צל"ח סדר מועד קיד

אינה רגילה וא"ש דקשה דרב אדרב בתרתי: תוד"ה בעירבו קמיפלגי וכו' והא דלא משני דר"י איירי בכלה לרחבה באמצע ורב איירי בכלה לצידו וכו' וצ"ע דהיכי יכול לאוקמי דברי רב בכלה לצידו אמאי קאמר חצר מותרת והאנן קיי"ל [דף י"ב] דאין חצר ניתר אא"כ יש לו פסין משני צדדים לר"מ ובכלה לצדו הא אין לו אלא פס אחד אמנם לפי מאי דקאמר הש"ס לקמן (דף י' ע"א) דרבי סבר דחצר ניתר בפס אחד אפשר דרב סבר כרבי דדוקא ר"נ אמר שם דהלכה כר' אליעזר והוא כדברי ר' אבל רב קאמר מודים וכו' ע"ש. ע"ב רש"י ד"ה נדל כו' וראשיהן פתוחין לר"ה וכו' הנה מהרש"ל מיישב דבריו של רש"י ע"ש. אבל עקר מלתא דרש"י שמפרש ששני ראשין פתוחין לר"ה נשאר בתימה מהיכן יצא לרש"י זאת דלמא רק פתח אחד פתוח לר"ה וצ"ע

דף י"א ע"א גמ' ת"ש מבוי שגבוה וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט. וקשה לי לפ"ז על הגמ' דלעיל (דף ג' ע"א) דפריך דלא תיהני אמלתרא בגובה שיהא דומיא דהיכל לפרוך הגמ' באותו ענין שהתחיל בצורת הפתח דלא תיהני צורת הפתח בגובה אלמא תניא מבוי שגבוה וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט ואפשר דבמאי דקאמר רב אתניי' צריך למעט בהביא הש"ס לעיל והיינו אמתני' דבסמוך מבוי שהוא גבוה מכ' וכו' והרחב מעשר וכו' ואם יש לו צורת הפתח א"צ למעט. וע"ז קאמר רב אתניי' צריך למעט וא"כ כי היכי דבצורת הפתח ברוחב אתניי' צריך למעט ה"נ בגובה בצוה"פ אתניי' צריך למעט משו"ה מקשי רק מאמלתרא ולא מצוה"פ תוס' ד"ה. חצר שרובה פתחים וכו' מב' צדדין מודה רב דמהני צוה"" דאמרי' לעיל הלכה כת"ק ע"כ. ויש לדקדק לפי מה שהקשה מהרש"א על תוס' ד"ה ולחי וקורה מכאן וכו' וז"ל ומיהו ק"ק ברייתא לרב דס"ל צורת הפתח לא מהני ברוחב מעשר ותירץ הריטב""א דהאי עושה צורת הפתח דהכא איירי ע"י מיעוט לעשר ואח"כ עושה צוה"פ עכ"ל. ולפ"ז מאי מדייקי התוס' דלמא להכי מהני לעיל צורת הפתח בשני צדדין דאיירי שהי' ממעט עד שלא תהא פרוץ מרובה. כי היכי שהי' ממעט מעשר כתי' הריטב"א. ואפשר לומר דבכה"ג שהוא מיעוט פרוץ ונמי מעוט מעשר אולי לא בעינן צוה"פ אעפ"י שהוא מפולש. וע"כ מדבעי צוה"פ איירי שלא הי' ממעט מפרוץ. ובאמת מהני צורת הפתח בפרוץ מרובה משני צדדין: ע"ב תוס' ד"ה הכא ביותר מעשר ול"צ לשנויי לר"ל הא דידיה והא דרבי' לעיל כדמסיק התם על גבן וכו' הוה מצי התוס' לפרש דלריש לקיש לא צריך לשנויי הא דידיה אלא נטרי עד הכא במסקנא דמלתא שהש"ס משני לר"י

