צל"ח סדר מועד קו

אין בישול אחר בישול אבל יש בישול אחר צלי וכן צלי אחר בישול היוצא מזה דלפי התוספתא הנ"ל ס"ל להתנאים אלו דדוקא לענין איסור וחיוב שבת אמרינן אין בישול א"ב אבל לענין שאר דיני תורה יבא"ב ודוק

דף קמג ע"ב מתני' אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורים. הנה אם היוצא מעצמן אסור פשיטא שאסור לסוחטן. ולמה הוצרך לומר שאין סוחטין. ומתוך דברי מהרש"א שכתב לקמן (דף קמ"ד ע"ב) בתוס' בד"ה חולב מובן שכונת משנתינו דדוקא להוציא משקין דהיינו לתוך הקערה הוא דאסור הא לקדירה שפיר דמי: והנה במשקין היוצאים שאסרום חכמים. יש לפנינו ב' טעמים. אי משום מוקצה ונולד נגעו ביה דמעיקרא אוכל והשתא משקה ולא הוי אוכלא דאפרת. אי משום שמא יסחוט. ונ"מ בין הטעמים הללו היכא דהסחיטה הוא איסור דרבנן אי משום מוקצה ליכא וכמו טבל שמוכן הוא אצל שבת הואיל ואם עבר ותיקנו מתוקן וכן כאן אם כבר סחטו או אם יצאו מעצמן כי כבר נסתלק האיסור ואינו בעולם והוא מותר ועיין במס' ביצה (דף ל"א ע"ב) בתוס' ד"ה ונפחת. אבל אי האיסור שמא יסחוט. אפשר שגם באיסור דרבנן גזרו כי היכי דלרב פליגי גם בשאר פירות. שהרי אמר רב חלוק הי' ר"י אף בזיתים משמע שגם בשאר פירות הוא מחלוקת. אלא שחלוק אף בזיתים. והרי רב אמר בסוף סוגיין דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים וכו'. הרי שגם באיסור דרבנן גזרו: ואמנם התוס' בפ"ק (דף י"ט ע"א) בד"ה ר"י אומר כתבו דהיכא דאתי ממילא כיון שאף אם יסחוט ליכא רק איסור דרבנן מש"ה מותר היוצא מהן. וצריך לחלק דדוקא היכא דגוף הסחיטה מצד עצמה הוא דרבנן כגון שריסקן. אבל היכא שגוף הסחיטה בזיתים דאורייתא גזרו אף שאר פירות גזירה אטו זיתים. ולפי זה אפשר אף אם הטעם משום מוקצה ונולד ג"כ ישוו כמו בזיתים ולא אמרינן מוכן הוא. ואמנם לפי שבשבת סתם לן תנא כר"ש לכך אין איסור משום מוקצה רק משום שמא יסחוט ולהכי קאמר אין סוחטין וכו' ואם יצאו מעצמן אסורים הורה באצבע הטעם שלכך אם יצאו מעצמן אסורים לפי שאין סוחטין: ובזה ניחא דרש"י פי' בדברי הת"ק הטעם שאסורין משום שמא יסחוט לכתחלה ולא הביא שום ראיה לדבר ובדברי ר"י פי' רש"י ג"כ הטעם דאיכא למיגזור שמא יסחוט והכי אמרי' בביצה טעמא דמשקין שזבו הוא מטעם שמא יסחוט. ולדידי ניחא דת"ק כבר רמזה ממשנה יתירא באין סוחטין שאין הטעם משום מוקצה. אי נמי דסתם ת"ק דר"י הוא ר"ש ולית ליה מוקצה וא"כ ודאי הטעם שמא יסחוט וא"צ שום ראיה לזה. אבל ר' יהודה דאית ליה מוקצה ונולד והוה אמינא שהטעם משום מוקצה והוצרך רש"י לראיה שהטעם משום שמא יסחוט

