צל"ח סדר מועד קכ

רגלים אין מזה ראיה דלא משכחת לי' שנה בלא רגלים. (ועיין בתשובת חכם צבי סי' י"ב) אמנם לשיטת רש"י ניחא דכיון דגם אחר שנה עובר בכל יום ויום א"כ קשה על רבא למה נקט בעובר רגלים עובר בכל יום ויום אמאי לא נקט רבותא דאפי' בעבור שנה בלא רגלים ג"כ עובר בכל יום דהא איכא למטעי הואיל וכתיב שנה בשנה כסברת בעל המאור אלא ודאי לכך לא נקט רבא שנה הואיל ולא משכחת ליה שנה בלא רגלים. וקשה איך פליג רבא על הברייתא דתני שנה בלא רגלים וע"כ דאיכא תנא דפליג על הך תנא דברייתא דאתי' כר' שמעי' ושפיר קאמר הגמ' מאן תנא דפליג על ר' שמעי'

והנה עוד מתרץ הבעל המאור על קושי' רש"י דשפיר אתי הברייתא כר"ש דמשום שנה אינו עובר כי אם בעשה דהכי כתיב שנה בשנה תאכלנו ור"ש אמר פעמים חמשה דמשום רגלים עובר בלאו דבל תאחר ומה דקאמר הגמ' תנא אלאו קא מהדר היינו לאו הבא מכלל עשה ע"ש בבעל המאור והנה קשה לי לדבריו א"כ קשה למה נקט שנה הא ברגל אחד עובר בו עשה דובאת שמה והבאתם שמה כמו שאמר רבא לעיל. והנה רש"י לעיל בד"ה עובר בעשה כתב על הקרבן ולכאורה מאי רצה רש"י בזה. ונ"ל דלפי מה שמתמה המשנה למלך על הרמב"ם בפ' י"ד ממעשה קרבנות הלכה י"ג שפסק אחד נדרים ונדבות אחד שאר דברים שהאדם חייב בהן כו' הגיע הרגל ולא הביא ה"ז ביטל מצות עשה ומקשה המשנה למלך דפשטי' דקרא לא מיירי אלא במידי דהקרבה ולא בערכין וקדושת דמים ע"ש וא"כ רש"י מפרש על הקרבן דלא כהרמב"ם דהך עשה לא נאמר אלא במידי דהקרבה ולפ"ז מיושב גם על הבעל המאור דברייתא נקט שנה דהך עשה דשנה בשנה אף שנאמר גבי בכור מ"מ נלמד כל הדברים המקודשים ממנו דגם חייבי דמים עוברים בשנה אבל עשה דובאת שמה אינו אלא במידי דהקרבה: אבל היא גופא קשי' דמנ"ל לומר דילפינן חייבי דמים מבכור דילמא ילפינן מני' רק מידי דהקרבה שהם דומים לבכור וא"כ עשה דשנה בשנה באמת אינו אלא במידי דהקרבה ולפ"ז אין אנו צריכין לא לתירוץ רש"י דפליג עליו בחדא ולא לתרוצים של הבעל המאור דבלא"ה אתי שפיר דאף הברייתא ר"ש היא בשנה בלא רגלים מ"מ שפיר קאמר ר"ש פעמים חמשה דנפקא מני' בחייבי דמים דלא מחייב עליו משום שנה הואיל ולא ילפינן מבכור אמנם ברגלים עובר גם על חייבי דמים כמו שתני בברייתא לעיל דף ד' ע"א אחד הנודר ואחד המקדש ואחד המעריך כיון שעברו עליו ג' רגלים עובר בבל תאחר וע"ז קאמר ר"ש דבעי כסדרן ופעמים ד' ופעמים ה'