דף י"ב ע"ב תוס' ד"ה הב"ע דאית לה וכו' דמיירי בחצר שנפרצה בע"ש וכו' וקאמר הב"ע דאית ליה גידודי ולהכי מטלטלין בשבת הואיל והותרה הותרה עכ"ל. וכ' מהרש"א וז"ל וצ"ע אמאי לה מוקים לא בפשיטות בדליכא גידודי ונפרצה בשבת והמים באו בשבת ולהכי מטלטלין בשבת הואיל והותרה. אבל לגבי מים שבאו בשבת לא שייך הואיל והותרה הותרה עכ"ל ויש לתרץ עפ"י מה דקי"ל באו"ח סי' שע"ד סעיף ב' חצר שנפרצה בשבת לרשות הרבים או לכרמלית אסור. וכתב המ"א הטעם דלכרמלית אסור. כיון שאין המחיצות קיימות עכ"ל. ומעתה אפשר לומר במה שהגמ' מוקי בדאיכא גידודי ונפרץ בשבת. דלהכי מותר לטלטל כיון דמחיצות קיימות משא"כ אי הוה מוקמינן בדליכא גידודי ונפרץ בשבת. כקושית מוהרש"א הוה קשה היכי מותר לטלטל הא לשון ים הוא ככרמלית ובנפרץ לכרמלית אסור לטלטל, בדלא, קיימי מחיצות כקושית המ"א אלא אי קשיא הא קשיא. דאמאי לא מוקי תוס' בנפרץ מע"ש ולא בשבת וג"כ בדאיכא גפופי ובכה"ג הוא מותר כיון דאיכא מחיצות. וי"ל דהתוס' אשמועינן רבותא טפי דאפי' נפרץ בע"ש רק נשאר גידודי הותרה כיון דגידודי נקרא מחיצות וכעין זה כ' מהר"ם

דף י"ג ע"א תוס' ד"ה על זה ועל זה נחלקו לא שייך למימר הכא טעמא דב"ש וכו' כ' הרש"א הא דלא קשיא להו לעיל מיניה שאמר ר' ישמעאל לא נחלקו בפחות מד' אמות וכי טעמא דב"ש אתי לאשמועי' די"ל דלא קשיא להו וכי טעמא דב"ש בהא דמודו ב"ש וב"ה ע"ש ולולי דברי מהרש"א אפשר לומר דר"י דקאמר לא נחלקו בפחות מד' אמות זהו לאו טעמא דב"ש אלא טעמייהו דב"ה אשמועי' דה"א דב"ה סבר דבפחות מד' אמות א"צ תיקון וכמו דס"ד לרשב"ג דב"ש וב"ה לא נחלקו בפחות מד' אמות וא"צ תיקון כלום