שם ר"י אומר אם לאוכלין וכו' ואם למשקין היוצא מהן אסור הנה ר"י מתיר בהכניסן לאוכלין ואוסר בהכניסן למשקה וכמבואר בברייתא בגמ' ויש לדקדק במשנתינו דשביק ר"י לסתם מה דינו ולא הזכיר רק ההיפוך הגמור דהיינו לאוכלין מותר ולמשקין אסור ובאמת סתרי אהדדי. דמריש דברי ר"י דאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר דדייקינן הא סתם אסור. ומסיפא דאמר ואם למשקין היוצא מהן אסור. הא סתם מותר' [ועיין קרבן נתנאל סימן ב']. ואמנם הא דלמשקין אסור ניחא. כיון שכונתו למשקין א"כ היוצא מהן משקה ומעיקרא אוכל והוה נולד. אבל מה שאסור בסתם בשאר פירות הא ודאי דסתמא לאו למשקין לחוד קיימי. ואמנם כשם שמצינו בחולין (דף י"ד ע"א) בהמה עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת וכו' ה"נ בפירות הללו שהכניסן סתם ועומדת למשקין ולאכילה אם סחטן הוברר הדבר דלמפרע למשקין עומד ולפי זה פירות הללו שהכניסן יחד בסתם אם יצאו ממקצת פירות הללו משקין מעצמן בשבת והשאר נשארו ואחר שבת סחט המותר הרי הוברר הדבר דלמפרע למשקין עומדין. וכיון שיחד הכניסן גם אלו שכבר יצאו למפרע למשקין עומדין או אפשר באותן פירות עצמן שנסחט מהן קצת משקה בשבת, ולמחר סחט להוציא המותר הוברר למפרע דלמשקין עומדין ולכך אסור לשתות המשקה בשבת פן יסחט המותר למחר וישתה איסור למפרע:

ולפי זה אם יצאו כל המשקין מפירות הללו ולא נשאר בהם שום משקה לסחוט עוד. והכניסן סתם אפשר דמותר לר' יהודה דלשמא יסחוט לכתחלה בשבת לא חייש ר"י ועיקר החשש שמא יסחוט למחר הנשאר בהם והוה מוקצה למפרע וכשלא נשאר בהם שום משקה שוב אין כאן שום חשש ומותר. נמצא יש הפרש בין הכניסן למשקין ובין הכניסן סתם. דבהכניסן למשקין אפי' יצאו כל המשקה אסורין. ובהכניסן בסתם אינו אסור כי אם ביצא קצת משקה ונשאר קצת. ואם כן לא סתרי דיוקים אהדדי ור' יהודה כלל מלא דבר ברישא ובסיפא ולכן אמר אם הכניסן לאוכלין היוצא מהן בכל ענין מותר אפילו ביצא מקצת משקה ונשאר מקצת דאף אם יהי' נמלך לסחוט המותר מ"מ זה שכבר יצא מהן קודם שנמלך לא מיחשב משקה ואוכלא דאפרת הוא. ואם הכניסן למשקין היוצא מהן אסור בכל ענין אפילו יצא מהן כל המשקה. אבל בסתם יש חילוק בין יצא מקצת משקה ליצא כולו. דאם יצא מקצת אסור וביצא כל המשקה מותר:

עוד נלע"ד לתרץ קושיית דיוקים אהדדי, דהנה לקמן (דף קמד) מסיק שאני סלי זיתים וענבים כיון דלאיבוד קיימי וכו' והקשה הרשב"א. הרי לעיל בסוגית ח"י דבר שנינו הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והודה הלל לשמאי. ומפרש שם שמא יבצרנו בקופות מזופפות. הרי אפילו באינן מזופפות הוכשר. ותירץ הרשב"א דשאני בוצר לגת דהיינו למשקין:

ומעתה נוכל לפרש אם לאוכלין היוצא מותר אפילו בכלים שלמים ואם למשקין היוצא מהם אסור אפי' בסלים. וכמו הבוצר לגת ובסתם יש חילוק דבסלים מותר ובשאר כלים אסור:

