צל"ח סדר מועד קכא

השכינה כבראשונה וזה רמז הפסוק פ' בהעלותך תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו כשתרצו לזכות להקהיל הקהל דהיינו ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים כו' להקהיל כל קהל ישראל יחדיו לירושלים תתקעו ולא תריעו שצריכים אתם לשוב תיכף מאהבה שלא תצטרכו אחריו כלום. ועל ג' תשובות הללו רמז הפייטן לכובש כעסו בדין ללובש צדקות ביום דין למוחל עונות בדין. אמר מתחל' המדרגה הפחותה שהיא ע"י יסורין וכבר הי' כעס ששלח יסורין וע"י התשובה כובש כעסו. ומדרגה שני' תשובה מיראה ועדיין לא נעשה הדין אבל מחמת יום הדין שיודע שספרי מתים פתוחים ונתירא ועושה תשובה הקב"ה לובש צדקות ומקבל תשובה זו ואמנם אין תשובה זו מתקבלת רק מצד צדקה. ואח"כ מזכיר תשובה מאהבה ובזה זדונות נעשו כזכיות ואז גם מצד הדין מתקבלת וזה למוחל עונות בדין שמצד הדין מוחל ואין צריך לרחמים כי הזדונות נעשו זכיות. וזהו לכו נא ונוכחה וגו' אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו תליתם בי דייקא שע"י תשובה מאהבה נחי' לפניו ממש בו ית' בדביקות כי אין אהבה אלא דביקות ואז כשלג ילבינו וזדונות עצמם יהיו זכיות. ועכ"פ עקר החפץ ביום ראה"ש שהוא ראשון לימי תשובה לתשובה מאהבה וזהו יום תרועה יהי' לכם תרועה דייקא שהיא תשובה מאהבה וזהו יהי' לכם שאתם מעצמכם תתעוררו לתשובה בלי שום מניע ע"י יסורים ולא מיראת יסורים רק מנדבת לבכם ובזה זדונות נעשו כזכיות ונמצא למפרע העבירה לזכות ואז אין הקב"ה מתחרט על בריית יצה"ר לומר ואשר הרעותי כי אין כאן רעה כלל ואלקים חשבה לטובה ולזכות ואין הקב"ה צריך לומר הביאו עלי כפרה ולכן בכסא ליום חגנו שנכסה חטאת החודש וכיון שלא נשאר שום רושם מעונות הראשונים נמצא ראש השנה ראשון לחשבון עונות ולכן נקרא ראש השנה וזהו שאמר איזה חג שהחדש מתכסה ומכלל שעשה תשובה מאהבה ולכן הוא ראש השנה ממש

דף ט' ע"א תוס' ד"ה לאפוקי מדר"י אומר ר"י אפ"ה הלכה כר"י אבל אינו נראה דהא אומר התלמוד הכא לאפוקי מדר"י עכ"ל: לכאורה יש לדקדק בלשון הש"ס לאפוקי מדר"י קמ"ל דלא אינו מדוקדק דכיון דאמר לאפוקי מדר"י למאי צריך לסיים קמ"ל דלא הא האמת הוא לאפוקי מדר"י לפי הך דרשא דאי אתה מונה שנת חמשים ואחת

