צל"ח סדר מועד קח

דמהך ברייתא הוי תיובתא דרב ור"י. דאמרי לעיל חלוק הי' ר"י אף בזיתים וענבים דהכא משמע דבזיתים וענבים מודה אמנם לדברינו ניחא דנוכל לומר דשמואל דקאמר מודה ר"י לחכמים בזיתים וענבים היינו דאפי' לקדירה אסור ומה דתני בברייתא זיתים שמשך וכו' לרבותא דתותים קאמר דאפילו לקערה מותר וכמ"ש התוס' לשיטתייהו דמשך דשמואל הוא משום סיפא. אבל באמת בתותים ורמונים גם שיצא לקדירה ולא משך יין בפ"ע מודה ר"י. ועל זה פליגי רב ור' יוחנן ואמרי חלוק הי' ר"י אף בזיתים וענבים היינו לקדירה וא"כ ליכא תיובתא מהך ברייתא לרב ור' יוחנן כלל דהך ברייתא לקערה מיירי: אלא דקשה איך אפשר לחלק לר"י בין לקדירה ובין לקערה והא לקמן (דף קמ"ה ע"א) המחליק בענבים ר' יהודה אומר הוכשר א"כ על כרחין לר' יהודה משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי ועיין שם בתוס' בד"ה דכ"ע ואין לומר דסבר ר' יוחנן דדוקא בהכניסן למשקין הוא דסבר ר"י משקה הבא לאוכל לאו כאוכל דמי אבל בהכניסו לאוכלין שפיר יש לחלק דהרי כתב המהרש"א לקמן בתוס' בד"ה חולב דהא דהקשה מזב שחלב ומטמא מת שסחט ולא מוקי בקערה משום דסתמא קתני. א"כ הכא נמי במחלק ענבים סתמא קתני ומיירי בין הכניסן לאוכלין ובין למשקין. ואפ"ה סבר ר"י הוכשר. ואף דלר' יוחנן על כרחין יש חילוק לר' יהודה בין הכניסן לאוכלין. דהרי ר' יוחנן אמר דר' יהודה חולק אפי' בזיתים מ"מ היינו ביצאו מעצמן אבל בסוחט בידים אין שום חילוק

דף קמ"ד ע"א גמ' ואבע"א שאני סלי זיתים וכו'. הנה לפירש"י שכתב בד"ה שלא לרצון וכו' והה"ד דמצי למירמי זיתים וענבים אזיתים וענבים דקתני לעיל דמודה בהן ר"י דאף לאוכלין אסור וכו' הרי דמדמה שבת להכשר ובמה דקמשני לרצון דלא ניחא ליה נזהר רש"י וכתב דזה גרע טפי מהכניסן לאוכלין] א"כ קשה מה דמשני ואב"א שאני סלי זיתים וכו' קשה דאכתי נרמי סלי זיתים וענבים אסלי זיתים וענבים דלעיל אמר רב יהודה אמר שמואל מודה ר"י בסלי זיתים וכו' הרי דאפי' בסלים והכניסן לאוכלין אוסר ר"י וכאן אומר דבסלים אפי' סתמא לא הוכשר. ואמנם הרז"ה והרמב"ן כתבו דליכא למירמי כלל הכשר על איסור שבת ועיקר הקושיא מדהתיר ר"י לאוכלין ואסר לסתם ולמשקין מכלל דמסתמא למשקין קיימי ולשיטתם ניחא דמשני שאני סלי זיתים וכו' ואף דלפי הגירסא בחולין מודה ר"י בסלי זיתים היינו לענין איסור שבת, וגזר בזיתים וענבים גזירה אטו הכניסן למשקין או דבשבת לא איכפת בלא ניחא לכל מר כדאית ליה ועיקר התירוץ דבסלים אין, סתמא למשקין. אבל לשיטת רש"י קשה. וצריך לומר דלרש"י באמת הגירסא אינה כמו בחולין רק כמו שהוא במכילתין מודה ר"י בזיתים ובענבים ולא גרסינן בסלי. דבסלים פליג לפי מה שכתבתי לעיל במתני' להוכיח דת"ק אוסר בסלים. והך משנה דסלי זיתים יוכיחו ר' יהודה היא. [ועיי' לעיל בדברי התוס' ד"ה שמשך וכו']

