צל"ח סדר מועד קז

ולענבים והיתר דכל זה לקערה אבל לקדירה מותר: עוד נלע"ד מה דאמר משך מהן וכו' וגם מה דמסיים שוב היוצא מהן הוא מיותר לפירש"י דמשך מהן היינו שיצאו מעצמן. וגם בדברי החכמים החולקים על ר"י ואמרו בין לאוכלין ובין למשקין היוצא מהן אסור למה הוצרכו לומר היוצא מהן הרי גם ר"י ביוצא מהן איירי והוה לחכמים לומר רק בין לאוכלין ובין למשקין אסורין בשלמא במשנתינו דקאמר ר"י אם לאוכלין וכו' היוצא מהן ולא קאמר סתם אם לאוכלין מותר דאם כן הוה אמינא דגם על רבנן דאין סוחטין פליג אם לאוכלין מותר היינו שמותר לסחוט ולכתחלה קמ"ל היוצא מהן מותר אבל לסוחטן בידים אסור אבל כאן בדברי חכמים קשה. ונראה דמשך מהן היינו שיצא מעצמן כבר מאתמול והא דפירש רש"י זב מאליהן הרי מאתמול אין חילוק היינו משום דאם משך בידים כבר ודאי הם למשקין. והכניסן מתחלה וכו' היוצא מהן בשבת אף שמתערב עם זה שמאתמול אפ"ה אסור ואינו בטל. ואין מזה קושיא על הסמ"ג. מבואר בשו"ע סימן ש"ך סעיף ב' משום דהיינו לדידן דקיי"ל מין במינו בטל אלא שבדבר שיל"מ לא בטל. בזה חילק בין נתערב אחר שכבר הי' בעולם ובין נתערב תיכף כשבא לעולם אבל ר' יהודה דסבר מין במינו לא בטל אין חילוק. דזה לר"י הוא דין תורה דמין במינו לא בטל. וחכמים דפליגי אף דפליגי לחומרא לאסור אף לאוכלין אבל מ"מ בהא שאוסר ר"י אפי' משך מאתמול וס"ל דלא בטל בהא לא סברי רבנן כוותיה דלדידהו בטל. ולכך קאמרי היוצא מהן אסור והיינו בעודו כמות שהוא לא נתערב ואולי מזה יצא לו להסמ"ג דין זה. דהרי לכאורה מבואר להיפוך במרדכי בסוף חולין בהא דיבמה שרקקה דם דאמרי' דחליצתה כשירה דאי אפשר בלא צחצוחי רוק ואמאי לא מבטל רוב הדם את מיעוט הרוק ותירץ ר' משולם דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטל, והקשה בני הרב מוהר"ר יעקבקא סג"ל. דדברי הסמ"ג הנ"ל סתרי לדברי רבינו משולם דלדברי הסמ"ג אדרבה מעורב מתחלת ברייתו קיל טפי ואני השבתי לבני דדוקא כאן שההיתר הי' בפ"ע בעולם ולכן איהו נשאר בחשיבותו אבל רוק וזוב מעולם לא היה אחד בלא חבירו ולכך כל אחד לא חשיב לבטל את חבירו. ואמנם לכאורה מנ"ל להסמ"ג סברה זו. ולפי מ"ש הדבר מוכח מדברי חכמים וכנ"ל [ע"כ מצאתי]

שם למשקין ולסתם היוצא מהם אסור דר"י הנה הא דקאמר למשקין וכו' הוא מיותר דהא אם לסתם אסורין ק"ו למשקין, ובשלמא מה דאמר בזיתים וענבים בין לאוכלין ובין למשקין אסור לא קשה שאם לאוכלין אסור ק"ו למשקין. משום דבסיפא יש לחלק בין לאוכלין ובין למשקין אורחא הוא למימר דברישא אין חילוק אבל בסיפא גופא קשה למה לו להזכיר למשקין והוה ליה רק לחלק בין לאוכלין ובין לסתם. אמנם לפמ"ש לעיל דבהכניסן סתם אינו אסור אלא כשנסחט מהן מקצת משקה בשבת ולהכי אסור לשתותן היום שמא יסחוט המותר למחר והוברר למפרע דלמשקין קיימא ונמצא שותה איסור למפרע. אבל אם יצאו כל המשקין אפשר דמותר לר"י ולהכי קאמר בין למשקה ובין לסתם דיש הפרש ביניהם דלמשקין בכל ענין אסור ובסתם אסור ביצאו מקצת משקין