ובזה ג"כ יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל דלמה הוצרך ת"ק לומר אין סוחטין וכו' פשיטא כיון דקאמר דאף אם יצאו מעצמן אסורים ולדידי ניחא דרוצה לרמז דאפי' בסלים אסורין והא ודאי דלסחוט בידים אסור אפי' הכניסן בסלים שהרי סוחט עתה בכוונה להוציא מהן משקין ועל זה מסיים ואם יצאו מעצמן אסורים אפי' בסלים

גמ' מודה הי' ר"י לחכמים בזיתים וענבים וכו' ובחולין (דף י"ד) הגירסא מודה הי' ר"י בסלי זיתים וענבים והיינו כמו שכתבתי לעיל דת"ק גם בסלים אוסר היוצא מהן אולם מדברי רש"י לקמן (דף קמ"ד) מוכח דלא גרסינן סלי זיתים דבסלים ודאי פליג וכמו שמבואר שם: אלא דיש לדקדק דלפי זה דת"ק ודאי אוסר בסלים דקאמר אין סוחטין וכו' ור"י דמודה היינו בזיתים וענבים אבל בסלים אינו מודה אם כן קשה מאי קאמר ר' ירמיה לר' אבא ואלא במאי פליגי והרי לפנינו דבסלים פליגי: ונראה כאשר נדקדק בדברי שמואל דקאמר מודה הי' ר"י לחכמים בזיתים וענבים לשון היה הוא מחוסר הבנה ולמה לא אמר מודה ר"י לחכמים דמשמע שעדיין מודה באמת ונראה דבאמת עתה שהזכיר ת"ק משנה יתירה אין סוחטין וכו' להורות דאוסר גם בסלים באמת חלוק ר' יהודה עליו אבל אם לא הזכיר הת"ק המשנה יתירה דאין סוחטין. והוה קאמר רק הדין דיצאו מעצמן אז הי' ר"י מודה בזיתים וענבים ולפי שאז לא היה נרמז בדברי ת"ק איסור סלים. אבל עתה שאמר ת"ק אין סוחטין ורומז איסור סלים באמת חולק ר"י אפילו בזתים וענבים לכן קאמר היה מודה אבל עכשו אינו מודה ועל זה קאמר רב חלוק הי' ר"י פירוש לא מיבעי' שחלוק עתה בסלי זיתים אלא אפי' לא היה מרמז הת"ק איסור סלים רק סתם ג"כ היה ר"י חלוק אפי' בזיתים וענבים. ובזה ג"כ ניחא מה דהקשו התוס' בד"ה שמשך מהן וכו' לפירש"י דפי' שמשך מאליהן א"כ קשה דמהך ברייתא הוי תיובתא לרב ולר' יוחנן ובמ"ש לק"מ: ומעתה הקשה ר' ירמיה דלמה לשמואל אר"י וכו' לומר הלשון מודה הי' ר"י לומר דדוקא בזיתים וענבים בלא סלים מודה אבל בסלים אינו מודה הרי אף אם הי' שמואל אומר סתם מודה ר"י בזיתים וענבים היינו יודעים דדוקא בזיתים וענבים בלא דאלת"ה אלא אפי' בסלים מודה אלא במאי פליגי: זיתים שמשך מהן שמן וענבים וכו' הנה הא דאמר שמשך מהן וכו' מיותר דהיינו סיפא היוצא מהן אסור ונראה דכאן רמזה הברייתא דינו דשמואל לקמן סוחט אדם אשכול לתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי. ולכן אמרה הברייתא שמשך מהן שמן שמשך מהן יין דהיינו שכשאר יין ושמן ספקה, לאפוקי אם מסך מהן לקדירה מותר אפילו בזיתים וענבים ושנה לן ברישא דברייתא איסור והיתר איסור דמודה ר"י בזיתים