ע"ב גמ' סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ופירש"י דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי לה והוה כמפריד אוכל מאוכל והנה אני מסתפק במשקין שיצאו מעצמן לתוך הקדרה והנה אם יצאו תיכף לקדירה פשיטא שמותרים דהשתא לכתחלה סוחט יצאו מעצמן מיבעי'. אלא מה שאני מסתפק הוא אם יצאו לקערה אם מותר לתת מהם לקדירה שהרי עיקר החשש שיהי' דעתו וניחא ליה ושמא יסחוט אבל זה שנותנו לקדירה אם כן ניחא ליה לקדירה וליכא למיגזר שמא יסחוט. דמה בכך אם יסחוט. הרי מותר לסחוט לקדירה והא ודאי ממשנתינו משמע שאסורין אפי' לקדירה דכשם שכתבו התוספות (בדף קמ"ה ע"א) בד"ה ר' יוחנן דשמעינן מדברי ר' יוחנן דאפי' לקדירה מדלא הפריש בין לקערה ובין לקדירה עיין שם ואם כן משנתינו דסתמא תנן ואם יצאו מעצמן אסורים סתמא תנן אסורים משמע שאין להם שום היתר ואפילו לקדירה. ואף שכתב מהרש"א בתוס' בד"ה חולב וכו' דמשנתינו דתנן להוציא מהן משקין משמעותו לקערה עיין שם, זה הוא תחלת הסחיטה. אבל אם כבר יצאו לקערה שאסורין אח"כ משמעות המשנה שאסורין אפי' לקדירה מדלא תנן אסור לשתותן. ועפ"ז נראה לפרש דברי הרי"ף וז"ל. אמר רב יהודה א"ש סוחט אדם אשכול וכו' איכא מ"ד ההוא מימרא לענין יום טוב איתמר ולא לענין שבת דהא לעיל במתניתין אין סוחטין הפירות להוציא מהן ואם יצאו מאליהן אסורים. ואוקימנא בזיתים וענבים בין לאוכלין ובין למשקין היוצא מהן אסור. ולפיכך לא מתוקם הך מימרא דשמואל רק ביו"ט וכו' והנה הדברים הללו תמוהין דהא הך דבין לאוכלין דמשנתינונ תחילת הכנסתן הי' לאוכלין ובין למשקין ונראה דדיוקא דמתניתין קשה להו וכמו שכתבתי לעיל דמריש דברי ר' יהודה דאמר אפי' לאוכלין היוצא מהן מותר משמע הא סתם אסור ומסייפא משמע דמותר. וסברו הנך איכא דאמרי דהכי קאמר אם לאוכלין היוצא מהן מותר אפי' יצאו לקערה ואם למשקין היוצא מהן אסור אפי' יצאו לקדירה ולסתם יש חילוק דלסתם קיימו להכי ולהכי ואם כן יצאו לקערה אסורין ולקדירה מותרין. ובברייתא דתני לסתם ולמשקה אסורין. היינו כל א' לפי ענינו בסתם ביצאו לקערה ולמשקין אפי' יצאו לקדירה וכיון דאמר שמואל מודה ר"י בזיתים ובענבים ומודה לרבנן דלאוכלים ולמשקים שווים. אם כן אפי' לקדירה אסור אפילו יצאו מעצמן ק"ו שאין סוחטין בידים ועל כרחך מימרא דשמואל ביו"ט היא:

