיה בה בית דירה וכו'. הנה מלשון זה שהיה בה בית דירה מוכח דמתורת בית דירה אתאן עלה ולא מטעם חשש חבוש בבית האסורין ולכן בא ר"י לפלוגי ואמנם לפי ההוה אמינא של המקשה] וכי תימא מדרבנן ואז לפי מ"ש התוס' בד"ה וכי תימא גם ר"י בלשכת פרהדרין לאו מטעם חבוש אתי עלה רק גזירה אטו דירה קבוע קשה במה ראה ר"י שחכמים מטעם חיוב תורה הצריכוהו מזוזה דילמא גם רבנן מטעם גזירה אטו דירה קבוע אתו עלה. ונראה דא"כ הוה להו למימר כל הלשכות וכו' לא חייבו אותן במזוזה חוץ מלשכת פרהדרין וכו'. ובזה היה משמע שלשכת פרהדרין חייבו חכמים במזוזה אבל מדקאמר לא היה להן כו' חוץ וכו' משמע שהיה לה ע"פ דין ולא חיוב דרבנן. ואף דאביי מוקי לה בשאר ימות השנה ות"ק משום גזירה קאמר ואעפ"כ לא קאמר לא חייבו אותן וכו'. ונראה משום דהא ודאי אי גזרינן שאר ימות השנה שלא היה בה דירה כלל אטו הני ז' יומי ק"ו דגזרינן בשאר לשכות עכ"פ באותו יום או לילה שהיה בו דירה לשומרים אטו דירה גמורה ולפי זה שאר לשכות דקאמר ת"ק שלא היה להן מזוזה בקבע בכל השנה אבל באותו זמן שהיה בו השומר ודאי שחייבו אותן במזוזה חוץ מלשכת פרהדרין שהיה לו כל השנה לכך לא נקט כל הלשכות לא חייבו אותן דודאי חייבו איתן בזמן שהיה בה השומר

ועפ"ז אין אנו אחראין לסברת התוס' בד"ה רבנן סברי גזרינן ור"י סבר וכו' שכתבו דאביי ורבא לית להו הך סברא לחלק בין סוכה לפרהדרין דאי אית להו מאי מקשה רבא לאביי. והנה על דברי התוס' הללו יש כמה פליאות חדא דהיא גופא קשיא מנ"ל לרבא להקשות ודלמא אביי אית ליה הך סברא ועוד דלמסקנא דרבא עצמו מחדש סברא זו דסוכה קילא הוה ליה להשאר באוקימתא דאביי ומי הכריחו לחדש פלוגתא בדירה בע"כ ולפי מ"ש ניחא דודאי איכא לחלק דסוכה קילא אבל אי גזרינן בלשכה אפילו בשאר ימות השנה שאין בה דירה כלל ק"ו שיש לגזור עכ"פ בסוכה בהני יומי שבעה שעכ"פ דר בה אטו דירה קבועה. ולכן לעיל בוכי תימא מדרבנן לא קשיא דרבנן אדרבנן דסוכה קילא ובלשכה גזרו רק בהני ז' ימי פרישה ובסוכה לא גזרו כלל או בהני יומי פרישה יש לרבנן אפילו חיוב מן התורה ובסוכה ליכא חיוב כלל ורבנן לא גזרי כלל. אבל לאוקימתא דאביי דגזרינן לחכמים כל השנה בלשכה א"כ עכ"פ היה להם לגזור בסוכה בהני שבעה יומי ושפיר הקשה רבא והא סוכת החג בחג וכו' וממילא היה רבא מוכרח לחדש פלוגתא דדירה בעל כרחו דאי הוי מוקים פלוגתייהו בשאר ימות השנה בלשכה ומשום דרבנן גזרי א"כ לא היה מועיל בסוכה לפטור בחג שג"כ היה להם לגזור דירת עראי אטו דירה קבועה

אלא דאכתי לא הקשה רבא לאביי כלום דהרי הך פלוגתא דרבנן ור"י במס' מעשרות היא לענין מעשר וכיון דרבנן סברי דסוכה קילא דירתה וליכא חיוב תורה שוב אי אפשר לגזור מדרבנן במעשר דהרי נפיק מיניה חורבא דאתי לאפרושי מפטור על החיוב וא"כ דלמא רבנן רק ממעשר פטרי אבל במזוזה באמת מחייבי בשבעת ימי החג מדרבנן. אלא דאעפ"כ הקשה הוא שפיר שהרי מדתני עלה ר"י מחייב בעירוב ובמזוזה ובמעשר מכלל דאיכא מאן דפטר והיינו רבנן דר"י וא"כ אפילו ממזוזה פטרי ובזה תבין כוונת רש"י בד"ה והא סוכת החג ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא מאן דפטר ולכאורה כל זה שפת יתר דהרי חזינן שהקושיא היא למירמי דרבנן אדרבנן והרי מפורש דרבנן פטרי ולמה פירש רש"י דאיכא מאן דפטרי ועפמ"ש ניחא דאף דחזינן במשנה דמעשרות דרבנן פטרי ממעשר אכתי לא שמעינן דלא מחייבי במזוזה אלא מדיוקא דהך דתני עלה ר"י מחייב במזוזה מכלל דאיכא מאן דפטרי