והא דהקשה לקמן מסלי זיתים וענבים שלא לרצון וכו' ודלמא שם מיירי ביצאו כל המשקין. או שבאמת לא סחט הנותרין. אבל כאן בשבת חמור בסתם שמא יסחוט למחר הנשאר יש לומר דהרי על חלב בהמה אמרו סלי זיתים וענבים יוכיח והא ודאי שהבהמה יחלוב עוד או עכ"פ בספיקא קיימי שמא יחלוב ואפ"ה שלא לרצון אינו מכשיר ועל זה אמרו סלי זיתים וכו' מכלל דגם בזיתים וענבים אף שסופו לסחוט הנשאר אפ"ה זה שיצא עתה בסתם אינו מכשיר:

רש"י ד"ה אסורין גזירה שמא יסחוט לכתחלה כבר דקדקתי לעיל דבדברי הת"ק לא הביא רש"י שום ראי' לדבר שאסור לסחוט ובדברי ר"י פירש"י שמא יסחוט והכי אמרינן בביצה דטעמא דמשקין שזבו וכו' ע"ש. וכעת נלע"ד משום דת"ק אוסר אפילו בהכניסם לאכילה ואז ודאי לא מיחשב משקה והוי אוכלא דאפרת. וצריך לומר דגזר משום עומדין למשקין ואם הטעם משום מוקצה היא גופה גזירה וכו' לכך ודאי הטעם שמא יסחוט בידים והיכא דסחט בידים בודאי אחשבינהו משקין אבל ר"י דלא אסר כי אם בעומדים למשקין שפיר יש לומר הטעם משום נולד והוצרך רש"י להביא ראיה מביצה אלא דלפי זה לרש"י בעומדין לאכילה היוצא מהן לא חשיב משקה וזה סותר למה שפירש רש"י (בדף קמ"ד ע"א) בד"ה דגלי אדעתא בהדיא ואמר לא ניחא לי והוי גילוי דעתא טפי מהכניסן לאוכל והנה מדדחיק רש"י לפרש דהוי גילוי דעתא טפי מכלל דס"ל לרש"י דבהכניסו לאוכלין היוצא מהן מיחשב משקה ומכשיר:

ואמנם זה פירש רש"י בזיתים ובענבים. אבל בשאר פירות ועומדים לאכילה ודאי לא מיחשב משקה ומשנתינו עכ"פ לכולהו אמוראי איירי גם בשאר פירות. אלא דלשמואל איירי רק בתותים ורמונים ולרב ולר' יוחנן איירי גם בזיתים וענבים אבל עכ"פ מיירי גם בתותים ורמונים ולכך ודאי אין הטעם משום מוקצה ונולד דהאי ודאי אוכלא דאפרת הוא וצריך הטעם משום שמא יסחט:

ובהכי ניחא דבגמ' במה דאמר שמואל מודה ר"י בזיתים וענבים פירש רש"י הטעם דיהיב דעתי' למיהוי ניחא ליה בהכי ולא סיים דגזרינן שמא יסחט משום דבזיתים וענבים ודאי דבגילוי דעת בעלמא מיחשב משקה וממילא אסור לר"י משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משא"כ במשנתינו דמיירי ר"י גם בשאר פירות ובהו לא מהני גילוי דעת בעלמא ואפילו אומר בפירוש דניחא ליה בחד גברא ודאי בטלה דעתו כדאמרינן בסוף סוגיין מי דמי ערביא אתרא הכא בטלה דעתו וא"כ אין הטעם משום מוקצה ונולד אפי' הכניסן למשקין רק היכא דאחשבינהו בידים ולכך פירש רש"י במשנתינו בדברי ר"י הטעם שמא יסחוט:

עוד יש לדקדק דבדברי ת"ק פירש"י שם דמש"ה אסור שמא יסחוט לכתחלה ובדברי ר"י לא סיים לכתחילה. ונראה במה שכ' לעיל דהא דאסור כשהכניסן סתם הא כולהו לאו למשקין קאי אלא משום דשמא יסחוט המותר למחר ויוברר הדבר דלמפרע למשקין עומד וכיון שיחד הכניסן גם אלו שיצאו למפרע למשקין עומדין. וכל זה בסתם אבל אם הכניסן בפירוש לאכילה ואף שחזר בו עתה ונמלך אח"כ וסחטן לא שייך למימר הוברר למפרע שהרי לאו סתם הכניסן אלא בפירוש לאכילה. ואף שחזר בו עתה מ"מ אינם עומדים למשקין אלא מחזרה ואילך ולכך בדברי חכמים שאוסרים בפירוש לאכילה הוצרך רש"י לפרש שמא יסחוט לכתחלה אבל ר"י שאוסר בסתם א"צ לפרש שמא יסחוט לכתחלה אלא החשש הוא שמא יסחט המותר והוברר למפרע שהם משקין

אבל לפמש"ל דבחד גברא בשאר פירי אפילו חישב בהדיא למשקין לא מהני דבטלה דעתו וצריך דאחשבינהו א"כ גם לר"י אפילו בחישב למשקין בעינן דאחשבינהו ואם כן הוה ליה לרש"י לפרש גם בדברי ר"י שמא יסחוט לכתחלה ולקמן יבואר מתוך דברינו כונת רש"י בזה בא"ע: ד"ה וחכמים אומרים וכו' והא דנקט רב נחמן לישנא דמסתברא ולא אמר בהדיא דבתותים ורמונים פליגי משום דאיכא למימר פליגי בתותים ורמונים והה"ד בשאר פירות ולהודיעך כחו דר"י נקט שאר פירות וכו' ולכאורה יפלא הא כחו דר"י שמעינן מרישא מדנקט לאיסורא זיתים וענבים דקתני זיתים שמשך וכו' וענבים שמשך וכו' ולא נקט רבותא תותים ורמונים. אלא ודאי דבתותים ורמונים מתיר ר' יהודה. וא"כ דשמעינן כחו דר"י מרישא הוה ליה למיתני בסיפא שאר פירות להודיעך כחן דרבנן אלא ודאי דבשאר פירי מודו רבנן: [ואלמלא פירוש רש"י אמינא אנא לתרץ דנקט תותים ורמונים דזה אוסר ר"י בסתם אבל בשאר פירי מתיר אפילו בסתם ולהכי נקט תותים ורמונים. ולעולם דרבנן פליגי גם בשאר פירות]: ולתרץ דברי רש"י ז"ל נלע"ד עפמש"ל בגמ' דלהכי קאמר זיתים שמשך מהן וכו' דהיינו שכשאר יין ושמן ספקה אבל אם משך מהן לקדירה מותר אפי' בזיתים וענבים. ולפי זה שנה לן בברייתא איסור דמודה ר' יהודה בזיתים וענבים. והיתר דכל זה לקערה אבל לקדירה מותר. וא"כ מרישא לא ידעינן דחלוק ר"י בתותים ורמונים דלעולם דגם בתותים ורמונים מודה ר"י והא דנקט זיתים וענבים היינו לרבותא דהתירא דאפי' זיתים וענבים אינן אסורים רק לקערה אבל לא לקדירה ולכך הוצרך סיפא דתותים ורמונים להודיעך דמתיר ר"י בתותים ורמונים ולעולם דרבנן פליגי אפי' בשאר פירי כפירוש רש"י: ובזה עלה בדעתי ליישב קושיית התוס' על רש"י בד"ה שמשך וכו' דפי' משך היינו מאליו אם כן קשה