ובזה אפשר לפרש דברי רב חסדא דקאמר מדברי רבינו נלמוד חולב אדם עז וכו' ולכאורה יפלא היינו הך ואיך שייך נלמוד ועוד מה זה דקאמר מדברי רבינו נלמוד ולא אמר סתם ש"מ חולב אדם עז וכו' שהרי על דברי רב יהודה א"ש קאי. ונראה דהך דעז ודאי ביו"ט איירי וכמ"ש התוספות שם. וכן הרי"ף דבשבת זה ממש תולדה דדש שהרי הבהמה עצמה אסורה. ולכאורה הי' מקום לומר כיון דבשבת אסור ראוי לגזור יו"ט אטו שבת. אלא דחזינן דשמואל לא גזר יום טוב אטו שבת שהרי גם ההיא דסוחט על כרחך לשמואל בשבת אסור דהרי איהו אמר לעיל מודה ר"י בזיתים ובענבים ונמצא אלו אמרה אדם אחר להך דסוחט הוה אמינא דמתיר גם בשבת וסובר שחלוק ר"י אף בזיתים וכמ"ש רב באמת ופוסק כר"י ואם כן לא הי' מוכח דחולב אדם עז דשם יש לגזור יום טוב אטו שבת. אבל מדברי רבינו שמואל דאמר להך מילתא ואיהו על כרחך אוסר בשבת ומתיר ביו"ט שפיר נלמד דחולב אדם עז

והנה כעת אני אומר שאין ראיה להך איכא דאמרי מזה. שאפי' אם נרצה לתרץ דיוקא דרישא וסיפא באופן זה מ"מ בסוחט לקדירה בכל גווני מותר וכן ביצאו מעצמן לקדירה אבל ביצאו מעצמן לקערה ואח"כ הוא רוצה ליתן המשקה לקדירה בזה יש חילוק שאם הכניסן למשקין ויצאו מעצמן אסורין שוב אפילו אם ישים אותם מהקערה לקדירה ובסתם אינן אסורין כי אם לשתות אבל אם משים לקדירה מותר וג"כ לא קשיין דיוקין אהדדי וג' חלוקים [יש] הכניסן לאוכלין מותרין ביצאו מעצמן אפילו לשתותן ובהכניסן למשקין ויצאו מעצמן לקערה אסורין שוב לגמרי אפי' לקדירה ובסתם יצאו מעצמן לקערה יש חילוק דלשתותן אסור ולקדירה מותרין

וכל זה נ"ל לפלפולא בעלמא אבל לדינא נלע"ד דלר' יהודה דאית ליה מוקצה ונולד ממילא הני משקין תיכף כשיצאו לקערה ונקרא שם משקין עליהן וכבר נאסרו משום נולד שוב נשארו באיסורין אפילו נתנן לקדירה. דכיון דחל שם משקה עלייהו שוב לא בטל. לא מיבעי' אם יש מוקצה לחצי שבת פשיטא שאסורין אלא אפילו אם נימא אין מוקצה לחצי שבת היינו בדבר שהי' ראוי בין השמשות או בדבר שנסתלק המוקצה לגמרי דהיינו שגמר בישולייהו. אבל אם הני משקין נשארו משקין רק שעירבן באוכל נשארו באיסור מוקצה שכבר חל שם איסור עלייהו וזה הנלע"ד כוונת הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב ואם הכניסן למשקין אותן המשקין אינן מותרים לפי שאין לו רשות לשתות מאותו המשקה בשבת ודבריו נפלאו. שמה טעם הוא זה. דלכך אינן מותרין לפי שאסורין ולפי מ"ש ניחא שרצה באמרו אינן מותרים היינו שאינן מותרים כלל אפי' ירצה להשים אותן בקדירה של אוכלין. ועל זה אמר הטעם דלכך אינן מותרים לפי שאין לו רשות לשתות מאותן המשקים בשבת. וכבר חל עלייהו שם איסור נולד בעודן בקערה לענין איסור שתיה ולכך לא פסק שם איסור מהם ואינן מותרים אפילו לקדירה: ובזה אפשר ליישב מה שדקדקתי לעיל בדברי רש"י במתני' בהא דפי' בדברי ת"ק דלהכי אסור ביצאו מעצמן שמא יסחוט לכתחלה ובדברי ר"י לא סיים שמא יסחוט לכתחלה ולפי דברינו ניחא