עוד נלע"ד לתרץ קושיית התוס' על רש"י שהקשו דאפילו לא הוה תני סוכת החג בחג והוה מיירי בשאר ימות השנה ג"כ קשיא דרבנן אדרבנן דהרי בלשכה גזרו גם בשאר ימות השנה ונראה משום דחזינן שהביא ותני עלה וכו' ומה היה חסר לו להקשות רק מן המשנה דסוכת החג מכלל שיש מקום לחלק בין מעשר למזוזה אלא דקשה אכתי הוה ליה להקשות מן המשנה וכי תימא דמעשר חמיר א"כ קשיא דרבנן אדרבנן ולכן נלע"ד שיש פנים לכאן להקל במעשר יותר מבמזוזה ויש פנים לכאן להקל במזוזה יותר. דהנה לדעת הרמב"ם שניהם רק מדרבנן ואמנם פלוגתא דתנאי היא דרבי יוסי סבר כו' [חבל על דאבדין

] פרק חמישי

דף נ"א ע"ב ורבנן אמרי לך ה"מ במקדש ראשון. אבל שני כיון דלא הוה אמה טרקסין ואסתפקו להו לרבנן בקדושתיה וכו' הנה זה פשוט שבמקדש ראשון אף שהיה אמה טרקסין מ"מ הרי היה פתח פתוח בדביר ושם היה פרוכת לפני הפתח והדבר מפורש במקרא ובגמרא לקמן (ד' נ"ד ע"א) שהיו הבדים דוחקים בפרוכת וזה בבנין שלמה היה ועיין בברכת הזבח מנחות (ד' צ"ח ע"א) ומעתה למה נסתפקו בקדושת אמה טרקסין והלא הפרוכת שבפתחו יוכיח שאם היה לצד פנים א"כ מקום הכותל כלחוץ ואם היה הפרוכת דבבא לצד חוץ א"כ מקום המחיצה לצד פנים ואם נימא שגם שם היו ב' פרוכות צריך טעם שהרי להם לא היה ספק והם קידשו הבית הדביר וההיכל וידעו מה נתקדש בקדושת ק"ק ומה בקדושת היכל ונראה שעשו ב' פרוכות כדי שיהיו הצלעות שוים ולא יהיה חלל שום א' מהם אינו שוה בצלע מהצדדים ולפי זה שגם שם היו ב' פרוכות א"כ קשה לקמן (נ"ב ע"ב) בגמ' דקאמר אילימא במקדש ראשון מי היו פרוכת והדבר תמוה הא ודאי דהוה פרוכת דבבא. ורציתי לומר דמי הוי פרוכת היינו ב' פרוכות מי הוו אבל לפי מה שהוכחתי שהיה ב' פרוכות הדרא קושיא לדוכתא. ונראה דבמקדש ראשון חד פרוכת הוה אלא שהיה עובי הפרוכת אמה כעובי חומת טרקסין ועיין בתוס' בד"ה ועביד ב' פרוכות שכתבו דבבית שני לא היה אפשר לעשות פרוכת א' עובי אמה משום דצד החיצון צריך להבדיל וכו' אבל במקדש ראשון חומת טרקסין היה מבדיל והיה ע"פ הדיבור ואם כן הפרוכת דבבא שהיה רק לצניעות לא איכפת לן בעוביו

אלא דלכאורה עיקר קושיית התוס' שהקשו שיעשו פרוכת א' עביו אמה ולמה טורח זה ויותר נקל לעשות ב' פרוכות אבל עיקר הקושיא שלהם שיהיה קרא כדכתיב והבדילה הפרוכת דומיא דמשכן ועל זה תירצו מה שתירצו אבל בבית ראשון שההבדל בין הקודש ובין קה"ק היה חומת טרקסין והפרוכת היה רק לצניעות ואף שרצו שיהיה החלל שוה יותר נוח לעשות ב' פרוכות וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה בבית ראשון מי הוה פרוכת. ועוד נלענ"ד דבבית ראשון כיון שהיה פרוכת דבבא ולא שייך בין גזירת הכתוב והבדילה יותר טוב לעשות ב' פרוכות ונמצא זו פרופה מצד זה וזו מצד שני וזה צניעות שלא יזונו עיניהם מבית קה"ק

ואמנם לפי מה שראיתי בתוס' ישני' הטעם שהפנימית פרופה מן הצפון כדי שיהיה שמאלו לפרוכת וימינו לארון ואני תמה על דבריהם שהרי זה שנינו במקדש שני וארון היינו מקום ארון והרי הארון לדעת רבינו הגדול הרמב"ם הי' במערבו של קה"ק ולדעת התוס' היה באמצע ממש עיין במנחות (דף צ"ח ע"ב) בתוס' בד"ה דוחקין ועיין ברמב"ם ריש פרק ד' מבית הבחירה. ואם כן הכהן כשבא לפני ולפנים הפך פניו באלכסון דרומית מערבית והלך לנוכח אל הארון ולא שייך כאן ימין או שמאל לארון ונחדול לעת עתה מזה ויבואר אח"כ כי באמת קושיא זו על המשנה עצמה תסוב ונקח כעת טעם של התוס' ישנים ואומר דזה שייך בבית שני שהיתה הפריפה בקצה הרוחב והיה מהלך אח"כ כל חצי רוחב ק"ק טרם הגיעו לאמצע ובכל זה היה אחד מצדיו להפרוכת ולכן נכנס דרך צפון כדי שיהיה פניו לדרום ושמאל לפרוכת וימינו לחלל בית ק"ק. אבל בבית ראשון הוי אמת שלהדביר