ונראה לומר דמה דקאמר הגמ' הכא לאפוקי מדר"י לאו לאמת קיימי הכא אלא הגמ' קאמר להוה אמינא והפירוש בגמ' הוא דאי לאו דרשא דשנת חמשים אתה מונה ה"א לאפוקי מדר"י אבל לפי האמת יכולין לומר דכ"ע כר"י ס"ל. דהנה התוס' בד"ה ואי אתה מונה כו' אחת בלא ויו גרסינן דאין שנת חמשים ראשונה לשביעית הבא עכ"ל. ונראה לי לקיים הגירסא שנת חמשים ואחת בויו. והכי פירושא. דהנה במס' נדרים (דף ס"א ע"א) פליגי רבנן ור"י רבנן סוברים יובל אינו עולה למנין שני שבוע ור' יהודה סובר יובל עולה למנין שני שבוע, אמרו לו לר"י הרי הוא אומר שש שנים תזרע שדך דאין כאן אלא חמש אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש שנים הרי כאן ארבעה אלא איכא לאוקמי בשאר שני שבוע לדידי נמי איכא לאוקמי בשאר שני שבוע ע"כ הגמ' ע"ש והנה לעיל דף ו' ע"ב קאמר הגמ' לשמיטין מנ"ל דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהי' לארץ וגמר שנה שנה מתשרי כו' וליגמור שנה שנה מניסן וכו' דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים עד כאן הגמ' והנה אני אומר דודאי אי איכא למילף שנה שנה מניסן או שנה שנה מתשרי הסברא למילף מתשרי שדמי ליה יותר שבשתיהן הוא שנה שאין עמה חדשים כמו שמתרץ הגמ' והנה כל זה אי יש לפנינו שתי דרכים שוים טוב לנו למילף ולבחור הדרך שדמי טפי אבל אי אין הדרכים שוים דאי גמרינן שנה מתשרי צריכין לדחוק בקרא דכתיב ועשת התבואה לשלש שנים ולאוקמי בשאר שני שבוע ואי הוי ילפינן שנה שנה מניסן הוי מרווח לן לאוקמי הקרא בכל שני שבוע ומקרא מלא דיבר דלעולם לא צריך אלא לשלש שנים א"כ יותר טוב לבחור בו רך הזה לגמור שנה שנה מניסן ולחזות שמיטין מניסן אף שהיא שנה שיש עמה חדשים מלגמור שנה שנה מתשרי שיהיה צריך לדחוק בקרא לאוקמי בשאר שני שבוע. ומעתה פקח עיניך וראה דאי הוי גמרינן שנה שנה מניסן והוי מתחיל שנת השמיטה מניסן ויובל הי' מתחיל מתשרי דגבי יובל בהדיא כתיב בחדש השביעי שהוא תשרי. וא"כ לפי זה הי' שנת השמיטה כלה בחדש ניסן והיובל לא הי' מתחיל אלא עד תשרי שלאחריו. א"כ יש זמן חצי שנה לזרוע בין סוף השמיטה שהוא בחדש ניסן לתחלת היובל שהוא בחדש תשרי שלאחריו א"כ קרא דכתיב ועשת התבואה לשלש שנים שפיר מצי קאי בכל השנים דדי בברכה לשלש השנים דעל שנת היובל אין צריך ברכה משנה ששית דהרי יש תבואה שזרעו בחצי שנה שבין שמיטה ליובל ומעתה יותר טוב לנו למילף שנה שנה מניסן ולמנות שמיטין מניסן אף שהיא שנה שיש עמה חדשים כי היכי דמצי לאוקמי הקרא בכל שני שבוע. אבל אי ילפינן שנה שנה מתשרי אף שהוא דמי טפי לענין שהיא שנה שאין עמה חדשים מ"מ צריכין לדחוק בקרא לאוקמי בשאר שני שבוע. וא"כ הדין נותן לגמור שנה שנה מניסן ולהיות שנת השמיטה מניסן. ולפ"ז קשה קושי' הגמ' דמנ"ל דתשרי הוא ר"ה לשמיטין. אך יש לומר דמהכא נפקא לן דמתשרי מנינן לשמיטין. דאי הוי מונין מניסן א"כ הוי סוף השמיטה בניסן והיובל הי' מתחיל בחדש תשרי שלאחריו וא"כ הי' מתחיל היובל לפי מנין שני השמיטין בחצי שנת חמשים ומגיע עד שנת חמשים ואחת דהא היובל היא מתשרי עד תשרי שנה תמימה והי' סוף היובל בשנת חמשים ואחת לשמיטין. וקרא קאמר שנת חמשים וזה כוונת הגמ' ורבנן שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה חמשים ואחת דהיינו שיהי' שנת היובל רק בשנת חמשים ולא יהי' מורכב חצי משנת חמשים וחציו משנת חמשים ואחת ומעתה נפקא לן מהך קרא דמונין השמיטין מזה החודש שמונין היובלות דהיינו מחדש תשרי ולפ"ז שפיר גרסינן חמשים ואחת בויו דעיקר דרשא הוא למעט שלא יהי' שנת היובל חציו משנת החמשים וחציו משנת חמשים ואחת אבל לפ"ז קשה אמאי צריך הגמ' לעיל לתרץ דלא גמרינן שנה שנה מניסן הואיל ודנין שנה שאין עמה חדשים כו' אמאי לא מתרץ הגמ' דמהך דרשא דשנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה חמשים ואחת מוכח דמתשרי מונין לשמיטין כמו ליובלות אמנם זה לא קשה דהגמ' מתרץ גם אליבא דר' ישמעאל דדריש הך שנת חמשים דיהי' מתקדשת מתחלתה ולא בסופה ולא דרש הך מעוטא דאי אתה מונה חמשים ואחת. אך קשה דהא ע"כ צריכין להך דרשא דהא האי תירוצא דדנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים עדיין אינו מספיק דהא עדיין קשה דלמא מניסן ילפינן שנה שנה ואף שאינו דומה כל כך הואיל והוא שנה שיש עמה חדשים מ"מ מוטב לילף מניסן כדי שלא תצטרך לדחוק ולאוקמי קרא דוקא בשאר שני שבוע וי"ל דכל זה הוא לרבנן דס"ל דשנת חמשי' אינו עולה לכאן ולכאן אבל לר"י דסובר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן בלאו הכי לא מצי הקרא קאי אכל שני שבוע שהרי כתיב שש שנים תזרע ואין כאן אלא חמש דאף אי מנינן לשמיטין מניסן אכתי ליכא אלא חמש שנים דהא שנת היובל מתשרי עד תשרי הוא שנה תמימה קיץ וחורף שאסור בעבודת השדה וליכא אלא חמש שנים לזריעה ובקרא כתיב שש שנים תזרע ובלא"ה צריכין לאוקמי הקרא בשאר שני שבוע וא"כ אליבא דר' יהודה שפיר הך תירוצא דגמ' מספיק דדנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים לאפוקי ניסן דשנה שיש עמה חדשים הוא ואין לומר דמ"מ. טוב לנו ללמוד שנה שנה מניסן כי היכי דלא צריך לאוקמיה הקרא בשאר שני שבוע זה אינו. דלר' יהודה בלאו הכי צריך לאוקמי הקרא בשאר שני שבוע כנ"ל וכיון דלא מרווח לן מידי שוב ממילא דנין שנה שנה מתשרי שהוא דמי טפי שיש שנה שאין עמה חדשים ולפ"ז מה דקאמר הגמ' לאפוקי מדר' יהודה לאו לאמת קאמר אלא הכי הוא פירוש דברי הגמ' ורבנן שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. פירוש דקמ"ל קרא דלא תימא דלשמיטין מתחילין מניסן וליובל מתחילין מתשרי וא"כ מתחיל היובל לפי מנין השמיטין באמצע שנת חמשים ומגיע עד חצי חמשים ואחת וקמ"ל קרא דאי אתה מונה שנת חמשים ואחת וגם לשעיטין מתחילין מתשרי אך איך ס"ד כלל למילף לשמיטיי