גמ' דף ח' ע"א וממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחודש שופר כו' איזה חג שהחודש מתכסה בו כו'. והקשה הפ"י מדוע לא אמר איזה חג שתוקעין בו שופר והנה אין לומר דאי מתקיעת שופר יש לדחות ממאי דר"ה דלמא יוה"כ דהרי אין תקיעה ביוה"כ רק ביובל שהיא אחת לחמשים שנה ועוד יש לדקדק ר"ה שייך בדבר שנמשך כמו אחד בניסן ר"ה לרגלים שיש שלש רגלים וזה הראש וכן כולם אבל אחד בתשרי ר"ה לדין בשלמא אם הי' הדין כל השנה ועכשיו ראשית הדין שייך לומר ראש אבל כיון שאין כאן דין רק בר"ה לא שייך לומר ראש והנה התוס' מביא פלוגתא דר"ת ורבינו משולם בחודש מתכסה בו לדעת ר"מ לא הי' קרב שעיר ר"ח כלל ולדעת ר"ת הי' קרב אלא שאין מזכירין אותו בפירוש כמו שמזכירין העולה דכתיב מלבד עולת החודש. ואומר אני דבר זה באמת טעמא בעי למה נכסה חטאת החודש בר"ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והנה בפ"ק דשבועות אמרו מה נשתנה חטאת ר"ח שנאמר בו לחטאת לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהי' כפרה עלי שמעטתי את הירח ופירוש הדבר לדעתי כי מיעוט הירח הוא רומז לכנסת ישראל שנתמעטה ולמלכות בית דוד שנמשלה לירח ור' אמר לר' חייא קדשי' לירחא ואתנח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקים ומיעוט של כנסת ישראל הוא ע"י עונותינו הגורם אריכת הגלות ועכוב של מלכות בית דוד וכ"ז ע"י יצה"ר. והנה בשלהי מס' סוכה חכז"ל שארבעה דברים הקב"ה מתחרט עליהם שבראם ואחד מהם יצה"ר דכתיב ואשר הרעותי וא"כ כיון דמיעוט הירח בא בגרמת יצה"ר וביצה"ר כתיב ואשר הרעותי וא"כ כביכול שפיר שייך שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה. ובמדרש אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון וכי אומות הקדומות לא ידעו להריע כמה קרנות יש להם כמה בוקירוס יש להם כמה שפלנסים יש להם ואת אמרת אשרי העם יודעי תרועה אלא שיודעים לרצות בוראם בתרועה מה הוא עושה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדה"ד למדת הרחמים אימת בחודש השביעי ויש לדקדק בהני שלש לשונות שונות שנראו ככפולות עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים הא חדא. ב' ומתמלא עליהם רחמים. ג' והופך להם מדה"ד למדת הרחמים. ונראה דשלש מדרגות בתשובה זו למעלה מזו. א' תשובה ע"י יסורים וזו גרוע שבכולם ואעפ"כ הקב"ה מקבל שבים וזה הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים שלא ישב על כסא רחמים עד שהוצרך מתחלה לישב על כסא דין ולשלוח יסורים שהמה עצם הדין. ומדרגה גבוה מזה שעושה תשובה מיראה דהיינו שמתירא שיבואו עליו יסורים אעפ"י שעדיין לא באו עליו ובזה שהיא תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות ומצד הדין לא הי' ראוי שתקבל תשובה זו וכבר ארז"ל שמצד מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות ולכאורה יפלא החוטאת היינו שוגג ואיך יהי' מדת משפט למות על השוגג ונראה שזה קאי על מזיד ועושה תשובה מיראה ונפש החוטאת היינו שעדין נשארה חוטאת שהרי זדונות נעשו שגגות ועפ"י הדין היא תמות כיון שאינו עושה תשובה כי אם מיראה והקב"ה ברחמיו מקבלו ומתמלא רחמים ואינו יושב על כסא דין כלל כי בדין אין לקבל תשובה זו מדרגה שלישית הגבוה שבכל מעלות בתשובה שעושה תשובה ובזה זדונות נעשו לו כזכיות ותשובה כזו שאינו נשאר רושם חטא כלל אדרבה נעשו כזכיות וזה מהפך מדת הדין לרחמים שזדונות נעשו זכיות ולזה רמוזים ארבעה קולות שאנו תוקעים תקיעה שברים תרועה תקיעה תקיעה ראשונה אותיות תקעיה שלא התחלנו אנחנו בתשובה אלא הקב"ה התקיע אותנו על כרחנו ותשובה ע"י יסורים וכן רומזת תקיעה זו למה שנא' תקעו שופר בגבעה ולקול נתנו בבית ה' בחורבן בית המקדש שאז התחילו יסורים לשלוט בנו:

ואחריו שברים גנוחי גניח. הנה העושה תשובה מיראה עדיין הוא רוצה לחטוא רק שמתירא וע"ז נאמר אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי כי לעולם אין לו מנוחה וגנוחי גניח. ועל תשובה מאהבה רומזת התרועה שזה גורם הספד על היצה"ר שהוא ילולי יליל וזהו אשרי העם יודעי תרועה לרצות בוראם בתרועה דוקא ותשובה זו ודאי מקרבת הגאולה. ובאה התקיעה האחרונה תקיע"ה תקע יה ביום ההוא יתקע בשופר גדול באופן שיש לנו שתי תקיעות הראשונה והאחרונה הראשונה רומזת על גלות ירושלים התחלת וראשית הפורענות והיסורים שבאו עלינו מאז ועד עתה. והאחרונה על אות אחרית וסוף גלותנו וקבוץ גליותנו ברום המעלות והנה התחלת התשובה שהיא ע"י פורענות אין בה התכלית וצריך לעלות ממדרגה למדרגה וכ"כ תשובה מיראה אינה התכלית וצריך לילך אחריה למדרגה שהיא תשובה מאהבה וזהו התקון האמתי ואותה אנו מבקשים. נמצא לפעמים יש תשובה אחת מי שנותן לב תיכף לשוב מאהבה אינו צריך אח"כ שום תקון ולפעמים יש ב' תשובות דהיינו בעושה תשובה מיראה שצריך אח"כ תשובה מאהבה. ולפעמים יש שלש תשובות דהיינו במי שלא התחיל מעצמו כלל עד שבאו עליו יסורים וצריך לעלות ממדרגה למדרגה וע"י התשוב' הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ופוסקים היסורים ממנו וצריך ליתן על לב שאם לא ישוב עוד ישובו היסורים ולכן יתמיד בתשובה וזהו מיראה מדרגה יותר גבוהה מהראשונה ושוב ישוב מאהבה שהוא התכלית האמתי והרי זה עשה שלש תשובות אמנם חפצו של הקב"ה הוא בתשובה אחת שיעשה תיכף תשובה מאהבה, וזה רמזו רז"ל במ"ש כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מאי טעמא שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות. ויש לדקדק למה אחזו דוקא שנים או שלשה ולא אמרו ולא ארבעה וחמשה אמנם כונתם שופר אחד תשובה מאהבה אמר רחמנא ולא שנים דהיינו תשובה מיראה ושלשה דהיינו תשובה ע"י יסורים. העולה מזה שאחר תשובה מאהבה אינו צריך אח"כ לשום דבר ואחר תשובה מיראה וק"ו אחר תשובה ע"י פורענות צריך אח"כ מדרגות עד יגיע למדרגת התרועה שהיא תשובה מאהבה כי ע"י זה יהי' תקון האמתי וקבוץ נדחנו לשוב לירושלים ותחזינה עינינו השראת