דף י"ד ע"א תוס' ד"ה אתני' רחבה ובריאה וכו' ומיהו קשיא כיון דגם דברי רבנן מהפך הו"ל למימר מלתיה ארבנן וכו' ואין לומר דרב יהודה הי' מתני לרבנן ולר"י א"צ בריאה ואהדר ליה רב אתניי' בדברי ר"י רחבה ובריאה. דאפשר לומר דזה המשנה לא נשנית כמו שסבר ר"י מקודם שהגי' דרבנן סברי רחבה ובריאה ולא כמו דאתני לי' באמת. בא"ד והשתא פריך לר' אלעאי דמסתמא כרבנן אתי. הק' המהרש"א דלמאי דמתני מעיקרא לפי' ר"ת אע"פ שאינה בריאה בדברי רבנן תקשה ליה מדר' אלעאי דאיהו רחבה ד' קאמר ובמתני' תני לרבנן דידיה שתהא רחבה טפח ויש ליישב עכ"ל ואפשר לומר דאי לאו דהגמ' משני אתניי' כו' לא הוה ק"מ דאמינא דהא רב לא מצי אמר כרבנן לחוד דאמרי רחבה טפח ולא כר' יהודה לחוד דסבר רחבה ובריאה והוכיח דרב אתא לעשות פשר ביניהם. ונקט מילתא דרבנן רחבה וכו' ולא כרבנן דאמרי טפח אלא רחבה ארבע, משא"כ השתא דמסיק הש"ס אתניי' בדברי רבנן רחבה ובריאה מקשי שפיר דס"ד מדנקט ר"י במתני' רחבה ולא נקט סתם אעפ"י שאינ' בריאה ונשמע נמי דצריך רחבה טפח אעפ"י שאינה בריאה. כיון דקאי על רבנן. ומשו"ה הוכיח המקשן דלהכי נקט ר"י רחבה להראות לנו הא דלא ידעינן מדברי רבנן דהיינו ארבע וע"כ "כ כר"י לא מצי אתיא האי דר' אלעאי דאל"כ הל"ל סתמא הלכה כר"י. דהא לפי הנחתו דלעיל. המקשן ס"ד דר' יהודה קאמר רחבה ארבע ומדברי ר' אלעאי משמע דמחדש ד"ז מנפשי' אלא הי' מוכיח דר' אלעאי קאי מסתמא כרבנן ומקשי הגמ' שפיר הא רבנן סברי אתניי' רחבה ובריאה. ומשני רחבה ארבע שאני ור' אלעאי אתא לאשמועינן פירושו כרבנן. ור' יהודה סבר רחבה טפח ולא מדייקי בתי' האי לישניה רחבה: ואין להקשות מדקאמר ר' יהודה כל שיש בהקיפו וכו' ע"כ הוא סבר רחבה טפח והאיך ס"ד לומר רחבה. דאפשר לומר דלשעורא בעלמא נקט ובזה נשמע לר"י דצריך רחבה ד' צריכין היקפו י"ב טפחים

דף ט"ז ע"א תוס' ד"ה אימא סיפא כל שהוא שלשה וכו' ולרשב"ג אפי' יותר ממלואו אין בכך כלום כיון דליכא ד' כלבוד דמיא ע"כ. וקשה לפ"ז מאי משני רבא מדסיפא רשב' ג רישא נמי רשב"ג משמע דסיפא בודאי אתי כרשב"ג ורישא הוא איידי הא כמו שצריך לשנויי ברישא דלמטה הוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה. הכי נמי צריך לשנויי בסיפא דאל"כ לא מצי אתי אליביה כמו שמפרש תי' דרשב"ג אפי' יותר ממלואו אין בכך כלום וי"ל דה"ק רבא מדסיפא אתי כרשב"ג ולא כרבנן דרבא לא ניחא ליה בהאי סברה מה דהי' משני אביי דכל למשרי ד' משא"כ ברישא לא מוכח כרשב"ג דהא מצי קאי לרבנן אפי' בלאו הא תירוצא

פרק שני

דף כ"ב ע"א תוס' ד"ה והאר"י ירושלים וכו' שאני ירושלים כיון שהיתה רחבה ט"ז. ע' מ"ש רבינו המחבר בס' דורש לציון דרוש י"ג (דף ע"ג) תי' על קושית מהרש"א דהכא

דף כ"ג ע"א בתוס' בד"ה ובלבד שיהא כו' ור"י גופיה קאמר לעיל גבי פסין עד בית סאתים עכ"ל הקשה המהרש"א דלמא בפסין דליכא מחיצות גמורות החמיר ר"י ע"ש וכתב עוד ובגליון לקמן (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לא אמרן כתבו לסתור דברי תוס' דהכא דיש לחלק בפסין ע"ש מה שמיישב בדוחק ול"נ דבאמת ליכא סתירה דודאי לתירוצם יש חילוק כדמשני הגמ' אלו מחיצות ואלו פסין אמנם התוס' ה"ק דע"כ לא סגי בשומירה ביותר מבית סאתים לריב"ב. דאל"כ הוה קשה לרבנן דאמרו לו לר"י אי אתה מודה בדיר וכו' הא הם לא אסיק אדעתיהו משנויא אלו מחיצות ואלו פסין טפי הוה להם לאקשויי ר' יהודה גופיה אהדדי דקאמר אפי' אין בה